• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
אנשים מאושרים קוראים ושותים קפה

אנשים מאושרים קוראים ושותים קפה

מאת אנייס מרטן-לוגאן

הביקורת של פני

תמונה של פני
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
2.0
אנשים מאושרים קוראים ושותים קפה

אנשים מאושרים קוראים ושותים קפה

מאת אנייס מרטן-לוגאן

הביקורת של פני

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
2.0
תמונה של פני
הוצאה לאור:כנרת זמורה ביתן
שנת הוצאה:2015
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
לי יניני
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 11 שנים

“הספר הזה הוא LA PETIT CROISSANT (תרגום מצרפתית: קרואסון קטן) שנבלע בביס אחד! אני שייכת "למכורי”

3/11
ביקורות על אנשים מאושרים קוראים ושותים קפה
הבאה
julia1
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 10 שנים•1 דקות קריאה

אנשים מאושרים קוראים ושותים קפה – אנייס מרטן-לוגאן

קראתי את הספר ללא הפסק והספקתי לסיימו ביום אחד. ספר קריא, כתיבה זורמת ויפה. הזדהיתי עם תיאורי המצב הנפשי של הגיבורה לאחר שעברה טראומה קשה בחייה. השתכנעתי מהכתיבה על מצבה הנפשי מאחר ולאבד בעל ובת בבת אחת זה לא דבר קל. אבל...
כן, לצערי, יש אבל. תוכנו של הספר ידוע לקורא כבר בראשיתו. ההחלטות של הגיבורה הן לא ייחודיות. מדי פעם שחל שינוי בחשיבה או בהחלטה או בפגישה עם אדם זר, הקורא כבר מכיר את השתלשלות העניינים ביניהם וההמשך ידוע לו מראש. קיוויתי, מאוד קיוויתי, שלפחות בסוף הסיפור תנחית לנו הסופרת פנץ'-ליין שיהווה הפתעה גמורה לקורא. סיום שאינו שגרתי ואינו מצופה, אך לא כך היה וחבל.
הסופרת היא פסיכולוגית קלינית במקצועה שבחרה לעבור לאחרונה לכתיבה. ספרה הנוכחי יצא לאור בהוצאה עצמית ברשת האינטרנט, זכה להצלחה ותורגם לכמה שפות.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
ש
שרה
תמונה של אירית פריד
אירית פריד
תמונה של רץ
רץ
תמונה של האופה בתלתלים
האופה בתלתלים
תמונה של אנקה
אנקה
תמונה של לי יניני
לי יניני
תמונה של cujo
cujo
15קוראים|גיל ממוצע59|73%נשים

על המבקרת

תמונה של פני

פני

ותיקה
חברה מזה 12 שנים
80 ביקורות•3 נבחרות•518 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של פני
פני
ותיקה
חברה באתר מזה 12 שנים
ביקורות80
ביקורות נבחרות3
לייקים שקיבלה518
דירוג ממוצע4.2 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת53ספרות מקורית13מתח ריגול והרפתקאות3

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של פני

איש קטן, מה עכשיו?

איש קטן, מה עכשיו?

הנס פאלאדה

איש קטן, מה עכשיו? – הנס פאלאדה

לא ויתרתי לפאלאדה. לא סיימתי לקרוא את "השתיין" מאחר ולא יכולתי לשאת את אומללות הדמות, יחד עם זאת, נהניתי מאוד מספרו "לבד בברלין" ולכן לא ויתרתי והמשכתי לספר הנוכחי:

מסתבר, כי כתיבת הספר הייתה עבור הסופר תרפיה לאחר כל שנות הסבל שעבר בשתייה מופרזת ואשפוז בבית חולים לחולי רוח. לאחר מכן, הגיעה תקופת השלווה בה הכיר את רעייתו ולאחר זמן נולד בנם. ייתכן מאוד, כי אשתו שמשה לו כמודל ליצירת גיבורת העלילה.

בכתיבתו הוא בוחר את התקופה הכלכלית הקשה בין מלחמת העולם הראשונה והשנייה, בתחילת שנות ה-30. תקופה בה האבטלה הגיעה בגרמניה לארבעים אחוזים והפרנסה הייתה קשה במיוחד. הוא בוחר את הדמויות מהשכבה הנמוכה, קשות היום, עם הרצון הכביר לעבודה ולפרנסה, מעבידים אכזריים, כאשר רודף אותם הפחד והייאוש מהאבטלה. אינו פוסח על הקשיים בהשגת דיור למשפחה צעירה בהתהוותה, כשכל מאוויהם הוא לחיות חיים פשוטים למרות החישובים הכספיים היום יומיים. לכן, הסופר מתמקד בספרו בעוני וטוען ש"העוני אינו רק מצוקה, העוני הוא גם בר ענישה, העוני הוא גם פגם, העוני פירושו להיות חשוד..." ואנו נוכחים במהלך הקריאה כי צדק בדבריו.

הסופר לא שוכח לספר לנו על האושר שבאהבה. האושר שבזוגיות למרות ה"אין" ולא שוכח לשלב משפטי הומור ולהקל על הקורא את התוכן הכבד:
...לפני זמן מה רצתה לעשות משהו טוב עבורו והוסיפה לו ביצה לצד תפוחי האדמה המטוגנים...
...בואי הנה מגעילה שלי, מגעילה גדולה שלי, מגעילה יפה שלי, תתקרבי קצת, מגעילתי...

הוא לא שוכח חשבון קטן עם אלוהים, אך אני בטוחה שלא עושה זאת בכוונה רעה אך בכל זאת ייתכן שקיימת אצלו צביטה בלב:
...היהודי הקטן והמכוער שאלוהים לא התייחס אליו ברוב חסד בשעה שיצר אותו...

קיימת גם שמחת ההורות בהיוולד תינוק המחפה על הדלות הקשה בה הם חיים. הסופר ממשיך בסגנון ההומור ומהנה את הקורא:
...ובזרועותיה צרור לבן, ובצרור היה פרצוף זקן מופלג, אדום כעגבנייה, מכוער, מקומט בעל ראש מחודד בצורת אגס והדבר הזה צווח בקול רם, חודר ויללני...
...ושם הוא ראה אותם, בתוך שמונים או שישים מיטות, גמדים וננסים, זקנים ומקומטים, חיוורים ואדומים... הוא נעשה רגוע למחצה...

הוכחתי לכם במספר ציטוטים ובהבעת דעתי על איכות הספר. לא פלא שתורגם לשפות רבות ונמכר במיליוני עותקים. מומלץ בחום.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•פני
החברה הגאונה

החברה הגאונה

אלנה פרנטה

החברה הגאונה – אלנה פרנטה

המקום - שכונה קשת יום בנאפולי. התקופה - תחילת שנות החמישים של המאה העשרים.

תקופה בה הבנים במשפחה היו עובדים בעסק המשפחתי. במקום ללכת ללמוד היה בן האופה מצטרף למאפית אביו. הירקן בעל הסוס שמכר פירות וירקות, בכורו היה מסתובב ברחובות עם העגלה והסוס מדי בוקר, בקיץ ובחורף, בגשם ובשמש, למכור את מרכולתו. בנו של הסנדלר תיקן עם אביו את סוליות הנעליים. אחותו רצתה ללמוד: "אם תלך לבית ספר הקשה הזה שנקרא גימנסיה, תוכל לכתוב ספר לבד ואולי להיות עשירה." התגובה לא אחרה לבוא: "אז למה אחותך שהיא נקבה צריכה ללמוד?" תפקידן של הבנות לעזור לאימא. לערוך קניות, לבשל, לכבס ולתלות את הכביסה לייבוש בשמש.

זו הייתה תקופה בה הבעל הכה את האישה וזרק חפצים מהחלון. האח סטר לאחותו כאשר, לדעתו, לא התנהגה כיאות. תקופה בה אסור היה לבן לנגוע בבת, אפילו לא ברפרוף על כף ידה. אם עשה זאת, חטף מכות מאחיה. תקופה בה את הכלה רחצו ביום חופתה בגיגית נחושת.

נסחפתי לתקופה שנראתה לי עתיקת יומין ונהניתי במיוחד להכיר את שתי הדמויות המרכזיות שבספר שבהן הסופרת מתמקדת. אותן חברות בלב ובנפש, קשורות בקשר הדוק ומשפיעות אחת על השנייה לעיתים ללא מילים, כשכל אחת פונה לגורלה בין אם הוא מיועד לה ובין אם לאו ובין אם הוא מטרת חייה. אליהן משלבת הסופרת את דמויות השכונה שאינן יוצאות מחוצה לה, פרט ליוצאי הדופן שהפרוטה מצויה בכיסם. אותה שכונה נידחת שקיימים בה אלימות ועוני שקשה לצאת מהם. נהניתי מאוד לקרוא את ספרה של פרנטה.

ספרה של פרנטה הינו הראשון בסדרה של הרומנים הנפוליטניים הדן בילדות ונערות. בין כתביה הקודמים: אהבה מטרידה, ימי נטישה והבת האפלה.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•פני
השתיין

השתיין

הנס פאלאדה

ה ש ת י י ן - הנס פאלאדה

לאחר שקראתי את ספרו של פאלאדה "לבד בברלין" רציתי לעבור חוויה נוספת בספר אחר שלו. קיבלתי מהספרייה את ה"שתיין", כי לא היה להם משהו אחר פנוי.

ובכן, כשמו כן הוא – השתיין. אותו אדם שהטיפה המרה גורמת לו לשכוח את הדברים שאינו רוצה לזכור, מתחיל בקטנה ולאט נגרר עד שהופך לכזה שאינו יכול לוותר על השתייה. הכתיבה זורמת ועניינית. הסופר מתאר נפלא את הדמות, את המצבים בו הוא נמצא, התסכולים, האכזבות והידרדרות השליטה על חייו. הסופר מתאר כל כך טוב את הדמות הדיכאונית שכבר בעמוד 70 החלטתי שאיני ממשיכה לקרוא את ספרו, מאחר ואם בעמוד 70 הגיעה הדמות למצב דיכאוני כזה, מה יהיה מצבו לקראת סוף הספר? ולזה לא היה לי כוח נפשי כלל.

הסופר, למעשה, הגיע למטרתו גם מבלי שסיימתי לקרוא את ספרו. תיאור דמות על פרטיה ומצבו המדרדר של השתיין, ענו על כל הציפיות כבר עד עמוד 70. למי שיש את הכוח הנפשי מוזמן להמשיך ולקרוא את אחד מפלאי היצירה של הסופר.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•פני
הארנבת עם עיני הענבר

הארנבת עם עיני הענבר

אדמונד דה ואל

הארנבת עם עיני הענבר – אדמונד דה ואל

חלוקות הדעות בקשר לספר. רבים אמרו לי שעזבו את הקריאה לאחר כמה דפים, כי לא הייתה להם סבלנות להמשיך וכאלה שלא מצאו עניין. זה היה ציבור הקוראים שלא אהב את הספר, אך כנגדם ישנם כאלה שאהבו, קראו בשקיקה ונהנו לדעת עוד ולקבל מידע נרחב על...

ובכן, אני מודיעה מראש לכל מי שמצפה לעלילה, למתח, להתפתחויות – זה לא הספר המתאים וטוב יהיה שלא יתחילו לקרוא בו. לעומת זאת, אני לקרוא ולדעת עוד ועוד.
כבוד גדול להיות נצר למשפחת אפרוסי. כבוד גדול יותר הוא שאותו נצר מחליט לחקור, לקרוא, לתרגם, לראיין, לנסוע לכל המקומות בהם היה חלק למשפחה ענפה זו, ולכתוב על שורשיה ועל התקופה במשך ארבעה דורות. תחילתה באודסה, שם חלשה על התבואה, לאחר מכן, חלקם עבר לפריז, משם לווינה, כאשר לאחר מלחמת העולם השנייה מצאה את מקומה שארית הפליטה של משפחת אפרוסי באירופה, אמריקה ויפאן. הסופר מציין שאינו יודע אם זה ספר על המשפחה שלו, על הזיכרון או על עצמו או שזה ספר על חפצים יפניים קטנים.

ובכן, לדעתי, הספר נותן לקורא תמונה מלאה על תקופת מלחמת העולם הראשונה והשנייה ועל מעמדם של היהודים בתפוצות. וינה הייתה העיר השלישית באירופה, לאחר ורשה ובודפשט, בכמות היהודים שחיו בה. בווינה במאה העשרים יהודים חלשו על כל חיי הציבור. הכול היה נתון בידיהם. חלקם של היהודים על הבנקים היה 71 אחוזים, 65 אחוזים היו עורכי הדין. 59 אחוזים מכלל הרופאים ומחצית מהעיתונאים היו יהודים. יהודים היו עשירים מאוד, חיו ברמת חיים גבוהה, השתתפו במסיבות ובנשפים והיו כחלק מהאוכלוסייה. היהודים אהבו אמנות ורכשו דברי אמנות בעלי ערך. הקנאה בשל מעמדם הכלכלי והתרבותי בעבעה לעברם, הולידה לאט לאט את האנטישמיות שהגיעה לשיאה במלחמת העולם השנייה, בעת שהיטלר נכנס לאוסטריה ללא התנגדות האוסטרים ובשיתוף פעולה הדוק - אנשלוס. אז החלו רדיפות השנאה שנצברה שנים על ידי האוסטרים, הלאמת הרכוש, חלוקת דברי האמנות אם להיטלר או לאחרים כאשר חלקם נמכרו לאספנים לסיוע במימון המלחמה. חלק ממשפחת אפרוסי שנשאר בווינה, מצא את עצמו חסר כל, מעונה ומושפל.

האם הספר על חפצים יפניים קטנים? תוהה הסופר ואכן, הוא מגולל לנו את סיפור ה"נצקות" שעברו ארבעה בתים בכל תקופת ארבעת הדורות. אותן נצקות, פסלים יפאניים מזעריים בעלי ערך אמנותי רב מאוד, עשויים משנהב ומחומרים קשים אחרים, מקושטים לעיתים באבני חן, כמו הארנבת עם עיני הענבר. 264 פסלונים נרכשו על ידי ראש משפחת אפרוסי בדור הראשון ועברו בירושה מדור לדור עד אשר הגיעו ליורש האחרון שהוא הסופר – אדמונד דה ואל, אשר חקר אודותם ואודות אמניהם. בין דברי האמנות הבודדים ניצלו הנצקות משוד הנאצים.

ממליצה בחום לקרוא את הספר ולהיוודע על מעמד היהודים באירופה, החל מתקופת מלחמת העולם הראשונה ועד לאחר מלחמת העולם השנייה.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•פני
לבד בברלין

לבד בברלין

הנס פאלאדה

לבד בברלין – הנס פאלאדה

אני תמיד מגיעה באיחור רב לספר שמחצית המדינה כבר קראה אותו וכך קרה עם "לבד בברלין". לכן, כאשר לקחתי את הספר בידי הייתי בדעה שלא אכתוב דבר מאחר שכולם קראו אותו. אך במקרה זה, שהוא יוצא דופן בהחלט, שיניתי את החלטתי.

שלוש נקודות חשובות שגרמו לי להביע את דעתי:
משך זמן כתיבת הספר;
החשיפה לעולם הגרמני, מעלליהם והבדלי המעמדות בעת מלחמת העולם השנייה;
התמקדות תקופת השואה שאינה ביהודים ובמחנות השמדה.

מה הייתם מצליחים לכתוב במשך 24 יום? ודאי כמה מכתבים, אולי סיפור קטן או שיר אחד או שניים שהייתם חוזרים אליהם מדי יום עם תיקונים והוספות. אבל ספר? ספר בן 658 עמודים? האם הייתם מצליחים לכתוב ספר עב כרס, לבנות דמויות מקסימות שתשלמנה את העלילה? לתאר את העלילה לכל פרטיה כפי שהייתה באותה תקופה כאשר הדמויות משלימות את התמונה? אתם ודאי לא הייתם מצליחים לעשות זאת, אך הנס פאלאדה עשה זאת ב-24 יום ועשה זאת בהצלחה רבה.

הנס פאלאדה, גרמני, לוקח אותנו לתקופת השואה, למלחמת העולם השנייה, בה הוא חי ונושם את האווירה והמצב. בשונה מכל ספרי השואה שקראתי, הסופר מגלה לנו את פרצופו האמיתי של העם שלו ומתמקד בערב רב של דמויות גרמניות כמו: קציני ס.ס., חוקרים, כאלה המשרתים את המפלגה הנאצית הנחשבים לאליטה, עובר לקשיי היום הגרמניים, רעבים ללחם המוצאים את פרנסתם על ידי הלשנות וגנבות, או פועלים גרמניים העובדים בבתי חרושת תחת עיניהם הפקוחה של אלה מעליהם. בין כל הדמויות הגרמניות משלב הסופר מספר דמויות יהודיות שלא שפר עליהן גורלן.

בתיאוריו המפורטים על חיי היום-יום של הגרמנים, העוני, הסבל, הלשנות על חבריהם, גניבות, מחנות הריכוז שלשם היו מועברים והוצאות להורג של גרמניים "בוגדים" או שאינם נאמנים למפלגה, אין לסופר עכבות מלתאר את אופן החשיבה של השלטון והמפלגה הנאצית כלפי העם שלו, העם הגרמני:

...המפלגה הייתה הכול והעם – לא כלום; לתגמל ולהעניש – זו הדרך הטובה ביותר לשלוט; הם לא צריכים לחשוב רק לבצע. אנחנו חושבים בשבילם; שרצים נרדפים שיש להשמידם (בני אדם); הוא רדף אחרי אנשים כמו שציידים רודפים אחרי חזירים; בני העם האזרחים בחוץ, ברחובות ובבתי החרושת, חסרי משמעות בהשוואה לחברי המפלגה; הפועלים העניים, האנשים הקטנים וחסרי החשיבות, שבגלל מילה אחת יכולים להיכחד, כשנגדם ניצבים הפיהרר, המפלגה, כל המכונה המפלצתית זאת, עם כל העוצמה והברק שלה ...

אהבתי מאוד את תיאורי הדמויות כפי שתוארו במקרים רבים על ידי דמות אחרת בסיפור:

...פשפש פחדן שמוצץ את הדם של הנקבה; פרחח, תלמיד בית ספר בדמות מנהיג בהיטלריונגר...; זה מה שהמציא לעצמו הנחש הארסי בעל המשקפיים הנוצצים. פרחח ארור; חבר מפלגה שרוף, מלשין קטן, מוג לב, נבחן... הוא קצת מהכול: מרביץ מכות ומלשין וגם גנב...

מעניין היה לקרוא, כי השלטונות ביקשו מהסופר לכתוב ספר על היהודים בזמן המלחמה והסופר שלא רצה לכתוב על כך, העביר את הזמן בכתיבת שלושה ספרים מסוג אחר. מעניין דבר נוסף, הסופר מת לפני הוצאתו לאור של הספר "לבן בברלין". האם היה זה מוות טבעי??? זאת, כנראה, לא נדע אף פעם.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•פני
האנאלפביתית שידעה לספור

האנאלפביתית שידעה לספור

יונס יונסון

האנאלפביתית שידעה לספור – יונס יונסון

הסופר יונסון חוזר אלינו לאחר ספרו "הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם" ושוב בכתיבה מלאת הומור והשתלשלות של אירועים הזויים.

במהלך כל הקריאה העליתי חיוך על פני, נהניתי מההומור, מהאירועים ההזויים שמתחילים ולא נגמרים לכל אורך הספר. הנאתי הגיעה לשיאה כאשר הגעתי לקטע הראשון בו אותו סופר שבדי, אשר חי בעולם אחר משלנו, מחליט לשלב בספרו את...המוסד, את סוכני המוסד וכמובן שבשלב מאוחר יותר הוא מגיע לראש הממשלה אהוד אולמרט, והדרך לא רחוקה להזכיר את ציפי לבני. אנחנו, כנראה, הכי טובים בתחומים רבים וייתכן מאוד שכל העולם מכיר בידע ובמיומנות שלנו למרות שלא תמיד העולם מצדד בעדנו:

"...כולם ממילא נגד ישראל... כי עם המוסד לא מתווכחים... סוכן מוסד ישראלי לעולם אינו מאבד עשתונות..."

ואביא מעט מההומור שכלל כינויים לגיבורים או שמה של המפלגה הנקראת "תהרסו את כל הזבל הזה" והכול זורם בשפה מליצית:

"כך שמר על טמפרטורה קרירה של שק האשכים."
"אז ככה. אם את תעמדי על הראש בזמן שאנחנו... עושים את זה... אזי לזירעונים יותר קל..."
"להגיע לארמון עוד לפני השעה שש, כשהנשיא ירביץ כניסה."

קראתי בשקיקה את הספר ותוך ארבע ימים סיימתי אותו וזה אומר דרשני (רק להזכירכם, שאת הספר הקודם "המלכה היחפה" לקח לי חודש ימים לסיים וזה לא בגלל אורכו).

הספר זכה להצלחה כבירה ומבסס את מעמדו כיום של הסופר כאחד מגדולי ההומוריסטים בספרות.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•פני
המלכה היחפה

המלכה היחפה

אילדפונסו פלקונס

המלכה היחפה – אילדפונסו פלקונס

הסופר, המתמחה בהיסטוריה, חוזר אלינו לאחר "הקתדרלה ליד הים" עם ספרו "המלכה היחפה", הדן וחודר לנבכי נשמתם של הצוענים בתקופת המאה ה-18.

אתה יכול להשכיל מספרו אודות העם האומלל, אך יחד עם זאת, אתה פוגש בעם שלא ויתר על גאוותו, כאשר כל מעייני הממשל באותה תקופה היה להשמידו ולהכחידו מכל רחבי ספרד. היה מעניין לקרוא אודות הצוענים, בשילוב של אישה כושית ששוחררה מעבדות, הייתה מומחיות בייצור והכנת הטבק והגיעה לספרד מקובה שהיה אז המקור לייצור הטבק. מקור פרנסת הצוענים בספרד היה בין היתר בטבק וכלל גידול, גלגול, הברחות ועסקאות לא חוקיות.

בשפה רהוטה ועשירה מוביל אותנו הסופר לאותה תקופה ולעולם אחר שאנו מתוודעים אליו. עולם של סבל, עוני, רעב, עינויי הגוף והנפש, בהם לא בחלו השלטונות להשתמש בעם רצוץ ונדכא שרק פיתרון אחד עמד לנגד עיניהם והוא מאסר, עבודות פרך והשמדה המונית.

נהניתי להיוודע לכל מהלך חייהם של הצוענים, אך לדעתי, הסופר המשיך באריכות יתרה שהגיעה ל-640 עמוד (זכור לי, שגם בספרו "הקתדרלה ליד הים", דעתי הייתה שאפשר היה לקצר) וייתכן מאוד שדעתם של קוראים רבים שאפשר היה לצמצם מעט את הספר ולהוציא דברים שוליים.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•פני
גלבי

גלבי

איריס אליה-כהן

ג ל ב י – איריס אליה כהן

כבר בתחילת הקריאה שמחתי להיווכח כי הסופרת הרימה את הכפפה לכתיבת הנושא העלום ביותר במדינת ישראל במשך כיובל שנים, ואשר עד היום טרם פורסם לציבור הרחב פיתרון התעלומה.
מדובר על נושא כואב למדי - "חטיפת ילדי תימן ובני עדות המזרח מקום המדינה ועד אמצע שנות החמישים." כפי שמציינת הסופרת, למעלה משמונה מאות ילדים נעלמו, בלעה אותם האדמה. נלקחו בבוקר בריאים לבית החולים ולמחרת, כאשר הגיעו ההורים לבקר, הודיעו להם כי הילד או הילדה מתו. עשרות שנים נשאו המשפחות את כאבם המר. המתינו תוך חיפוש, בירור, הליכה שוב לבית החולים ושאלות לכל מי שרק יכול להמציא להם קרן אור אחת. על כל אלה לא קיבלו מענה ולא העלו דבר בחכתם. הם נשאו אתם את הכאב והגעגועים, לעיתים, עד קברם.
טבעי בעיני שאקרא בשקיקה את הספר על מנת לגלות שמץ של מידע, משהו, גרגר קטן מסוד גדול, אך לצערי הסופרת לא חידשה לי מאומה. לא חידשה דבר מכל מה ש"ידענו" עד כה. והאמת ניתנת להאמר, כי לא ידענו דבר בעבר וכיום המצב אינו שונה. בספרה משתמשת הסופרת בבלש כדי שאולי דרכו תימצא אחותה התאומה שנעלמה, אך לצערי אין חשיפת מידע על ידי הבלש מסיבת "סודיות". מאחר והנושא הוגדר על ידי הממשלה כ"סודי" ואין אפשרות לגשת למסמכים, הסתתר הבלש בספר מאחרי סיבה זו, וחבל.
הסופרת מספרת לנו בעיקר על שתי משפחות. אחת, היא המשפחה התימנית שלה נעלמה האחות תאומה לבתם. והשנייה, משפחה אשכנזית שהילדות חברות מילדות ונשארו בקשר כל השנים. על הסיבה הנוספת תקראו בספר. הסופרת מחלקת את העלילה לתקופות, משנת 1959 ועד 1983, תוך שהיא עוברת מתקופה לתקופה ללא סדר כרונולוגי, מספרת על כל משפחה וחוזר חלילה.
אהבתי לחזור אחורה לבית הספר העממי ולהווי אותה תקופה. הסופרת מספרת לנו על לכידת אייכמן ומשפטו בישראל בתחילת שנות השישים. מחזירה אותנו לימי השואה לסבל היהודים במחנות, בהם הייתה גם אם המשפחה האשכנזית. אהבתי את הדמות של האימא במשפחה האשכנזית המתבטא בחוש ההומור הגלותי המתובל באידיש ובאופן הדיבור שלה. משפטים ארוכים שיכולים לכלול את מצבה הנפשי העגום, הוראות ליד השולחן, לחזור למצבה ולחנך את הבן. כל זה ללא אתנחתא כלל:
..."אדיבה מה את חושבת שיש לי כוח לטפל בכל המשפחה חסר לי צרות משלי ותרחיקי את הכוס מקצה השולחן עוד רגע היא תיפול ותתנפץ אוי אלוהים למה זה מגיע לי מה עשיתי שזה מגיע לי בן עמי אומרים תודה כשקמים מהשולחן..."
זה ספרה השלישי של הסופרת – "מכתוב" שזכה בפרסי שרת התרבות ורמת-גן "ו"דושינקא, נשמה" אשר היה מועמד לפרס ספיר.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•פני
רסיסים

רסיסים

אן מייקלס

ר ס י ס י ם

קיבלתי המלצה לקרוא את הספר "רסיסים". כאשר בקשתי אותו בספריה הסתבר ששלושה סופרים הוציאו ספר בשם "רסיסים": אסתר קר, אן מייקלס וארן סודרי. כמובן שלא ידעתי איזה מהם הוא המומלץ, לכן ביקשתי אותם. נמסרו לי השניים הראשונים, והרי דעתי על ספרה של אן מייקלס (את "רסיסים" של אסתר קר קראו בעמודה שלה):


רסיסים מאת אן מייקלס – כפי שנכתב בכריכה האחורית, הספר בנוי משני חלקים. אהבתי מאוד את החלק הראשון שהוא קצר יותר. הפרק מספר על השואה, כאשר הפעם המקום הוא האי זקינטוס היווני. מעניין היה להיוודע, שגם במקום זעיר ושכוח אל פעלו הנאצים ללא רחם במלחמת העולם השנייה.

לצערי הרב, לחלקו השני של הספר לא התחברתי ולא אהבתי. הסופרת, שהיא משוררת וזהו ספר הביכורים שלה, השתמשה בפילוסופיה רבה מדי וזאת בנוסף לקפיצות בדמויות, באירועים ובתקופות, ללא מתח, ללא הפתעות או אירועים חריגים. פשוט את החלק הזה של הספר לא אהבתי, אך בשום אופן לא מוותרת על חלקו הראשון. לא אחדש לכם - הכול עניין של טעם אישי.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•פני

ביקורות נוספות על "אנשים מאושרים קוראים ושותים קפה"

אנשים מאושרים קוראים ושותים קפה

אנשים מאושרים קוראים ושותים קפה

אנייס מרטן-לוגאן

ספר קליל, מרתק
הספר מספר על בחורה בשם דיאן שגרה בדירה בצרפת, ומתאבלת ללא הרף על בעלה ובתה אשר מקפחים את חייהם בתאונת דרך, היא רוב הזמן שקועה בזיכרונות שהיה לה איתם, וכל דבר מזכיר לה אותם.
היא מנהלת עסק של בית קפה, אך לא זה עוזר לשכוח את האסון שטלטל את כל עולמה, ולהתבודד לתקופה מסוימת.
ביום מן הימים, היא מחליטה לנסוע למקום מרוחק בכדי לבנות חיים חדשים, הוריה התנגדו בתוקף להחלטה שלה וטענו שהיא חסרת אחריות, מה שלמעשה מגביר את היגון והעצב שלה.
כאשר היא נוסעת לאירלנד, היא מתחילה להכיר אנשים מגוונים ונחמדים, בהתחלה היא מתקשה להסתגל ולהתערות בחברה החדשה אבל ברבות הימים הכל הופך להרבה יותר והיא מתחילה לגלות צדדים חדשים באישיות שלה ושהיא מספיק אחראית.
ספר המתאים לטיסה, מומלץ.

לפני שנתיים•
★★★★★
•Slam(وخير جليس في الزمان كتاب)
אנשים מאושרים קוראים ושותים קפה

אנשים מאושרים קוראים ושותים קפה

אנייס מרטן-לוגאן

ספר מעניין המגולל בתוכו חיים של אישה שחוותה אובדן קשה מנשו
בהתחלה היה לי מעט קושי לקרוא אותו אבל לאט לטט ליבי נפתח אליו.
ספר עצוב ושמח בו זמנית.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•יוניק
אנשים מאושרים קוראים ושותים קפה

אנשים מאושרים קוראים ושותים קפה

אנייס מרטן-לוגאן

מודה באשמה, בחרתי בספר הנ"ל בגלל השם המבריק שלו. אני חושבת שאין אוהב ספר אחד שיכול לסרב לספר בעל שם כל כך מוצלח. למעשה המשפט הנ"ל הוא המוטו של בית הקפה הספרותי של גיבורת הספר, דיאן, פאריזאית מאושרת למדי שחווה אובדן נורא. החלק הראשון של הספר עוסק בדיכאון שלה, בהתמודדות שלה עם האבל, ובחוסר הרצון שלה לצאת אל העולם, לעבוד או לעסוק באיזושהיא פעילות. גם חברה הטוב ושותפה העיסקי, פליקס, ההומו המוחצן ושטוף הזימה, לפי מיטב הקלישאות ההתרבותיות, לא מצליח לגרום לה להתגבר על אבלה.

אך באופן פתאומי, לאחר שנה, דיאן מחליטה לעזוב את הכול ולעבור לכפר קטן באירלנד הקרה ושטופת הרוחות. ואכן, באופן בלתי מפתיע אירלנד באמת מתגלה כקרה ושטופת רוחות אך בבית השכן לדיאן מתגורר לו הית'קליף, סליחה, אדוארד. אמן יפה תואר, גבוה, פראי, חזק שאינו מסוגל לקשר רגשי למרות שבתוך תוכו הוא למעשה צמא וכמה לאהבת אמת. כפי שהבנתם עד כה, כמות הקלישאות בספר בהחלט עוברת את הממוצע הסביר, וכצפוי נרקם קשר מיוחד, סוער ומלא ניגודים בין דיאן האבלה להית'קליף, אופס, אדוארד המיוסר.

דווקא בסוף הספר המחברת מפתיעה, היא נזכרת שהיא בעצם פסיכולוגית קלינית ומחליטה לסיים במסר טיפולי-חינוכי בסגנון ניו אייג'י משהו, כך שהרומן הרומנטי שלפנינו זוכה לסוף שללא ספק יאכזב את מעריצי הז'אנר. בכול אופן, למרות ההתחלה הכבדה והמדכאת למדי והאמצע הנדוש מדובר בספרון חביב למדי בעל שם פשוט גאוני.

נב הספר תורגם מצרפתית ע"י מורן אטיאס (לא, לא השחקנית המצליחה!)

לפני 10 שנים•
★★★★★
•שין שין
אנשים מאושרים קוראים ושותים קפה

אנשים מאושרים קוראים ושותים קפה

אנייס מרטן-לוגאן

הספר הזה הוא LA PETIT CROISSANT (תרגום מצרפתית: קרואסון קטן) שנבלע בביס אחד!

אני שייכת "למכורים" שמתעוררים בבוקר, ועד שאני לא שותה כוס קפה אסור לדבר איתי. מכאן שלא היה שום צ'אנס שאדלג על הספר הזה.

כריכת הספר מאוד אטרקטיבית וצבעונית, יופי של בחירה שיווקית. שאפו!

"אנשים מאושרים קוראים ושותים קפה", כתוב בקלילות, עם פרקים קצרים ובגלל אורכו ומשקלו, נוח לשאת אותו בתיק. ספר קליל, שלי הוא העביר ערב נפלא. אני גמעתי אותו עם שתי כוסות קפה, תוך ויתור על הקרואסון בשביל הדיאטה 

העלילה אומנם קלילה, אך עוטפת בתוכה התמודדות עם אובדן, טרגדיה, ומסע נפשי בניסיון להשתחרר...

כל הספר כתוב בגוף ראשון מפיה של דיאן הדמות הראשית בגובה העיניים.

דיאן איבדה את בעלה קולין בן ה-33 וביתה-קלרה בת ה-6 בתאונת דרכים. האבל על האובדן לא מרפה. ואיך אפשר? זו טרגדיה!

דיאן הסתגרה בביתה מאחורי וילונות, התחברה לשתיה וסיגריות, והיתה מוכנה לשוחח אך רק עם ידידם המשותף שלה ושל בעלה – פליקס.

פליקס דמות צבעונית, תוססת חיים, שנשים לא עניינו אותו, אלא בני מינו בלבד.

הקשר ביניהם היה בזכות השותפות בבית קפה ספרותי, בשם "אנשים" שפתחו יחדיו לפרנסתם.

אהבתי את פליקס לאורך כל העלילה, וכיצד בקסמו המיוחד הוא לא הניח לדיאן להתדרדר לתהום. הוא הצחיק, שיעשע והגיש לה את כתפו.

באחד הימים דיאן החליטה לנסוע לאי מולראני באירלנד כדי להתבודד. היא שכרה דירה מזוג אירלנדים נחמדים: אבי-עקרת בית וג'ק-רופא בפנסיה.

למרות המערה החשוכה שדיאן נמצאה בה, הזוג הצליח לגרום לה להיפתח בדרכה שלה והיא אף מתיידדת איתם. לזוג בת ובן מאומצים: גו'דית ואדוארד שהתגורר בסמוך לדיאן.

אדוארד בניגוד לאחותו הסימפטית, היה טיפוס מוזר שחובב את עינית המצלמה. בן תמותה לא נחמד, אנטיפטי, אגוצנטרי, גס רוח וההיפך המוחלט מ"הנשמה הטובה" - פליקס.

היצור היחידי שהיה קרוב לאדוארד היה בעל ארבע רגלים- הכלב, ובנוסף גם היחידי שמילא את פקודותיו על פי שריקות בעליו. במקרה הזה הכלב ממש לא דמה לבעליו, והיה הרבה יותר חברותי מאדוארד.


כבר במפגש הראשון עימו, דיאן תיעבה את אדוארד וגררה גם אותי לתחושותיה. ציטוט מעמוד 57 במפגש הראשון בין דיאן ואדוארד: "האחיין המדובר ירד מהג'יפ בהבעה קשוחה ומזלזלת שלא עוררה בי כל אהדה. ג'ק ואבי הלכו לקראתו. הוא נשען על דלת המכונית בזרועות שלובות. ככל שהסתכלתי עליו יותר, התחלתי לתעב אותו. הטיפוס הקלאסי שמעביר שעות בחדר האמבטיה כדי לשוות לעצמו מראה מרושל במכוון. הוא נטף יהירות והתהלך כאילו הוא מכוכב אחר לעומת בני התמותה המצויים."

השניות הראשונות למפגש בין דיאן לאדוארד, כבר זרעו את החיכוך הראשון ביניהם. ככל שמערכת היחסים נמשכה, היא אספה חיכוכים ורוגז, ומאידך, התקרבות והכרות בין הצדדים. שניהם: דיאן ואדוארד החלו אט אט, בין חיכוך אחד לשני להתקלף.

בסיועו של "מר בדידות", המרחק הגיאוגרפי מהוריה ופליקס, דיאן הצליחה לאסוף את עצמה. תוך כדי השהיה באירלנד, היא מתאהבת וחווה כמה רגעי נחת לצד משברי עלבון.

אהבתי את דיאן כמו שהיא. לא סבלתי את אדוארד, למרות שהוא הצליח להפתיע אותי. הזוג אבי וג'ק מקסימים ובכל הקוקטיל הזה יש לא מעט "קיטש הוליוודי".

סיפור קליל וזורם כמו בד שיפון שמתנפנף ברוח. ואם עסקינן בקיטש אז עד הסוף ... רציתי סוף קצת שונה, ובמקרה הזה אנייס מרטן לוגאן הפתיעה אותי.

זה מסוג הספרים שמתאימים מאוד לתסריט שיהפוך "לסרט בנות".

את הספר התחלתי כבר לקרוא בהליכה מהסיפריה לביתי, וכהגעתי לביתי כבר לא הצלחתי להניחו.

הדמויות של דיאן ואדוארד סיקרנו אותי ולשניהם היה את "העבר" שלהם.

זהו ספר שמתחיל בקצב איטי ומתגבר בהמשכו. נוח במשקלו ומסקרן.

קוראים נכבדים, אז מי צריך יותר מזה כשהטמפרטורה היא מעל 30 מעלות צלסיוס?

יופי של ספר שמשול אצלי לארוחת ערב קלילה, עם כמה נשנושים שמתאימים לקיץ הישראלי.

בעניין שם הספר: "אנשים מאושרים קוראים ושותים קפה"... אני לא קונה את המשפט הזה. לדעתי אפשר להיות מאושרים – זו רק החלטה.

ממליצה בחום יופי של קוראסון חמים וטעים.

לי יניני

לפני 11 שנים•
★★★★★
•לי יניני
אנשים מאושרים קוראים ושותים קפה

אנשים מאושרים קוראים ושותים קפה

אנייס מרטן-לוגאן

הספר הזה גרם לי לתחושת חמימות בלתי מוסברת, מדובר בספר קצרצר שמכיל בתוכו סיפור התמודדות עם אובדן וכאב. סיימתי את הספר תוך ערב אחד והרגשתי שהוא נגמר מהר מידיי.
לספר יש סוף פתוח (שונאת את זה), אבל הסוף גם לא היה צפוי.
ספר חמוד זורם וקולח, מומלץ למי שסתם רוצה להעביר ערב נעים בקריאה קלילה.

לפני 5 שנים•דנית
אנשים מאושרים קוראים ושותים קפה

אנשים מאושרים קוראים ושותים קפה

אנייס מרטן-לוגאן

אישה (גיבורת הסיפור דיאן) מאבדת ברגע את כל עולמה. בעלה ובתה נהרגים ובמידה מסוימת גם היא מוצאת את מותה. מה שנותר הוא חבר נאמן (ליתר בטחון הומו) המנסה להחזיר אותה מעולם מתים – לא, הוא אינו אורפיאוס; הוא בסך הכל הניגוד של המוות – החיים הם בכחנליה אמיתית. הגיבורה לא עומדת בזה ופונה לאירלנד הפראית ושם, באופן די צפוי וכמעט מאולץ, היא מוצאת דרך חזרה מהשאול לעולם החיים. הייתי אומר שהרומאן הזה הוא קיטש מוחלט ובנאלי להחריד, אבל הסופרת מצליחה, ברגע האחרון, להציל את הסיפור משיממון מוחלט.

בתוך סיפור רווי אלכוהול, סיגריות ואינסוף רחמים עצמיים, הגיבורה מנסה לשרוד. הגיבורה הזאת, למרות נתוני פתיחה מרשימים, לא הצליחה לעורר אצלי, כקורא, אמפתיה. תהיתי האם זו הצלחה של הסופרת? האם זה כשלון?

בלשון המעטה, זו אינה, בעיני, ספרות במיטבה. היא שבלונית, מהווה כרונולוגיה של אירועים בלי עומק. דמותו של אחד מהגיבורים, אדוארד, אינה משכנעת ועוד פחות מכך דמותה של מייגן. גם דמויות נוספות (כגון אבי ודיאן)אינן משכנעות. יתרה מזאת, הסופרת לקחה רעיון מעניין - הפריזאית הקלאסית בעיירה שכוחת אל במערבה של אירלנד - חומר גלם מצוין להתנגשות בין צוויליזציות - אבל לא הצליחה להוציא מכך סיפור מעמיק, מאיר עיניים או למצער משעשע. אולי אני עדיין שבוי בקסמם של הסיפורים האיריים של קיגן ("ללכת בשדות כחולים") ואלה גורמים לתיאורים של אנייס מרטן-לוגאן להחוויר לידם. הסיפור הזה קל לקריאה – ובכתבי מילים אלה אני מתכוון לזכות וגם לגנאי. על הכריכה האחורית כתוב שהסיפור מעובד לקולנוע – נראה לי שאלה מסוג הספרים שגם בימוי בינוני וליהוק לא מרשים של שחקנים לתפקידים הראשיים יאפיל די בקלות על הספר עצמו.

המחברת איכזבה אותי. היא פסיכולוגית קלינית במקצועה והייתי מצפה מאדם שזו התמחותו ליותר עומק מאשר יש בספר זה. אפשר שהסופרת חששה שמא הספר יתמקד יותר מדי בעניינים מקצועיים מאשר בספרות. התוצאה היא שהספר יצא קרח מכאן ומכאן.

השורה התחתונה: ספר קליל (למרות הנושא) לטוב ולרע. שלושה כוכבים (וגם זה רק בזכות הסוף).

לפני 10 שנים•
★★★★★
•דן סתיו
אנשים מאושרים קוראים ושותים קפה

אנשים מאושרים קוראים ושותים קפה

אנייס מרטן-לוגאן

ספר חמוד וקליל, העביר לי כמה שעות של הנאה. ספר על התמודדות עם אובדן, כולל סיפור אהבה, התאוששות איטית והמון תקווה לעתיד.
דיאן איבדה את בעלה ובתה בתאונת דרכים. היא מסתגרת בדירתה בפריז ומוכנה לדבר רק עם חברה הטוב, פליקס, שחי ממסיבה למסיבה ומבלה עם בני מינו. הם פותחים ביחד בית קפה ספרותי "אנשים". פליקס מנסה לעודד את דיאן ולהוציאה לבלות אך ללא הצלחה.
יום אחד דיאן מחליטה לנסוע להתבודד בכפר נידח באירלנד כדי לחשוב ולהיות עם עצמה. היא שוכרת בית מאבי ובעלה שמאד נחמדים כלפיה והיא מתיידדת איתם ועם בתם המאומצת ג'ודית. בנם המאומץ, אדוארד, גר בשכנות לדיאן. הוא טיפוס אנטיפת, בוטה ואני חברתי. בהתחלה יש לה מלא חיכוכים איתו עד שלאט לאט היא לומדת להכירו והשניים מתקרבים.
לאט לאט דיאן חוזרת לעצמה, חווה רגעי שמחה והתאהבות, נלחמת על רצונותיה ומצליחה בכך.
החלק האחרון קצר ומהיר מאד לעומת כל הספר וחבל. ההחלטה שלה היתה מהירה ובלי הרבה הסברים ועוררה בי הרבה מחשבה.
הספר קליל מאד, קצת קיטשי ולכאורה הכל צפוי אבל הסוף ממש הפתיע אותי.
ממליצה בחום!

לפני 11 שנים•
★★★★★
•תושיק
אנשים מאושרים קוראים ושותים קפה

אנשים מאושרים קוראים ושותים קפה

אנייס מרטן-לוגאן

ספר מהנה וזורם.
ספר על התמודדות עם אובדן ועל תהליך ההחלמה ממנו.

שמו של הספר סיקרן אותי. הכנתי לעצמי קפה והתיישבתי לקרוא אותו.

דיאן חווה אובדן בחייה.
בעקבותיו היא מסתגרת בביתה בפריז ומתנתקת מהעולם בכלל וממשפחתה בפרט.
היחיד שהיא מאפשרת לו לבוא לבקרה הוא פליקס, חברה הטוב. פליקס מנסה להניעה להמשיך בחייה.
הוא מנהל עבורה את בית הקפה הספרותי שלה, "אנשים".
יום אחד מחליטה דיאן לעבור לתקופה במולראני, כפר נידח באירלנד. היא שוכרת דירה מזוג זקנים חביבים, אבי וג'ק, וממשיכה להתבודד מהעולם.
עם הזמן מתחברת ונפתחת לילדיהם המאומצים, ג'ודית ואדוארד.
אדוארד הוא השכן שלה ובתחילה אף "האויב הגדול שלה". הקשר בינה לבינו בפרט ובינה לבין בני משפחתו בכלל מתפתח לאורך העלילה.

הספר הזכיר לי במקצת את הסרט "החופשה" בכיכובן של קייט וינסלט וקמרון דיאז. כאשר קמרון דיאז עוזבת את ביתה בארה"ב ועוברת לתקופה לעיירה אנגלית ומתפתחת רגשית במהלך שהותה בעיירה.

דיאן לאורך הסיפור מחלימה לאט לאט מהאובדן שחוותה ומתחילה לקבל החלטות ולתפוס שליטה על חייה.
אהבתי שהסוף לא צפוי ונותר פתוח.
אהבתי את השילוב של דיאן הדיכאונית מול שתי דמויות אקסצנטריות ומוחצנות, פליקס בפריז וג'ודית במולראני.
מצאתי את הספר כמהנה, למרות שהיה חסר לי בו יותר עומק.
ישנם קטעים שהיו קיטשיים בעיניי.

קריאה מהנה!

בהוצאת כנרת זמורה ביתן

לפני 11 שנים•מירב גת
אנשים מאושרים קוראים ושותים קפה

אנשים מאושרים קוראים ושותים קפה

אנייס מרטן-לוגאן

ספר קריא.להרגשתי קצת בעית אמינות בספור.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•רוני pery
דירוג
1.0
לפני 10 שנים

“התחלה מבטיחה ואחר כך.... רומן לבנות 16 וגם לא בטוח.”