• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
הביתה

הביתה

מאת טוני מוריסון

הביקורת של kisr

תמונה של kisr
דירוגדירוג
הוצאה לאור:הקיבוץ המאוחד
שנת הוצאה:2014
סדרה:הספריה החדשה
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
אתי
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 10 שנים•1 דקות קריאה

זהו הספר הראשון של טוני מוריסון שאני קורא. מאד אהבתי את השפה וסגנון הכתיבה, וכן את יכולתה היוצאת דופן לספר סיפור. למרות כל הדברים הנ"ל הסיפור לא נגע אל ליבי ולא הרגשתי שישאיר בי זיכרונות מהספר.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של מורי
מורי
1קורא|גיל ממוצע66|0%נשים

על המבקר

תמונה של kisr

kisr

ותיק
חבר מזה 11 שנים
63 ביקורות•440 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•מתח ריגול והרפתקאות•מדע בדיוני ופנטזיה
תמונה של kisr
kisr
ותיק
חבר באתר מזה 11 שנים
ביקורות63
לייקים שקיבל440
דירוג ממוצע4.2 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת34מתח ריגול והרפתקאות24מדע בדיוני ופנטזיה3

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של kisr

מלכת היופי של ירושלים - עטיפת הסדרה

מלכת היופי של ירושלים - עטיפת הסדרה

שרית ישי-לוי

מסופר על ארבע דורות של משפחת ארמוזה הספניולית מתחילת המאה הקודמת עד אמצע המאה ה 20 (בערך לאחר מלחמת ששת הימים ).האב גבריאל יורש עסק מצליח למכירת דליקטסים בשוק מחנה יהודה בירושלים. גבריאל מתאהב באישה אשכנזית, רוח'ל. אך הוריו מתנגדים נחרצות לשידוך, ומשיאים אותו - בניגוד לרצונו - לרוזה,שהיא יתומה חסרת כל שנולדה בעיר העתיקה. למרות שגבריאל אינו אוהב את רוזה, נולדים להם שלוש בנות ועוד שני בנים שמתים זמן קצר לאחר לידתם.
הסיפור הוא על חיי משפחת ארמוזה - אולי על ההיסטוריה הקרובה של ארץ ישראל - . על הטורקים שסולקו על ידי האנגלים , על החיים עד הכרזת מדינת ישראל, וסילוק הבריטים, ואחר כך מלחמת השחרור, המצור על ירושלים והקמת המדינה.
כמובן שיש עוד רבדים נוספים שאליהם לא אכנס ואשאיר לקוראים שבאים אחרי לחוות.
אותי הספר ריגש מאד, ולמרות שהוא ארוך בבמיוחד, קראתי אותו באותה מהירות שאני קורא ספר שגודלו כמחצית מספר זה.
זהו לסיכום - כפרה דה עוונות - ספ מומלץ ביותר.
שבת שלום.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•kisr
זמן עבר

זמן עבר

לי צ'יילד

נראה לי שלי צ'יילד מיתדרד בצורה קשה לאחרונה.
לפני כמה שבועות קראתי את "שיעור לילי". מרוב שעמום, נטשתי אותו לאחר 100 עמודים.
את הספר הזה החלטתי לסיים ויהי מה.
לגבי עלילת הספר, נראה לי שצ'יילד כתב אותו בחופזה, לאחר שצפה בסרט "משחקי הרעב".
בתוספת עלילה מופרכת על תולדות משפחת ריצ'ר לדורותיה בניו המפשייר.
לסיכום, זוהי כמובן דעה אישית, אבל אני נפרד מספרי לי צ'יילד לתמיד.
ושוב, שיעמומון אמיתי. לא מומלץ!

לפני 3 שנים•
★★★★★
•kisr
ילד בולע יקום

ילד בולע יקום

טרנט דלטון

סיימתי את הספר "ילד בולע יקום" במוצ"ש האחרון ולהלן כמה מילות סיכום.
ברצוני לציין שעד רבע הספר לא נהניתי כלל ובקושי התחברתי לדמויות ולעלילה, וכמעט החלטתי לנטוש.
גיבור הסיפור הוא איליי בל שחי בעיר בריסביין בקווינסלנד אוסטרליה עם אמו, אביו החורג לייל ואחיו שאינו מדבר וצורת התקשורת שלו היא כתיבת משפטים באצבע באוויר, ועם סלים (כשמו כן הוא באנגלית) הולידיי ,שהוא אסיר לשעבר שישב שנים רבות בכלא הוגו רואד והוא אלוף הבריחות מכלא זה. סלים הוא ידיד נפש ואב רוחני של איליי.
הורי הילדים הם סוחרים זעירים במסחר בהרואין בקווינסלנד.
כמו שציינתי החל מהרבע השני של הספר נפגשת המשפחה עם כריש סוחרי הסמים בקווינסלנד, טיטוס ברוז שכלפי הציפור הוא ייצרן של פרוטזות לקטועי גפים ופילנטרופ רציני.
יחד עם טיטוס ברוז מגיע עוזרו הסדיסט איוון קרול. לא אפרט יותר כדי לא לקלקל, רק אדגיש שבנקודה זו הרגשתי כמו אדם שהולך ביום סגריר אפור ותוך דקות ספורות, נעלמים העננים ויום שמשי מפציע.
איליי הוא ילד מרשים מאד, בעל תושיה,דמיון מפותח, הומור וידע רב. בגלל התכונות הנ"ל הוא מגדיר את עצמו "משוגע" (במובן היחובי כמובן).
איליי שואף להיות עיתונאי פליליםבעיתון קורייר מייל ויחד עם נערת חלומותיו קייטלין ספייס מנסה לחשוף את מעלליו של טיטוס ברוז.
קצת למדתי משיחתו של איליי עם העורך של העיתון כשהוא מבקש לעבור למחלקת הפלילים והעורך אומר לו שלא צריך להכניס צבע לכתבות אלא רק להתרכז ברדיפת סקופים
האימרה הזאת מאד הזכירה לי את איילה חסון.
לסיכום ספר מעניין, כתוב מצויין,חוש הומור שהצחיק אותי לא מעט ( התגעגעתי לספר שיש בו מידה כזו של הומור ),אבל בהחלט לא "משנה חיים ממש" כפי שכתוב בגב הספר.
מומלץ מאד.

לפני 3 שנים•kisr
ההסכם

ההסכם

ג'ודי פיקו

כריס ואמילי נולדו באותו זמן. הוריהם הם שכנים שביניהם ידידות עמוקה. רק טבעי שהילדים יהפכו לנשמות תאומות בילדותם והחל מגיל 13 תפרח ביניהם אהבת אמת.
כריס הוא אלוף בי הספר בשחיית פרפר ותלמיד מחונן. אמילי בעלת כשרון יוצא דופן בציור וגם היא תלמידה מצטיינת. ואז כששניהם עומדים לסיים את התיכון ולעבור לקול'ג
- אמילי אף נרשמת לסורבון -, נמצא כריס פצוע, ואמילי פצואה קשה כשכדור אקדח עובר מנקב את ראשה, ומתה זמן קצר אחר כך בבית החולים.
כך פותחת ג'ודי פיקו את ספרה ע"י הטלת פצצה שהופכת לסגה משפטית ( גם זה כהרגלה של ג'ודי פיקו ).
את הספרים של ג'ודי פיקו החלטתי להפסיק לקרוא אחרי הספר השלישי, כשהבנתי שהיא סופרת סדרתית - אולי זה עושה הרבה כסף - וגם לכל הספרים תפנית דומה מאד.
פשוט מצאתי את הספר בספריה הקהילתית בעוד השרון, והחלטתי לתת עוד צ'אנס.
למרות כל ההסתייגויות,לא התאכזבתי, איכות הכתיבה מעולה, והסיום כמקובל אצל הסופרת מרגש מאד ( אם כי נראה לי שלא דומה למה שקורה בבית משפט פלילי במציאות).
בגלל שנהניתי באמת נתתי את הציון 5.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•kisr
הדרך הצרה אל הצפון העמוק

הדרך הצרה אל הצפון העמוק

ריצ'רד פלנגן

מסופר על דורינגו אוונס, רודף נשים כרוני ואהבתו הגדולה לאיימי שהיא אשת דודו.
במלחמת העולם השניה נופל בשבי היפנים ומפקד כרופא ובעל הדרגה הבכירה על קבוצת שבויים אוסטרליים
שבונים בתנאים תת אנושיים מסילה רכבת מתאילנד לבורמה .
החלק הבא של הספר מתאר את חייהם של אלה ששרדו את התופת של השבי היפני., וכן חייהם של שוביהם היפנים.
ספר מוזר קצת כי אין בו סיפור עלילה רציף אלא כאוסף סיפורים סביב בנית המסילה וחייו של דורינגו אוונס.
הספר כתוב בצורה נהדרת ובהירה עד ריאליסטית.
הערה לסיום הפריע לי שאין איזכור לפצצות האטום שהטילו האמריקאים על הירושימה ונגסקי.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•kisr
על עצמות המתים

על עצמות המתים

אולגה טוקרצ'וק

מסופר על אשה מבוגרת בשם ינינה דושייקו שגרה בכפר קטן בפולין, על גבול פולין וצ'כיה.
ינינה פוטרה מעבודתה כמורה, וחזרה לעבוד בתור מורה לאנגלית. אך עיקר עיסוקה הוא שמירה על בתי התושבים בכפר בזמן החורף.
יחד אתה נשארים בכפר שני אנשים, שהיא מכנה אותם תפלצת ורגל גדולה. ינינה היא חובבת גדולה של קריאת מפות אסטרולוגיות של אנשים וחושבת שכל דבר שקורה לאדם קורה בגלל מצב הכוכבים. פרט לכך היא אוהבת בעלי חיים ועקב כך נלחמת בציידים הרבים שבסביבתה.
כך נמשך הספר במשך 90 וכמה אחוז מהספר ואני שאלתיצמי איפה פה
ספר המתח שהבטיחו לי. ובכן מסתבר שבאותם עמודים מעטים שנותרו מסתבר שאכן היתה תעלומת מתח.
בגלל הסוף שאני לא מגלה לאלה שיבואו אחרי, הציון של הספר עבר - לדעתי - מ 3-4 ל 5.
מומלץ.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•kisr
פרחים מעל הגיהינום

פרחים מעל הגיהינום

אילריה טוטי

בעיירה איטלקית שנמצאת באלפים האיטלקיים, מתבצע רצח אכזרי ביותר. הרוצח מנקר את עיניו של הקורבן. החוקרת הראשית היא תרזה בטליה, חוקרת קשוחה, אך בעלת מיומנויות יוצאות דופן, בעיקר בהבנת נפשם של הרוצחים ועוד ידע רב. אל תרזה מצטרף המפקח חסר הנסיון מאסימו מריני שצריך להתרגל לגישתה הקשוחה והתובענית.
בתחילה חושבים שזהו רצח בודד, אך מהר מאד הארוע הופך להיות ארוע של רצח סדרתי.
תרזה בטליה היא אשה מתבגרת וחולה בסוכרת שחוששת כל הזמן מכך שלא תוכל להמשיך בעבודתה.
כל הסיפור מתאר בצורה נהדרת את הנופים והאנשים באזור האלפים.
גם לשם הספר יש הסבר, כאשר תרזה אומרת למרינו שיש אנשים שמביטים למטה ורואים פרחים, ויש כאלה שבאותו מקום, רואים למטה גיהינום. (מתייחסת גם לטראומות מעברה ).
את חלקו האחרון של הספר קראתי בנשימה עצורה, והביטוי "לא יכולתי להניחו מידי" בהחלט לא היה כותרת ריקה מתוכן.
הסוף, ופתרון הרצח גם הם מפתיעים ביותר.
הספר כתוב בצורה נהדרת, כל הכבוד לך "אלריה".

הערה לסיום, נראה לי שאלרי טוטי הייתה מצליחה יותר בכתיבת פרוזה, כמו אלזה מורנטה למשל, ולא בתור סופרת ספרי מתח.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•kisr
שפירית בענבר

שפירית בענבר

דיאנה גבלדון

גואלד דיאנה !!!
יתכן שזה הספר הארוך ביותר שקראתי מעודי.
פרט לכך, ספר נחמד, קריא ביותר, מספר את קורותיהם של ג'יימי וקלייר פרייזר, הפעם חייהם בגלות בצרפת, ששם הספר "שפירית בענבר" מסמלת את חייהם המשעממים של מעמד האצולה בצרפת.
מסתיים במרד של היעקובינים בקאלודן.
לא ברור לי בדיוק איך לסווג את הסדרה: הרפתקאות, רומנטיקה, היסטוריה או סתם חלום ( מאות שנים עוברות בחטף ) של דיאנה גבלדון.
לסיכום הספר בהחלט אינו נמנה על הספרים הטובים שקראתי, אם כי עם
הורדת ציפיות ושיפוטיות אפשר גם להנות ממנו.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•kisr
למצוא אותן מתות

למצוא אותן מתות

פיטר ג'יימס

נהניתי מאד, זה הספר השני של פיטר גיימס שאני קורא, הקודם היה - למות ממבט ראשון.
הפעם פיטר גיימס מתמקד במבריח סמים כבד - טראנס גריידי בהתנהלות המשפט, תוך שימת דגש על תפקיד המושבעים.
למעשה מי שפעיל פה היא מג, שהופכת לראש צוות המושבעים.
למרות שג'יימס מעיד על כך שהתיעץ עם אנשי מקצוע, נראה לי שמה שתואר פה, לא דומה כל כך למשפט אמיתי.
את סוף הספר בלעתי בנשימה עצורה וקשה היה לעצור.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•kisr

ביקורות נוספות על "הביתה"

הביתה

הביתה

טוני מוריסון

טוני מוריסון היא בעבורי הסופרת שכתבת את "חמדת" (Beloved). הרומן האפי, המפעים והכישרוני כל כך שהיא פירסמה ב 1987 ואשר מתאר את העבדות, את תוצאותיה ואת אלו ששרדו אותה באופן שאי אפשר לשכוח או להישאר אדיש אליו. זהו הרומן שהקנה לה את הפוליצר ואחר כך את פרס הנובל לספרות, ובצדק רב! הבעיה עם סופרים שכתבו יצירות כמו "חמדת" היא שכל ספר אחר יעמוד בצילו (ראה מקרה פראנזן ו"התיקונים" ומייקל קאנינגהם ו"השעות" - ושניהם לא סופרים בקנה המידה של מוריסון). ואכן, "הביתה" הוא יצירה מינורית יחסית ברפרטואר של הסופרת המדהימה הזאת. סיפור מצומצם, נובלה, המתארת את מסעו של פרנק מאני, חייל שחור משוחרר ממלחמת קוריאה, בחזרה לביתו, בעיירה לוטוס בדרום ארה"ב.

בית הוא מושג טעון, ומסעו של החייל השב הביתה הוא סיפור מכונן בתרבות המערבית, החל מסיפורו של אודיסיאוס השב לאיתקה. ואכן, גם כאן פרנק חווה מגוון חוויות של פוסט טראומה, סיוטים ובושה על היותו היחיד ששרד מחבריו מאותה עיירה שכוחת אל, ועל מה שראה ועשה במהלך המלחמה. אך פרנק גם חווה אמריקה קשה ועויינת לאדם שחור בשנות החמישים, בין אם הוא חייל משוחרר ובין אם לאו. הסיפור טעון באלימות יומיומית סתמית, אקראית ואגבית. אלימות קשה ונוכחת אולי אף יותר מן האלימות של המלחמה ומוראותיה.פרנק זר לעצמו. הוא חש לא נוח בעורו שלו. הוא פותר את מצוקותיו בהתמכרות לטיפה המרה ובהתכתשויות מקריות. גם בת זוגו, לילי המוכשרת והשאפתנית, לא מצליחה למלא את הריקנות שבתוכו. אך מכתב מסתורי שמגיע אליו ומודיע לו שאחותו הצעירה והאהובה בסכנת חיים מנער אותו מעצמו ונותן לו כיוון ומטרה. המסע לאחותו הוא המסע הביתה, לעצמו, כמו גם לבית הפיזי ולקהילה, שהוא ואחותו עזבו לפני שנים.

מוריסון עוברת בכישרון רב בין מספר נקודות מבט, בין פרנק לאחותו אסידרה (סיי) ובת זוגו לילי ויוצרת תמונה מרגשת, אם כי לא מעמיקה ביותר, של חוויית החיים של השחורים באמריקה של שנות החמישים, פוסט מלחמת קוריאה זמן לא רב לפני שהכול התפוצץ במאבק של התנועה לשיוויון זכויות האזרח של שנות ה-60'. הסיפור הוא ריאליסטי אך יש בו גם מגע פואטי מעודן ורגיש וכמה תמונות על גבול הריאליזם המאגי שכל כך מאפיין את כתיבתה של מוריסון. יחד עם זאת חשתי ברדידות מסויימת, על גבול הקלישאה, בתיאור קהילת השחורים. בעזרה לזולת, וההתגייסות של הנשים השחורות הפשוטות אך החרוצות והמאמינות למען פרנק וסיי.

אין ספק שמוריסון היא סופרת גדולה וכל מה שהיא כותבת משובח וראוי לקריאה. הרבה סופרים (מישהו אמר אשכול נבו?) לא יגיעו כל חייהם לרמה של טיוטא ראשונית שלה. אבל עדיין, "חמדת" זה לא.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•שין שין
הביתה

הביתה

טוני מוריסון

שנים ארוכות לא קראתי את טוני מוריסון. נדמה לי שהאחרון שקראתי היה ג'אז מיד כשיצא כך שבאמת הגיע הזמן לשוב אל הסופרת הגדולה הזו.

יש הרבה סיבות אשר בגינן אני אוהב את כתביה ולא רק בגלל הנושאים בהם היא עוסקת. טוני מוריסון אינה מכבירה במילים והיא לא צריכה למלא 500 עמודים כדי להוציא יצירה מתחת ידיה. גם בתיאורים קצרים היא מצליחה היטב להעביר את האווירה ואת תחושותיהן של הדמויות עליהן היא כותבת, בין היתר על ידי דיאלוגים שגיבוריה מנהלים עם המספרת, כמו זה למשל: "המלחמה בקוריאה? אינך יכולה לדמיין אותה כי לא היית שם".

בספרה הביתה לוקחת אותנו מוריסון אל ארה"ב של שנות ה-50 של המאה הקודמת. אלו השנים של אחרי מלחמת קוריאה, השנים בהן נרדף כל מי שנחשד בנטיות קומוניסטיות והשנים בהן שלטה בארה"ב ההפרדה הגזעית בין השחורים והלבנים בחסות חוקי ג'ים קרואו הנתעבים.

זהו סיפורם של פרנק ואחותו סי. פרנק חוזר מקוריאה כשהוא הלום קרב. חברי ילדותו נהרגו על ידו ובנוסף לכך הם עשו שם מעשים שהוא משתדל לא לזכור. אמנם ההפרדה הגזעית בצבא כבר הסתיימה אך הוא חוזר אל מדינה גזענית ביותר. בעקבות תקרית אלימה שהוא כלל אינו זוכר את פרטיה הוא מאושפז בכפיה, אשפוז ממנו הוא בורח כדי להציל את אחותו לאחר שהוא מקבל מכתב קצר: "בוא מהר. היא תהיה מתה אם תתמהמה". עליו לעשות את כל הדרך מסיאטל שבצפון מערב ארה"ב אל ג'ורג'יה שבדרום מזרח. בדרכו הוא נתקל בכמה אנשים טובים המסייעים לו כמו הכומר ואשתו, בחור זר היושב לידו בדיינר והמלצר ברכבת. מזכיר במשהו את מחתרת המסילה שסייעה לעבדים במנוסתם מדרום לצפון.

סי היא בחורה צעירה בת 20 המנסה לפלס את דרכה בסבך החיים. בילדותה גורשה המשפחה מביתה והיא ואחיה גודלו על ידי סבתם. היא מגיעה לעבודה אצל רופא אשר בהמשך מתברר כי הוא מבצע בה ניסויים. אין פרוט לגבי הניסויים אך לדעתי יש שם רמז למעשי העיקור בכפייה שנעשו באותה עת לצעירות שחורות בדרום.

ב-143 עמודים מכניסה טוני מוריסון את סיפור המלחמה, סיפור מסעו של פרנק דרומה, סיפור ילדותם של פרנק וסי וסיפור פגישתם המחודשת בדרום. כל כך הרבה תוכן בכל כך מעט עמודים, אמנות ממש.

ספר נפלא, רגיש ונוגע אשר זכה גם לתרגום מצוין.

לפני שנתיים•
★★★★★
•בנצי גורן
הביתה

הביתה

טוני מוריסון

זהו ספרה הראשון של טוני מוריסון אשר אני קוראת. כבר בקריאה ראשונה, מרגישים כי כשרונה מופלא נשגב וייחודי. בשפתה הפשוטה היא מביעה כאב, רגש ומסתורין.
בתחילה היה לי קשה להתחבר אליו ולהבין אותו, אך עם המשך הקריאה, מסך העמימות אט אט התבהר. לעיתים עם סיום פרק הייתי עוצרת , ומהרהרת במשמעויות העלילה עד אותה נקודה שהגעתי. ההבנה לא תמיד הושלמה. מצאתי את עצמי לאחר קריאת אמצע הספר, מתחבטת שוב ושוב בשאלה מדוע בחרה הסופרת בשם "הביתה" ולמה התכוונה.

מתוך התקציר:

"פרנק מָאני בן ה-24 הוחזר משירותו הצבאי בקוריאה חבול נפשית, הלוּם קרב. שני חברי הילדות הקרובים שלו, שאיתם התגייס בתקווה שחיי שלושתם ישתנו, נהרגו לידו. ללוֹטוּס, ג'ורג'יה, המקום שכוח-האל שבו חי לפני הגיוס, הוא אינו מתכוון לחזור, מה יש לו לחפש שם? גם אמו ואביו כבר אינם חיים. זר הוא מסתובב בעיר סיאטל קרוב לשנה, מטורף למחצה, רדוף התקפי חרדה לא נשלטים, תיעוב עצמי ורוחות-רפאים של תמונות חוזרות. כל דבר מזכיר לו משהו טעון בכאב, והאבל העמוק שלו על מות חבריו מכסה, כמסתבר, על מעשים מקוריאה, שאינו מעז לזכור.

אבל מכתב שהוא מקבל – "בוא מהר. היא תהיה מתה אם תתמהמה" – מוציא אותו מן השיתוק הנפשי שלו. הוא יוצא דרומה, לג'ורג'יה, להציל את חיי אחותו בת העשרים, האדם היחיד שנותר לו בעולם, זו שעד לפני ארבע שנים הוא היה לה הן אם, הן אב, הן מדריך ומגן.

המסע אל אחותו ואחר-כך הביתה ללוֹטוּס – המתנהל בטוּרים גבוהים ונגדש אירועים קיצוניים – הוא לא רק מסעו של פצוע הנפש החוזר לחיים, אלא גם מסע שאירועיו מביאים את פרנק להתמודד עם הזיכרונות המושכחים שלו ולשנות את מה שנראה לו כאמת. לכאורה כותבת מוריסון כמספרת כל-יודעת, אבל האמיתוֹת שבידה זמניוֹת, פרנק קורא עליהן תיגר שוב ושוב: "את יכולה להמשיך לכתוב. אבל אני חושב שאת צריכה לדעת את האמת". האמת הזאת תאפשר לו לקחת אחריות על חייו, לעמוד זקוף, לא להיות תלוי באחרים בתפיסת הערך העצמי. "בוא אח. נלך הביתה", אומרת לו אחותו, והבית אינו סתם מקום, הוא תחושת-עולם."

הספר מסופר מנקודת מבט של מספר דמויות (פרנק, סי אחותו ולילי זוגתו) ושל המספרת. עכשיו בעודי כותבת את הביקורת, מתמוגגת מכישרונה של הסופרת. היות העובדות הידועות לקורא אכן הן אמת זמנית, וישתנו עם העלילה.
מדהים שבכל כך מעט עמודים, הצליחה להכניס ולהעביר את הכאב, הרגש והמסתורין. הכאב סביר, לעיתים הרגשתי כי מעט מוקצן גובל בהגזמה.

מומלץ, נהניתי.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•צילה
הביתה

הביתה

טוני מוריסון

גם בספר זה כמו בספריה האחרים, לטוני מוריסון יכולת מרשימה להכניס את הקורא לחיי השחורים בדרום ארה"ב. קריאה בספר מיקמה אותי בדרום העני וצירפה אותי לחיי הגיבורים עם הרבה אמפתיה, הבנה ואי שקט. לא מדובר בקריאה מתבוננת אלא בחווית השתתפות.
ממליצה!

לפני 6 שנים•
★★★★★
•אתי
הביתה

הביתה

טוני מוריסון

- ... אבל הסוף לא הסתדר לי (שרה מ.)
- לא עניין אותי (צילה א.)

לפני 11 שנים•ספריית מגדלים
דירוג
דירוג
דירוג
3.0
הביתה

הביתה

מאת טוני מוריסון

הביקורת של kisr

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
3.0
תמונה של kisr
דירוג
5.0
לפני 6 שנים

“גם בספר זה כמו בספריה האחרים, לטוני מוריסון יכולת מרשימה להכניס את הקורא לחיי השחורים בדרום ארה"ב. ק”

5/6
ביקורות על הביתה
הבאה
ספריית מגדלים
לפני 11 שנים

“- ... אבל הסוף לא הסתדר לי (שרה מ.) - לא עניין אותי (צילה א.)”