תקופתנו טרופה, אין צל של ספק. ובתקופה טרופה כזאת, בה רוצח המונים גרמני שהתאסלם מסתגר בתא טייס ושולח בלחיצת כפתור מאה ארבעים ותשעה אנשים אקראיים אל מותם הוודאי והנורא בלי שום נקיפות מצפון. בתקופה טרופה כזאת קצת קשה להזדעזע מתיאור תשעה עשר בני כפר אחד שנרצחים בלילה אחד ובשקט גמור. אבל כך מתחיל הסיפור. את הנרצחים מוצא צלם תמים שהזדמן לכפר. הוא עוד מספיק לברוח משם וללחוש משהו תוך כדי התקף לב המשולב בתאונה קטלנית שמביאה בסופו של דבר למותו. כך מגיעה המשטרה למקום. המשטרה נוהגת, כדרכי משטרות בז'אנר הזה של ספרים בחוסר יעילות מוחלט. רק השופטת בירגיטה רוסלין יכולה להציל את המצב. הקשר של בירגיטה למקרה קלוש מאוד. אבל היא חולה ומשועממת ולכן עושה כמיטב יכולתה לשבש הליכי חקירה, להציל את המצב העגום, ולפענח את הפשע, וזאת בזכות קישור מדהים של חוט אדום שנמצא בזירת הרצח, והוא דומה להפליא לחוטים התלויים באהילים במסעדה סינית בעיירה הסמוכה. וכך העלילה עוברת למחוזות רחוקים כמו סין, ומשלבת אנשים שלא ממש מעניינים אותנו. כפי שנאמר באחת הביקורות הקודמות, מנקל חוטא קשות באוריינטליזם, ומקנה לסין הקומוניסטית והאלימה זוהר שאינו קיים בה.
הנינג מנקל הוא סופר ספרי מתח שוודי. חלקם אפילו טובים מאוד. הוא משלב בספריו סוגיות חברתיות שונות ובכך מקנה להם ערך מוסף. כמו כן הוא גם פעיל פוליטית, ושונא ישראל גדול ומוצהר. הוא היה על סיפון אניית ה"מרמרה" ובעקבות חוויותיו עליה החליט "לשקול שנית" אם להתיר את תרגום ספריו לעברית. בעקבות כך אני מקפידה שלא לקנות את ספריו. אני יודעת שיש תיאוריה שאומרת שהוא ירד מנכסיו, לכן נאלץ למכור את הזכויות, ולכן אין בעיה מוסרית לקנות את הספרים, משום שקנייתם אינה מגיעה לכיסו. ובכן בכריכה הפנימית של "האיש מסין" כתוב בפירוש שכל הזכויות שמורות להנינג מנקל. מצד שני, אני ממשיכה לקרוא את ספריו, כל עוד הם טובים. זה המקום שבו האידיאולוגיה נעצרת. ובכן "האיש מסין" מתחיל סביר, אבל מהאמצע יורד לגמרי. עם סופר אנטישמי אני מסוגלת להתמודד, אבל עם סופר מתח שגורם פיהוק ממש לא. עזבתי את הספר באמצע, בעוד אחת הגיבורות טסה שלא בבטחה ולא ברצונה במטוס, וזהו. שתנחת בשלום, או תתרסק. לא מסקרן אותי בכלל.

















