הספר אמנם מרתק ומביא יריעה נרחבת של המשפחה הירושלמית ושל ירושלים הוותיקה, אך צורת ע-ר-י-כ-ת-ו לוקה בכמה פגמים שמקשים על הקריאה הרציפה. ראשית, הסדר הכרונולוגי. גם כך הספר עמוס באירועים ודמויות, אז אם, בנוסף, לא שומרים על סדר כרונולוגי,הקורא מתקשה יותר.
לכך יש להוסיף את הקושי עקב שימוש לא עיקבי בזהות המספר/ת: הספר פותח בגוף ראשון, של המספרת, המשכו - בעיקר בגוף שלישי (הוא, היא, הם), וסיומו - שוב בגוף ראשון. גם סופרים מנוסים מתקשים לשלב בין השניים. כמו כן, שימוש בגוף ראשון של המספרת אינו פשוט כאשר המספרת אינה הגיבורה עצמה. זאת, כיוון שנוצרים פה שני מוקדי ענין שמתחרים על תשומת לבו של הקורא, המספרת והגיבורה, ופוגעים ביכולתו של הקורא להזדהות או להבין את מניעיה של הגיבורה. עומס נוסף על הקורא - השימוש במילים ספרדיות. אלה אמנם מעניקות אותנטיות בתחילת הספר, אך המשך השימוש בהן, כמעט לכל אורך הספר, הופך למעייף. מיצינו, הבנו.
אמינות העלילה: כירושלמי ותיק, אני מתפעל מהדקויות והפרטים המוזכרים בספר, המאפשרים גם ללא-ירושלמים להינות מהספר. יחד עם זאת, ודווקא מכיוון שזהו ספר המתיימר לשקף תקופה ומציאות מסוימת, לדעתי, אין בו מקום לכמה הגזמות ואירועים הרחוקים מהמציאות. כך, למשל, ההתייחסות לאשכנזים ביחס של דחייה / שנאה ממש כביכול, חרם לא מציאותי של אם על בנה עד כדי הרס חייו, או התגלות מקרית של בחורה מסויימת במקום אחד בארץ וחזרה "מקרית" שלה ושל בתה במקום ובזמן אחרים לגמרי. למרות שגם ברומן היסטורי יש מקום לחופש בדימיון, זה קצת מאולץ ופוגע באמינות. גם הפרקים הלפני-אחרונים, אלה שאינם מתרחשים בארץ, נראים כמו נטע זר בספר ואינם תורמים דבר לעלילה. לסיכום, זהו ספר טוב ,אך הוא היה יכול להיות מעולה אלמלא העריכה הלקויה.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
