תקופתנו טרופה, אין צל של ספק. ובתקופה טרופה כזאת, בה רוצח המונים גרמני שהתאסלם מסתגר בתא טייס ושולח בלחיצת כפתור מאה ארבעים ותשעה אנשים אקראיים אל מותם הוודאי והנורא בלי שום נקיפות מצפון. בתקופה טרופה כזאת קצת קשה להזדעזע מתיאור תשעה עשר בני כפר אחד שנרצחים בלילה אחד ובשקט גמור. אבל כך מתחיל הסיפור. את הנרצחים מוצא צלם תמים שהזדמן לכפר. הוא עוד מספיק לברוח משם וללחוש משהו תוך כדי התקף לב המשולב בתאונה קטלנית שמביאה בסופו של דבר למותו. כך מגיעה המשטרה למקום. המשטרה נוהגת, כדרכי משטרות בז'אנר הזה של ספרים בחוסר יעילות מוחלט. רק השופטת בירגיטה רוסלין יכולה להציל את המצב. הקשר של בירגיטה למקרה קלוש מאוד. אבל היא חולה ומשועממת ולכן עושה כמיטב יכולתה לשבש הליכי חקירה, להציל את המצב העגום, ולפענח את הפשע, וזאת בזכות קישור מדהים של חוט אדום שנמצא בזירת הרצח, והוא דומה להפליא לחוטים התלויים באהילים במסעדה סינית בעיירה הסמוכה. וכך העלילה עוברת למחוזות רחוקים כמו סין, ומשלבת אנשים שלא ממש מעניינים אותנו. כפי שנאמר באחת הביקורות הקודמות, מנקל חוטא קשות באוריינטליזם, ומקנה לסין הקומוניסטית והאלימה זוהר שאינו קיים בה.

הנינג מנקל הוא סופר ספרי מתח שוודי. חלקם אפילו טובים מאוד. הוא משלב בספריו סוגיות חברתיות שונות ובכך מקנה להם ערך מוסף. כמו כן הוא גם פעיל פוליטית, ושונא ישראל גדול ומוצהר. הוא היה על סיפון אניית ה"מרמרה" ובעקבות חוויותיו עליה החליט "לשקול שנית" אם להתיר את תרגום ספריו לעברית. בעקבות כך אני מקפידה שלא לקנות את ספריו. אני יודעת שיש תיאוריה שאומרת שהוא ירד מנכסיו, לכן נאלץ למכור את הזכויות, ולכן אין בעיה מוסרית לקנות את הספרים, משום שקנייתם אינה מגיעה לכיסו. ובכן בכריכה הפנימית של "האיש מסין" כתוב בפירוש שכל הזכויות שמורות להנינג מנקל. מצד שני, אני ממשיכה לקרוא את ספריו, כל עוד הם טובים. זה המקום שבו האידיאולוגיה נעצרת. ובכן "האיש מסין" מתחיל סביר, אבל מהאמצע יורד לגמרי. עם סופר אנטישמי אני מסוגלת להתמודד, אבל עם סופר מתח שגורם פיהוק ממש לא. עזבתי את הספר באמצע, בעוד אחת הגיבורות טסה שלא בבטחה ולא ברצונה במטוס, וזהו. שתנחת בשלום, או תתרסק. לא מסקרן אותי בכלל.

סיפור מתח על רצח המוני בכפר בשוודיה.
המשטרה מתגייסת לענין, ומסיבות השמורות עמה, גם שופטת שהיתה צריכה להיות בחופשה.
פתאום הסיפור הופך ל"גלובלי", ואנשים מסין, מעורבים בענין.
בכל ספר מתח יש דמות שנקלעת לענין, המלווה את העלילה עד הסוף שכולנו סמוכים ובטוחים שהוא צודק.
כלל נוסף, הגיבור/ גיבורה האקראיים , פועלים בצורה לא מימסדית.
כך גם כבוד השופטת , שעל מעשיה ניתן לאמר, " הפרעה למישטרה בחקירתה", "הסתרת ראיות", א" אי דיווח על עברה", וכו וכו אם מקרה כזה היה מובא אליה בתפקידה הרשמי.
בקיצור אותה כבוד השופטת, היתה מזכה את הנאשם ולפחות נוזפת קשות , ביוזמה הפירטית.
אבל מה לנו כי נלין, ואצל מי ? בית המשפט?
העלילה פורשת לנו ארועים ותקופה אפלה הירואית בארה"ב, שבה ה"ברונים השודדים",כמו : תנדרבירד, רוקפלר, ואחרים, קיבלו היתר ל"קדם את אמריקה". או , "מה שטוב לי טוב גם לאמריקה".
זכיונות למסילות ברזל מהמערב למזרח ניתנו בעצימת עיניים על ניצול האוכלוסיות החלשות: מהגרים אירים,כושים, ובעיקר מהגרים סינים.
האחרונים נמצאים בין הפטיש לסדן.
המדינה שלהם מנוצלת על ידי מעצמות במנגנוני קפיטולציות שהם: היתרים לפעול במדינה , אפילו בכוח כדי לקדם את האינטרסים של הסוחרים ובעלי ההון, והזרמת אופיום לסין בעיקר על ידי בריטניה, עד ל"מלחמת האופיום" המפורסמת.
כל הגירה היא בדרך כלל שבירת מסורת והרכב חברתי. וכך גם ההגירה הסינית.
לכאורה אנו דנים בסיפור הסיני בארה"ב.
מאה וחמישים שנה מאוחר יותר, מופיע הרוצח והעלילה מסתבכת ונפתרת לבסוף.(נא לקרוא).
בעצם לא ברור הציר הסיפורי בעלילה.
אם זה הרצח, המופיע במלוא "הדרו", בתיאורים מאוד פלסטיים, הרי שכבר בשליש הראשון של הספר הוא דוהה ומפנה את מקומו לכבוד השופטת,על בעיות הזוגיות המשפחתיות שלה וכו וכו.
ולבסוף הסיפור שנדון קודם : הסינים ואנחנו.
הסיום הוא "אקשן" מותח כספר טיסה.שבו הצדק נשפך מכל עבר והרעים באים על עונשם.

לצערי, הדמויות , מתוארות ומתנהגות בצורה פלקטית. הדבר אמור במיוחד לגבי " הכוח הצהוב מהמזרח".
כשחשבתי על היחס לכורים הסיניים בארה"ב, כפי שמשתקף בספר, מול "הסכנה הצהובה" - הסינית בימינו, אני מוצא שאין הבדל. התיאורים בשניהם עוסקים במשהו גדול, חרוץ,לא מובן, הפרטים בתוכו חסרי מורכבות: או טוב מאוד, או רשע סיני מבהיל שיכול לעשות הכל!!, היזהרו!!.
בקיצור שרטוט הדמויות, והמניעים שלהם , רדוד ולצערי לא מספיק משכנע.
ולכן זה בעצם מערבון מודרני כמו הקרב ב"או קיי קורל" עם ג'ון ויין האגדי.

למה בכל זאת לקרוא? כי הוא מאיר תקופה. ולכל פרט שמתווסף בה יש בו תובנה לפחות עבורי.
חוץ מזה זה הספר היחידי שלקחתי לטיסה ולכן הייתי בבחינת "תינוק שנשבה".

האיש מסין מאת הניג מנקל

לכל מי שאוהב ספרי מתח זה ספר טוב הראוי לקריאה.

הסופר מתחיל בעיירה קטנה בשבדיה ששם מתחולל מעשה זוועה, מעביר אותנו לסין, משם לאמריקה, בה נמצאים עובדים זרים מכל מדינות העולם הבונים את הדרכים ופסי הרכבת, מחזיר אותנו לשבדיה לפתירת התעלומה, ובין לבין מגיע גם לאפריקה.

הספר כתוב היטב. השפה אינה מייגעת את הקורא מאחר ואינו מוסיף תיאורים מיותרים. אנחנו למדים על ההיסטוריה של סין, העוני והסבל של עובדי האדמה, שהיא השכבה הנמוכה, ועל תוכניותיה של סין להיות "המעצמה הגדולה בעולם," על חשבון אותן ידיים עובדות של אוכלוסייתה העצומה. התפתחות העלילה מעניינת וגורמת למתח. הקורא אינו יכול לנחש את ההתפתחויות מאחר ואינם ידועים מראש, למרות שיודע שבמעשה הנוראי שקרה באותו כפר קטן בשבדיה הייתה נקמה שגרמה לזוועה שאינה נתפשת.

הסופר חיבר סדרת ספרי מתח הנחשבים לגדול ספרי המתח השבדיים.

שונה מספריו הקודמים וללא גיבורו הקבוע הבלש ולנדר. בכל זאת קריא מאוד, לא עלילה בלשית רגילה. הוא יוצא הפעם מהאווירה הקפואה והקודרת של שבדיה לסין בה מתרחש חלק ניכר מהעלילה והסיפור. הקטע השבדי בהתחלה מאוד מזכיר את הסטייל שלו ואחר כך כאשר הוא עוזב את הטריטוריה השבדית מרגישים כבר את השונות באופי הסיפורי. הקטע ההיסטורי עם הזווית הסינית אשר בפועל משמש כמניע לכל הסיפור - ארוך מדי וקצת מייגע. בסך הכול מומלץ לחובבי מנקל וממתין לספר הבא שלו בכל מקרה.

קראתי את הספר באנגלית. יתכן כי בשל כך הרגשתי כי הוא ארוך מדי. דמויות חדשות נוספות לכל אורכו, גם לקראת הסוף. אך, כאן זה לא "מלחמה ושלום", ואיני מנהל יומן. בהתחלה היה מעניין לקרוא על מחשבות ומאוויים של אנשים שונים. אולם בהמשך זה פגם במתח. עד אמצע הספר קראתי מהר, ואז קצת נמאס לי. התחלתי לקרוא ברפרוף, תוך כדי סינון מידע חיוני בלבד להבנת העלילה.

הספר מומלץ:
1. לקוראות (ככל הנראה שבשונה מיו נסבו, מנקל מנסה לתת ביטוי ל"עוצמה הנשית". עד כדי כך שבאיזשהו רגע בדקתי שוב באם לא מדובר בסופרת).
2. למעוניינים להרחיב אופקים בנוגע לסין של ימינו (עם זאת, יש לקחת את הנאמר בערבון מוגבל. אם חושי אינם מטעים אותי, עולה מהספר ריח של אוריינטליזם. שפטו בעצמכם כיצד מוצגת בספר סין והסינים).
3. למכורים לקרמינולוגיה.

ובכל זאת, שמחתי שקראתי אותו. בעיקר משום שהצלחתי למצוא משפט בספר, ציטטה שנגעה בי, שהסבירה לי, ושיכולה, אולי, לעזור במעט לאנשים שאיבדו אדם קרוב:

Memory is like a glass…A person who has died is still visible, very close. But we can no longer contact each other. Death is mute; it excludes conversations, only allows silence

שוחחו עם הקרובים אליכם ושתפו אותם...יהיה מספיק זמן לדממה הדדית.

הספר אינו ספר מתח אלא ספר פוליטי אנטי סין.
סיפור המתח יכול היה להכתב במחצית ממספר העמודים כי רק חלקו הראשון מאד מענין ומותח ומשם הוא עובר לספר פוליטי. גם אם הסופר רצה לספר לנו שאין קשר בין חקירות המשטרה למציאות והרצח לא פוענך נכון עקב כשלים בחקירה לא הבנתי את הצורך להעמיק בתרבות ובפוליטיקה הסינית ולתת לנו רמזים עבים על סלידתו ממנה וביקורתו על ניצולה של סין את משאבי אפריקה.
ספר מעיף שאחרי508 עמודים עדיין משאיר קצוות פתוחים.

בנוסף למקרה הרצח שפתרונו מתגלה במחצית הספר, יש כאן גם ביקורת על סוחרי עבדים ועל הניצול שהאדם החזק מנצל את החלש.

מאכזב. כמי שצלחה את כל ספרי מנקל שתורגמו לעברית, בכיכובו של קורט ולאנדר, פשוט לא הסתדר לי שהספר יצא מחלצתו של אותו סופר. מתחיל טוב ואחר כך נהיה צפוי צפוי צפוי... שטחי, מנסה להביא סיפור חובק עולם ללא הצלחה יתרה

ספר שמאיץ ל100 קמ״ש מהר מאד....ומשם שומר על המהירות. ממשיך מפה לבדוק ספר נוסף של הפנינג מהקל.