ראיתי הרבה ספרים בשנים האחרונות שהסופרים שלהם העידו על עצמם ככאלו שמתיימרים לגרום לקורא להרגיש שהקריאה מהנה באותה המידה כמו צפייה בסרט.
אם להיות כנה, מעולם לא הבנתי את הסופרים הללו.
כלומר, אני מבינה את השאיפה הדי מתקבלת על הדעת להתאים את עצמנו לעולם המודרני, בו אנשים רגילים לקבל את כל המידע בכפית זהב, ללא סאבטקסט, בצורה חזותית ישירה ובשעה וחצי של בהייה במסך.
אבל יש הבדל בין רצון להתאים את עצמך, ובין רצון למחוק את הייחוד שלך. מה שהסופרים הללו שואפים לו זה יותר בכיוון של למחוק את ההבדל בין ספרים לסרטים, ומה בדיוק הטעם בזה?
אני אוהבת ספרים כי הם מאתגרים אותי. כי הם מכריחים אותי להתרכז כל כולי במילים. כי מדובר בחוויה מעשירה שאחריה אני מוצאת את עצמי פולטת מילים גבוהות ומתקנת לעצמי שגיאות זכר-נקבה. כי מדובר בדרך צריכה לא מפונקת ולא ישירה של מידע. אני אוהבת ספרים כי הם לא סרטים, ואני אוהבת סרטים כי הם לא ספרים. מדובר בשתי דרכים שונות לצריכת מדיה, וזה בסדר.
ברור לי שהרצון הזה נובע מהפופולריות של סרטים, מהעובדה שהם הצליחו לשרוד את הצלחת האייפונים והמחשבים, בניגוד לספרים, שקצת נשכחו מאחור. וברור לי שבשביל הרבה קוראים חדשים שעדיין מהוססים מאוד בכל העניין, התיוג "כמו סרט" יכול למשוך במידה מסוימת. ועדיין, זה תמיד הציק לי. תמיד התרחקתי אוטומטית מספרים בסגנון הזה.
הטרילוגיה הזאת – "להתחיל מחדש", "הדרך אל עצמי", "אל קו ההתחלה" – הצליחה לעשות משהו שמעולם לא ראיתי. היא הצליחה לעשות את אותו אפקט ה – "כמו סרט" המושך, ולשלב עם זה את כל התחכום והאתגר שספרים מציבים בפנינו.
הטרילוגיה הזאת הצליחה לשלב בצורה מושלמת, בעיני, בין הצורך של העידן המודרני במזון מהיר למחשבה ובין הנאמנות הנהדרת לספרים ומתן ביטוי לאופי הממכר שלהם.
וזו, יחד עם עוד כמה סיבות שאפרט בנוגע אליהן בהמשך, הסיבה שבעקבותיה אני חושבת שאת הסדרה הזאת כל ילד וילדה מעל גיל ארבע עשרה צריכים לכל הפחות לנסות לקרוא.
מדובר בסדרה מעולה. היא חדשנית ומקורית מהמון בחינות. נכון, אומנם ממבט ראשון היא לא עושה רושם של איזה סיפור מיוחד – עוד פעם ממשלה רודנית, עוד פעם יקום דיסטופי עתידני מעורר אימה, עוד פעם נערה אחת שהכל מתחיל ונגמר בה, עוד פעם חיי משפחה ואהבה ברקע שמאוימים על ידי השלטון האכזר. כל אלו יוצרים תמונה מאוד צפויה בראש.
אבל אל תיפלו בפח הזה. בפועל, מדובר בסדרת ספרים מדהימה בעלת רעיון חכם ולא צפוי, תהפוכות עלילה נהדרות, דמויות אמינות ודילמות קריטיות ומותחות כראוי.
הדמות הראשית היא בעלת פנים רבות, וזה הדבר הנהדר ביותר לגביה. היא אנושית ואמינה, מלאת חלקי זהות שונים. לוסי בעלת חמשת השמות – הנערה שנעקרה פעם אחר פעם מביתה, מהוריה. בספר הזה היא מצליחה לגלות את כל עברה הסבוך, את הסיבה שבגללה השלטון הסב כלפיה כל כך הרבה תשומת לב. היא מגיעה למצב בו היא מוכנה להקריב את עצמה על מנת למנוע מאחרים את הכאב שהיא הייתה צריכה לעבור.
בספר הזה היא עוברת שינוי שהופך אותה לדמות עגולה להפליא. היא מתפקחת ומתנערת מהעבר אחת ולתמיד. לא רוצה לעשות ספויילרים בנוגע לכך, אבל אין ספק שאהבתי את הבחירות העלילתיות של טרי טרי.
ההתחלות של הספרים הללו תמיד קצת מנומנמות, אבל עדיין מושכות ומסקרנות במידה הנכונה. ואז מתחיל תמיד רצף של אירועים שכל אחד מהם מעורר יותר מהשני, מושכים לקרוא. ואז מגיע הסוף – תמיד מפתיע, תמיד מותח, תמיד גורם לי לרצות לקפוץ ישר לספר הבא (וטוב שזה אפשרי, בזכות קצב הפרסום המהיר של הסדרה הזאת).
הספר הזה מקורי כי הוא הצליח להציג נרטיב די לעוס בצורה מעניינת וקולעת, כי הוא לא כל כך רחוק מהמציאות שלנו, כי במקום ללכת על ברירת המחדל המשעממת של מיקום הסיפור בארה"ב הסופרת בחרה למקם אותו באנגליה, כי אפילו לא פעם אחת מוצגת מציאות של רעים נגד טובים – תמיד מדובר בפוליטיקה סבוכה וריאליסטית עד כדי כאב בה אין שני צדדים אבסולוטיים, כי הדמות הראשית היא אנושית וניתנת להזדהות ומעוררת כבוד, כי משולש האהבה הקטנטן (שבא לידי ביטוי אך ורק בספר השלישי) לא העיק כמו בדרך כלל והסופרת לא התחמקה מפתירת הדילמה אלא טיפלה בה כמו שצריך, כי יש כל כך הרבה משמעות למשפחה, כי כל הדמויות אמינות ומאופיינות כל כך שזה כואב.
הספר הזה יגרום לכם לחשוב, להשתוקק להבא בסדרה, לדאוג לדמויות, להיכנס לסערת רגשות.
אבל יותר מהכל, הספר הזה יעורר בכם תקווה.
מומלץ בחום.
