• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
חלומו של הקלטי

חלומו של הקלטי

מאת מַריוֹ וַרגַס יוֹסָה

הביקורת של שרה

תמונה של שרה
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
חלומו של הקלטי

חלומו של הקלטי

מאת מַריוֹ וַרגַס יוֹסָה

הביקורת של שרה

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של שרה
הוצאה לאור:אחוזת בית
שנת הוצאה:2012
קטגוריה:ביוגראפיות
הקודמת
קורא כמעט הכול
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
3.0
לפני 11 שנים

“הספר מגולל את סיפורו של רוג'ר קייסמנט, דיפלומט בריטי ממוצא אירי שנלחם בעוולות הקולוניאליזים במטעי הג”

7/10
ביקורות על חלומו של הקלטי
הבאה
רוני
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 10 שנים•1 דקות קריאה

מאוד אהבתי את הספר. הסיפור מבוסס על סיפור אמיתי על אפריקה בתקופת הקולוניאליזם, על הניצול של ארצות אירופה, על אכזריות, על עבדות והכל לשם המשאבים שיעשירו את האירופים ויביאו את אפריקה למה שהיא היום וכל זאת מסופר מתוך סיפורו של סר רוג׳ר קייסמנט משורר ומהפכן אירי שתוך כדי שהייתו בתא בבית הכלא מתגלה סיפור חייו, גורלו והדרך שעבר מהמקום הגבוה, המעמד, המשרה והכבוד שהצליח לרכוש ועד הסוף הטרגי. הכתיבה של מריו ורגס יוסה מעולה, מעבירה צמרמורת לעיתים ובכל מקרה זהו אחד מהספרים שממש לא רציתי שיגיע לסופו.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של רץ
רץ
תמונה של דן סתיו
דן סתיו
תמונה של לי יניני
לי יניני
תמונה של Huck
Huck
תמונה של shauil
shauil
תמונה של רויטל ק.
רויטל ק.
6קוראים|גיל ממוצע57|33%נשים

על המבקרת

תמונה של שרה

שרה

חברה מזה 17 שנים
21 ביקורות•42 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מקורית•ספרות מתורגמת•ביוגראפיות
תמונה של שרה
שרה
חברה באתר מזה 17 שנים
ביקורות21
לייקים שקיבלה42
דירוג ממוצע4.0 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מקורית7ספרות מתורגמת7ביוגראפיות3

דיון על הביקורת

1 תגובה
מורי
מורי•לפני 10 שנים

הגעתי לאמצע הספר ואז הוא הפך לטרחה קשה. נטשתי.

1 תגובה בסך הכל

ביקורות נוספות של שרה

החדר הכחול

החדר הכחול

ז'ורז' סימנון

הספר מכיל בעצם שני סיפורים. החדר הכחול ובטי. בשניהם התשוקה היא המובילה ומשנה את חייהם וגורלם של הגיבורים. התרגום העדכני סוחף את הקורא בנפתולי ההסתבכות של שני הגיבורים בשני סיפורים שלכאורה מאוד שונים ובכל זאת יש מין המשותף. הראשון נקרא כמו סיפור מתח, הסתבכות הגיבור כשהוא בצירוף מקרים ובאמירות שבזמן אמת לא היתה להם שום משמעות, דוחקות אותו לפינה בלי שיוכל לעצור בכך. בסיפור השני בטי, היא יוצרת את הדרמה שלה שלדבריה נעוצה בילדותה, התוצאה נובעת מהחלטות שלה, מיוזמה שלה.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•שרה
ביום שהמוסיקה מתה

ביום שהמוסיקה מתה

אופיר טושה גפלה

מאוד נהניתי לקרוא את הספר. סיפור יוצא דופן ומאוד מקורי על עיירה שמשנה ביום אחד את חייהם של תושביה על ידי הבחירה לדעת מתי כל אחד מהם ילך לעולמו ועל ההשפעה של הידיעה על דרך החיים שלהם, צורת החשיבה שלהם וההתנהלות שלהם בכלל. חובבי המוסיקה יאהבו את הדרך שבה שוזר המחבר את הסיפור עם מוסיקה.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•שרה
גיבור זמננו (גוונים)

גיבור זמננו (גוונים)

מיכאיל לרמונטוב

ספר מעולה על גיבור שהצלחתו נובעת מתחרות, מכיבוש, מהצבת יעדים שמושגים רק לשם התחרות ובעצם מחפים על השעמום והריקנות. רגשות האחר חשובים לו עד שהשיג את מטרתו ואז הוא יכול להתקדם הלאה.חמש אפיזודות שמתארות את פיצ׳ורין, גיבור הספר, הוא ציני, הוא ראוותן וגם גאוותן והוא נותן לנו פתח לראות את המקומות האפלים בנפש האדם.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•שרה
פנים לבנות

פנים לבנות

אליאס ח'ורי

דרך השאלה שהסופר רוצה לגלות, מי רצח את חליל אחמד ג׳אבר, אזרח לבנוני שגופתו נמצאה בתוך ערימת אשפה, רוקם אליאס חורי סיפור שמשלב את סיפורם האישי של כל מי שהכיר את הנרצח בדרך זו או אחרת וכך הוא מתעד את מלחמת האזרחים הלבנונית. אליאס חורי, לא חוסך מאיתנו תיאורי זוועה. מתאר את החברה הלבנונית המתפוררת, הנחרבת והמשתנה מול עינינו. נותן לנו תמונה על משמעות החיים ועל כוח ההישרדות של האזרח הפשוט כשהכל נחרב סביב. הסיפור קשה לקריאה ויחד עם זאת חורי אורג אותו כך שקשה להפסיק לקרוא וגם לנו הקוראים הישראלים, מעניין לקרוא את התיעוד המצמרר הזה מנקודת מבט לבנונית אומנם ישראל מוזכרת הסיפור הזה הוא ללא קשר למלחמות ישראל עם לבנון. מומלץ בגלל צורת הכתיבה, ההתמודדות הספרותית עם הנושא הקשה ובגלל בסופו של דבר, האוייב הוא האיש הקטן שאין לו שליטה על האירועים.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•שרה
אום

אום

סלים נסיב

אהבתי מאוד את הסיפור משום שהוא לא רק מספר לנו על הזמרת הנפלאה עם הקול המיוחד וביוגרפיה מעניינת, זהו סיפור אהבה של מי שכתב לה 173 שירים מתוך בערך 260 שירים שהיא שרה. מה שמעניין הוא ההתפחות במצרים מבחינה פוליטית וחברתי מתחילת שנות ה 20 של המאה העשרים ועד לרצח סאדאת. אותי זה ריתק

לפני 15 שנים•
★★★★★
•שרה
מסע אל לב האויב

מסע אל לב האויב

נג׳ם ואלי

נג'ם ואלי, נולד 1956 בבצרה למד ספרות באוניברסיטת בגדד והצליח לעזוב את עירק ב1980 ומאז חי מחוץ לעירק.
עיתונאי וסופר. כתב בין היתר את הספרים הבאים שעדיין לא תורגמו לעברית
The travel to Tell al-Lahm
Jussifs Stories
מסע אל לב האויב הוא ספרו הראשון המתורגם מערבית לעברית.הביקור בישראל הוא חלום ישן שלו. כמי שנולד בעירק ושמע על ארץ האויב באמצעי התקשורת, הסיסמאות נגד המדינה הציונית וכו, על הארץ הקטנה הזאת שלכל ארצות ערב יש בעיה איתה ומטרידה אותו השאלה, מה יש בארץ הזאת ומהי האמת בכל הסיסמאות שהוא גדל עליהם. הוא נוסע בכל הארץ פוגש אנשים מכל הדתות, נפגש עם אינטלקואלים ובאותה הזדמנות מחפש את הרופא היהודי העירקי שטיפל בו כשהיה בן 5 והציל את חייו. ספר מרתק מנקודת המבט של סופר עירקי שהיה לו את האומץ והסקרנות להגיע לארץ. בהחלט מומלץ

לפני 16 שנים•
★★★★★
•שרה
טטיאנה ואלכסנדר

טטיאנה ואלכסנדר

פאולינה סיימונס

הרומן הרומנטי חלק שני. הבעיה היא שלאלו שקראו את החלק הראשון, פרש הברונזה, חלק גדול של הספר פשוט נמרח משום שהוא חוזר למקומות ולחוויות שהגיבורים שלנו חוו בספר הראשון, איך שהוא הסיפור הזה נגרר יותר מדי ואם הסופרת היתה מחברת את שני החלקים לספר אחד אולי זה היה יותר מעניין. הכתיבה שלה אומנם די קולחת הבעיה היא שמתי שהוא שני הגיבורים פשוט עייפו אותי.

לפני 16 שנים•
★★★★★
•שרה
פרש הברונזה

פרש הברונזה

פאולינה סיימונס

הרומן הרומנטי ספר לקריאה בטיסה ארוכה,הספר יקצר את הטיסה שכן הוא כתוב בשפה קולחת. 200 עמודים עד לנשיקה הראשונה, 400 עד שהם נכנסים למיטה.
יש ספר המשך. לקרוא או לא לקרוא זאת השאלה

לפני 16 שנים•
★★★★★
•שרה
מגילת זכויות הירח

מגילת זכויות הירח

רון לשם

אהבתי את הספר משום שהוא פותח חלון למקום שאנחנו לא באמת יודעים איך הוא מתנהל בחיי היום יום. המסיבות הסמים וכל מה שקשור לזה מפתיעים כי אנחנו חושבים או לפחות אני חושבת על אירן כארץ מאוד דתית וכמובן הדבר הראשון שעולה בהקשר לאירן זו ההנהגה. בזמן שקראתי את הספר יצא לי לפגוש מישהי שנוסעת במיוחד לאירן מברלין למסיבות, היא טוענת שהמסיבות בברלין הם גן ילדים לעומת מה שקורה באירן כך שרון לשם לא הגזים בתיאורים שלו.
הדמויות בספר מאוד ססגוניות ומיוחדות, כל אחד מהם הוא סיפור בפני עצמו, גם החתול. אנחנו לומדים גם על התהליך שבה הגיעה אירן לאן שהגיעה, זוהי היסטוריה מאוד צעירה. סגנון הכתיבה של רון לשם קולח, רגיש, שיחות נפש מרתקות. לא אהבתי את הסוף, הוא נראה לי קצת מאולץ מדי, פתרון יותר מדי פשוט להתלבטות ולאורח החשיבה והחיים של קאמי.
כדאי לקרוא.

לפני 16 שנים•
★★★★★
•שרה

ביקורות נוספות על "חלומו של הקלטי"

חלומו של הקלטי

חלומו של הקלטי

מַריוֹ וַרגַס יוֹסָה

"חלומו של הקֶלטי", מאת ורגס יוסֶה הנפלא, הוא ספר קשה. יוסה כתב גם בעבר ספרים שתוכנם היה קשה ("תעלוליה של ילדה רעה", למשל) משום שהם תיארו יחסים מעוותים בין דמויות ספרותיות בדויות. "חלומו של הקלטי" קשה אף יותר, משום שהוא מתאר ללא כחל וסרק את אחת מן התהומות העמוקות (הרבות, יש לומר) שאליהן הידרדרה האנושות: הניצול האכזרי של ילידי אפריקה ודרום-אמריקה בידי הקולוניאליזם המערבי במאות התשע-עשרה והעשרים.

הרומן מבוסס על דמות אמיתית ומרתקת שכמעט ונעלמה בתהום הנשייה. רוג'ר קייסמנט (1864-1916) האירי נשבה בקסמה של אפריקה בצעירותו ונסע לקונגו על מנת להיות שותף לפרוייקט הקולוניאליזם "הנשגב": לשפר את איכות חייהם של האפריקנים ולהקנות להם את "ערכי התרבות המערבית". לא חלף זמן רב עד אשר גילה קייסמנט את האמת הנוראה. תחת האצטלה של אלטרואיזם ועזרה לילידים האפריקאים, נבנה מנגנון של רשע שמטרתו היחידה הייתה לנצל את תמימותם של שבטי קונגו על מנת להפיק רווח כלכלי מן הגומי המופק מאדמת ארצם. על הקונגואזים הוטלו מכסות בלתי-אפשריות של הפקת גומי. אלו שלא עמדו במכסות הוכו באופן אכזרי בשוטים במקרה הטוב, ובמקרה הרע גפיהם נקצצו וחלקם אף נרצחו.

בראש "פרוייקט" רשע זה עמד לאופולד השני, מלך הבלגים, אשר קיבל את קונגו "במתנה" מן המעצמות הקולוניאליסטיות. הוא הבטיח לפתח סחר הדדי בין קונגו לבין מדינות המערב. ואכן, סחר הדדי כזה התקיים. ספינות שהפליגו מקונגו למערב נשאו מטען יקר-ערך של גומי. ספינות שהפליגו מן המערב לקונגו נשאו מטען של שוטים (להעניש את הקונגואזים העצלים), רובים (לשלוט בקונגואזים ולדכא התקוממויות) וחרוזים צבעוניים חסרי-ערך שיוענקו לילידים. אם קשה לכם להאמין שמעשים כה אכזריים אכן נעשו, אתם מוזמנים לבקר בדף של וויקי המוקדש ללאופולד השני.

תוצאת הדיכוי האכזרי הייתה ירידה חדה שחלה באוכלוסייתה של קונגו בארבעים שנות שלטונו של לאופולד, מכ-20 מליון לפחות מ-10 מליון. המסקנה ברורה: בחסותה של בלגיה, בוצע בקונגו רצח עם. בארבעים שנים אלו זרם עושר רב לבלגיה, ואני משער שהבלגים נהנים מפירותיו עד היום.

קייסמנט נרתם למאבק ציבורי בניצול האכזרי של קונגו. במסירות והקרבה אין קץ הוא הצליח לבסוף (יחד עם אנשים טובים נוספים) לעורר את דעת הקהל המערבית ובעקבות הלחץ שנוצר שופרו בהדרגה תנאי חייהם של הקונגואזים. קייסמנט זכה להערכה רבה על פועלו זה, מונה לדיפלומט מטעם בריטניה, ופעל רבות למען שיפור תנאי חייהם של האינדיאנים של האמזונס אשר גם הם היו לקורבנותיו של הקולוניאליזם המערבי בנסיבות דומות: גם כאן היה ניצול של הילידים להפקת גומי מטעמה של חברה בריטית ופרויקט השעבוד התבצע בניהולה של אדמיניסטרציה פרואנית מושחתת ואכזרית. קייסמנט הצליח גם כאן, תוך אימוץ כל כוחותיו, לשפר את תנאי חייהם של הילידים.

פרשת חייו של קייסמנט הסתיימה באורח טראגי. לאחר שהתפכח מן האשליות כי הקולוניאליזם מוביל לקדמה, הוא יישם את תובנותיו לגבי אירלנד מולדתו שנשלטה ע"י בריטניה, והפך לפטריוט אירי נלהב הדוגל במאבק אירי צבאי לעצמאות, עד כדי כך ששיתף פעולה עם גרמניה במהלך מלחמת העולם הראשונה על מנת שיסייעו למאבק כזה. או אז הוא הפך לאויבה של בריטניה שאסרה אותו והשתמשה באורח חייו של קייסמונט, שהיה הומוסקסואל, על מנת לפגוע בדימויו הציבורי.

"חלומו של הקלטי" הוא ספר חשוב ואני ממליץ עליו בכל פה. "הזהו אדם?" שאל פרימו לוי בעקבות מלחמת העולם השנייה ושואת היהודים. כן, כזהו האדם, ייאלץ להשיב כל מי שיקרא ספר זה. שואת היהודים הייתה אמנם כנראה התהום המוסרית העמוקה והרחבה ביותר אליה התדרדרה האנושות בהיסטוריה המודרנית, אבל למרבה הזוועה היו עוד תהומות עמוקות רבות ואופיו של האדם "מבטיח" כי עלולות להיות גם נוספות בעתיד. מאידך, יש גם מקום לאופטימיות: ישנם אנשים, כמו רוג'ר קייסמנט, שהמסירות והכישרון שלהם יכולים לחולל שינוי חיובי.

תודה ל-Bookworm על הביקורת הנהדרת שלו, וכן לכותבי שאר הביקורות הקודמות על הספר, שבזכותן הגעתי אליו.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•עולם
חלומו של הקלטי

חלומו של הקלטי

מַריוֹ וַרגַס יוֹסָה

לאבא שלי ולי יש הסכם – אנחנו לא מתווכחים על דת ופוליטיקה (אבא שלי מוסיף שגם על סקס לא, אבל כאילו דא, מי מדבר עם ההורים שלו על סקס, וחוץ מזה, הורים עשו סקס כמספר הילדים שלהם וזהו, אין על מה להתווכח...). עם השנים השתדלתי להרחיב את ההסכם ולהכילו מול כל קבוצה המונה יותר מאדם אחד, כלומר להימנע מוויכוחים תיאולוגיים ופוליטיים עד כמה שניתן. זה עבד לא רע עד שבעוונותיי הרבים נקלעתי באחת מארוחות החג האחרונות לוויכוח שככל שהוא נמשך ונכנס ללופ אינסופי כך גם הטונים שלו עלו. מיותר לציין שאף אחד לא ממש שכנע את האחר בצדקת טענותיו.
ימים עוד חשבתי על הוויכוח. מעבר לעובדת טיפשותי על עצם הכניסה אליו, חשבתי רבות מה הם הטיעונים שאולי היו עוזרים לי בכל זאת להכניס קצת הגיון לדיון. מחשבה התגלגלה למחשבה. דבר הוביל דבר. נזכרתי בספר "חלומו של הקלטי" ובום. הבנתי. אירופה!
אירופה בבעיה. האינסטינקט המיידי של כולם יהיה לחשוב בקונטקסט הכלכלי. על זה כולם מדברים. על זה כל הזמן כותבים. בזה כל הזמן מתעסקים.
אני דווקא רוצה לדבר על בעיה אחרת לחלוטין בה אירופה נמצאת. בעיה שבמידה רבה מאוד ייחודית לאירופה יותר מאשר לחברות אחרות – וזו בעיית ההגירה. בעיקר זו האפרו-מוסלמית.
אירופה נמצאת בבעיה ההולכת ומחריפה של הגירה המגובה בריבוי טבעי העולה עשרות מונים על זה של תושביה המקוריים של היבשת ואשר מאיימת על האתוס האירו-נוצרי שלה.
ואיך כל זה קשור לספר "חלומו של הקלטי"? ובכן תכף תבינו את הקשר. קראתי את הספר לפני מספר חודשים. הוא הותיר בי רושם רב אבל מוגבל לעלילה. לא חיברתי בין הסיפור לבין מצבה הנוכחי של אירופה. ופתאום השבוע זה היכה בי. מה אם עברן הקולוניאליסטי, האכזר, המנצל והאימפריאליסטי של חלק לא מבוטל ממדינות אירופה לא גרם להן, כתגובת נגד, במעין כפרה על התנהגותן המחפירה, לפתוח את שעריהן באופן לא מבוקר לגלי הגירה אשר שטפו את גבולותיהן. מה אם הרצון "לעשות תיקון" שיתק את מנגנוני הביקורת של המדינות הללו במשך שנים ולא לחץ על המהגרים שזה מכבר באו להשתלב באתוס האירופי ואפשר להם להישאר בגטאות התרבותיים שלהם, שהפכו ברבות השנים לסלאמס שהמשטרה מפחדת להיכנס אליהם. כיצד יכלה אירופה לכפות על המהגרים אליה לשנות את תרבותם אם בשם הרצון המתנשא הזה להפיכת "הברברים האלה לבני תרבות" בוצעו כל אותן זוועות? האם יכול להיות שבמעין תגובת יתר (Over Shooting) עצמית לקולוניאליזם האירופי בחלקים רבים של העולם, אירופה נכנסה לסחרור התרבותי בו היא נמצאת?

"חלומו של הקלטי" מאת זוכה פרס נובל לספרות, מריו ורגס יוסה, הוא סיפור בשני רבדים מרכזיים. האחד הוא סיפורו הביוגרפי של רוג'ר קייסמנט וניסיונו של ורגס יוסה לגאול אותו מהפינה בהיסטוריה של אירלנד אליה הושלך על ידי הבריטים. השני הוא הפנים האכזריות של הקולוניאליזם האירופי אליו התייחסתי בראשית דבריי והביקורת המאוד לא מרומזת של ורגס יוסה נגדו.
באוגוסט 1916, בעודו ממתין לתוצאות עתירתו לבית המשפט להמתקת עונש המוות אשר נגזר עליו בגין בגידה על חלקו (השנוי במחלוקת יש אומרים) במרד חג הפסחא של האירים כנגד האנגלים והקשר שקשר עם גרמניה (אז מדינת אויב שכן הימים ימי המלחמה הגדולה שלימים תיקרא מלחמת העולם הראשונה) לאספקת נשק לאירים, תוך שהוא יודע שהסיכויים לכך קטנים, בעיקר לאור חשיפת יומניו האישיים אשר חשפו חלקים "לא מוסריים באישיותו", הוא נזכר בעשרים השנים שקדמו לישיבתו בכלא ולזמן שבילה בקונגו ובדרום אמריקה ושבמהלכן, אליבא דה ורגס יוסה, הפך לאחד מהלוחמים הגדולים בקולוניאליזם האירופי ולמען זכויות אזרח.
ורגס יוסה אוהב להתמודד עם דמויות שנויות במחלוקת ברומנים מעין ביוגרפיים. הוא עשה זאת באופן נפלא עם טרוחיו, רודנה של הרפובליקה הדומיניקנית, בספר חגיגת התיש. הוא עושה זאת שוב בספר זה. ולמה קייסמנט הוא "דמות שנויה במחלוקת" – כי האנגלים דאגו לכך היטב. כאשר סיפרתי לחבר אירי כי אני קורא ספר מעין ביוגרפי על קייסמנט, תגובתו הייתה – אתה קורא על ההומו הזה. וזה מאירי קתולי, שלא חש חיבה רבה לאנגלים. ניצחון הנרטיב האנגלי. את זה, בין היתר, ורגס יוסה מנסה לשנות.
הספר נע הלוך ושוב בין שבתו של קייסמנט בכלא וחיבוטי הנפש הקשים שלו ודרכם סיפורה של אירלנד לבין מסעותיו בקונגו הבלגית שבאפריקה והפוטומיו שבדרום אמריקה (היום שטח קולומביה).
דרך סיפור מסעותיו של קייסמנט מתאר הספר את האכזריות הבלתי נתפסת של האירופים, הלבנים, ה”מתורבתים” כנגד הילידים "הברברים" בין אם זה השחורים ובין אם זה האינדיאנים וכל זה לצורך איסוף גומי, מוצר שבאותם ימים היה יקר ערך. זוהי הגרסה של ורגס יוסה ללב המאפליה של ג'וזף קונרד (שאתו קייסמנט אף מיודד).
אני נוטה בדרך כלל לבטל את הכתוב בכריכה האחורית של ספרים. הכתוב שם הוא בדרך כלל לא יותר מכתיבה יחצ"נית ריקה מתוכן, אלא שבמקרה של ספר זה, לא יכולתי לנסח את החלק הדן בביקורת הספר על הקולוניאליזם טוב יותר: "...חלומו של הקלטי הוא כתב אישום מזעזע נגד הקולוניאליזם המערבי, נגד רמיסת זכויות אדם בשם הנצרות והקידמה ונגד הציניות ותאוות הבצע שעומדות מאחורי מדיניותן של ממשלות כובשות נאורות לכאורה....".
בין לבין, מעבר לשני הרבדים העיקריים אותם ציינתי קיימים בספר רבדים נוספים. קיימת בו ביקורת ברורה על אנגליה אשר אינה מסוגלת לראות את גיבנתה שלה כאשר היא שולחת את רוג'ר קייסמנט כנציג משרד החוץ שלה לחשוף את עוולות הבלגים בקונגו ואת עוולות הפרואנים בקרב האינדיאנים אבל אינה מסוגלת להבין את העוול אותו היא גורמת לאירים שלא לדבר על היותה קולוניאליסטית נצלנית בעצמה.
הספר גם בוחן את נושא הלאומנות והאם מטרתה מקדשת את האמצעים (האם אויב של אויב הוא אוהב) וזאת דרך סיפור הקשר אותו קשר קייסמנט עם הגרמנים אשר גם לגבי דידו היו "האויב" אבל מכיוון שנלחמו באנגליה, היה מוכן לחבור אליהם כנגד ה"אויב המשותף". למרות העמדה החיובית הברורה של ורגס יוסה לגבי קייסמנט, הוא משאיר את הפינה הזאת לא פתורה, רוצה לומר, אולי, שלא כל האמצעים כשרים?! כל קורא וטעמו.
עד אמצע המאה העשרים הסתיים הקולוניאליזם האירופי אבל השפעתו על המקומות בהן היה עדיין ניכרת. לשיטתי, השפעתו עדיין ניכרת גם על נכונותן של מדינות אירופה להתמודד עם בעיית ההגירה. כאילו הן נמצאות במעין מצב של פוסט-טראומה משתקת. אם בשלב זה אתם מרימים גבה ותוהים באילו מדינות מדובר חוץ מגרמניה הנאצית, בלגיה וכמובן אנגליה (האימפריה בה השמש לעולם אינה שוקעת) תתפלאו לשמוע שגם הולנד, דנמרק, איטליה, ספרד, פורטוגל וצרפת טמנו את ידן בצלחת. כמובן שבעיית ההגירה נמצאת גם במדינות ללא עבר קולוניאליסטי. אלא שבאווירה פן-אירופית (מערבית לפחות) מעשי השכנות מחלחלים לכל פינה אפשרית.
הרקונקויסטה, הכיבוש מחדש של חצי האי האיברי על ידי הנוצרים מהכובש המוסלמי, נמשך מאות שנים, מהמאה ה-11 עד המאה ה-15. מילניום לאחר שהחל הקודם, יצטרכו האירופאים בקרוב להחליט לאן פניה של היבשת שלהם מועדות. אם לכיבוש או למלחמת תרבות. שלא כמו אז, אני חושב שהאירופאים לא ייקחו את הזמן שלהם, ובעוד לא הרבה עשרות שנים, אולי 50 אולי 80, תראה אירופה שוב גטאות (ואולי אף מחנות ריכוז, במקרה הטוב סטייל אלו שבנו האמריקאים עבור אזרחיהם ממוצא יפני בשלהי מלחמת העולם השנייה ובמקרה הרע... נו טוב.... את הסטייל הזה אתם כבר מכירים), אלא שדיירי הבית יהיו הפעם בני הדודים של הדיירים הקודמים, שאפרם בינתיים פוזר לו. נשמע לכם מופרך וקיצוני. גם אושוויץ נשמע כך בוודאי לפני מאה שנים. וכפי שהשואה הארמנית לא מנעה את זו היהודית וזו לא מנעה את זו הסודנית אין מניעה שההיסטוריה לא תחזור על עצמה.
וחזרה לוויכוח הפוליטי המטופש אליו נקלעתי. בעיני ההקשר לימינו אנו ולאזורנו שלנו לא ניתן לביטול. שליטה על עם אחר לא מביאה לטוב. ולא מהמקום של אהבת אדם (אהבת הנכבש). ממש לא. אני לא נכנס לזה בכלל שכן הדיון מקבל נופך שאני לא רוצה שיקבל. המקום הלא טוב הוא התפוררות המרקם הפנימי והחוסן הפנימי של העם הכובש. אירופה, מזועזעת מהתנהגות ההפוכה לאתוס הליברלי שלה לקחה כיוון של מלחמה על זכויות אדם באופן המפורר אותה כיום מבפנים. ישראל אולי לא מגיעה לרמת האלימות האירופית אבל היא בוודאי גם לא מזועזעת מההתנהגות האדנותית של חלקים נרחבים בה. אבל ההשפעה של התנהגות זו נותנת כבר את אותותיה על החברה בכללותה. אנחנו מתבהמים והופכים לקהי חושים. לא מאוחר לשנות כיוון.
האם הטיעון היה נקלט במהלך הוויכוח או בכלל? כפי הנראה לא. בגלל חריגותו. אבל אני סבור שגם אם לא תסכימו איתו הוא חייב לפחות לעורר בכם מחשבות.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•Bookworm
חלומו של הקלטי

חלומו של הקלטי

מַריוֹ וַרגַס יוֹסָה

"האמנם ההרפתקאה האירופית באפריקה באה ליידי ביטוי במה שנאמר, במה שנכתב,ובמה שהאמינו?האמנם היא הביאה את הציוילזציה,את הקדמה ואת המודרניות באמצעות הסחר החופשי ובשורת הנצרות?האומנם אפשר לכנות בשם "אנשי תרבות" את הבהמות ששדדו מכל הבא ליד במשלחות העונשין?כמה מהמתישבים, בין שמדובר בסוחרים,בחיילים,בפקידים,או בהרפתקנים,הפגינו שמץ של כבוד לילידים?כמה מהם ראו בהם אחים או לפחות בני אנוש?חמישה אחוזים?אחד ממאה?למען האמת,בשנים שבילה באפריקה לא נדרשו אפילו שתי ידיים כדי למנות את הארופים שלא התייחסו לשחורים כאל בעלי חיים חסרי נשמה,שאותם אפשר לרמות,לנצל,להלקות ואף להרוג ללא שום מוסר כליות."(פשוט עצוב)....
הספר הוא ספר ביוגרפי,היה לי קשה לסיים אותו היות והוא כתוב בצורה די מ ש ע מ מ ת...הארועים עצמם אמורים לשאוב אותך לסיפור בעניין רב אך ההפך הוא שקרה,הקצב של הספר היה איטי מידי בשבילי .
כל פרק הסטורי בעולמנו שמתאר שעבוד, עבדות ,ניצול,התעללות פיזית ונפשית ראוי לפרסום ולתהודה
כי אחרת ההסטוריה לא תפנים והארועים ימשיכו לחזור על עצמם וכך לא למדנו כלום.
לכן אני מברכת על כל אמת שיוצאת לאור ומאירה על סיפורים חשוכים,שנזכור תמיד ולא נשכח את האנשים שעצבו לנו את הדרך.
חלומו של הקלטי הוא סיפור חיים של בחור אירי,רוג'ר קייסמנט מהפכן איש צנוע ופשוט, נעים הליכות,שגריר של רצון טוב להביא לאור פשעים
שהתרחשו באפריקה ובפרו...מלבד האמת שהוציא לאור על הפשעים הספר מתאר גם את רגעיו האחרונים ובכלל...כגיבור לאומי וכאסיר....ספר לאוהבי הסטוריה.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•חני
חלומו של הקלטי

חלומו של הקלטי

מַריוֹ וַרגַס יוֹסָה

בפואמה המופלאה שלו "משא האדם הלבן" תימצת רודיארד קיפלינג את פניו של הקולוניאליזם: זה שנתפס במערב כפעולה המשפרת לאין ערוך את חיי הילידים בחלקים השונים של העולם ואינו מתייחס כלל לאסונות והצרות שהוא מביא בכנפיו על אותם אנשים ממש.
קיפלינג, בעצמו קולוניאליסט מושבע שבילה שנים רבות בהודו, היה רק נושא דברה המוכשר של תרבות המערב שהטילה את כובד משקלה על אותם חלקי עולם שכבשה.
רוב רובם של אנשי המערב ראו באדמות החדשות, מאפריקה ועד אמריקה, מאסיה ועד אוסטרליה, רק כר פורה של עושר. מעטים מהם התייחסו אל תושבי אותם מקומות כבני אדם.
גיבור הספר הזה, הוא אחד מאותם מעטים. כנציג של המדינה הקולוניאלית הקלאסית - בריטניה הגדולה - הוא תר את אפריקה ודרום אמריקה, שם הוא נחשף אט אט לזוועות הקולוניאליזם.
הספר, שכתוב בצורה איטית משהו ואולי גם מהורהרת, מתאר את המסלול הנפשי והפיזי של אדם יוצא דופן, דמות אמיתית דרך אגב, הנחשף אט אט לזוועות.
לא פלא שאותו אדם פוגש באפריקה את ג'וזף קונרד, מי שחיבר מאוחר יותר את "בלב המאפליה" ששימש בסיס לסרט "אפוקליפסה עכשיו", סיפור וסרט המתארים בדיוק מסע שכזה, נפשי ופיזי.
ספר טוב.

לפני 14 שנים•ליאור
חלומו של הקלטי

חלומו של הקלטי

מַריוֹ וַרגַס יוֹסָה

כרגיל קטונתי מלחוות דעה על יצירה של סופר ענק שזכתה לפרס נובל, אבל ארשה לעצמי מספר רשמים. בספר זה עוסק ורגס בשלוש סוגיות חברתיות שיש בכל אחת מהן, בפני עצמה, לכלכל יצירה ספרותית בהיקף מלא: הדיכוי והניצול הקולוניאלי המחפיר של ילידים באפריקה ובדרום אמריקה, המאבק לשחרור ולהגדרה עצמית מדינית ותרבותית של האירים הגיילים, ובצד שתי הסוגיות הכבדות האלה - נטייתו המינית של גיבור העלילה הדוקומנטרית - רוג'ר קייסמנט. לא ורגס הוא שיצר את המורכבות העמוסה הזאת אלא חייו, אישיותו הנדירה של קייסמנט והייעודים המיתיים שהוא ייעד לעצמו. מורכבות בלתי אפשרית זו מחייבת את הקורא לנוע עם ורגס בין יבשות ועולמות ולצלול איתו אל הרובדים העמוקים ביותר של נפש האדם, טיבו וטבעו. בעיני, הספר יותר שואל מאשר עונה, יותר מטריד מאשר מרגיע, יותר מאיים מאשר מנחם. קייסמנט הוא לא גיבור קלאסי. מצד אחד, הוא לוחם חופש הנאבק על כבוד האדם וצלם האנוש. אך מצד שני, הוא בוגד בכתר האנגלי - המסגרת המדינית והחברתית בה בחר לחיות ולפעול ושהעניקה לו במה, עוצמה ותהילה, וחובר לאויב בשעת מלחמה כפלטפורמה להגשמת חלומו. ספר קשה לעיכול - כמו החיים עצמם.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•יוסי
חלומו של הקלטי

חלומו של הקלטי

מַריוֹ וַרגַס יוֹסָה

הספר מגולל את סיפורו של רוג'ר קייסמנט, דיפלומט בריטי ממוצא אירי שנלחם בעוולות הקולוניאליזים במטעי הגומי קונגו (חי 20 שנה באפריקה) ואז בקולומביה של היום (לפני קוקאין, זה היה גומי שם- כך מסתבר). רוג'ר מבין שחלומו להביא את הנאורות, הנצרות והסחר החופשי לילידים החשוכים בקולוניות האלה היה כנראה חלום תמים. לאופולד מלך בלגיה, עשק עושק שקשה לתפוס ולתאר את הילידים בקונגו, ובדרום אמריקה המצב היה דומה ואף חמור יותר. שני אלה נושאים הסטוריים חשובים, שאני שמח שהתוודעתי אליהם (שמח אולי זה לא המילה הנכונה- חשוב שהתוודעתי אליהם), אבל אותי עניין אספקט אחר שמטופל בספר- אירלנד .

קיימסמנט מבין במהלך שהותו בקולוניות הבריטיות (והבלגית בקונגו) את העוולות שהקולוניאליזם מחולל, העושק והניצול.. ומתחוור לו שגם אירלנד שלו היא בעצם קולוניה.
שמעתי על הניסיון של אירלנד להתקומם מול בריטניה בעת מלחמת העולם הראשונה בפודקאסט קטעים בהיסטוריה- יובל מלחי (מומלץ מאוד אגב). זה הפתיע אותי, ונראה לי שפל, כששמעתי על כך (פתיחת חזית נוספת, מבית בזמן שגרמניה "על הגדרות"). רוג'ר קייסמנט היה זה שחשב שהתקוממות אירית בחסות מתקפה גרמנית תתן סיכוי לעם האירי להתמודד מול בריטניה... בבחינת האויב של אויבי הוא חברי. הוא חבר לגרמניה, ניסה להקים בריגדה אירית (מתוך שבויי המלחמה האירים- אותם שבויים שנפלו בשבי בעת לחימתם נגד גרמניה בשורות הצבא הבריטי) שתלחם לצד הגרמנים. חשבתי שלקרוא את סיפור חייו של קייסמנט יעזור לי להיות פחות שיפוטי כלפי המהלך האירי, ושאוכל להסתכל על המהלך גם מהצד השני (ולא בבחינת כל מה שקשור בגרמניה ומלחמות עולם, אני בצד שנלחם בגרמניה).

אז הספר לא לגמרי עזר לי להבין טוב יותר את המהלך האירי ואת מי שעמד מאחוריו, אבל בהחלט הוסיף לי נקודת מבט. מדובר בספר טוב, כתוב היטב ועל הדרך מרוויחים שיעור קטן בהיסטורית העולם, הצביעות הקולוניאליסטית, הבורות של הנאורים, נפשו של האדם ועוד.

אז למה רק 3 כוכבים, אני חושב שזה הרבה בגלל שורגאס יוסה לא ידע מתי לסיים.
אפשר לסיים את הספר 80 עמודים קודם בלי להפסיד הרבה, הסוף מרגיש קצת נמתח כמו הגומי שמסובב את העלילה.
אז למה לא הפסקת לקרוא?
שאלה טובה וחשובה, קשה לי להפסיק לקרוא אפילו ספר גרוע, אז איך מפסיקים לקרוא ספר לא רע שפשוט נמשך מעבר לנדרש? שאלה קשה.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•קורא כמעט הכול
חלומו של הקלטי

חלומו של הקלטי

מַריוֹ וַרגַס יוֹסָה

ספר מעולה, מעניין ביותר וכתוב מצויין.הספר, פרי עטו של חתן פרס נובל לספרות מריו ורגס יוסה לקח את דמותו של רוג'ר קייסמנט אשר נולד כאירי פרוטסטנטי למשפחה יוניוניסטית בצפון אירלנד, הפך להיות איש משרד החוץ הבריטי ובעל תואר אצולה בריטי ואשר האירועים אשר ספג בשליחויותיו מטעם הכתר לקונגו באפריקה ולחבל האמזונס בפרו גרמו לו להפוך למהפכן אירי לאומני היוצא נגד הבריטים והחובר לגרמנים במטרה להביס את בריטניה כדי לאפשר לאירלנד לקבל את עצמאותה מידי הבריטים. קייסמנט אשר היה הומוסקסואל בתקופה בה נטייה זו הייתה מגונה ואסורה ניהל יומן על בו תיאר את חוויותיו המיניות וגם את חלומותיו המיניים - יומן זה אשר נתפס בביתו לאחר מאסרו עי הבריטים מחמיר את מצבו ואת תקוותיו לחנינה לאחר שנגזר עליו גזר דין מוות בעוון בגידה.
הספר מחולק למעשה ל-3 חטיבות עיקריות: תיאור שהותו בת 20 השנה באפריקה והמעקב שלו אחר תוצאות הכיבוש הבלגי האכזרי והחמדני להפקת הגומי עי הילידים האפריקניים, תיאור שהותו בחבל האמזוניה בדרום אמריקה והמעקב הדומה אחר תוצאות ההרסניות של החמדנות האירופאית באיזור זה, תיאור המהפך שעבר עליו והפיכתו ללאומן אירי המוביל יחד עם אחרים את המאבק האלים לשחרור אירלנד מהכיבוש הבריטי. הספר מעניק תובנות ורקע נוסף למי שמתעניין (כמוני) בהסטוריה של המאבק האירי לשחרור. אהבתי מאוד את הספר.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•רוני
חלומו של הקלטי

חלומו של הקלטי

מַריוֹ וַרגַס יוֹסָה

תיאור ממש אמין של התקופה. כל כך אמין שהוא קשה לקריאה. מציג את ההידרדרות של האדם הלבן בהנהגות מול האוכלוסיה השחורה באפריקה באותם זמנים.

לפני 6 שנים•yosifun
חלומו של הקלטי

חלומו של הקלטי

מַריוֹ וַרגַס יוֹסָה

נחמד לקרוא רומן הסטורי אבל צריך סבלנות ולקפץ מדי פעם.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•רוני pery
דירוג
5.0
לפני 13 שנים

“ספר מעולה, מעניין ביותר וכתוב מצויין.הספר, פרי עטו של חתן פרס נובל לספרות מריו ורגס יוסה לקח את דמות”