בביקורת שלי על "אוכלי הגחלים" ציינתי שהספר "תמונות חתונה" שכתב גיל אילטוביץ נוגע בדמויות מן העבר הכאוב ביותר של יהודי אירופה שחוו את השואה הנאצית. גם ספר זה מומלץ ביותר. "תמונות חתונה".
אלקה היא מוקד הסיפור. היא מגיעה לישראל לפני מלחמת השחרור. בנה ששרד את השואה נישא כאן ועוזב את ישראל לטובת ארצות הברית. לאלקה יש כישרון להפוך כל בד לשמלה מפוארת ולפיכך היא מצליחה להתפרנס היטב ולהמשיך לחיות כמו שאשה תרבותית מארץ הולדתה אמורה לחיות.
כל זה טוב ויפה.
למרות העובדה שבנה וכלתה מזמינים אותה ודואגים לה ואף מקווים שתעבור לחיות עמם בארצות הברית, מחווה יפה כשלעצמה, אלקה מעדיפה לחיות בפינה שלה בישראל. היא לא כל כך בקיאה בשפה, היא מעולם לא טיילה בארץ ומעדיפה להיצמד למקום שאותו היא מכירה שנים רבות. היא מסוגרת בתוך זכרונותיה, נעשית קשוחה יותר ויותר ככל שהיא מתקדמת בגיל. מה טיבה של קשיחות זאת? מה עולה בגורלה בעקבות קשיחות ליבה? האם היא מאושרת בחייה? אם לא, מדוע? ואם דווקא כן, איך מתאר זאת גיל אילוטוביץ בספרו? מה מסמלות תמונות החתונה עבור אלקה? מה מעכיר את רוחה ומעל לכל - מדוע היא כל כך מיוחד למרות הכל? דמותה אכן מוצגת בצורה יוצאת דופן שאפילו הבדידות וזכרונות העבר לא יכלו לערער את האסרטיביות המופגנת שלה, אותה היא סיגלה לעצמה לעצמה מאז היותה ילדה.














