הייתי הנכד הראשון של סבתא מיכל. טוב הייתי ה 22 אבל מבחינתה הראשון. תבינו, בנות לא יישאו הלאה את שם המשפחה.. אז מבחינת סבתא מיכל, נו מחכים לראשון שימשיך את השושלת עד שאני הגעתי. לא שנולדתי אחרי 21 נכדות, היו לפני בנים, אבל הם נולדו לבנות של סבתא מיכל, ואיך לומר נושאים את שם המשפחה "הלא נכון". כן אני יודע שזה קצת מעוות וקשה להבין את זה בימנו. אבל זה היה לפני 41 שנים, וזו הייתה סבתא מיכל שעלתה מטוניס, ובטוניס כמו בטוניס. קיבלתי את השם של סבא שנפטר כשעלו ארצה, וגם את מקמו בליבה של סבתא. סבתא הייתה קוראת לי רז'לי שזה בערבית טוניסאית "בעלי" היא אהבה אותי בכול ליבה, ואני אהבתי אותה בחזרה.
במסיבות משפחתיות היו שומרים לי מקום לידה לצד שולחן הכבוד בו יושבים הסבא והסבתא, הייתי עובר לגור אצלה לתקופות כדי שלא תהיה לבד. ותמיד היא הבטיחה לי שתישאר בחיים עד שיגיע בר המצווה שלי. ליתר בטחון כבר שהייתי בן 6 היא קנתה לי תפילין סידור וטלית, רק למקרה שלא תזכה... היא זכתה היא נפתרה 4 שנים לפני שהתחתנתי, ואם הייתי פחות בררן והססן, ומחכה לאחת, אולי אפילו הייתה מספיקה לזכות להיות בחופתי. היא מתה 4 שנים ליפני, אבל 4 שנים קודם נשמטה ממנה שפיותה. לאט לאט היא התחילה לאבד את אחיזתה במציאות, הפסיקה לזהות את ילדיה, את נכדיה את ביתה ואת בני ביתה. אותי היא המשיכה לזהות הרבה אחרי כולם ואז גם אני התפוגגתי ולא נותר כלום.
הכרתי פעם באוניברסיטה מישהי שנפלה בטיול אופנים, וכתוצאה מכך הייתה משותקת מהצוואר ומטה בערך. כעבור מספר שנים היא שמה קץ לחייה. נסיתי לחשוב אם במצבה הייתי מוותר, ברור שאי אפשר לדעת. אי אפשר להבין מה זה אומר להיות תלוי באחר לכול פעולה בעצם, אבל תמיד ידעתי שאני אתמודד טוב יותר עם מוגבלות פיזית והרבה פחות טוב עם מוגבלות שכלית.
לפעמים אני שוכח שם של מישהי שלמדה איתי בכיתה בבית הספר היסודי. לפני שבוע בחור בדוכן פלאפל התעכב עם כרטיס האשראי שלי, כשהצעתי לו תעודה מזהה הוא אמר שלא צריך, הוא רק מוודא בשם שבכרטיס שזה באמת אני. הוא זיהה אותי מילדותנו המשותפת בבית הספר היסודי. אני עד עכשיו לא מצליח להיזכר מי הוא.
הספר הזה הבעית אותי, לא פחות. פנסיונר הולנדי בארה"ב, חי עם אשתו האהובה והכלב. הילדים כבר אינם. הכול מצוין. הוא בכושר לא רע ויש לו את אשתו. .. מה רע? אבל אז הוא מתחיל להתבלבל... הוא מאבד את זיכרונו, מאבד את הבנתו את המציאות, הוא לוקה בדמנציה, בהתחלה הוא מנסה להיאחז בה (במציאות) בציפורניים, הוא מנסה לשדר עסקים כרגיל, אבל ההתדרדרות מהירה כל כך, וכשאנחנו מאבדים את שפיותנו את זיכרונותינו מה בעצם נשאר לנו?
רציתי לכתוב משפט סיכום מרגש לביקורת אבל שכחתי מה רציתי לכתוב
ציטוט:
" אבל אני יודעת היטב מה אני רואה: מישהו שדומה מאוד לבעלי מפעם. לצעירה כמוך קשה להבין את זה. אבל אנשים כמונו מתקיימים על הזיכרונות שלהם. אם הזיכרונות אינם לא נשאר כלום.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
