נתתי כוכב אחד בלבד - בגלל גודל האכזבה. "רב מכר עולמי" ועוד תארים וכתרים שקשרו לספר, אך מסתבר - ללא הצדקה.

התסכול מתחיל מיד בפתיחה, כשמתברר לך שהסופרת החליטה לשגע את הקורא ולגרום לו ממש סחרחורת - עד כדי איבוד חווית הקריאה לגמרי. לא רק שהסופרת הולכת קדימה ואחורה בזמנים, אלא גם משלבת, לסירוגין, כמה דמויות, הגיבורות, שכל אחת מספרת את סיפורה מנקודת מבטה, וכך, גם כשאתה סוף סוף מתחיל להבין או להזדהות עם הדמות - הסופרת קופצת לגיבורה אחרת. אתה יוצא מבולבל ומתוסכל לגמרי. אי לכך, החלטתי להתחכם למרשעת - לקחתי דף נייר ורשמתי לי את כל פרקי הספר עם שמות המספרות ותאריכיהם (הנחמה היחידה היא שלכל פרק מצורף תאריך התרחשותו). ואז, התחלתי לקרוא לפי סדר הזמנים. וככה, גם אם כל פעם גיבורה אחרת מספרת את סיפורה, לפחות יש רצף זמנים ואירועים הגיוני.

נקודה חלשה נוספת - חוסר אמינות בפרטים די משמעותיים: ראשית, אני מוחה בשמן של כל הנשים בעולם, על כך שהסופרת מציגה את כל גיבורות הספר כטיפשות, פתיות וחסרות אונים (למעט הסיום). אז כמובן שיש נשים כאלה במציאות, וגם גברים, אך רוב הנשים בכל זאת מפעילות את הראש. סופרת שוביניסטית.
חוסר אמינות יש גם, למשל, כשאחת מהגיבורות, שנמצאת תחת השפעת אלכוהול תמידית, "שוכחת" חוויה מאוד משמעותית ורק "במקרה" (ללא כל סיבה אמיתית) - היא נזכרת בכך. כמה חבל שאין יורשים לאלפרד היצ'קוק. היה ונשאר במאי ואמן סרטי המתח המוכשר ביותר. ההשוואה של ספר זה ל"חלון אחורי" היא ממש בגדר חילול הקודש.

לא אגלה כמובן את הסוף, אבל אל תצפו לסוף גאוני...

אז למה הספר כל כך מצליח? רק אלוהים יודע. אולי הטריק העלוב הזה, של ערבוב דמויות וזמנים עושה את זה למישהו - אבל אני מעדיף תענוגות אחרים.

קניתי את הספר מתוך כוונה ללמוד מהסופרת איך כותבים רב-מכר, וסיימתי אותו (במאמצים) עם המסקנה שכך לא כותבים רב-מכר. אמנם הפתיחה, עם ההומור הציני, שבתה את ליבי, אבל בהמשך הסגנון נסוג לסגנון של אחרוני רומני המשרתות שקראתי. רוב דפי הספר מיותרים, ומכיוון שנהגתי לקרוא אותו בשירותים, אציע למו"ל להפוך חלק מדפיו ל...נייר טואלט. לפחות יהיה להם שימוש. אני מרגיש מרומה, כשמורחים לי עלילה על פני מאות עמודים מיותרים. למרות זאת, אתן 3 כוכבים, כיוון שהעלילה המעטה שכן גיליתי שם, אכן מעניינת. ועכשיו אני מוריד את המים ואומר שלום, ולא להתראות לשאר כרכי הסידרה. נ.ב. ייתכן ששוחרי הרומן הרומנטי, מסוג מאוד מסויים, ימצאו עניין בספר.

למען האמת - לא קראתי. הכנסתי ביקורת בטעות ואינני מוצא דרך איך למחוק אותה. בכל אופן, בתור בן לאב צ'כי, אני מוקיר את הספרות ההומוריסטית הצ'כית וממליץ לכל אחד.

הספר התגלגל אליי שלא מתוך יוזמתי... אני לא חובב הז'אנר של אימה, מסורים ודם, אך בכל זאת ציפיתי למעט עומק שמתחייב משמו של הספר (מקור הרוע). למרות זאת קיבלנו תירוץ עלוב ושחוק למסע הרציחות של גיבור הספר והסידרה, שכמה מהן כלל לא קשורות לאירועים שחווה "המסכן", אלא מתוך שעמום גרידא. במקום להתעמק באמת בנפשו של הגיבור, הספר הופך לעוד ספר נקמה שבלוני. רק לחובבי הז'אנר.

ספר מתח בלשי די בינוני. הוא נפתח בסערה בעלילה מרתקת, אבל אז כנראה אבדו למחברת מקורות ההשראה שלה.

בערך ממחצית הספר ועד סופו לא קורה הרבה. במקום זאת, מתחיל שימוש מוגזם בקלישאות של ספרים בלשיים, שלקראת הסוף פשוט יוצאות מהאף. יש פה החמצה אדירה של המחברת לרקום תפניות בעלילה, אלא שהמחברת כנראה נרדמה על המחשב - וכשהתעוררה בבהלה לקול צלצול הטלפון של הסוכן או הוצאת הספרים, מיהרה לסיים בצורה מאכזבת. חבל.

מצד שני, ראוי לציון השימוש שהכותבת עושה בהצגת עולמן הפנימי של הדמויות ומחשבותיהן. כשכותבים בגוף שלישי, יש נטיה להציג את הדמויות בצורה שטוחה וחיצונית, כאשר רק הגיבור/ה זוכים להצגת מחשבותיהם בפירוט. פה יש שימוש מעניין עם כניסה לראשיהן של כל הדמויות. מעניין.

ובסיכום, עדיין לא ברורות לי המחמאות שהספר קיבל בעיתונות. אין כל הקבלה בין התשבחות לרמה הבינונית של הספר.

ספר בינוני למדי. לא ברור לי מדוע הוא נחשב 'רב מכר'. אמנם, חציו הראשון ממש טוב ומרתק. יש התפתחות עלילתית, יש עניין להמשיך ולקרוא. וזאת, למרות שגם בחצי הראשון יש בעלילה כמה תפרים גסים ולא ריאליים לחלוטין. כך למשל, לאחר היעלמות הבן שלהם, מוסדרת פגישה מיידית של ההורים המודאגים עם ראש המוסד ועוד אישים מהדרג הראשון בישראל. לא זכור לי שרשימת האישים שמתרוצצת מסביב למשפחה ומטריחה עצמה גם לחו"ל, דומה איכשהו למציאות האפורה שלנו. גם שלטונות איראן אינם דומים בספר לאלה שבמציאות (לא אפרט כדי למנוע ספוילר). כמו השטיחים המופלאים ההם, הייתי מצפה מהמחבר לתפור את העלילה בתפירה עדינה יותר וקצת יותר מציאותית.

אבל במחצית השניה של הספר, אפילו ניסים ונפלאות כאלה כבר אין. פשוט יש שיעמום מתמשך. יש אפילו קטעים שכאילו הועתקו מספר היסטוריה או ויקיפדיה (אם היתה קיימת אז). המחבר הגזים גם בתיאורים המפורטים והמייגעים של הטיול, ממש העתקה אחד לאחד ממדריך טיולים. לעומת הטיולים המפורטים, בשלב זה הוא כבר התעלם כמעט לגמרי מהדמויות והן נשארות שטוחות למדי.

רק בגלל הפתיחה הטובה, אני סבור שהספר בינוני. אחרת, הייתי חושב שהוא גרוע. לסיכום, אפשר לוותר, אלא אם אתם מתכוננים לאיזו בחינה בהיסטוריה של איראן.

טוב, אי אפשר לומר שלא הזהירו אותי בחנות הספרים: זה ספר בנות, תתייחס בהתאם. ובכל זאת: אכזבה רבה, בעיקר משום היותו רב-מכר.

ראשית, בלי קשר לבנות או בנים: כתיבת הספר בגוף ראשון ובזמן הווה עיצבנה אותי מהתחלה. הכתיבה בגוף ראשון אמנם מקרבת אוטומטית בין המספר לקורא ויש הזדהות, אבל יש גם חסרונות לא מעטים, כמו: חוסר הידיעה מה הסביבה חושבת על המספר (שהוא בד"כ גם הגיבור). וכך, הספר הופך מיד למעט "שטוח" ועלול להיות משעמם. כתיבה בגוף ראשון היא מסובכת, ואינה מומלצת למחבר/ת טירון/נית, כמו כאן. גם השימוש בזמן הווה, לאורך כל הספר, משבש לנו לגמרי את הזמנים. אין לנו וודאות מתי בעצם זה התרחש. אני נאלצתי להפוך לי בראש את ההווה לעבר ורק כך יכולתי לחדור לראשה של הגיבורה, אבל זהו תהליך מתיש ומיותר.
השימוש בזמן הווה מקובל לרוב רק לסירוגין, כשמשלבים מכתבים או ציטוטים חשובים.

העלילה עצמה, (מה לעשות, ספר בנות) היא עלילה של רומן רומנטי ולעיתים גולשת לרמה נמוכה של רומן למשרתות, כאשר אתה ממש יודע מה עומד לקרות ואין הרבה טוויסטים בעלילה. נקודת האור היחידה היתה בהכנסתה של רוחה של האם המנוחה - לתוך הסיפור. אם המחברת היתה מעמיקה מעט באלמנט זה, ואולי אף הופכת את הז'אנר מרומנטי למיסתורי - היא בהחלט היתה מוסיפה מימד מעניין לספר. חבל, וחבל על זמנכם, ללא קשר למיגדר שלכם....

ספר בהחלט מהנה וטוב. אהבתי במיוחד את חוש ההומור בתחילת הספר. לצערי, בהמשך התקשיתי למצוא אותו.

הספר בנוי בצורה מעניינת, מחולק לחלקים, כשכל חלק מסופר בעצם מנקודת מבטה של דמות אחרת, בתקופת זמן אחרת, אם כי ברור שהארי הוא הגיבור הראשי לאורך כל היצירה. אבל צורה זו גם קצת מעצבנת ומתישה, כיוון שמטבע הדברים, יש חזרה עלילתית מסויימת למרות שהמציאות בעיני כל דמות משתקפת קצת אחרת. לדעתי, צורת כתיבה זו היא מיותרת, וניתן היה "להיכנס לראשה" של כל דמות, גם בלי החלוקה הזו והמונולוג הפותח כל חלק. צורת כתיבה זו פוגמת ברצף העלילתי, וכן מגמדת את הגיבור הראשי, הארי, ומקשה על ההזדהות שלנו איתו.

בכל זאת, רמת הכתיבה גבוהה, והעלילה מעניינת ומפותלת, כאשר כמעט תמיד היא מסתיימת ב"שורת מחץ" בסוף כל חלק. ממליץ בהחלט.

ההתחלה די מאכזבת: הסופרת קופצת מדי פעם לעברו של אלכסנדר שזה תמוה מאוד. כאילו שכחה לציין את הפרטים בספר הראשון (פרש הברונזה) ועכשיו היא מוסיפה אותם. גם אם יש מידע חדש שהוסיפה - העובדה שזה קרה בעברו ושבינתיים ידוע לנו מצבו הנוכחי - מוציאה כל טעם לקרוא תוספות אלה. התוצאה היא שצריך לדלג על עמודים שלמים (כי ברור שכולם יקראו את הספר רק אחרי שקראו את פרש הברונזה). גם השימוש החוזר בחומר מהספר הראשון שבא כביכול להביא מחשבות או השוואות לכל מיני מצבים מהעבר - ממש מתיש. פשוט דילגתי. גם מוכרת הספרים בחנות סטימצקי סיפרה שדילגה על החומר המתיש והממוחזר הזה.

* כמו בספר הראשון, אפשר היה להסתפק בספר דק בהרבה מ-600 העמודים ולחסוך הרבה עצים ביערות הגשם *

יש גם חלקים בספר, שבהם המחברת קופצת הלוך ושוב, כל פרק, בין עלילות אלכסנדר וטטיאנה, כשאינם ביחד. הקפיצות האלה קוטעות את רצף העלילה. מתי סופרים ילמדו שקפיצות תזזיתיות כאלה, בין שני מוקדי עלילה, רק מעצבנת את הקורא הממוצע??? קבצו יחד כמה פרקים אודות כל מוקד וחיזרו אחרי כמה פרקים למוקד השני.

רק לקראת סוף הספר, העלילה ממש מתעוררת לחיים וזורמת. הערך המוסף היחיד של הספר: מעקב צמוד למדי אחרי האירועים ההיסטוריים בסיום מלחמת העולם השניה.

לדעתי - החמצה ענקית, כמו בספר הראשון בטרילוגיה. זהו. אין לי כבר כוח לספר השלישי בטרילוגיה. אולי ככה אציל כמה עצים מהשמדה...