יש סופרים שלא מאכזבים אותי כמעט. סימנון נמצא בין הסופרים הללו, בעיקר בגלל סיפורי הפקד מגרה.
פקד מגרה הוא מהאסכולה הישנה. הוא לא קופץ ממסוק בוער עם RPG, לא רודף עם סכין בין השיניים אחרי גנגסטרים ואפילו לא אלכוהוליסט גרוש שמחפש את עצמו בלילות הקרים בפאבים אפלוליים (אם כוסית אחת או שתיים או שמונה לא נחשב להיות אלכוהוליסט). מגרה הוא איש רגיל למדי, נשוי, לא נראה מרשים במיוחד, קשוח, אך בעל חמלה ובעיקר בעל יושרה ורצון לעשות צדק.
התכונה האחרונה שציינתי בולטת יותר מכולן בספר הנוכחי. לכאורה, נמצא האשם ברצח ברוטלי של שתי נשים ומגרה בעצמו מצא את כל הראיות הדרושות והכניס את הרוצח מאחורי סורג ובריח, אבל הוא לא שקט, משהו לא מסתדר לו והוא מאלץ את הגורמים המשפטיים לפתוח את החקריה שוב, זמן קצר לפני ההוצאה להורג של האשם. על מנת להשיג את מבוקשו, נאלץ מגרה להשתמש באמצעים לא שגרתיים תוך לקיחת אחריות מלאה לתוצאות. משם מתפתח משחק של חתול ועכבר בין מגרה לבין אדם ערמומי שכמעט ומצליח להערים על הפקד הוותיק, אך גם לו יש שפן לשלוף מן הכובע.
סיפור קצר ומומלץ לכל אוהבי סוגת "הבלש החושב".

עוד חקירה מאת ידיו של הפקד מגרה, עוד רצח, עוד קצת מצרפת והאווירה שבה ועוד עלילה שמתפתחת באופן לא צפוי.
שתי נשים נרצחות בדקירות סכין באופן אכזרי ביותר, האחת גברת במעמד מכובד והשנייה חדרנית - הרוצח לא פסח על אף אחת מהן. הרטן, החשוד המידי ברצח יושב בתא הנידונים למוות ומחכה לעריפת ראשו, אך פתאום הוא מקבל פתק עם הוראות בריחה מהכלא! כיצד זה ייתכן? מי שתל לו את הפתק ומדוע?
הכל זה הפקד מגרה - הפקדה מגרה בטוח שהרטן אינו הרוצח ועל כן מנסח שוב נוסחא לצלוח את החקירה שלו ולמצוא את הרוצח האמיתי. אך האם הוא עושה טעות? האם הוא הרגע שיחרר רוצח נתעב מהכלא ומעונש מוות? ומדוע שתי הנשים נרצחו מלכתחילה?

הפעם לצערי הרב, עם כמה שהסוף יחסית מפתיע, הפעם לא הצלחתי להישאב כמו שצריך אל תוך הספר - ההתחלה מבלבלת לחלוטין - לא הבנתי מי קשור למה, מה השמות, מי זה מי ומה הסיפור. הפאזל מתבהר רק בעמודים האחרונים והרגשתי שמרחו אותי סתם. מכל הסדרה (וחסר לי הספר הראשון שמישהו יביא לי אותו בבקשה…) זה הספר שהכי פחות התחברתי אליו. אבל, כל אחד ותחושתו. אולי אתם תאהבו, לשיקולכם.

ז'אנר הבלש האפלולי לא חזק אצלי, אבל משהו בפורמט הספר המהודק עם הגרפיקה הזוויתית הפשוטה ומעוררת העניין
החזיר אותי ברטרו מהיר לאמצע המאה הקודמת בה בתים עם ספרייה מאובקת כללו בד"כ גם מדף אחד, מסתורי, עמוס בספרי אגאתה כריסטי.
רכשתי, קראתי - לא רע. הבעייה בספרים האלה, לא לאבד קשר עם העלילה מרוב פרטים וניתוחי מידע שקושרים פתאום את עמוד 179 עם עמוד 15 למשל ומכריחים אותך לחזור ולדפדף מאיפה לעזאזל צץ הנתון הזה של "עקבות החתול על אדן חלון האמבטיה" או "החרצית הדרוסה בעציץ החום במסדרון מול הראי". סימנון עוזר לנו מאוד לקראת סוף הספר בפרק מיוחד שמקטלג את השתלשלות המאורעות - כרונולוגית.
נחמד, די מהנה והקריאה לא נתקעת. לפיכך, גם "פיוטר הלטבי" הוזמן.

הספר הראשון של סימנון שאני קוראת, ואני מרוצה.

תמיד, כשאני מתחילה לקרוא ספר מתורגם, חשובה לי עבודת התרגום, ברגע שהשפה קוסמת לי אני חייבת לבדוק מי תירגם, ורמה איילון עשתה פה עבודה מופלאה ומושחזת.

באשר לסיפור עצמו, סיפור בלשי, מסע מרתק על מרדף אחר הוכחות ועובדות, סיימתי תוך כמה שעות, ועכשיו עוגבת לעוד מילים תוצר מחשבותיו המבריקות של סימנון.

ציטוט, אחד מרבים שאהבתי, מהספר :

"...ואיך שהוא צחק! אף פעם לא ראיתי אותו מודאג... דמיין אדם שנולד עם מתת של עליצות תמידית, אדם שכולם אוהבים, שאוהב את כולם, שסולחים לו על הכל, אפילו על הדברים הבלתי נסלחים ביותר! אדם שהכל מצליח לו!... אתה מהמר ?... אם ככה אתה לא יודע מה זה לראות את היריב שלך שולף שבע, ואתה הופך את הקלפים שלך ומציג שמונה ואתה תשע... וכך תמיד... כאילו אתה מרחף אי שם בחלום ולא מבוסס במציאות העלובה..."

וזה מה שסימנון גם לי להרגיש. לבקר בפאריז של שנת 1931, עם כל הריחות, העקבות, ובעיקר, יש שם הרבה קפה :)

ספר קצר ודי מעניין, למרות שהסוף לא היה מפתיע במיוחד. ספר בלשים טוב, בשבילי, צריך להיות עם סוף מפתיע. ופה הסוף די היה צפוי. אולי הדרך שבא בוצע הרצח לא הייתה צפויה בהתחלה, אבל מרגע שנמצא החשוד החדש, היה ברור מה הולך לקרות בהמשך. גם לא תמיד היה ברור לי בדיוק מה קורה, אבל יש מצב כי זה בגלל שקראתי את הספר כשהייתי עייפה. ספר לקריאה מהירה וקלילה אם לא מחפשים משהו מיוחד מדי :)

אני קורא אדוק של סימנון מאז החלו לתרגם אותו לעברית. התרגום של יהושע קנז לספרים של סימנון מעולה. מאז עם עובד החליפו את המתרגם למתרגמת רמה אילון - יש נסיגה ברמת שביעות הרצון שלי מהסיפורים. האם זו בעיית תרגום? לא יודע. בכל מקרה העלילה מפותלת, לא קלה לקריאה, משהו לא עובד...