(אזהרת ספויילרים)

לאחרונה סיימתי לקרוא את הספר לראשונה, בתרגומו של יהלי סובול (איני יודע איך הספר בתרגומים אחרים, אך קראתי ביקורת שטענה שיש תרגומים טובים יותר).

בקצרה, הספר מתאר חיים מפותלים של כלב-זאב, הנולד בערבה ובסוף עובר ביות.
גם ב"כלב היהודי" (אשר קרביץ) יש נסיון לתאר את החיים מנקודת מבטו של הכלב, אבל לעניות דעתי פנג הלבן מוצלח יותר מכמה סיבות; אחת, ב"כלב היהודי" הסיפור מסופר מגוף ראשון (הכלב מספר) וזה יומרני מדי ולא ממש אמין. לונדון עשה בשכל כשהוא נמנע מלדבר בשם הכלב.
שנית, ה"כלב היהודי" כלל לא עוסק בכלב, הוא עוסק בשואה. נקודת מבטו של הכלב שם היא יותר גימיק נחמד, אבל זה לא עיקר ליבו של הסיפור.
ושלישית, ההתעסקות של "פנג הלבן" בחיי כלב-זאב ולא בסתם כלב, מאתגרת את הסופר ומוסיפה עוד רובדים ועומקים לסיפור.

לגופו של עניין, הקצב של הסיפור איטי במקצת. לא מדובר בספר עלילתי רגיל, אבל גם לא בסיפורים מהורהרים מהסוג של הספרים אפלפלד. זה לאו דווקא חיסרון; האריכות אמנם בתחילה הלאתה אותי, אבל עם הזמן דווקא הקצב האיטי הזה אִפשר לי לְהִקשר לפנג הלבן, וְלרצות בטובתו. העלילה והסיפור מתחממים אט-אט וכשפנג נפצע הקורא לא נשאר אדיש לכך (בסוף הסיפור הוא נפצע אנושות מסיבה מסוימת. לא אפרט כיצד הפציעה הסתיימה, אבל רק אומר שזה מאוד נגע לליבי).

לסיכום, ספר מיוחד ומאוד מומלץ, (אם כי אולי צריך להיות מעט סבלן איתו).

אם הקומדיה האנושית היה ספר שסחט את הלב, זה ספר שהוא אגרוף בבטן התחתונה. תיאור מהלך החיים מנקודת מבט הישרדותית דרוויניסטית, ומולה כוחה של האהבה. לאורך הסיפור תובנות עמוקות של המחבר על הטבע האנושי וטבעו של העולם. אהבתי מאד את התרגום. הספר אמנם נכתב עבור ילדים ונוער, אך בעיני מתאים מגיל 16 ומעלה ובהחלט ספר קריאה למבוגרים.

עדיין לא נתקלתי בספר של ג׳ק לונדון שהיה פחות ממעולה ואין ספק שספרו ״פנג הלבן״ הוא מהמעולים והמיוחדים שבהם.
כהקדמה לסקירה ארצה להתייחס לסוגיית התרגום של יהלי סובול. קראתי פה ושם הסתייגויות מהתרגום לעומת תרגומים קודמים כמו זה של כרמית גיא. אין ספק שתרגום זה מקצוע וסובול, שהוא בעיקר מוזיקאי, איננו מתרגם שזה מקצועו. מאחר שלא קראתי את התרגומים האחרים אני רק אציין שהקריאה הייתה שוטפת ולא הרגשתי שהתרגום של סובול פוגם בחוויית הקריאה.

הספר מספר על חייו הקשים, יש לומר, של גור זאבים שנולד בערבות אלסקה המושלגת והקפואה מזיווג של זאב וזאבה שהיא נצר לזיווג בין זאב לכלבה, מה שמבחינה גנטית חתם בו אופי פראי של זאב עם מקצת מתכונות כלביות ידועות כמו ציות ונאמנות עיוורת לבעליו.
הספר מסופר מבעד עיניו של הגור מינקותו עד בגרותו. הספר מתאר את חייו המוקדמים של הגור תחת הגנתה של אימו הקשוחה שהייתה מנהיגה של להקת זאבים. הגור ואמו נתקלים במאהל של אינדיאנים שזיהו את האם כמי שהייתה חלק מלהקת הכלבים שלהם ונעלמה בשלב כלשהו. הגור מגלה לתדהמתו כי האם הפראית והקשוחה הופכת לכלבה צייתנית וכנועה תחת אדונה החדש ישן. בשלב מסוים האם נלקחת למקום לא ידוע , ספק נמכרת, ואינה חוזרת למאהל. הגור נשאר לבדו ולומד בדרך הקשה והאלימה כי הוא חייב לציית לאדוניו החדשים כדי לשרוד. הגור, שגדל בינתיים, כונה על ידי אדונו החדש ״פנג הלבן״.

ג׳ק לונדון, מספר בכישרון בלתי רגיל את את סיפור חייו של פנג הלבן, את אופיו הקשוח והפראי שעוצב על ידי אדוניו השונים ויחסיו העוינים ברוב המקרים עם שאר הכלבים בסביבתו בכל תקופה בחייו.
לא ארחיב בתיאור המשך העלילה אבל אוכל לומר כך: זהו ספר שנכתב במקור עבור בני נוער אבל ניתן וראוי מאד לקריאה בכל גיל. מבעד עיניו ותודעתו של פנג הלבן לונדון מציג בפנינו הקוראים תמונת מראה עלינו בני האדם, וזה גם המקום לצטט משפט של המתרגם באחרית הדבר שכתב:

“דרך יחסם של בני האנוש אל פֶנג הלבן נִפרשֶׂת בפני הקורא תמונה של הנפש האנושית על שלל גוָוניה: על האכזריוּת והעדינוּת שבה; על האדישות לאחֵר, לצד החֶמלה אליו; על המעשים המכוערים והשפֵלים, וגם היפים והנשׂגבים ביותר שבני האדם מסוגלים להם.
בסיפור הזה הצליח ג'ק לונדון לחדור לתוך נשמתו של יצור שאינו אנושי, ולתאר אותה בעומק ובדַייקנוּת שאין דומֶה לה.”

השימוש הספרותי בדמותו של פנג הלבן הוא מתוחכם, הכישרון הספרותי של לונדון לא פחות מעילאי ובקלות אוכל לומר שזהו אחד הספרים המרשימים שקראתי בחיי, ספר שללא ספק ילווה אותי זמן רב.

כשקראתי את פנג חזרתי אחורה בשנים והייתי שוב הילדה שרוצה שלאסי תציל או שיצילו אותה.. החסרתי פעימה כשהמילים בספר תארו אלימות שנובעת מטמטום ובערות אנושית ונכלמתי בשביל הרוע שצץ בהדר ,לא הייתי מוכנה לרוע שכזה !.כמובן התרגשתי כשהאהבה נצחה ברוב מוחץ.
כשקוראים ספרי ילדים מתגעגעים...
התגעגעתי פתאום לכך שכשהיינו ילדים היה טוב מוחלט ורע מוחלט וההחלטות שקבלנו היו כל כך פשוטות היה שחור והיה לבן האינדיאנים תמיד היו הטובים .מי שרצה לסלק אותם מאדמתם ולא משנה מי הם היו הרעים.
פנג הוא זאב יותר מכלב, פראי ערמומי מכיר תכסיסים שרכש בשיטתיות על בשרו מהחיים עצמם. אפשר "להאניש" את פנג לדמויות מהחיים שכולנו מכירים טיפוס "הזאב הבודד" לא מתערבב, חכם לא רברבן פשוט צנוע כי יודע שהוא טוב מאחרים עם איכויות שמביאות לו יוקרה בקרב יודעי דבר .
כזה הוא פנג!.
הספר הוא קלאסיקה במיטבה לילדים ,כן גם ילדים גדולים כמונו יכולים לשאוב מהספר הנאה מרובה ואף יתרה מכך.פנג היה אמנם זאב טורף ותכסיסן כמו חייל מיומן שיודע מי הם אויביו ..הוא לא זה שיפסיד בקרב.
החיים הפכו אותו והפכו בו והביאו אותו להיות "חיה רעה" אבל מה קורה לחיה רעה שמכניסים בה אהבה ענקית וקצת אנושיות.. על כך הספר המדהים.. לרוץ לקרוא
( משפט שהרשים אותי מהספר :"כי החיים מגיעים לשיאם כאשר הם עושים כמיטב יכולתם את הדבר שנועדו לעשות" ).

גור זאבים נולד באחד מיערות אלסקה הקפואה והשלוגה לאמא חצי זאבה וחצי כלבה ולאבא זאב שניהם מנהיגי להקת זאבים. גורי כלבים מעוררים קונוטציה לחמודים רכים שרצים אחרי גליל נייר טואלט קטיפתי והאושר גדול. אלא שלא אצל ג'ק לונדון שכתב את הספר בסוף המאה ה-19. אצל לונדון אין חמודי ואין מתוקי. גור הזאבים הזה יודע כמה שבועות של חמימות ומזון אימהיים ואז כדרך העולם האמא יוצאת לצוד ציד והגור נמשך לעולם הרחב ולונדון לא נותן לנו יותר מדי להתמהמה, מיד הוא מגלה שיש בשר שמסתובב בשטח כדי שהגור יאכל ויש בשר מאיים שמוכן לבלוע אותו.
את השם פנג הלבן הוא מקבל מאדונו האינדיאני בידיו הוא נופל ופנג הלבן לאורך בגרותו לומד להכיר את החוקים בעולם שסובב אותו, מוצא את מקומו בדרך זו או אחרת בין כלבי המזחלת ועם בני האדם. העולם שסובב אותו הוא קשה לפעמים אכזר, והוא גודל להיות זאב גאה מתבודד חכם ואכזר, זאב-כלב ששורד בכל מחיר.

לטובת כל מי שמעוניין לקרוא את הספר הזה, ומאחר וזה לא ספר מתח וגם לא רומן מותח, ולטובת אוהבי הכלבים לא אכפת לי לציין שאחרי תלאות רבות שמעצבות את אופיו הקשוח הבודד והחכם, הוא מגיע למנוחה ולנחלה, ואני גם מציינת שעל פרק אחד כמעט בשלמותו דילגתי. אני שתמיד גידלתי כלבים אמרתי יש גבול....

ג'ק לונדון הלך לעולמו בשנת 1916, הוא עצמו חי מספר שנים באלסקה והכיר את החיים שם. כמובן שבתקופה הקולוניאלית הזו האדם הלבן מצטייר כאדם העליון והאינדיאנים מעורבים יותר בטבע, אבל נו, לונדון מפרגן כמובן לאדם הלבן (לא לכולם, לא לכולם).

אהבתי את הספר הנפלא והמרגש הזה שמסופר בהבנה ודרך עיניו של הזאב-כלב פנג הלבן.

השפה גבוהה ביותר וזה הופך את הספר למעניין אך העלילה שם בתקציר אינה קשורה כלל לרוב הספר נקודת המבט שונה מהתקציר וזה יכול מאוד לבלבל את הקורא החדש אולי ג'ק לונדון רצה להאריך את העלילה אך הוא בסך הכל הוסיף לה דברים לא קשורים בחלקים הראשונים מכיוון שג'ק לונדון הוא סופר מפורסם והוא כתב 1000 מילים ביום כנראה שרוב המילים כלל לא דבקו בספר כדי שזה ישתנה ויותאם לעלילה בחלק האחרון שזה גם ממש מבלבל ולא ראוי לקריאה מרפרפת הוא צריך לשנות את נקודת המבט אך גם זה יכול לבלבל מאוד העלילה יפה רק לא קשורה לספר ולכן אתן 65 לא ציון מספיק טוב בשביל הסופר שנתן השראה לרבים

בדרך כלל אני לא אהבת לקרוא ספר יותר מפעם אחת אבל אני לא יכולה לחיות חודש מבלי להתחיל להתגעגע לספר! ממליצה בחום

עמוק ומרגש על נפש כל היצורים החיים