איש כוכב הוא תרגום לשיר מפורסם של דייויד star man שהשם הזה הולם לגמרי אותו ואת היצירה שלו, אותה למדתי להכיר החל ב"אודיסיאה בחלל" דרך אלבומיו הרבים ושמסתיימת ב"כוכב שחור".
<mark>בועז כהן</mark>, כותב הספר, ערך ושידר מוסיקה ב 88fm עד שהתאגיד נכנס לתמונה וגמר עם הפינות האישיות של השדרנים והפך את הערוץ ממצויין לבינוני, שידר מוזיקת רוק מתקדם ובין היתר היה לו קטע קבוע קינג ג'ורג' פינת קינג דיוויד (הריסון ובואי).

בתחילת השבוע נסעתי לתל-אביב לפגוש בפגישה אישית את <mark>בועז כהן</mark> ורכשתי ממנו את ספר הביכורים הזה שלו. לא רק שחשוב לי לתגמל מישהו כמוהו שהולך (כמעט, שלא לומר עד הסוף) עם האהבה שלו למוסיקה ואני יכול להזדהות איתו לגמרי אלא כמי שאוהב מוסיקה בעצמו ואספן של דיסקים ומוצא לנכון להוציא ספר כזה לאור יש לי את מלוא הערכה אליו.

אז נכון שכמי שמכיר את בועז כבר לא מעט שנים, יש כמה סיפורים שיצא לי כבר לקרוא במשך הזמ

אחרי ההתפטרות המתוקשרת של <mark>בועז כהן</mark> מתחנת הרדיו 88fm, הוא התראיין לעיתון (לדעתי זה היה "הארץ") בראיון עצבני ומיואש ששפך אור על התנהלות הנהלת התחנה לאחר הקמת תאגיד השידור הציבורי "כאן". הוא סיפר על הפיקוח ההדוק על רשימות השידור, הסירוב של מנהל התחנה לשדר שירים לא מוכרים וריקון תפקיד העורך המוסיקלי מתוכן. בשולי הראיון הוזכר הספר הזה, שיצא לאור פחות או יותר במקביל להתפטרות של כהן. אצתי רצתי לקטלוג המק

הספר מתעד את להקת תמוז על אלבומה היחיד ושנתיים פעילות שלה. הרקע להקמתה, הסגנון המוזיקלי פורץ הדרך, היחסים בין החברים והפירוק המתבקש.
<mark>בועז כהן</mark>, כמו בספרו הראשון, מאוד נוסטלגי ונותן צילום מצב של ישראל שנות השבעים - פוליטיקה, קולנוע, אמנות וכמובן מוזיקה. בין השורות אפילו נימה ביקורתית על מצב החברה בארץ אז (ועכשיו?).
אז הספר מאוד קריא, זורם, נותן כאמור זריקת נוסטלגיה במינון גבוה. הוא גם סוקר יפה את

הו, נעורים רבי קסם.... עדיין לא סיימתי את קריאתו אבל חייבת לכתוב כבר עתה. המחבר , <mark>בועז כהן</mark>, מצליח לגרום לי לטוס ולנחות בשנות השבעים הקסומות , ובאופן פלאי ממש. לו יכולתי אני לשחזר את התחושות של אותה תקופה עבורי, אלו בדיוק היו המילים ,אם כי העלילה שלי היתה שונה כמובן.... הכי מדוייק וקרוב למה שאני זוכרת מבחינת הזיכרון התחושתי של אותן השנים , ואני לא פחות מאסירת -תודה למחבר על כך....כמובן שזכרונות

ילדות והתבגרות בישראל של שנות ה-70 וה-80, משכונת ג'סי <mark>כהן</mark> בחולון, דרך גני תקווה ועד לונדון, פריז, ניו יורק ושיקגו. אסופת סיפורים אישיים שבכל אחד מהם נגיעה לשיר, תקליט או הופעה או תקופה.

וכשאפתח את הדלת הוא סיפור מסע אל "ארץ ישראל הישנה והטובה", אל שדות האור וימי התום העצב והיופי, הכאב והפליאה שאחרי מלחמת יום כיפור, ולפני הסכמי השלום עם מצרים. "וכשאפתח את הדלת" הוא מסע בעקבות התקליט "סוף עונת התפוזים" של להקת תמוז, כיצד נעשה ואיך נוצר, על רק ישראל של אמצע שנות ה-70: בתי הקולנוע, הספרים, השירה, העיתונות ותכניות הטלויזיה בשחור-לבן, מצעדי הפזמונים, חנויות התקליטים והספריות הציבוריות,