בגיל שמונה עברתי טראומה קטנה כשדרכתי על חילזון ומחצתי אותו. מאז הפכתי לצמחוני, למגינת לבם של הוריי. כך שהספר הזה הוא די לשכנע את המשוכנע...
כבר השם של הספר מצא חן בעיניי – לאכול בעלי חיים. כבר השם הזה קורא לילד בשמו ולא עושה הנחות. אני לא יודע אם שמתם לב, אבל אנשים אומרים "אני אוכל עוף לארוחת צהריים" ולא "אני אוכל תרנגולת". "אני אוכל בשר בקר" ולא "אני אוכל פרה". "אני אוכל שווארמה" ולא "אני אוכל כבש צלוי על האש".
אז מה יש לנו כאן? בספר הזה מציג ג´ונתן ספרן פויר את ממצאיו ממסע פיזי ונפשי שהוא ערך. הוא משלב בהם גם פילוסופיה וגם ספרות, גם פרטים מדעיים וגם זיכרונות אישיים. זה לא ממש פרוזה, אבל זה גם לא ספר עיון. לא יודע להגדיר את זה, אבל זה כתוב בחן כובש ומשלב גם הומור שחור. למשל, הסופר משרטט בספר ריבוע פיזי ומראה לנו שזהו שטח המחיה האמתי והמציאותי של תרנגולת בדרכה לשחיטה.
לאכול בעלי חיים חוקר את הדרכים שבהן מצדיקים בני האדם את נוהגי האכילה הבשרית שלהם: פולקלור ותרבות פופולרית, מסורות משפחתיות ומיתולוגיות לאומיות, עובדות מוצקות ובדיות גמורות. והוא חושף את האופן שבו ההצדקות הללו מאפשרות לנו לשקוע בשכחה אכזרית. אז הוא מעלה את כל התובנות הללו מתהום הנשיה ומזכיר לנו שלאכול בעלי חיים זה בעצם סוג של קניבליזם .


















