מה זה הספר הזה? לא בטוח שניטשה אכן כתב אותו שם בבית המשוגעים אחרי ההתמוטטות שחווה בשנת 1889. כתב היד המקורי לא בדיוק קל להשגה אם בכלל וזה עורר את חשדות האינטלקטואלים בנוגע לאמינותו של הספר. הספר הופיע במאה הקודמת וזכה לכלל גינויים לכך שהוא מזוייף, היו גם כאלו שטענו שהספר לא מזוייף (אבל הם מעטים) וקאופמן המפורסם שתירגם את ספריו והיה אחד מהכוחות המובילים לטיהורו האקדמי מהתואר המפוקפק ''פרוטו-נאצי'' זעק וטען שהספר כלל לא אותנטי ונימק ונימק. וכל שאר המידע להאם ניטשה כתב אותו או לא נכתב באדיבותם של עורכי הספר ומצוי בהקדמה והנספחים - כל זה לא הפריע לי לקרוא אותו. הספר נפתח בחלום אשר ניטשה חלם והנה הוא מובל בכרכרה יחד עם אחותו אליזבת, הם לא מדברים אבל קרובים זה לזו והוא מתחיל להתפלסף בפטיש במעל 200 סקיצות שפותחות צוהר לעולם בלתי מוכר וצדדים כמוסים באישיותו ופרטים אישיים מחייו הקודמים. לא חסרה כאן זימה וחלק מהדברים שהוא אומר מקנה תחושה כאילו הוא באמת אמר אותם, או שפשוט מדובר בזיוף ממש טוב.

כשאני מסתכל על התמונה שלו ומהמעט שעד עכשיו למדתי עליו, אני חושב שהאדם שיקח לליבו במלוא הרצינות את הפילוסופיה שלו עלול להיתקל בכמה דילמות:

א) או שהוא ישתגע ויאבד את עצמו בדיוק כמוהו (זה בהחלט אפשרי להשתגע ממילים - יש להן כוח והן אנרגיה חיה והחשיבה יכולה להרוג את החושב - היא צועקת פעולות) שהסיבה לשיגעון שהכה בו לא ממש ברורה (יש הרבה טענות ללמה הוא השתגע, אהבת חייו, לו סלומה, טענה שהוא השתגע מהפילוסופיה של עצמו), או שהוא ''ישתגע'' מהאמת אשר בדבריו? והאם דבריו אמת? ב) ואם להמשיך ולהבהיר את העניין - האם ישתגע בגלל שדבריו הם לא האמת שחיפש אבל בכל זאת הציץ והוכה, שכל כך הרבה מהאשליות אשר האמין בהן קרסו כמו מגדל קלפים? ג) לקחת צעד מעבר לשיגעון ופשוט לנסות להיות בטוח - האם הוא קרא אותו לעומק והבין אותו באמת ולכמה זמן הוא יחשוב שהוא הבין? האם הוא למד לעמוד על הראש ולראות מעבר, האם הוא בכלל למד לראות - מעבר לעצמו? ד) או שמא יהפוך לחיה פראית או אל? זאת זרתוסטרה דורש בתוקף - שהאדם יהפוך לאלוהים בעצמו. או שהוא יצעד מעבר לטוב ולרוע, מעבר לעצמו, יכיר את עצמו, יהיה הרבה יותר מרושע, שונא אלוהים ומוסר עבדים לבטח - ולא אם בתחילה יאבד את עצמו-ימצא את עצמו, ישרף לחלוטין ויקום מחדש? מה זה יהיה? מה שבטוח הוא שאין לי תשובות לכל אלו. לא ברור אם הוא כתב את הספר או לא, לא ברור האם אפשר לקחת אותו ברצינות או לא כמו את שאר הספרים שלו.

קטעים מהספר:

פרק 4, סקיצה מס' 17 - ''האיש הישוב בכיסא מול הדלת אשר דרכה עלי לצאת לטיול היומי - או שהוא פוזל או שאני פוזל. מוטב אילו למד אחד מאיתנו להיעלם מעיני השני. ומדוע הוא מביט בי כאילו אני עומד לזנק אל החלון ואל החופש?''

פרק 6, סקיצה מס' 52 - "רחמים הם זן נלוז של שביעות רצון עצמית. רחמים עצמיים הם השפלה עצמית מן הסוג הנחות ביותר.''

פרק 11, סקיצה מס' 23 - "לא אני, כי אם פאולוס ולותר, הם הגדולים במשחיתי המידות אשר לימדו נוצרים אדוקים לרצוח, לשקר ולגנוב ולצאת נקיים מנקמת ה'. פאולוס ולותר - הם שדחקו נוצרים טובים אל מעבר לטוב ולרוע, אל מעבר לציווי המוסרי, והטיפו לגאולה באמצעות להטוטים בדם הקורבן של כריסטוס. מאז ואילך הם ממשיכים לגאול את עצמם בדם ישו היהודי ובדם מיליונים מאחיו. במאה העשרים, בנחשול טירוף ניהיליסטי, הם יהפכו את אירופה כולה לבית מטבחיים וילבינו את חטאיהם בדמם של ישראל!...לכשיסירו הגרמנים את האבק מעל אליליהם הפגאניים הישנים ויטילו את העולם למרחץ-דמים נורא! אילו אלוהים היה חי באמת, הוא לא היה נותן למאה העשרים לקרות, לפיכך, ברי שאלוהים מת."

ספר מטורלל ומבולגן אפילו יותר מהסקירה שלי אודותיו, מומלץ לאנשים שאוהבים לקרוא ספרים לא-שגרתיים בעליל.