ספור חזק ומרתק. כתוב מעולה אך התרגום מסורבל להפליא וארכאי (על אף שתורגם בשנות השמונים) ומקשה על הקריאה.

קשה לראות בספר הזה, על אף שמו רומאן. יש חלקים שאינם מחוברים כלל לעלילה הראשית (אולי הסופרת יודעת למה הם כן - אבל הקורא לא יראה קשר). יש מקטעים טובים ועמוקים, מפורטים ויש מקטעים רדודים וחסרי הקשר. לפעמים זה נראה כמו אסופה של סיפורים קצרים אח אין בהם את החדות והעוצמה של סיפור קצר.

ללא ספק יצירה מונומנטלית הן באורכה, הן במשך הזמן שבו היא מתרחשת והן בעוצמה הסיפורית שלה. עלילות שונות שמתפצלות ומשתרגות זו בזו.
יובל שמעוני, כמו בכל ספריו (מעוף היונה, חדר, אל העפר), ניחן ביכולת תאורית מרהיבה ויכולת לארוג דימויים בפרטים טריביאליים וליצור מהם משמעות אוניברסלית. גם פה הוא עושה זאת בצורה מרהיבה. הוא מנסה (ובמידה רבה מצליח) לפרום את מרכיבי הזהות הישראלית המונוליטית, חסרת העבר, להתיך אותם ולרקוח מהם עלילה אחרת, רחבה וקדומה יותר המתחילה בעבר מעורפל ומפוקפק ומסמן את המשכה המשוער (ואת עתידנו המעורפל) בדרך שיתכן שאין לה מוצא - אלא בתהום. הנראטיב הציוני מושב להקשרו ההיסטורי האמיתי - סיפורו של ילד יהודי המגולגל בתוך חבית בהשלמה חסרת אונים, ושנסיונו להשיב אליו מעט שליטה על גורלו ושנקמתו על כל הפורענויות מביאה אותו אל דרך ללא מוצא.
הפגם היחידי הוא העלילה המעט קלושה ומאולצת של סיפור הוטרינר ונקמתו - שנראית (לי) מודבקת.
בכל מקרה, שווה לצלוח את 970 העמודים בשביל מלאכת מחשבת שכזאת.

קשה לפעמים להאמין שהספר הזה נכתב לפני כל כך הרבה שנים, כשהעולם נראה כל כך שונה (לפחות מבחינה טכנולוגית) ועדיין האדם והפסיכולוגיה האנושית נשארה כל כך דומה. זאת הזדמנות נפלאה לחזק את האמון בספרות טובה המסוגלת לגשר על פערי הדורות ולהיות רלוונטית ואקטואלית בעולם שנדמה לנו שהשתנה כל כך - לפחות במופע החיצוני שלו. התובנות האנושיות של גוגול מדהימות. הוא חודר אל תוך ההוויה האנושית מבעד לקליפות התרבותיות וההתניות החברתיות והגיבור מופשט מכולן ונותר פגיע ובודד כפי שהיה בילדותו (ולא אוסיף ספויילר ...). זה ספר מבריק ומקורי - ללא ספק מהטובים שנכתבו.
למי שיקרא את התוספות על גוגול ואישיותו הטראגית, הסתירות הבלתי נתפסות בין מחשבתו הביקורתית (והאנרכיסטית) והרגשות הדתיים והאולטרא שמרניים (וכן, כן, גם אנטישמיים) ואף יפשפש מעט יותר בדמותו המורכבת, זה יהיה שיעור מאלף בקטלוג אנשים על פי תפיסת עולמם ה "פוליטית" .

ספר מבריק, מדוייק ומגרד את היסוד הפראי שעטוף בד"כ בהרבה מעטפות תרבותיות. הגיבור סטנדיש מתקלף מהווית קיומו המתסכל כסוחר בורסה אל הקיום הקדם תרבותי ומוצא טעם לחייו. וכל השאר הוא רק ספוילר.

שווה קריאה (רצוי ביקורתית).
בסך הכל, ברור שיובל נח הררי מכיר את ההיסטוריה (הרי הוא פרופסור) ויש לו ראיית על (לעיתים יחודית במובן הרע של המילה). הרבה מאוד קטעים סידרו לי כחובב היסטוריה את הרצף (למשל מי היה קודם הבבלים, העילמים או האכדים :) ) ובכלל, כספר "מדע פופולארי" בהחלט שווה קריאה.

הנפילות הן כשהוא מנסה להכנס לתחום הפילוסופיה, הפסיכולוגיה וכו', תחומים שלא ברור אם הראייה אינה קצת פשטנית.

פה ושם הקשרים צורניים בעלי הצדקה מפוקפקת, שימוש באנלוגיות כהוכחה וקפיצות לוגיות (לא אטרח להביא פה דוגמאות).

החלק החלש ביותר בספר הוא החדרת "אג'נדות" אישיות ופוליטיות. הבנו. הוא נשוי לאיציק. סבבה. ממש לא איכפת לנו - אבל לתקוע את האג'נדה ההומוסקסואלית שלו (לפי טיעוניו - אם ממשיכים את הרצף הלוגי, ניתן להסיק שהעובדה שניתן טכנית לקיים יחסי מין עם בעלי חיים מוכיח שהם "טבעיים"). כל זה לא נורא (כנראה זה תשלום דמי חבר במועדון כלשהוא).

בעולם שבו ידע היסטורי לא מקבל את הכבוד הראוי, טוב שיש ספרים כאלו.

איזה רומן נקי ומדוייק, המכיל כל כך הרבה אבחנות דקות ורגישות אנושית. הגרנולריות של התחושות שוויליאמס מסוגל לבודד להציף - דווקא מדמות כל כך מופנמת ופאסיבית מופלאה, וגורמת לך להתבונן באנשים "הלא מעניינים" שסביבך ונסות לנחש את זרמי המעמקים שבנפשם היא בדיוק מה שספרות אמורה לעשות: להעיר ולגרום לשינוי פנימי עמוק אצל הקורא.
הסיפר, לינארי, כרונולוגי ופשוט, שכיח כל כך אצל רבים כל כך "שום דבר לכתוב עליו הביתה" וכל כך הרבה לכתוב עליו... לכאורה כמעט דוח יבש וענייני - כמו הגיבור, אך למעשה כל כך רגיש, עמוק ומנומק. כל כך מעורר הזדהות עם "תלאות היום יום" שכל אדם חווה בחייו, הקושי "לשאת באורך רוח חיצי גורל אכזר..." ולא לחינם שייקספיר הוא דמות משנה חשובה בספר. סטונר אינו יוצא "חמוש לצאת מול ים הייסורים, למרוד, וקץ לשים להם" - הוא מקבל את גורלו בהשלמה ואינו יוצא מגדרו גם אל מול עוולות שנעשים לו. הוא אינו מאמין בנקמה או בתיקון עוולות ע"י ביצוע עוולות נגדיים. סטונר אינו אדם מוכה ככלות הכל. הוא זוכה לקיים בחייו את עיקרי תאוותו: להתפתח כאדם, לעסוק בנושא הקרוב ללבו, לעמוד על אמונתו ועקרונותיו, לחוות אהבת אמת ותשוקה, להיות נאהב ומעל לכל - לדעת בסוף ימיו מיהו.
סטונר הוא חייל וסוכן של תרבות וידע. סטונר הוא אדם "מינורי" ובאותה עת גיבור "הנשיאה בעול".
כדברי אבידן: "מה שמצדיק יותר מכל את הבדידות, את הייאוש הגדול, את הנשיאה המוזרה בעול הבדידות הגדולה והייאוש הגדול... היא העובדה הפשוטה, החותכת, שאין לנו בעצם לאן ללכת"

קריא וכתוב טוב. כל דמות מפותחת מהרושם הראשוני הזחוח שלה דרך הגיהנום הקטן שלה. החיים באקדמיה על כל האימה הקיומית שלהם. לאלה שחשבו שלהיות פרופסור זה חיי סטלבט רגועים.

מבוא מרתק ולא חופר למחשבתו של הרמב"ם. מיכה גודמן הופך את הרמב"ם נגיש לקורא המודרני ומאפשר הצצה ממוקדת ושיטתית לעיקרי הגותו. נהדר למתעניינים במורשת התרבותית שלנו - מבלי לחזור בתשובה.