• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
אל תפנה את מבטך

אל תפנה את מבטך

מאת לינווד ברקלי

הביקורת של Reut.Zaro

תמונה של Reut.Zaro
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
אל תפנה את מבטך

אל תפנה את מבטך

מאת לינווד ברקלי

הביקורת של Reut.Zaro

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של Reut.Zaro
הוצאה לאור:מודן
שנת הוצאה:2014
קטגוריה:מתח ריגול והרפתקאות
הקודמת
דנה
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 8 שנים

“מותחן מצוין פרי עטו של הסופר לינווד ברקלי! דיוויד הרווד, עיתונאי שפועל על מנת לחשוף שחיותיות, יוצא”

11/17
ביקורות על אל תפנה את מבטך
הבאה
פשוט
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 10 שנים•1 דקות קריאה

אל תפנה את מבטך הוא ספר טוב. אומנם לאורך כל החצי הראשון של הספר פזורים פירורי רמזים עבים על מה קורה ויקרה בהמשך ובסוף הסיפור, אבל הוא כתוב בצורה הנהדרת שרק ברקלי יודע.
דיוויד וג'ן הרווד הם זוג רגיל ומגדלים את בנם בן הארבע, איתן, בשלווה יחסית. יש להם את הבעיות שיש לכולם, בעבודה, בזוגיות, בגידול הילד, עם המשפחה.
רק שיום אחד בו המשפחה יוצאת לפארק שעשועים יחד משנה הכל כשרצף אירועים, שאפשר לתאר אותו כמוזר ומקרי, גורם לדיוויד להיות חשוד בהיעלמות של ג'ן ולגילויים חדשים ומפתיעים על הדמויות בספר.
זה אמנם נראה שהרוב ידוע מראש והרמזים נמצאים בכל פרק ופרק, אבל זה לא מוריד מהכתיבה, הסיפור והציוריות במתח של ברקלי הנהדר.
מומלץ לקריאה לאוהבי מתח קליל וסוחף.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של ענת רבין
ענת רבין
תמונה של michalro
michalro
תמונה של לי יניני
לי יניני
תמונה של אפרתי
אפרתי
4קוראים|גיל ממוצע67|100%נשים

על המבקרת

תמונה של Reut.Zaro

Reut.Zaro

ותיקה
חברה מזה 17 שנים
112 ביקורות•2 נבחרות•592 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מקורית•ספרות מתורגמת•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של Reut.Zaro
Reut.Zaro
ותיקה
חברה באתר מזה 17 שנים
ביקורות112
ביקורות נבחרות2
לייקים שקיבלה592
דירוג ממוצע4.0 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מקורית40ספרות מתורגמת26מתח ריגול והרפתקאות16

דיון על הביקורת

1 תגובה
אפרתי
אפרתי•לפני 10 שנים

מותק של ספר.

1 תגובה בסך הכל

ביקורות נוספות של Reut.Zaro

ראיון ר-ציני – שיחות עם קומיקאים

ראיון ר-ציני – שיחות עם קומיקאים

דרור ניר קסטל

אסופת ראיונות רבע רציניים ושלושת רבעי ציניים ומשעשעים עם המון קומיקאים, מוכרים יותר ופחות, רובם צמחו ברשת בשנים האחרונות וחלק מהראיונות בוצעו לפני הפריצה הגדולה שלהם. היה מעניין לקרוא לאן כל מרואיין לקח את "5 דקות התהילה" שקיבל באתר ילדי הקומדיה, ודווקא התשובות היותר רציניות (כמו של אושרית סרוסי ונועה כ"ץ) היו מפתיעות ומרתקות. את הקומיקאים שאני פחות מכירה קראתי וחלקם באמת היו מצחיקים, חלקם מתאמצים, אולי זה קשור בסוג ההומור. אכן לקט ראיונות משעשע, מעניין ושטותי. יתרון נוסף בספר הדגיטלי הזה הוא שהראיונות מלאים בלינקים לעוד מידע שמוזכר בראיון או לסרטונים של המרואיין וזה נהדר אם לא מכירים ורוצים לקרוא עוד. מומלץ לקרוא בין לבין כשבא לכם קצת לצחקק ולשכוח מהצרות של עצמך.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•Reut.Zaro
צופן עדן

צופן עדן

דנה מויסון

ספר מתח שלישי (ובתקווה שממש לא אחרון) במסע וסיפורה של הבלשית הניו יורקרית שרון דיוויס. היה שווה לחכות כמה שנים כדי שדנה מויסון תוציא את הספר השלישי והוא סוחף ונהדר כמו השניים שקדמו לו (מומלץ אבל לא חובה לקרוא את ״תעתוע אפל״ ו״ראי כוזב״ לפני הספר הזה).

גם הפעם שרון דיוויס מוצאת עצמה בפרשת רצח מסתורית שנראה שאין לה קצה חוט אבל הפעם הפרשה זולגת גם אלפי קילומטרים אל המזרח התיכון (אותו מויסון מתארת באופן שעשה גם לי חשק לבקר שוב בישראל כשיתאפשר) ושרון מוצאת את עצמה מנסה להגיע לפתרון של תעלומה בינלאומית שאם ארחיב עליה זה יפגום למי שמתכוון לקרוא בהנאה :) היא גם נאלצת להתמודד הפעם עם מערכת היחסים שלה והאיזון שבין החיים הפרטיים לעבודה שלה.

הספר מספק המון עניין ומידע שלא הכרתי קודם ובפרקים קצרים ומותחים נסחפתי עם שרון אל תוך התעלומה עד פתירתה ממש בסוף הספר. קשה להניח את הספר, בדיוק כמו את קודמיו, וגם הפעם הייתי מבולבלת לגבי פתרון החידה ושיניתי את דעתי על מה בדיוק הפתרון כל כמה פרקים. מומלץ בחום

לפני 5 שנים•
★★★★★
•Reut.Zaro
פתאום 30

פתאום 30

שירה אמונה אמסלם

הספר הזה הוא לא מה שציפיתי שיהיה, אולי בגלל שציפיתי לספר ולא לאסופת פוסטים מהפייסבוק ואוגדו בספר וחבל שהתיאור שלו בדף הספר באינדיבוק לא יותר מדוייק (כפי שמבקשת בעצמה שירה-אמונה במהלך הספר, מאיתנו הקוראים להיות, יותר מדוייקים).

בתוך הספר תוכלו למצוא 30 פוסטים שלא מצאתי שום אינדקציה לגבי תקופת הזמן בהם נכתבו (האם היוו טור שבועי? כשהמוזה הפציעה?) ולצערי הפוסטים גם לא מתוארכים, אז הרבה מהם היו לי תלושים מהקונטקס שאני מאמינה שהכותבת רצתה לתת להם, למשל פוסט על אנשים שאינם עוד ולא ברור אם מתקשר ליום הזיכרון או ליום מיוחד אחר לכותבת.

שירה-אמונה מציגה בפוסטים דוגמאות כדי להעביר נקודה אבל גם מניחה משום מה שכולם יבינו מה היה האירוע באלנבי 40 יותר משלוש שנים אחרי או שכולם מכירים את הסיפור עם הילד והמסמרים. לי אישית לא היה ברור למה התכוונה הכותבת וזה לגמרי תקע לי את זרימת הקריאה כי כל מה שחשבתי עליו היה אם פיספסתי משהו, בחיפוש גוגל אחרי זה מצאתי "סיפור חוכמה" שנקרא מתאים אבל התייחסות לסיפור הזה כ"ידוע לכל" היה מאוד מתסכל עבורי בקריאה.

הפוסטים כתובים כפוסטים לפייסבוק וחבל שלא עברו עריכה מסויימת כדי להתאים לספר, יש כמות גדולה של קריצות בסוגריים, שלוש הנקודות בסיומי משפט והתייחסות לדברים בחייה האישיים של הכותבת או דברים אחרים שכתבה ולא הופיעו בספר, שלא ברורים לקוראת כמוני שלא מכירה אותה.

בעיקר היה חסר לי סיפור הרקע של הכותבת, שאמנם נחשף בהצצות קטנות בחלק מהפוסטים, אבל בסופה של הקריאה נותרתי עם המון חורים ושאלות ובעיקר בלי התחלה וסוף, רק אמצע.

דבר נוסף שלא צפיתי לו הוא שמרבית הספר מאוד רוחני ודתי, הרבה מהרשמים הרגישו לי כמו שיעור ביהדות וכשזה לא היה העיקר אז הרשמים היו מאוד מחנכים בדמות של עשה ואל תעשה, ולעיתים גם נקראו לי כנוזפים בנו כאנושות. אני לא בטוחה שהייתי בוחרת לקרוא את הספר אם הייתי יותר על מה שמחכה לי בתוכו לפני שהתחלתי.

הכתיבה עצמה מאוד יפה, רהוטה וזורמת בשביל פוסט בבלוג או בפייסבוק אבל אחרי כמה רשמים זה מאוד חוזר על עצמו ולא זורם כמכלול לקורא שלא מכיר אישית את הכותבת ואת עולמה, שכפי שניכר מהספר, עשיר ומגוון.

מומלץ למי שרוצה לקרוא קצת רשמים על החיים עם קורטוב רוחני-דתי. בעיקר מומלץ לא לקרוא בנשימה אחת אלא כל תקופה של ימים או שבועות פרק שונה לפי הכותרת.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•Reut.Zaro
ז'ול

ז'ול

דידייה ואן קואלארט

את הספר ז'ול התחלתי לקרוא בחשש קל בגלל התיאור שלו בכריכה האחורית אבל כל ספר שאחד הגיבורים הראשיים שלו הוא כלב הוא ספר מבורך ששווה קריאה לדעתי.

במרכז הספר עומדות שלוש דמויות מרכזיות, אליס, זיבל וז'ול. אליס היא עיוורת הנעזרת בכלב נחייה בשם ז'ול שמשמש לה כעיניים ושומר ראש, הם פוגשים לראשונה בזיבל בדוכן המאקרון בו הוא עובד בשדה התעופה כשהם בדרכם לניתוח חדשני שאמור להשיב לאליס את היכולת לראות אחרי שנים כעיוורת. ממש לפני שהם עולים למטוס ואחרי שזיבל מרגיש שפספס את ההזדמנות עם אליס הוא נלחץ לעזרתם ומרגשים גם את אליס אבל בעיקר את ז'ול.

הספר מספר לנו את סיפורם של שלושת הגיבורים מנקודת ראותם של זיבל ואליס מהרגע שנפגשו בשדה התעופה בצורה מיוחדת ונהדרת של מסע מרתק אותו מכתיב בעיקר ז'ול שמתגלה ככלב מאוד נבון ועם לא מעט רצונות ומשאלות.

היה מעניין לקרוא בספר הקצר הזה על העבר של זיבל ואיך הגיע לאן שהגיע, בין התקוות של אמא שלו ממנו ועד שהפך למוכר בדוכן מאקרון בשדה התעופה וגר במגורים זמניים קבועים בחדרון צפוף, ועל עברה של אליס שהפכה מנערה רואה ושמחה לאישה עיוורת הנעזרת בכלב נחייה. אבל הכי התחברתי לז'ול, כלב הנחייה הנהדר שגורם לרוב מי שהוא פוגש להתאהב בו ולהתפעל ממנו.

הספר כתוב בצורה מעניינת ועם הרבה רמיזות במהלכו לאירועים שיתרחשו בהמשך וקרה מידי פעם שחזרתי אחורה בעמודי הספר כדי לבדוק שוב פרט שנראה לי בקריאה ראשונה שולי ולאחר מכן התברר שלא כך.

ספר קליל, זורם ומעניין לקריאה.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•Reut.Zaro
רשימות מארץ הכביש

רשימות מארץ הכביש

אופיר טושה גפלה

במרכזו של הספר עומדת דמותו של תמיר גושן, צלם מצליח, בעל ואב אוהב, מעריץ מושבע של קייט בוש וכפי שגיליתי די מהר, פילוסוף לא קטן.

הספר מספר את סיפורו של תמיר בכמה מישורים שונים, העבר, ההווה ומה שהוא ספק הווה ספק עתיד. כל הספר נע ונד בין מציאות לדמיון, בין מה תמיר חושב ומאמין שקורה לו לבין מה שאולי באמת קורה לו, תוך כדי שהוא מספר לנו, הקוראים, על עברו כילד, כנער מתבגר וכמבוגר דרך העיניים שלו והמחשבה המאוד לא שטוחה והלא פשוטה שלו.

במשפחה של תמיר יש קצת מהמשפחה של כולנו אבל הפרשנות שלו, כילד וכמתבגר, שופכת על סיפורי המשפחה אור שונה ומרתק. הסיפורים שהוא מספר לנו, בזמן שהוא בארץ הכביש, גרמו לי לנוע בין צחוק, לרחמים, לעצב, לתמיהה והכל תוך ציפייה לראות מה יהיה הסיפור הבא.

לכל אורך הספר אנו מלווים במוזיקה, וזה היה נהדר בעיניי, ספרים שגורמים לי לשמוע מוזיקה, בין אם זו המפורשת שכתובה בין השורות לבין אם זו מוזיקת אווירה, הם ספרים מופלאים.

הסיפור דן לא מעט במציאויות אלטרנטיביות שאנשים מוצאים לעצמם, ה"שם" שיש לכל אדם:

"אימי סיפקה לי תשובה קצת יותר מפורטת ואמרה שאבי מאמין שכל אדם זקוק ל'שם', מקום אחר שמהווה אלטרנטיביה חלומית למקומו הקובע. "אסור לשם להפוך לכאן," הסבירה, "כי אז הוא כבר לא יהיה שם...""
(מתוך הספר)

מה קורה שאנחנו נשאבים ל'שם' והזכרונות שלנו מתחילים להיעלם? מה קורה כשאנחנו יוצרים לעצמנו מציאות אלטרנטיבית ושוכחים את זו שאנחנו נמצאים בה כרגע? כמה העבר שלנו משפיע על ההחלטות שלנו בהווה?
אלה המון שאלות פילוסופיות שעלו לי תוך כדי הקריאה בספר וחלקן גם מוצאות ביטוי בספר עצמו אבל זה לגמרי לא ספר פילוסופי, אלא סיפור על אדם מן השורה, שיום אחד פשוט מוצא עצמו בסיטואציה מוזרה ולומד להתמודד ולחיות איתה, דרך העבר, ההווה והעתיד שלו.

הדמויות שהוא פוגש במהלך הספר מדהימות גם הן, כל אחת היא עולם ומלואו וכל מפגש איתן הוא חגיגת קריאה בפני עצמה.

מאוד נהנתי מהסיפור, מהכתיבה ומהתהליך שהסיפור והדמויות עוברים.
זה לא ספר קצר וזו אחת המעלות שבו, משכתי את הקריאה בו כי פשוט נהנתי להיות חלק מהעולם שיצר אופיר טושה גפלה.

מומלץ בחום.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•Reut.Zaro
סיפורים ושירים עם חוש הומור

סיפורים ושירים עם חוש הומור

מחברים שונים

תוכן הספר הוא בדיוק מה שהכותרת שלו מבטיחה, מקבץ של סיפורים ושירים עם חוש הומור. חלק מהסיפורים והשירים היו יותר מוצלחים וחלקם היו כתובים נהדר אבל בלי הרבה פואנטה (יש לי בעיה עם כאלה עוד מימי במה חדשה הזוהרים).

הסיפור הראשון במקבץ, Soft מאת תומר קאופמן, לדעתי הוא גם הטוב ביותר בו והסיפור על האדם הקטן החולם שמאבד את עבודתו ככותב מוכשר על מרככי כביסה בגלל סטיב ג'ובס(!) היה פשוט גאוני ומשעשע.

סיפורים נוספים שתפסו אותי היה הסיפור על "אראלה ממפעל הפיס", של אורלי ארמוני פלד, סיפור על זו שכולנו רוצים לקבל ממנה שיחה ממבט קצת שונה (למרות שאני חייבת לציין שהוא התחיל מעולה והמשיך קצת הזוי), "מסע לשירותים", של דרור ניר קסטל, שהיה הירואי ומהפנט. אני פחות מתחברת לשירים אבל יש כמה שירים בספר, כמו "כשאמות" של אלה נובק, שהעלו לי חיוך אחרי קריאתם.

זה מקבץ של יצירות שבסוף של חלקן יש הפנייה מהיכן נלקחו והוא אחלה ספר אם רוצים לקרוא משהו בין לבין, או בפקק עם האוטובוס בדרכים כשלא רוצים להיות ממש מרוכזים בסיפור אחד ארוך.

מומלץ בחום למי שצריך קצת חיוך באמצע היום

לפני 7 שנים•
★★★★★
•Reut.Zaro
ימים מתחלפים

ימים מתחלפים

תמר פרמן אבניסן

גילוי נאות: קיבלתי את הספר מאינדיבוק לטובת סקירה.

התקציר של הספר מבטיח פוטנציאל לספר נהדר ומאוד שמחתי לקבל אותו לקריאה וסקירה.

הספר הוא סוג של יומן אישי, המספר לנו על אסף, בתחילה ילד, בהמשך נער ולבסוף גבר מבולבל הנאבק עם הזהות האישית שלו מול עצמו ומול הסביבה הקרובה שלו, ובעיקר משפחתו המאוד מאוחדת. כשהוא "מחליט", או יותר נכון נאלץ, לצאת מהארון אביו מוחק אותו מחייו והספר מביא למעשה את עולמם הפנימי של אסף, בני משפחתו ועוד כמה דמויות בהן נתקל במהלך חייו.

היומן האישי הזה, שהוא לא בדיוק יומן אישי, הוא של אסף ושל עוד מספר מתחלף. לפעמים המספר מדבר אל יומן אישי ולפעמים הפנייה היא ישירה לדמות שאנחנו לא יודעים מי היא והיא אינה ברורה.
הרעיון מאחורי הסיפור והפוטנציאל של הספר נהדרים אבל היו יותר מדי בעיות טכניות מתחילת הספר שהפריעו לי יותר מדי ולגמרי פגמו לי בחווית הקריאה.

לא הבנתי כל כך למה לציין בנוסף לשם הפרק גם את שם המספר, המיקום והשנה אם אלה לא השתנו במשך יותר מחמישה פרקים (לגמרי הגיוני אם זה משתנה כל פרק או שניים, אם לא, אולי היה עדיף לציין רק כשמתחלף המיקום/השנה/המספר).

השנים לא מסתדרות בשום צורה מהפרק הראשון. בהתחלה אנחנו קוראים את הגיגיו של אסף הילד בכיתה ב', בבת ים של שנת 1973, בפרק הבא אנחנו קופצים עשר שנים לאסף הנער בערב יום העצמאות בבת ים 1983, בפרק השלישי אנחנו כבר נודדים לקיץ של שנת 2011, הפעם בתל אביב, יום הולדתו ה-30 של אסף. לא משנה כמה ניסיתי לחפש מה פיספסתי, לא מצאתי איך יתכן שאסף היה ב1973 בכיתה ב' ואז ב2011 חגג יום הולדת 30. זה הציק לי מאוד אבל המשכתי לקרוא. הספר ממשיך ועובר למשך מספר פרקים למספר הנוסף, שסיפורו נגלה לפנינו בשנת 2018 (לכאורה שבע שנים אחרי יום הולדתו של אסף), ואז אנחנו חוזרים לקרוא את הסיפור מנקודת הראות של אסף, שממשיך את סיפורו ביום שאחרי יום הולדת 30, אבל הפעם השנה היא 2018 ואיכשהו היום שעבר העביר איתו גם עוד 7 שנים ואסף לא התבגר בכלל. זו בעיה טכנית שהציקה לי בקריאה, נתנה לי תחושה שלא היה הידוק של סיפור הרקע או בדיקה עצמית של העובדות שהסופרת עצמה מציגה לנו הקוראים לגבי הדמויות ולאורך כל הספר קיוויתי שמתישהו לקראת הסוף אבין את החידה הזאת. זה לא קרה לצערי.

דמויות רבות שצצו לרגע במהלך הספר נעלמו בלי באמת לתת הסבר לסיבה בגינה הן צצו ויחד עם סגנון כתיבה לא אחיד שנע בין כתיבה יום יומית זורמת, לכתיבה מאוד בוסרית (משפטים כמו "בחדר אני חיברתי את הנייד למטען וראיתי הודעה מאשתי") לכתיבה בשפה מאוד גבוהה וכבדה ללא קשר למה שמסופר בפועל או לבנייה של הדמות עצמה כאחת ואז הצגתה כאחרת לגמרי (למשל במשפטים כמו "...עמיחי, הצג לנו את הדו"ח") לא ממש הצלחתי להתרכז בכל סיפורי המשנה או בהזדהות עם הדמויות הראשיות.

הספר בעיקר הרגיש לי כמו סיפור קצר עם המון פוטנציאל ורצון להפוך לספר, דבר שלא באמת קורה לבסוף וחבל.

הרעיון נהדר, הסיפור המרכזי מאוד חביב ומעניין אבל הביצוע לצערי לגמרי פגם בחווית הקריאה שלי ונשארתי בעיקר מבולבלת ומתוסכלת.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•Reut.Zaro
הקבוע היחידי

הקבוע היחידי

יואב בלום

איזה ספר נהדר!!! אני מאוד אוהבת את הספרים של יואב בלום, הוא נמצא אצלי תחת קטגוריה של מעט מאוד סופרים ישראלים (למשל דלית אורבך) שכותבים שונה ומצליחים להפתיע אותי עם כל ספר שלהם מחדש ובצורה שונה מהספרים הקודמים שכתבו.

הספר מתחיל בסיפור שנראה תלוש מכל מציאות וקצת לא ברור למה הסופר החליט להתחיל ככה את הסיפור (אבל זה מה שכל כך מיוחד בכתיבה של יואב בלום). לאט לאט אנחנו מתוודעים לדמותו של דן ארבל, שהוא גם המספר של הסיפור, ועל איך החיים הלא כל כך סוערים שלו בהווה משתנים בערב אחד שבו דמות מעברו יוצרת איתו קשר במפתיע.

העולם בו ארבל חי הוא עולם עם טכנולוגיה חדשה ומגניבה שבאמצעותה אנשים יכולים להחליף גוף לזמן מסוים (שניות, דקות, ימים, שבועות, שנים, כל החיים) באמצעות צמיד החלפות וככה לטייל בעולם (בלי הצורך בטיסות), להגיע לעבודה בלחיצת כפתור, לחוות חוויות שלעולם לא היו חווים אחרת (כי מה זה קצת סמים מבלי לפגוע בגוף שלך ובלי השלכות), לבגוד בבן/בת הזוג, לבצע פשעים מבלי להיתפס ואפילו לברוח מהכלא בלי שמישהו מהסוהרים ישים לב.

עם הטכנולוגיה האדירה הזאת כמובן שעולות המון בעיות אתיות, פליליות, אישיות ומה לא? אבל בסופו של יום הסיפור של דן ארבל הוא סיפור של אדם נורמטיבי (עד כמה שאפשר להיות) שפשוט לא יכול להתחלף עם אף אחד, ונראה שהוא האדם היחיד בעולם שתקוע בגוף שלו עצמו מבלי יכולת "לברוח" או "לצאת לחופש" מהגוף שלו עצמו.

הספר הצליח להפתיע אותי כל כמה פרקים מחדש וכל מה שחשבתי שאני יודעת על העולם החדש של ההחלפות היה כלום לעומת מה שבאמת גליתי. אהבתי את הצורה שיואב בלום שילב סיפורים לא כל כך קשורים לסיפור המרכזי מבלי להסביר לקורא למה הם שם, הוא פשוט מצפה שהקורה יהיה מספיק אינטליגנט לקרוא, להפנים ולהמשיך הלאה (כפי שעשה גם בספרים קודמים שלו). יואב בלום יצר עולם מופלא ובעייתי עם טכנולוגיה עתידנית שמעלה המון תהיות לגבי זהות אדם, מידת האחריות שלו למעשיו ועל איך בעצם מתמודדים עם כל הרע שמגיע עם טכנולוגיה טובה (לדעתי יש פה גם המון הקבלה לעולם של ימינו עם סמארטפונים, שעונים חכמים וטכנלוגיה אדירה שלא תמיד באה לטובתינו).

מאוד אהבתי את הספר הראשון של יואב בלום, "מצרפי המקרים", וגם ספרו השני, "המדריך לימים הקרובים", היה טוב (אבל לדעתי לא השתווה לספר הראשון), ולכן כשיצא הספר השלישי, "הקבוע היחיד", התרגשתי מאוד אבל החלטתי לחכות למצב רוח המתאים כדי לקרוא אותו (וטוב שכך).

"הקבוע היחיד" נהדר והשפיע עליי בדיוק כמו הספר הראשון של בלום, הוא רדף אותי במחשבות כשלא קראתי והיפנט אותי בלי יכולת לעצור את הקריאה כשכן קראתי. מצאתי את עצמי נאבקת בעייפות כדי לקרוא עוד פרק ומתחילתו ועד סופו הוא היה מרתק ומפתיע.

מומלץ בחום!

לפני 7 שנים•
★★★★★
•Reut.Zaro
תשע שעות

תשע שעות

ניר אזולאי

כשהייתי בת טיפשעשרה וקראתי בממוצע חמישה ספרים בשבוע תמיד חיפשתי לקרוא לפחות ספר אחד ישראלי יומיומי, אתם יודעים, מהספרים האלה שיש להם קו עלילה ראשי וקווי עלילה משניים וכל התפאורה מסביב מאוד בנאלית, פשוטה ויומיומית. הספרים היומיומיים האלה גרמו לי להרגיש שאני מטיילת בישראל מבלי לצאת מהעיר הקטנה בה נולדתי, גדלתי והתבגרתי, והכי טובים היו הספרים היומיומיים שכללו בתוכם גם את הטיול הגדול למזרח/דרום אמריקה.

"תשע שעות" של ניר אזולאי הוא בדיוק ספר שכזה, ספר שמספר לנו על כמה גיבורים במשרד לא-בדיוק-הייטקי בלב תל אביב ועל מה קורה להם ביום יום בזמן שהעלילה המרכזית של הספר, וגם אלה הפחות מרכזיות, קורות. בהתחלה חשבתי שהסיפור הוא על גידי, בחור צעיר שעובר לעבוד בחברה חדשה בתל אביב ומתגורר בכלל בנס ציונה, על איך הוא משתלב בחברה החדשה עם אנשים חדשים וישנים בחייו, אבל אז המשכתי לקרוא וחשבתי שאולי בכלל הסיפור הוא על יובל, נשוי פלוס תינוקת ממש חדשה, שעובד בחברה כבר חמש שנים ומעביר את ימיו בבהייה מהחלון ומחשבות בינוניות שרוצות להיות משהו אחר. ואז הצטרפו עוד דמויות שגם הסיפור שלהם היה מרתק ברקע, יורו, מיכאלה, פנדחו ואפילו רעם.
הספר זרק אותי חזרה לגילאי העשרים בתל אביב אבל הוא לא באמת התעסק בסצנה התל אביבית, רק נגע במעט באיך נראים חיים של מי ששוכר דירה או עובד בלב תל אביב.

הספר הזה הוא לגמרי ספר מקטגוריית העוד-פרק-אחד-ולישון, קראתי אותו ביומיים ונשארתי עם טעם של עוד. זה הספר הראשון של ניר אזולאי שיצא לי לקרוא (הספר הקודם שלו מחכה לי על המדף הוירטואלי) ואני שמחה שיצא לי להיתקל בו ממש במקרה דרך פרויקט המימון שלו לספר בהדסטארט, הוא כותב נפלא וזורם. הדבר היחיד שהציק לי לאורך הקריאה היה הקפיצות בין הפרקים ובפרקים עצמם לגבי מי עכשיו מדבר בגוף ראשון, לעיתים לקח לי פסקה או שתיים להבין מי כרגע היא הדמות המספרת.

מומלץ בחום!

לפני 7 שנים•
★★★★★
•Reut.Zaro

ביקורות נוספות על "אל תפנה את מבטך"

אל תפנה את מבטך

אל תפנה את מבטך

לינווד ברקלי

#
ספרי מתח העוסקים באדם מן הישוב, שנקלע שלא בטובתו למערבולת המאיימת להשמיד אותו ואת כל הקרובים אליו, פופולאריים גם אצל קוראים שאינם אוהבים במיוחד ספרי מתח. קל לקורא לדמיין את עצמו בסיטואציה שמתאר הסופר, ללא בלשים מקצועיים – רק אדם רגיל שלא מבין מה נפל עליו. יש כמה סופרים שהתמחו בסוג הזה של סיפורים, וברקלי – שזה הספר הראשון שלו שאני קוראת – מצליח לכתוב היטב ולגרום לקוראת להימתח ובו-זמנית להשתכנע שהסוף הטוב יגיע, צדיק יקבל גמול ורשע ייענש.

לקח זמן עד שהתחלתי להתעניין בסיפור. העמודים הראשונים שיעממו אותי כהוגן – עיתונאי שעובד בעיתון מקומי, אשתו האהובה עובדת בחברת מיזוג, יש לו הורים - זוג קשישים שמטפלים בנכדם, שהם נודניקים סטיריאוטיפים – והבן שלו בן ארבע שכמו בני ארבע רבים הוא מתוק מדבש בעיני הוריו ומעצבן בעיני כל השאר. ברור שהסופר צריך להציג משפחה משעממת מהפרברים כדי שיהיה ניגוד בולט לרשע המטרופוליני שבא אחר כך. אבל אם לא הייתי בתקופת התקמצנות על ספרים – הייתי נוטשת אותו בשלב הזה.

מבצע מדהים של צומת-ספרים – 5 שקלים לספר – הניב את הספר הזה, את אח'שלו, ועוד כמה ספרים שניקנו בלי לבדוק בציציות. אחרי כשבוע הגיעה חבילה משמחת עם 8 ספרים לפתח הדלת. אני לא מזלזלת בשמחת-עניים בימים אלה, שזו רוב הזמן השמחה היחידה בימים אלה, נטולי השמחה באופן סופני.

והספר? מותח. ברקלי יודע לספר סיפור אם כי עריכה שתנכש מלל מיותר לא היתה מזיקה לו, וגיבור שהוא קצת פחות אהבל, היתה מועילה לו ממש.
16(!) ספרים יש בדף הסופר הזה, שהוא קנדי במקור ונראה שהוא מצליח להתפרנס לא רע מכתיבתו.
3.5 כוכבים (על ששיכנע אותי להמשיך לקרוא) שעוגלו כלפי מעלה ברוח הימים האלה, המאופיינים באהבת-אדם ועשיית-טוב שלא על מנת לקבל פרס.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•yaelhar
אל תפנה את מבטך

אל תפנה את מבטך

לינווד ברקלי

בימי נעוריי הנשכחים אהבתי לקרוא את סדרת ספרי "צמרמורת", ובשל נחיתותם הספרותית מאוד התביישתי בכך. אופציית שאילת הספר מהספרייה ירדה חיש מהר מהפרק. לרכוש אותו בסטימצקי? המחיר יקר מדי והמוכרת מכירה אותי. מה עושים? הולכים לחנות יד שנייה, לוקחים כמה צמרמורות, ולפני שנותנים למוכר את הספרים ביד רועדת (מצמרמורת, תרתי משמע...) כשגבם כלפי מעלה בניסיון להסתיר את זהותם, מקדימים ומבררים עם המוכר שיש לו שקית בצבע כהה כדי להסתיר את הבושה. "ילד, חמוד, אין לך מה להתבייש", פנה אלי בחיוך ממזרי מוכר אחד כשהקדמתי וביקשתי שקית לא שקופה, והוסיף ולחש על אוזני כממתיק סוד "זה בסדר, גם אני בגילך קניתי פלייבוי וקצת התביישתי..." מה רבה הייתה תדהמתו כשדבר התועבה הסתכם בשלושה ספרי אימה זולים...

היחס שלי לספר "אל תפנה את מבטך" הזכיר לי את הצמרמורות ההן. אהבתי מאוד את הספר, ולמעשה די התביישתי בכך. אני חושב שאין כמו הדיאלוג הפנימי שהתחולל אי שם בנבכי נפשי כדי לתאר את האמביוולנטיות שלי כלפי הספר.

מסמר: ספר מצוין. מותח לכל אורכו, נקרא בנשימה עצורה, נפתולי העלילה לא כל כך הזויים ומופרכים כמו בספרי מתח אחרים.
עקרב: נו, באמת, עד כדי כך התדרדרת? מילא לקרוא את הספר השטחי והרדוד הזה, אבל עוד להרעיף עליו מחמאות? ואני עוד החזקתי ממך קורא ספרות איכותית...
מסמר: תרגיע, תרגיע... מה זו הסנוביות הזאת? קודם כל הספר לא שטחי בכלל, וחוץ מזה מי אמר שצריך לקרוא רק עגנון? חייבים איזו אתנחתא קלה לפעמים.
עקרב: אם אתה רוצה אתנחתא קלילה תקרא את "הקמצן" של מולייר, וכך גם תצחק וגם תפיק תובנות לחיים.
מסמר: אני לא אוהב מחזות, וחוץ מזה מצאתי ב- "אל תפנה את מבטך" הרבה תובנות לחיים. המשמעותית שבהן היא שלמעשה אתה לא באמת מכיר את יקיריך. אתה יכול להיות נשוי באושר שנים רבות, אתה ואשתך נאמנים אחד לשני, יש לכם כמה ילדים מקסימים ולכאורה הכול טוב. אבל האם אתה באמת מכיר את אשתך? האם אתה באמת יודע אילו סודות טומן בחובו העבר הבלתי ידוע שלה?
עקרב: אז עכשיו אתה עושה מהספר הזה רומן משפחתי בנוי לתלפיות שפותח תיבות פנדורה? מה אגיד לך, ממש "התיקונים" או "איזון עדין"...
מסמר: אני אתעלם מהציניות המכוערת שלך ואבקש ממך לסור מדרכי.
אני: וואלה, שיגעתם אותי שניכם. תעזבו אותי בשקט...
מסמר: ראית אותו, החצוף? אנחנו מנסים לעזור לו וככה הוא גומל לנו?
עקרב: והוא גם לא מי יודע מה נורמלי. עצם העובדה שהוא נותן לשתי ישויות דמיוניות לנהל דו שיח מופרך ועוד מעלה אותו על הכתב...
מסמר: תאמין לי, צריך לאשפז אותו...

לאחר זמן מה, במרכז לבריאות הנפש אברבנאל:
פסיכיאטר: חמוד, לקחת את התרופות?
מסמר עקרב: אכן כן.
פסיכיאטר: איך אתה מרגיש אצלנו?
מסמר עקרב: מצוין, ממש בית מלון חמישה כוכבים. טוב, לא בדיוק חמישה... אבל יש לי הרבה יותר זמן פנוי. אני יכול לממש את תחביב הקריאה שלי ביתר קלות.
פסיכיאטר: יפה, יפה, ומה אתה קורא עכשיו?
מסמר עקרב: אהה... איזה ספר ביכורים חולני בשם "הכול יהיה בסדר" או משהו כזה. אני לא זוכר מה בדיוק שם הסופר, אבל תאמין לי, מטורף לגמרי הבחור. צריך לאשפז אותו פה במחלקה...

לפני 10 שנים•
★★★★★
•מסמר עקרב
אל תפנה את מבטך

אל תפנה את מבטך

לינווד ברקלי

אל תפנה את מבטך, לינווד ברקלי
סוגה: מתח
במילה אחת: טוייסט ועוד טוייסט
דירוג: 4 כוכבים

בקצרה: כאשר דייוויד הרווד הגיע עם אשתו גֶ‘ן ובנו בן הארבע איתן לבילוי רגוע בפארק השעשועים ‘חמשת ההרים‘, הוא לא העלה בדעתו שזהו הבוקר הנורמלי האחרון בחייו. תוך שעה מהגעתם לפארק, דייוויד מתמודד גם עם חטיפה (לכאורה?) של בנו וגם עם היעלמותה של אשתו. מאותו הרגע הופכים חייו של דייוויד, כתב בעיתון המקומי של העיירה פרוֹמיס פוֹלז, לסיוט מתמשך של חרדה ובלבול. בעודו תוהה האם יש קשר בין סימני הדיכאון שהראתה ג‘ן לאחרונה לבין היעלמותה, למשטרה תהיות משלה, והן לא מבשרות טובות עבור דיוויד. מעורבותו העיתונאית בפרשיית שחיתות עירונית מסבכת את התמונה עוד יותר, ומצביעה על כיוון חקירה מדאיג נוסף.
אבל ככל שנוקפים הימים, נאלץ דייוויד להכיר באפשרות שהפתרון לתעלומה הנוראה שנקלע אליה פשוט יותר ונורא הרבה יותר מכל מה שדמיין. הוא יודע שמכאן ואילך, מרגע שהעבר החל לפלוש באכזריות לתוך ההווה, חייו לעולם לא ישובו להיות כשהיו. אל תפנה את מבטך הוא מותחן קצבי וסוחף, החושף את המסתורין האפל הרובץ מתחת לפני השטח של חיי משפחה שלווים.

מתח: החלק האחרון של הספר מרגיש כמו סרט אקשן, למרות שלא ממש מותח, וכיף לקרוא אותו בנשימה אחת. אם כל הספר היה כתוב בקצב הזה, הוא בהחלט היה ספר ברמה גבוהה. אך עד החלק הזה, אין הרבה מתח בעלילה.

אלימות: קצת מקרי מוות ואלימות – שום דבר יוצא דופן, למעט מקרה אחד קצת קשה.

PG: יש בספר כמה סצינות שאינן מתאימות לנוער.

מתאים ל: נסיעה ארוכה ברכבת.

קריאה חוזרת: לא

סיכום: לא הייתי מגדיר את הספר בסוגת המתח. יותר כסרט אקשן שמתחיל לאט ומגביר קצב באופן קבוע, עם לא מעט טוויסטים. יש לסופר רעיונות משוגעים, ולפעמים קצת מלחיצים באופן שבו אני מתחיל לתהות איך יוצאים מסיטואציות כאלה אם זה קורה לי. אז העלילה חביבה, הטוויסטים מקוריים ומכניסים עניין לסיפור, המתח והאקשן סתמיים.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•Mero
אל תפנה את מבטך

אל תפנה את מבטך

לינווד ברקלי

אני מאוד אוהבת את הסבתות! את כולן!
יש להן פתגמים כאלו נכונים, הן תמיד צודקות....
כשהילד מרגיש לא טוב: את תמיד אשמה! הן יושבות להן ומצקצקות בלשון "בטח, הוציאה אותו בגשם הזה"!
אם הילד נפל "ראית? היא עם הטלפון לא מתייחסת לילד, בטח ייפול".
אבל אני הכי אוהבת את המשפט "צריך לדעת עם מי מתחתנים"!
זה המשפט שעלה בראשי בזמן שקראתי את הספר , הוא הזכיר לי את הסבתות המצקצקות האלה....
דייוויד הרווד נשוי לג'ן, יש להם ילד מקסים בן ארבע העונה לשם א'יתן.
דיוויד הוא עיתונאי , ג'ן עובדת במשרד המספק שירותי תיקון למזגנים.
לכאורה, זוג נורמטיבי, משפחה נחמדה המתנהלת על מי מנוחות...
סבתא וסבא (הוריו של דיוויד) משגיחים על א'יתן בזמן שהוריו עסוקים בעבודה...
דיוויד כעיתונאי מנסה לחשוף שחיתות של חבר מועצה, ובמקביל שם לב שמשהו לא תקין עובר על אשתו...הוא מנסה לברר זאת מולה, ומבין שאשתו בדיכאון, ושניסתה להתאבד....
דיוויד למעשה נשוי לג'ן שש שנים, אך לא מכיר אותה באמת....הוא יודע שהיא ניתקה כל קשר להוריה, ושהוא ומשפחתו הם כל עולמה כעת...
בוקר אחת, ג'ן מפתיעה את דיוויד ומספרת לו שהיא רכשה כרטיסים לבילוי בלונה פארק...
הם מגיעים ללונה פארק, דיוויד ניגש לקנות גלידה, ומהרגע שהוא חוזר החיים משתבשים לחלוטין....
ניסיון "חטיפה" של בנו, אישתו ג'ן נעלמת....
מצלמות האבטחה של הלונה פארק מתעדות את הכניסה של דיוויד ובנו בלבד לפארק!
אף אחד לא מודע לדיכאון של אישתו?!!
לסיכום:
"לא נפלתי מהכיסא" (מתנצלת מראש, כנראה נדבקתי בשבוע האחרון במחלה של את"א).
ספר חמוד מאוד, אהבתי יותר את "התאונה" ואת "ביום שאיבדתי אותה" וגם "בלי לומר שלום"
הספר בהתחלה היה מעניין, מותח, קצבי...לקראת האמצע והסוף כבר התבררה כל הפרשיה.
היו דיאלוגים שלדעתי ניתן היה לוותר עליהם...

לפני 10 שנים•
★★★★★
•רחלי (live)
אל תפנה את מבטך

אל תפנה את מבטך

לינווד ברקלי

מה הטעם לשאול את המלצר מה זה בדיוק ארוגולה וקפונאטה סיציליאנית אם תזמיני ספגטי ברוטב פטריות, כמו תמיד?
מה הטעם לקרצף חלונות לפני פסח ולדעת שבעוד יומיים תהיה סופת חול והם יחזרו למצבם המקורי המאובק?
מה הטעם ללבוש חולצת מעצבים שקנית בירח דבש ב- 100 יורו, ולהחזיק תינוק בן 3 חודשים שיפלוט עליה אחרי 5 דקות?
מה הטעם לחפש נעליים ב- 50% הנחה בסוף עונה אם את יודעת שגם בשיא העונה את לא מוצאת נעליים במידה 41?
מה הטעם להתעקש על קפה עם סוכרזית וחלב "רזה" ולאכול עוגת שוקולד עם קצפת בצד?

============
ועכשיו אתם בטח שואלים: "מה הטעם לקרוא את אוסף השטויות הזה אם אין בו שום פואנטה?"
============
אז הנה זה בא:
אין שום טעם ושום הגיון להתפאר ברשימות ארוכות של ספרים משובחים - קלאסיקות, דרמות, סאגות וכו' - אם פעם אחר פעם יוצאים מהספריה עם 2-3 ספרי מתח [למרות שנשבעים שזאת הפעם האחרונה, ודי!]
טוב, יש כמובן את עניין התענוג שבלזקוף אצבע בלשית ארוכה של "ידעתי!" ולהרגיש שאין עלייך...ועדיין...
התיאוריה מספרת שאחרי שלב ההכחשה מגיע שלב ההשלמה.
אז אולי כדאי כבר להשלים עם ההתמכרות הזאת ולא להעמיד פני "קוראת הכל" או "כמעט הכל"?
בעיה.
שלא לומר - דילמה.
============
אוקיי, אז איפה הייתי?
אהה, הספר.

קשה להמליץ על ספרי מתח בלי לספיילר, והספר הזה טריקי במיוחד.
לכן, אנסה לתרגם את העלילה למשל על כלבים.
(*) המשל נכתב בלשון זכר מטעמי ערמומיות אך מתייחס גם לנקבות.

היה זוג כלבים מושלם שיצא לסוף שבוע מושלם.
אחד מהם נעלם, השני חיפש אחריו בקדחתנות.
היה עוד כלב, גזעי ומהודר, שבהתחלה רק נבח אבל אחר-כך התחיל גם לנשוך.
היה עוד זוג כלבים-גנבים שפעם, מזמן, החביאו כמה עצמות שוות ועכשיו יצאו לחפש אותם.
היה עוד זוג כלבים שהיו להם חיים לא קלים ויצר הנקמה התעורר אצלם במפתיע ואחד מהם חשף שיניים וניסה לנשוך.
היה גם כלב גשש שהאף שלו בגד בו אבל הבטן שלו הצליחה לגבור על האף והובילה אותו לכיוון הנכון.
היה גם כלב אחד שדחף את האף שלו למשהו מסריח ואכל אותה ובגדול.
והיה אמסטף רשע ובעל מום שלא נבח בכלל אלא מייד עבר לנשיכות קטלניות.
היו עוד כמה כלבים בתפקידי משנה ובתפקידי אורח – לא אתעכב עליהם.

לסיכום,
אחרי "התאונה" שהיה טוב, ו"טוב מראה עיניים" שהיה מצוין, לינווד לא איכזב וסיפק סחורה טובה גם הפעם.
לא היה יותר מדי מתח, אבל היה קצב וזרם, ואפילו איזו הפתעה או שתיים בדרך.
היו כמה קטעים מנג'סים וכמה דיאלוגים אמריקאיים נדושים אבל בגדול הספר היה בטעם בלשי טוב.

נקסט.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•פואנטה℗
אל תפנה את מבטך

אל תפנה את מבטך

לינווד ברקלי

לינווד ברקלי מצא את הנוסחא המנצחת של ספרי מתח.
משפחה נורמלית בפרברים עם קצת בעיות והתעסקות בשחיתות המקומית בעיירה.
כשפתאום, הכל משתנה מקצה לקצה וחייה של המשפחה אף פעם לא יחזרו להיות כפי שהיו קודם לכן...
בנוסף, הכתיבה של פרקים ללא זהות, שבהם לא ברור לגמרי מי הדובר ומי הדמויות, ורק בהמשך הספר אתה נזכר באותם פרקים ומבין את משמעותם...
הובלה של הקורא למסלול מסוים שנראה מתבקש ואז DEAD END וחישוב מסלול מחדש...
רכבת הרים של אירועים והתרחשויות ללא כל הכנה, אבל הכל מתחבר בסוף.

מומלץ לאוהבי ברקלי וספרי מתח!

לפני 7 שנים•
★★★★★
•GNOLT
אל תפנה את מבטך

אל תפנה את מבטך

לינווד ברקלי

אל תפנה את מבטך !!! מי יודע מה תמצא ברגע שמבטך יחזור למקומו, אשתך נעלמה, כל הרמזים והסיפור שאתה ספרת לעצמך ובעצם גם למשטרה הכל מופנה אליך, האשה היפה שהכרת מי היא? מה שמה? מה ספרה על עצמה? איך כל עולמך התהפך עליה בין רגע?
יש לך הורים שהם העוגן של חייך, יש את איתן הבן החכם שלך אבל איפה אשתך? מי הם הוריה? , דיוויד עיתונאי בעיתון מקומי החושף שחיתויות מוצא עצמו במערבולת מסחררת בו אשתו נעלמה כלא היתה, לאט לאט מתגלה זהותה האמיתית, בזמן שהיא במירוץ אחר העיקר שהתגלה כלא היה.
בקצב מותח ומסחרר מתגלה עוד ועוד אי דיוקים בסיפור של אשתך , אתה נלחם מול מקום העבודה שהשהה אותך, אתה רדוף, איתן הבן שואל "איפה אמא" ואתה שואל מי היא ג'ן הרווד לעזעזל. עד ש......
מומלץ בדיוק כמו שלינווד ברקלי יודע לכתוב.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•רונדנית
אל תפנה את מבטך

אל תפנה את מבטך

לינווד ברקלי

למרות שהבנתי את הסוף די בהתחלה ולמרות שלאורך הספר נזרעים רמזים בעובי של פיל על כל תעלומה ותעלומה, הספר הצליח לסחוף אותי והסב לי הנאה מרובה. הוא כתוב טוב, הדמויות מאוד מגובשות והסיפור קולח ומותח ותפור היטב בסופו.
ממליצה מאוד.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•שרון
אל תפנה את מבטך

אל תפנה את מבטך

לינווד ברקלי

הספר הנוכחי הוא הראשון שלי מספרי ברקלי.

יש לי כמעט את כל ספריו , אך פניתי לקרוא את זה ראשון. אכן למראית עין הכריכה לא משדרת ולו דבר אחד על מה שעתיד להתפתח בספר

אך לי אישית הכריכה העלתה אסוציאציות של שעת דמדומים בפאר שעשועים , עת תחילת שעת החשיכה , שעבור ילדים רבים היא שעת פרישה

לנסיעה לבית והתכווננות לקראת מנוחה מתלאות היום.

גם התקציר היה מבטיח למדיי.

קריאת הביקורת על הסופר הזה הבטיחה שהמתח הנבנה בספריו הוא טוב ועיקבי , ואנוכי כמו רבים לפניי דאג שרוב ספריו יהיו עימי

מחכים אט אט לקריאתם.

אני לא בלש , לא הייתי כזה מעולם , ואני גם לא מתיימר להיות , מי שמכיר אותי כאן יודע מה תפקידי בחיי , ואני עושה את אשר

אני יודע נאמנה. ברוב ספרי המתח אותם אני קורא , כמו גם ספרות בילוש , מעולם לא הצלחתי לגלות הרבה לפני סופו , מי הרוצח ,

או מי הדמות שבלש כזה א אחר מצליח לתפוס בחקירה כזו או אחרת. תמיד הצלחתי לגלות זאת רק בדפים האחרונים , ולעיתים חרף

כל ניסיון להבין מי או מה מושך בחוטים עולה חרס בידיי.

להפתעתי הרבה מאד , באמצע הספר כבר ידעתי איך הוא יסתיים. האם זה הפך אותי פתאום לבלש מתחיל??

ואז לאחר סיעור מוחות עצמי הבנתי שכתיבתו של הסופר הייתה קלה , ברורה , ולא מורכבת כלל ועיקר , וזו הייתה עבורי הפתעה,

או גם אכזבה , למה? מכיוון שסופר שהנו מוערך בעיניי , יודע לבנות קו עלילה שמוליך אותך פעם אחר פעם שולל , ובכל פעם שאתה

כבר חושב שהגעת לך לאמת , היא מתפוצצת לך בפנים וגורמת לך להבין שהלכת בקו מוטעה לחלוטין.

פה זה לא קרה ולמרות שהספר מותח במידה סבירה , הספר נשאר בגדר טוב , אך לא טוב מאד או מצויין.

וזה בעיניי מידה של אכזבה. אל תבינו ותסיקו שהספר גרוע. הוא ממש לא , אך קראתי רבים טובים ממנו בכמה דרגות.

ועדיין היו לא מעט נקודות עם עיניין רב , לפרקים רק בעלי עיניין סביר.

עצם העובדה שידעתי מאמצעו את הלך הרוח די הוציאה לי את האוויר בקו המתח הכללי.

אני רק מקווה מאד ששאר ספריו יהיו קצת יותר עוקצניים וישאירו לי טעם טוב יודע בחיקי.

מה שכן מעלה כאן המון שאלות הוא מה אנחנו באמת יודעים על היקרים שלנו.

שהריי אם יש למישהו סוד להסתרה , הוא יידע להסתירו בטוב או ברע.

למי מאיתנו אין סודות שאיננו רוצים לגלות/ לחשוף? חומר למחשבה.....

דוויד הנו עיתונאי מצליח בעיתון קטן אי שם , חי לו את חייו על מי מנוחות , נשוי כ 6 שנים לג"ין.

הכל היה שגרתי ורגיל , עד יום ליציאתם לבילוי משפחתי בפארק שעשועים , אשתו נעלמת בלי להשאיר סימן ,

ותוך רגע חייו משתנים לבלי היכר , אשתו שנעלמה.... והוא החשוד העיקרי , והלולאה הולכת ונכרכת לה על צווארו.

דייויד מתחיל במירוץ כנגד הזמן , בחיפושיו אחר אשתו , ובחיפושיו אחר האמת.

אבל האמת קשה קשה וכואבת....

לפני 10 שנים•
★★★★★
•arti
דירוג
5.0
לפני 11 שנים

“אחד מספרי המתח הטובים שקראתי השנה. הכתיבה, כרגיל אצל ברקלי, מהנה וסוחפת. העלילה מתפתלת ומפתיעה, וא”