איך היא מעיזה? מה זו החוצפה הזאת? רק בת 24 וכבר כותבת ספר ביכורים כל כך טוב. אמה הילי הצעירונת, כמעט ילדה, הדהימה אותי ברגישותה וביכולת המופלאה שלה “להיכנס לראש” של מוד, קשישה חולת אלצהיימר ולספר את סיפורה בגוף ראשון. הספר אליזבת איננה הוא שילוב מוצלח ביותר בין דרמה אנושית-משפחתית על התמודדות עם זיקנה ושיטיון ובין סיפור מתח הכולל שתי תעלומות היעלמות של שתי נשים, אשר היו הדמויות החשובות והמשפיעות ביותר בחייה של מוד. אחותה סוקי, אשר נעלמה לפני עשרות שנים ומעולם לא נודע מה עלה בגורלה, וחברתה הטובה אליזבת, אותה היא הכירה כבר כאישה מבוגרת, אבל אשר הפכה לחברתה הטובה והחשובה ביותר.
אהבתי מאוד את הבחירה של הילי בז’אנר ספרות המתח היות שהוא יוצר אצל הקורא את תחושת חוסר הוודאות והגישוש באפלה המאפיינים גם את חייהם של הלוקים באצהיימר. הספר קריא מאוד, מותח והקורא נסחף אחרי התעלומה ומשתוקק לגלות סוף סוף את הפיתרון ואכן, כמו בכול ספר מתח ראוי לשמו, קווי העלילה של התעלומות נסגרים בצורה מושלמת ומסודרת. אך הסופרת אינה בוחרת בדרך הקלה, והיות שהחיים אינם סיפור מתח הקו העלילתי הדרמטי אינו זוכה לסגירה מושלמת, אלא נשאר עמום ופתוח כמו בחיים עצמם.
בקצרה, ספר מעניין מאוד, מרתק, מתובל בהומור בעל איכויות של ספר מתח מן השורה הראשונה אך גם בתובנות משמעותיות ועמוקות על החיים עם אלצהיימר. אה, וגם התירגום של שי סנדיק נהדר!
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
