• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
בליץ

בליץ

מאת קן ברואן

הביקורת של אלזה

תמונה של אלזה
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
בליץ

בליץ

מאת קן ברואן

הביקורת של אלזה

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של אלזה
הוצאה לאור:סלע ספרים
שנת הוצאה:2011
הקודמת
חני
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
3.0
לפני 13 שנים

“מלבד ההגהה הגרועה בספר שזו פשלה ענקית לדעתי + התרגום הגרוע מאנגלית + האלימות המילולית של שפת הספר, ג”

2/7
ביקורות על בליץ
הבאה
שירה z
לפני 3 שנים

“על תחנת משטרה מתפקדת בקושי בדרום לונדון מוטלת משימה קשה, שלא תואמת את יכולותיה המוטלות בספק”

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 10 שנים•1 דקות קריאה

נכון, הוא לא גדול, אבל בכל זאת אם יש לכם 3 שעות ספייר, נסיעה באוטובוס, טיסה לפראג, דברים כאלה - אין כמו הספרון הזה.

יש רוצח שוטרים וגם לא שוטרים סידרתי, יש מפקד עצבני, יש שוטר טוב ושוטר רע ושוטר הומו ושוטרת שחורה, הכל לפי התקן.

מותח וכיפי בדיוק לשלוש שעות. אחר כך אפשר להשאיר אותו לנוסע הבא על המושב.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של סוריקטה
סוריקטה
ש
שחר
תמונה של michalro
michalro
תמונה של סלע ספרים
סלע ספרים
תמונה של yaelhar
yaelhar
תמונה של אלון דה אלפרט
אלון דה אלפרט
תמונה של אפרתי
אפרתי
7קוראים|גיל ממוצע52|57%נשים

על המבקרת

תמונה של אלזה

אלזה

ותיקה
חברה מזה 16 שנים
220 ביקורות•2 נבחרות•2,122 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•מתח ריגול והרפתקאות•ספרות קלאסית
תמונה של אלזה
אלזה
ותיקה
חברה באתר מזה 16 שנים
ביקורות220
ביקורות נבחרות2
לייקים שקיבלה2,122
דירוג ממוצע4.1 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת117מתח ריגול והרפתקאות19ספרות קלאסית14

דיון על הביקורת

4 תגובות
yaelhar
yaelhar•לפני 10 שנים

מקסים!

אפרתי
אפרתי•לפני 10 שנים

בהזדמנות זו, גם לך ולכל קוראי וכותבי סימניה המקסימים (וגם כשמתווכחים נשארים מקסימים).

אלזה
אלזה•לפני 10 שנים
חג שמח אפרתי
אפרתי
אפרתי•לפני 10 שנים

כן, באמת לא רע. בשבילי הוא היה "ספר של ערב פסח". מה זה אומר? ספר שנמצא על השולחנון

של פינת החמץ, שבה אוכלים חמץ עד ערב פסח, וגם קוראים בספר שיושלך אחר כבוד לפח בערב פסח, ביחד עם הפירורים שבו.
4 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של אלזה

אחי, גיבורי התהילה

אחי, גיבורי התהילה

הווארד פאסט

ימים ממש ספורים אחרי הטבח הנורא ב 7 באוקטובר התחילו מסופרים באמצעי התקשורת סיפורי הגבורה של אזרחים, חיילות וחיילים, של אלופים בדימוס, באין צבא מאורגן לאורך היום ובאין הנהגה בכלל. בראש שלי חזר המשפט "אחי גיבורי התהילה" והחלטתי לקרוא סוף סוף את הספר הזה שבעבר לא עניין אותי.

הסיפור המסופר כאן הדהים אותי כמה הוא דומה ומהדהד את ישראל של ימינו עם היציאה למבצעים ולמלחמות ללא הרף. יהודה המכבי מתואר כמצביא מהולל שמחליט החלטה חכמה לצאת למלחמות גרילה מול הגדודים המסודרים אך הכבדים של צבא השכירים המונהג על ידי היוונים, אך הוא ממשיך במרד גם כשהארץ שוקטת והאנשים עובדים את אדמתם ברינה ויושבים בשמחה תחת גפנם ותחת תאנתם. למרות התנגדות פסיבית מצד התושבים, הוא אוסף אותם ויוצא לעוד מלחמות שבהם הוא ואחיו הגיבורים ועוד אלפים נהרגים.

את הקורות של משפחת מתתיהו מספר אחד האחים - שמעון היחיד שנותר, שמספר שיהודה נקרא המכבי כי חזק היה כמקבת ולמעשה צריך היה לקרוא לו המקבי, כעבור שנים קרא העם לכולם המכבים.

הווארד פאסט דרך איגרת ששולח שליח רומאי, שנים אחר כך, מתאר את היהודים כאנשים חכמים ועם זאת חושבים את עצמם טובים יותר אך בהצטנעות, שנלחמים על הארץ ועל האידיאלים בניגוד לכל הצבאות האחרים שנלחמים בשביל כסף וכבוד. הוא אומר שקל לחבב את היהודים אך גם קל לשנוא אותם. הוא מסיים את איגרתו לקיסר שהם מסוכנים וכדאי לחסל אותם..... והיתר הוא היסטוריה

לפני שנתיים•
★★★★★
•אלזה
חדוה ואני

חדוה ואני

אהרן מגד

אהרון מגד כתב את הספר ב 1953 ואז הוא גם מתרחש.

חדוה ושלומיק גרים בקיבוץ מרחבים שבנגב, שהוא כשמו כולו מרחבי המדבר, יש שם גם 15 פרות ושלומיק אחראי למיספוא שלהם שמורכב מתלתן ואספסת והוא כמובן יודע את ההבדל בין זה לזה. בקיצור שלומיק מחובר למשק ושמח בחלקו שם.
חדוה לעומת זאת לא אוהבת את חיי הקיבוץ ורוצה חזרה לעיר, ואחרי לחצים הם עוברים לתל אביב לבית הוריה. שוב לחצים ושלומיק מוצא את עצמו במשרד ממשלתי כלשהו, שקירותיו סוגרים עליו ושיממונו גדול, הוא אפילו מצליח להתקדם בדרגה.

ישראל עדיין צעירה וצנועה, תרתי משמע - תקופת הצנע. ארץ מלאה בתקוות גדולות לעתיד שבונה את עצמה בחיפזון מפאת העליות הגדולות. אמנם ניצנים ראשונים צצים של תן לי ואתן לך, ואינטריגות משרדיות, וכן צינור גדול של שפכים מריק את תכולתו לים, ששלומיק מהרהר כמה טוב היה להעביר אותו לנגב שהרי גם מים וגם דשן יש בו.

מגד כתב את הספר בשפה ארכאית עד שבתחילה היה לי קשה לסבול אותו, אבל כשמתרגלים הוא נחמד ביותר, ספר שמספר על ישראל "ההיא", אם היתה כזאת יפה אני לא יודעת, אבל בימים הנוראים האלה קל להתגעגע לראשוניות ולחדוות היצירה שהיתה אז.

לפני שנתיים•
★★★★★
•אלזה
אני קלודיוס [מהדורת מסדה - 1979]

אני קלודיוס [מהדורת מסדה - 1979]

רוברט גרייבס

אי שם בזמנו ראיתי את הסידרה הנהדרת עם הפתיחה האיקונית של אני קלודיוס, עם צ'רלס לוהטון הנהדר כאוגוסטוס השמנמן והנהנתן, שון פיליפס כליוויה המירשעת והתוודענו לדרק ג'קובי כקלודיוס.

הרבה אני לא זוכרת מהסידרה מלבד מה שכתבתי למעלה, אבל אני יודעת שניסיתי אז לקרוא את הספר, התייאשתי ועזבתי.

אלא אחרי שמצאתי אותו בימים אלה באחת מחנויות הספרים יד שניה, ניסיתי שוב. רוברט גרייבס חקר את התקופה ובעיקר הושפע מ "12 הקיסרים" של סווטוניוס שהיה הסאן של התקופה ההיא, סוג של צהובון, והוא מספר לנו בפרוטרוט את כל התככים והמזימות שנרקחו בעיקר על ידי ליוויה, ההרעלות והרציחות.

התקופה שעליה מדובר היא תקופת שלושת הקיסרים: אוגוסטוס, טיבריוס וקליגולה הבאמת מטורף.

לאמר את האמת הסידרה היתה מעניינת יותר מהספר, שבואו נגיד את האמת קצת מטרחן. ובכל זאת מלמד על התקופה, בעיקר על המנהיגים שלה.
וכן, עם כל הרומנטיקה של רומא המעתירה, הסנאט והפורום, אנשים אז התגעגעו לרפובליקה וקיוו שיעופו הקיסרים שלמעשה היו רודנים לא קטנים וגם החשיבו עצמם לאלים.

לפני שנתיים•
★★★★★
•אלזה
איש כוכב

איש כוכב

בועז כהן

איש כוכב הוא תרגום לשיר מפורסם של דייויד star man שהשם הזה הולם לגמרי אותו ואת היצירה שלו, אותה למדתי להכיר החל ב"אודיסיאה בחלל" דרך אלבומיו הרבים ושמסתיימת ב"כוכב שחור".
בועז כהן, כותב הספר, ערך ושידר מוסיקה ב 88fm עד שהתאגיד נכנס לתמונה וגמר עם הפינות האישיות של השדרנים והפך את הערוץ ממצויין לבינוני, שידר מוזיקת רוק מתקדם ובין היתר היה לו קטע קבוע קינג ג'ורג' פינת קינג דיוויד (הריסון ובואי).
בועז כהן הוא האיש שהכיר לפחות לי כמה מהיצירות היפות ברוק המתקדם וכאן הוא הוציא ספר מחווה לזמר היוצר הנפלא דייויד בואי שהיה אדם ססגוני ורב גוני כל חייו, כך גם המוזיקה שלו וכך גם נפטר מן העולם יומיים לאחר שפרסם את אלבומו האחרון BLACK STAR אלבום מקאברי של פרידה וחידלון.
בספר הזה בועז כהן בוחר כמה מהשירים הגדולים מתוך האלבומים שדייויד יצר לאורך 50 שנות יצירה, ומספר דברים קשורים, לפעמים איך נוצר השיר ולפעמים כך סתם משהו קשור.

נראה שלא צריך לציין שהספר ידבר אל אוהבי דייויד בואי, והסקירה הזו מבחינתי היא הבעת הערכה לזמר המופלא הזה.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•אלזה
הבשורה על-פי יהודה

הבשורה על-פי יהודה

עמוס עוז

על שני בוגדים מספר הספר הזה, בוגדים שלא בגדו, על פי עמוס עוז, אלא הלכו אחרי האידיאלים שלהם ותפישת עולמם, אך החברה טבעה בהם אות קלון.

הספר בכלל מספר על שמואל אש, סטודנט חסר פרוטה שמחפש עבודה ומוצא אצל אדם זקן ונכה, שזקוק לבן שיחה בשעות הערב, ועתליה שגם גרה בבית. הזמן - חורף 1959 והמקום הוא ירושלים הקטנה והיפה של אז בלי כל הרעש והצלצולים והרכבת הקלה. גם פיגועים לא היו אז.

שני הגיבורים הנוספים הם דמויות נעלמות ששמואל אש חוקר אודותם: יהודה איש קריות, עליו הוא כותב עבודה במסגרת לימודיו, ואבראבנל שהיה מתנגד לבן גוריון ב 1948 ומתנגד להקמת המדינה. שניהם נחשבים לבוגדים שהחברה מקיאה מתוכה.

על פי עמוס עוז יהודה איש קריות לא בגד, ההיפך הוא התלמיד היחיד של ישו שהאמין בו בכל ליבו עד שחשב שאם יצלבו אותו הוא ירד בכוחות עצמו מהצלב ויוכיח שהוא המשיח. זה כמובן לא קרה, ואיש קריות ששהה לרגלי הצלב, המאוכזב והמיוסר מסבלותיו של הצלוב, מאבד עצמו לדעת.

ואברבאנל היחיד שיצא נגד הקמת המדינה ונגד בן גוריון, שהאמין שהקמת המדינה תגרור אחריה מלחמות ושפיכות דמים לעד. הוא חשב שטוב יהיה אם שני העמים יחיו יחדיו בנחת בארץ הזאת, כל עם והנהגתו, אך ללא גבולות, ברעות והבנות הדדיות. הוא כמובן לא בגד במובן הרגיל של המילה ולא מסר שום סודות לאיש, אך בן גוריון הוקיע אותו ואף דאג להעיף אותו מהנהגת הועד הפועל, ואברבנל בחר להתבודד ונמחק מתולדות הישוב.

עמוס עוז שולח בספרו מבט אחר על מי שנחשבו לבוגדים ותוך כדי כך מבקר את החברה שממהרת לשפוט ולהוקיע בלי להרהר שנית.

אני מודה שאני לא מהאוהדים של עמוס עוז, אך את הספר הזה אהבתי

לפני 3 שנים•
★★★★★
•אלזה
אהובת המוות

אהובת המוות

בוריס אקונין

את אקונין ואת סידרת ספרי הבלש פנדורין שלו אני ממש אוהבת. אהבתי בעיקר את מרכבת היהלום שלו. את הספר הזה פחות אהבתי, אולי בגלל שזהו ספר מקברי שכשמו כן הוא, נמצא כל הזמן על הקצה, וחשבתי לנטוש עד שפנדורין, שלא נקרא כאן בשמו ולו פעם אחת, נכנס לתמונה כאחד מבאי המועדון.

הספר בנוי ברובו מהתרשמויות: קטעי עיתונות, יומנה של אחת ממשתתפות מועדון אהובי המוות, דיווחים של איש משטרה שתול וכו'.

התקופה היא 1901 זמן טוב לראות הכל באור רומנטי ומה רומנטי יותר מהתאבדות נשגבת והתחברות אל המוות. פרוספרו - שם בדוי - מנהל את מועדון המוות שלו בביתו המיוחד שבמוסקבה, לשם נאספים צעירים שוחרי התאבדות ולשם מצטרפת נערה מהפרברים, תמימה וקצת טיפשונית, ששואפת להיות מיוחדת, היא תיקרא קולומבינה ותכתוב את רשמיה מהפגישות בערבים במועדון.

המועדון מקיים את מה שהוא מבטיח - כמעט מדי יום מתפרסמות ידיעות בדבר התאבדותם של צעירים והמכה הזו מחזירה למוסקבה גם את פנדורין שמחליט לברר מה עומד מאחורי כל זה.

כפי שאמרתי את הספר הזה פחות אהבתי מסידרת ספריו של אקונין, אך הוא שווה איזכור כי ספרי המתח שלו יפים בעיני ורוסיה שלו היא קצת שונה מרוסיה של הקלאסיקנים, אולי כי הבלש פנדורין בילה חלק מחייו ביפן והתרבות היפנית והבודהיסטית איכשהו באות לידי ביטוי, בעיקר כשיש לו עוזר יפני שתקן

לפני 3 שנים•
★★★★★
•אלזה
פנחס שדה: היומנים

פנחס שדה: היומנים

אילת נגב

לא ידעתי שהתבגרתי עד שקראתי את היומנים של פנחס שדה. זהו המבחן האמיתי לעניין ההתבגרות המנטלית לא רק הכרונולוגית. לקחת ספר של סופר שאהבת ולראות איך אתה מגיב אליו.

כשהייתי צעירה וקטנה פנחס שדה עם החיים כמשל שלו וגם "על מצבו של האדם" היה מונח על מדף המועדפים עם ספרי הרמן הסה, כה אמר זרטוסטרא, יסורי ורטר הצעיר וכל הבלה הבלה הרוחני הזה.

וכשמצאתי את היומנים שלו בימים אלה והתחלתי לקרוא. אהה, התברר שמשהו השתנה בי, לא יכולה להבין איך יכולתי לסבול אותו על גניחותיו, תהיותיו וחלומותיו, ובעיקר כפי שהוא מספר בעצמו, על ניצולו את הצעירים שהתלהבו ממנו ויצרו איתו קשר בעיקר הבנות. האיש ערך אורגיות עליזות לפעמים עם כמה בנות ביחד, כולן מחצית מגילו.

איני יודעת מי קיבל את הזכויות על היומנים שלו לאחר מותו, אבל נראה לי שיומנים כדאי שיהיו מוצפנים אלא אם יש בהם עניין אמיתי לציבור

לפני 3 שנים•
★★★★★
•אלזה
שירת סרטני הנהר

שירת סרטני הנהר

דליה אוונס

משעמם. שטוח. ביצת חוף גדולה שאין בה שום יתוש, נחש מים, עלוקה או תנין. בארץ בביצות יותר קטנות היו יתושי אנופלס שקטלו אנשים. טוב, זה היה בארץ לא בקרוליינה הצפונית.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•אלזה
הרג קומנדטורה

הרג קומנדטורה

הרוקי מורקמי

אושר גדול הרגשתי מדי ערב כשהגיע זמן הקריאה של הספר המופלא הזה של מורקמי, השתדלתי שלא ייגמר, אך כל דבר טוב בא אל סופו.

איש באמצע שנות השלושים, צייר דיוקנאות, שאשתו החליטה לסיים נישואיה איתו, שוכר בית של חבר טוב בראש הר בתוך נוף הררי ומיוער, והבית ביתו לשעבר של אביו של החבר שהיה צייר מפורסם ועתה שוהה בדיור מוגן עם דמנציה מוחלטת. אז מה כל-כך מיוחד?
ובכן מורקמי כהרגלו זורה קסם בסיפורו כשהוא בונה יקום מקביל למציאות הרגילה. היופי שבספריו הוא התערובת של יומיומיות פשוטה עד לרמת מה הוא מכין לעצמו לאכול, הנסיעה שלו במכונית, הבגדים שהוא לובש, עם מוזרויות וישויות שאיננו יודעים אם מציאות הם או דימיון.

בעליית הגג אליה הצייר עולה במקרה, הוא מגלה ציור עטוף בקפידה ועל פתק צמוד כתוב שם התמונה: רצח הקומנדטורה , ומכאן מתחילה הרפתקה מיוחדת ומוזרה, כי מרגע שחשף את הציור נמשך אותו בחור לגלות את מה שמסתתר מאחורי כוונת הצייר שאכן צייר בהשקעה מרובה את רצח הקומנדטורה, בנוסח היפני העתיק.

אהבתי כל עמוד בספר.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•אלזה

ביקורות נוספות על "בליץ"

בליץ

בליץ

קן ברואן

על תחנת משטרה מתפקדת בקושי בדרום לונדון מוטלת משימה קשה, שלא תואמת את יכולותיה המוטלות בספק: ללכוד ולעצור רוצח פסיכופת ששם לו למטרה להרוג שוטרים, והרבה מהם.

כבר מהפרק הראשון הקריאה עוררה בי תחושה חמימה וביתית, של -כל זה מוכר לי מאיפשהו... ועד מהרה הבנתי את פשרה. תיאור השוטרים ופעולותיהם יכול להתאים מאוד לתחנת משטרה ישראלית טיפוסית.

עבודת המשטרה נעשית בעצלתיים, ברשלנות, בתחמנות, תוך עיגול פינות, ואף פעם לא לפי הספר.

התחנה מאוכלסת בשוטרים גרועים ולא כשירים, שכל אחד מהם, בדרכו, דפוק עד העצם. החל מהשוטר השתיין, הגס והאלים, ששונא הכל ואת כולם, דרך השוטר הגיי, בן עשירים שמשפחתו האדוקה מנדה אותו בגלל נטייתו המינית, ועד השוטרת הצעירה המכורה לקוקאין.

לאור המצב העגום של השיטור המקומי, אין פלא שהעבריין המטורף, "הבליץ" כפי שהוא מכנה את עצמו, ממשיך להשתולל ברחובות באין מפריע, ולהפיל חיתתו על לונדון כולה.

לפני 3 שנים•שירה z
בליץ

בליץ

קן ברואן

מלבד ההגהה הגרועה בספר שזו פשלה ענקית לדעתי + התרגום הגרוע מאנגלית + האלימות המילולית של שפת הספר, גורעת מכל ההנאה שיכלה להיות לי...אבל גם העלילה לא סוחפת כפי שראויה הייתה להיות!ואם נפרק את ה-240 דפים הללו אז מה יש לנו כאן:

סופר אירי שעל פי התחזיות הוא הדבר הבא...
עלילה שמתרחשת בלונדון .
פסיכופט שכועס על המשטרה ומחליט לרצוח אותם!מכונה "בליץ".
סיפור על שוטרים שלא יקבלו את תעודת השוטרים המצטיינים של השנה
מקסימום יקבלו את תעודת השוטרים שסרחו השנה.
הספר מזכיר סידרת טלווזיה בלשית אנגלית טיפוסית שמתנהלת
באטיות רדומה.

האור היחיד שנמצא בספר הוא פתגמים של ידוענים לאורך ההסטוריה
זמרים,סופרים,משוררים,פילוסופים...הפתגמים מופיעים לאורך הספר ומצאתי שדי נחמד לקרוא אותם.

טוב אז אל תבזבזו זמן רוצו לקרוא ספר טוב באמת.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•חני
בליץ

בליץ

קן ברואן

יום אחד אני קוראת איזה בלוג אליו הגעתי במקרה, של איזה עובד סוציאלי (כך הוא הציג את עצמו) ומתרשמת מטיפוס אנטי סוציאלי, אגרסיבי, מתוסבך, אלים מילולית, כלומר ההיפך הגמור ממה שאמור להיות בעצם.
ובאחת הרשומות של העו"ס הפסיכי אני מוצאת המלצה לספר "בליץ", עליו כותב שזהו ספר מופלא מלא אלימות ודם.
לאחר קריאת הספר אומר:
הספר מספר על יחידה של שוטרים בלונדון.
כולם טיפוסים מתוסבכים לגמרי. שתיינים, אלימים, סוטים,
משתמשים בסמים...(באם זה אפילו חלק מהשוטרים בלונדון,
אז אני מרחמת על התושבים).
השוטרים הללו רודפים אחר רוצח סדרתי מתוסבך ואלים גם הוא, אשר נהינה בעיקר להרוג שוטרים.
בין פרק לפרק יש איזו ציטטה מאיזה ספר אחר, או אמירה של איזה מפורסמם יותר או פחות, מתוסבך נוסף.
אז לסיכום: ספר רווי אלימות, למרות שמסווג כמותחן, לא מותח. נקרא במהירות כי שטחי ביותר.
קטע הסיום מעט מפתיע.
לא מומלץ לנוער, ובעצם לא מומלץ לאף אדם רגיל ושפוי.
מצויין אולי לאלו שרוצים להוציא איזה אגרסיות חבויות...
אולי כמו אותו העו"ס שהזכרתי קודם?

לפני 15 שנים•
★★★★★
•סבטלנה כהן
בליץ

בליץ

קן ברואן

נתקלתי בספר במקרה בספריה בהוסטל בשנחאי. התחלתי לקרוא אותו אפילו שהז'אנר הוא לא מהמועדפים עלי.
תודות לפרקים הקצרצרים והסגנון המהיר, הספר די סוחף אותך.
אתה מתעצבן עליו, שונא אותו, מתעצבן מהתרגום, מתעצבן מהעלילה המופרכת - אבל עדיין. הוא די סוחף.
לא מתחרט שקראתי אותו כי בסופו של דבר מדובר בספר מתח קצבי וזורם.
אבל לא משהו שהייתי ממליץ למישהו אחר.
כנראה בשפת המקור הוא יותר טוב. אבל עדיין, סתם שטויות.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•RazMel
בליץ

בליץ

קן ברואן

סיפור משטרה בריטי, יחידת שוטרים בבריטניה, חלקם מושחתים אחרים לא ממש מוכשרים, ובריון אחד, דג רקק שמתעצבן על המשטרה ומחליט להתחיל ברציחות של שוטרים כנקמה.
הסיפור לא ממריא ולא מדהים אבל מצד שני נקרא בקלילות ובשטף. ספר בסדר ובוודאי שלא יותר מזה.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•אבי
בליץ

בליץ

קן ברואן

להגיד לכם את האמת, אין לי מושג למה לקחתי את הספר. חשבתי שהוא יעניין אותי אבל לצערי הוא לא הוא ממש לא מעניין וכתוב בצורה מאוד מוזרה ולא ברורה.
יכול להיות שחלק ממכם יואהבו את הספר אבל אני לא אוהב את הסגנון הפסיכוטי.


חדש : לא מאמין שעושים על הספר הזה סרט!

לפני 15 שנים•
★★★★★
•יאיר פישי