כפי שכבר וודאי אמרו לפני, חשוב לציין שכל קשר בין הספר והסדרה מקרי בהחלט.
לא כמו שקרניות קטנות או יומני הערפד או ספרם רבים אחרים שעברו למסך הקטן, וזכו ללא מעט ביקורות שליליות בשל חוסר הנאמנות למקור.
במקרה של "המאה", המכנה המשותף היחיד בין הסדרה לספר הוא הרקע - 100 עבריינים צעירים נשלחים לכדור הארץ אחרי מלחמה גרעינית שהרסה את העולם, במטרה לבדוק אם כדור הארץ ניתן ליישוב.
כאן מתחיל ומסתיים הדמיון, ואם יורשה לי לומר - טוב שכך.
אתחיל ואומר שראיתי את הסדרה לפני שקראתי את הספר. ועכשיו, בעודי מחכה בקוצר רוח לעונה השלישית, גיליתי שהיא מבוססת על ספר בעל אותו השם. אז מובן שקראתי אותו.
הספר הזה מורכב - או מתיימר להיות מורכב - מדמוית, רעיון, תיאורים ויותר מדי סיפורי אהבה. ולכן אבקר כל אחד מהם בתורו. לא יהיו כאן ספויילרים, באופן חד פעמי. יש לי מספיק מה להגיד גם בלי לגלות לכם שום דבר.
קודם כל, הדמויות. אני בספק אם הדמויות בספר בכלל רשאיות להיקרא דמויות. אין כאן אף דמות עגולה. אף תכונת אופי שאני יכולה להצביע עליה. לכל דמות יש מניע אחד בלבד, והוא הגורם לכל פעולותיה, ללא יוצא מן הכלל. הדמויות לא יוצאות מהקיבעון המעייף שקאס מורגן היקרה סיפקה להן בתחילת הסיפור, אלא מתעסקות אך ורק במניע הקיומי שלהן, שכבר אגיע אליו, אל דאגה. ואפילו אם נתעלם מכך לרגע ונבחר לקרוא לפלקטים האלו דמויות, עדיין יש מחסור רציני בכאלו. מתוך מאה העבריינים שנשלחו לכדור הארץ, ועוד מאות אם לא אלפי האנשים שנותרו במושבה, אני חושבת שהמחברת יכלה למצוא עוד דמות או שתיים שיעשירו את הספר שלה. או ארבע. או ארבע מאות. ושתוסיף להם קווי אופי ותכונות, אם זאת לא בקשה מוגזמת.
אולי זה גם המקום לציין שנוסף על המחסור בתכונות, הדמויות של מורגן גם אילמות. לא באמת - הן מסוגלות יופי למשפטים כמו "אני אוהב אותך," או "רק רציתי להגן עלייך". (שוב, רק משפטי אהבה. כבר אגיע לשם, אנחנו מתקרבים.) אם נחזור לנקודה, אין אפילו לא דיאלוג אחד משמעותי לכל אורך מאתים חמישים וארבעה העמודים שלאורכם מתפרש הספר. הדמויות חוות דברים שהיו אמורים להיות קשים, לו היו כתובים ומתוארים כראוי, ושוכחות מכך רגע לאחר מכן. כאילו הסופרת נוגעת במקומות שיכלו להיות כאובים ואמיתיים ומעוררי הזדהות, אבל ברגע שהיא קולטת שהיא עלתה על נקודה אמיתית, היא נסה על נפשה.
סיימנו כאן? טוב. נמשיך הלאה.
הרעיון. זה המקום היחיד שבו קאס מורגן הצטיינה. לא בהסברים או בהכנת השטח עבור הקורא. לא, גם בזה היא נכשלה כישלון חרוץ. לקורא לא ברור מה קרה לפני הספר, מה גרם למלחמה הגרעינית, איך הגיעו בני האדם לחללית המוכנית המושבה, ובאופן כללי מה בדיוק קורא שם. המקום שבו מורגן הצטיינה הוא הרעיון עצמו. בניגוד לכל השאר, אין לי מילה רעה להגיד עליו. הוא מקורי ומעניין ומלא פוטנציאל, שאם לא מומש בספר, לפחות מומש בסדרה.
הנקודה הבאה, התיאורים.
לא אתמקד באלו הרבה. אחת הביקורות על הספר מתארת אותו כ"אפל ומצמרר". איך אומר? ממש ממש לא. אין שום דבר אפל או מצמרר בתיאורים בספר הזה. לא נכנסתי לאווירה הנכונה, לא קיבלתי את התיאורים הדרושים כדי להכניס אותי אליה. שום דבר שם לא היה מפחיד או אפל או מצמרר. פשוט לא.
הלאה - סיפורי האהבה.
מזל שהגענו לפה, הגיע הזמן. בואו נתמקד בנקודה הכי מציקה בספר המכונה "ה-100", והיא הניסיון - לא, הניסיונות - הכושלים של קאס מורגן ליצור כאן סיפור אהבה סוחף. זוכרים את המניע של הדמויות שדיברתי עליו בהתחלה? ובכן, המניע הזה הוא באופן גורף, אצל כל הדמויות, אהבה. אצל גלאס זו האהבה ללוק, אצל בלאמי לאחותו, אצל וולס לקלארק וכן הלאה וכן הלאה. זה פשוט לא אמין. לא יתכן שהדבר היחיד שמניע אותם, שגורם להם לזוז, לפעול, לחשוב, הוא אהבת נעורים מטופשת. ושלא תטעו - אני לא מזלזלת ברומנים. סיפור האהבה הוא על פי רוב החלק האהוב עליי בכל ספר, אבל כאן קאס מורגן עשתה את הבלתי נסלח, ובמקום לשלב רומן בספר מד"ב, היא עטפה רומנים בסיפור מד"ב.
הבטחתי בלי ספויילרים אז אמנע מלציין את שמות הדמויות שאני מתכוונת אליהן כרגע, אבל אגיד פשוט שכשמורגן קולטת שאין כאן סיכוי למערכת יחסים, אם אפשר לקרוא לה ככה, היא פשוט מדלגת לבחור הנאה הבא בתור. גם שם זה לא הצליח? לא נורא, יש כאן עוד פלקט יפה שאפשר לשדך לדמות ההיא. אוי, עכשיו הקודם נשאר בודד, מסכן. רגע, אני כבר אמצא לו מישהי אחרת.
אני מקווה שהבנתם את הנקודה. יופי, אני כבר מסיימת.
רגע, חסר משהו, לא? הרי לא ביקרתי את העלילה עצמה. אם תציצו למעלה, כשפרטתי את מרכיבי הספר, תגלו שעלילה לא הייתה ביניהם. זה משום שהיא לא קיימת.
כל הספר הזה הוא עיסה נמרחת של דמויות וסיפורי אהבה משובשים וכושלים, ואין בו בעצם אף התקדמות. הספר הזה מלא בפוטנציאל לא ממומש, וחבל. מהרגע שהמאה נוחתים בכדור הארץ ועד העמוד האחרון, לא היה אף שינוי. ממש שום דבר. ובשתי השורות האחרונות נזכרה הסופרת שיש כאן טרילוגיה, והיא כמובן אמורה להשאיר את הקורא במתח עד הספר הבא. אז היא הוסיפה אויב. הגיע הזמן, אני חושבת.
בקיצור נמרץ, כפי שמציין הדירוג שהענקתי לספר הזה, הוא לגמרי ולחלוטין בזבוז של זמן. לא נראה לי שאי פעם יצא לי להגיד את זה, אבל באופן חד פעמי - ותרו על הקריאה, ולכו תראו את הסדרה. היא מצוינת.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
