במקרה של לורה פיצג'רלד אין מנוס מפנייה ליחידה הארצית לחקירות הונאה.
החקירה לא תהיה מסובכת: היורה נתפסה על חם בזירה כשבידה האקדח המעשן. וזה לא עשן קטן של הסיגריה שאחרי, שפשוט מוכרחים להדליק כדי להירגע אחרי צריכת השיט המרוכז שהיא כתבה, אלא עשן סמיך של ארובות תחנת הכוח בחדרה, שכבשניה הם גם המקום הראוי לספר שלה. לכל עותק ועותק שלו.
וכך, כשמוצג התביעה הראשי הוא הזבלון הקרוי "רעלה של ורדים", החשדות יתגבשו בקלות לכדי כתב אישום בעוון מעשה רמייה, הונאה, עבודה בעיניים וחירטוטי שכל. בית המשפט העליון של השונראים בראשות הנשיא שונרא החתול ירשיע אותה, ישלול ממנה את הזכות לכתוב ספרים ויגזור עליה ביקור באיראן.

בביקור באיראן היא תחויב להשליך לפח האשפה את ההבלים וגיבובי המילים השטחיות, הרדודות, הריקניות, השטותיות, החובבניות שהתלכדו ויצרו מטמנת אשפה גדולה, וללקט בקפדנות סיזיפית מילים חדשות, משמעויות, רציניות המבוססות על תחקיר של המציאות האיראנית.
הביקור ייקצב בזמן, לא לקולא אלא לחומרא. כמה שיותר ארוך. הוא חייב להיות ממושך, משמעותי, כולל השתקעות זמנית ומגורים בביתה של משפחה איראנית ולמידת אורחות חייה. יהיה עליה לשוחח עם צעירות ונשים איראניות, לפקוד את ספסלי בתי הספר והאוניברסיטה, להשתתף בפעילויות חברתיות, ללכת לכנסים ועצרות, לצאת לבילויים, לצאת לקניות ולשאוף עמוק לריאות את האוויר האיראני, על ניחוחותיו וצחנתו.
ורק אז, וגם זה לא בטוח, היא אולי תקבל הרשאה לכתוב טיוטה ראשונית לספר שעוסק בקורותיה של צעירה איראנית וב"כבלי המסורת בארצה השמרנית", וגם הטיוטה הזו תצטרך לעבור שבעים מדורי עריכה וביקורת עד שתקבל אור ירוק לצאת לאור, אם בכלל.

וכה חבל שאין סטארבאקס באיראן, כי מה-זה בא לי שאיזה ספל קפה מהביל וחם יישפך עליה. כנראה היא תיאלץ להסתפק בצ'אי.
(מי שקרא יבין למה נטפלתי דווקא לסטארבאקס)
אוי לורה לורה, הספר שלך הוא לא-רע, הוא גרוע שבגרועים, הוא איום ונו-רא.

הספר הוא בזבוז של זמן, של נייר, של עצים, של אוויר וגם של נפח השרת שעליו תישמר הקטילה של אחד הספרים הגרועים ביותר
שקראתי, אם לא ה...
והקטילה הזו היא קטילה שבדיעבד, כ-3 שנים מאז קריאת הספר.
לו היא הייתה נכתבת מיד לאחר סיום הספר, היה צריך לירות בשונרא חץ הרגעה.

#אחד_הטובים! סיפור מסוג אחר, כתיבה שכיף לקרוא, וזווית מבט עירנית ודקה.
טאמילה סורוש, בחורה אירנית, קיבלה במתנה ליום הולדתה ויזה לאמריקה לשלושה חודשים. המטרה: להישאר במערב לנצח ולא לחזור הביתה.
טאמילה היפה במלכוד, כדי לזכות בחופש המערבי היא צריכה לוותר עליו ועל חלומה להיות כמו אמריקאית אמיתית, להתחתן רק עם מי שהיא אוהבת.

בגאונות שזורה ברגישות מצליחה #לורה_פיצרג'רלד ללמד את הקוראים שלה פרק בחוויה של בחורה אירנית, לחבר אותם היטב לדמויות שבאופן טבעי אולי לא היה איתם קליק ממבט ראשון, לגרום להם לרצות בשביל הגיבורה את כל הטוב, לחוות איתה את אמריקה בסערה ולהיטלטל איתה בשלושה חודשים של מתח, תקווה ופשרות, עד לסוף, הלא צפוי והגאוני

אחרי שבעים וארבע ביקורות מה עוד נותר לכתוב על הספר הזה? רק כמה נקודות קטנות.
קודם כל, זה צ'יק ליט. הוא גם לא מתימר להיות משהו אחר. כמו מריאן קיז, כמו מייב בינצ'י כמו סופרות רבות אחרות, גם לורה פיצג'רלד כתבה רומן רומנטי קליל, בלי הרבה עומק. הגיבורה היא אישה צעירה, ומשאת הנפש הוא הסוס על האביר הלבן. או להיפך. אלא שכאן, בספר "רעלה של ורדים" החתונה היא חלק מהסיפור עצמו. לא מטרה בפני עצמה, אלא הדרך היחידה המאפשרת לגיבורה חופש פעולה, ובה בעת גם חונקת את החופש הזה. זוהי רעלת הורדים. התובנה שמניעה את הספר כולו.

דבר שני, במהלך הקריאה עצמה נטיתי לשכוח שמדובר באישה בת 27. הגיבורה מתנהגת וחושבת במובנים רבים כמו בת עשרה טיפוסית. זה מוריד קצת מאמינות הסיפור, אלא אם באים (כמוני) בראש של סיפור קליל שאינו בהכרח מתחייב להיות אמין. מצד שני, אם הולכים לקבל את הסוף, כדאי מראש להתרגל לחוסר אמינות.

ולבסוף - נקודה מעניינת בעיני. בד"כ דמויות בסוגה הזאת, ובפרט דמויות המשנה נוטות להיות שטוחות למדי. בספר הזה נוצרת הפתעה מעניינת. הדמויות אמנם לא ממש עגולות, אבל כל אחד מהן מייצגת סתירה פנימית: בין הרצוי למצוי, בין הדרך שבה היא מציגה את עצמה והדרך שבה היא מתנהלת, ועוד ועוד. זה נחמד, כי מגלים הפתעות קטנות לאורך כל הדרך, וזה חלק מהכיף.

ספר מעולה ממש כך... קראתי אותו בשקיקה רבה עם המון רצון וסקרנות לדעת את ההמשך....מזמן לא קראתי ספר כל כך מרתק, ואני מתכוונת לקנות את חלק ההמשך שלו " לחלום באנגלית "חבל שאין יותר מ5 כוכבים הייתי מדרגת אותו בהרבה יותר... מומלץ בחום רב.........!!!!

"אישה מצטרפת למשפחה של בעלה בשמלה לבנה ועוזבת אותה רק בתכריכים לבנים, במותה."

משפט זה, לדעתי, הוא תמצית הסיפור כולו.
זוהי התובנה שעוטפת בתוכה את משטר הדיכוי האיסלמי שנשים, בעיקר נשים, נפגעות ממנו והיא שדחפה את טאמי - גיבורת הסיפור, לצאת לארה"ב, למשך זמן קצוב של שלושה חודשים - תקופה שבה עליה למצוא לעצמה חתן שיהווה את גלגל ההצלה שלה מהמשטר שבביתה - באיראן של חומייני.

"זאת התרבות שלנו," היא ממשיכה, "וזהו העתיד שלנו, עתיד שלרוב הבנות אין מנוס ממנו.
אין מנוס, כך התחיל להתחוור, גם לי." היא מסיימת.

ייאמר מיד: ישנה "קיטשיות" מסויימת - לא רבה, בסיפור, אולם, מי מאיתנו אינו נוטה לקבל מעט מהמנה המתוקה הזו? ובעיקר עם דמות כה מקסימה ושובה, כמו טאמי.
קורותיה של טאמי האיראנית בארה"ב נועדו רק למטרה אחת, וסביב מטרה זו נסוב הסיפור כולו.
היא מתגוררת אצל אחותה ובעלה המגוננים עליה בחודשי שהותה בביתם שבאריזונה, ובמקביל - מחפשים עבורה "שידוך טוב", קרי, שידוך לבעל פרסי, משלנו.
עם התקדמות העלילה, מסתבר שדרך החיים לא ממש זרועה בוורדים והמשימה ממש אינה קלה, ואפילו לא לבחורה יפה כטאמי.
הסיפור מלווה בהרבה מקרים שבהם הגיבורה עושה השוואה, טבעית יש לומר, בין חייה הנוחים אצל אחותה וגיסה, למצב הנוכחי, הבלתי נסבל, שבאירן.
מהעלילה לא נעדרים קטעי הומור והיא שופעת בלא מעט מחשבות קלילות, לעיתים מידיות, שמוכרות לכולנו, בנוסח: "אוי, לא" או: "רק לא זה", שאנו שותפים להן.

סיפור יפה, זורם ובעל תוכן, שלא חסרה בו תמימות, בעיקר בדמותה הכובשת של הגיבורה.
ספר שבכל פעם ייחלתי לקרוא את הדף הבא, ולא, זו אינה קלישאה.
* נהניתי מאוד.

תודו שיש כאלה שיסכימו איתי שסיפורי האהבה הכנים קורים דווקא בעולם שרחוק מאיתנו לא הפיזי אלא המנטלי
בסיפורים האלה יש נה ההתמסרות הסוחפת להפליא ההתאהבות המוחלטת האבסולוטית

תדמינו לבד שזה מדובר בנערה זכה כנה טהורה שלא התקלקלה ומה עם העלם הצעיר הביישן החושש מאבי המשפחה שיבואו להורים שלו עם תלונות שהבן שלהם מטריד את מנוחת בתם ושזה לא יפה ולא מכובד
והיא מחייכת מבעד לרעלה אם היא הולכת עם וחושבת כמה ההורים טיפשים ולא מבינים מהחיים שלהם כלום

תמיד זה נגמר בחתונה אוי כמה זה מיאש ומתסכל כי זה מתחיל יפה ומסקרן והנה מסתיים בדבר בנאלי ומשעמם

לא רוצה לקלקל את מה שהתחלתי אסתפק בזה

רעלה של ורדים הוא סיפורה המרגש של אישה צעירה וחזקה, שמותירה מאחור חיים שלמים ורעלה שחורה אחת, בדרכה למצוא רעלה אחרת. רעלה של ורדים.

ספר מרגש,של אישה המתמודדת עם החלטות הרות גורל העומדות בפניה, האם להיות חופשיה בארץ זרה ורחוקה מהוריה, או לחיות תחת מגבלה במשטר הקיים בארצה. היא בוחרת באופציה ההגיונית יותר- שהיא ארץ זרה.ומתמודדת עם הרבה מועמדים אשר אמורים להוות את בני זוגה,הסיפור מסופר בצורה קולחת ושובת לב. אהבתי מאוד.

סיפור מאוד קריא, קליל, במשקל נוצה. סיימתי אותו תוך יום. למרות שמוזכרים בו מנהגים קשים של המשטר האירני, הסיפור עצמו קיטשי ורומנטי. זו לא יצירת מופת או ספר חובה, ולא נשארים שום מחשבות והירהורים בראש לאחר הקריאה.הספר פשוט כייפי לקריאה, ולפעמים לא צריך יותר מזה. יש בו גם קטעים מצחיקים והזויים, במיוחד בתאור המחזר האובססיבי והפרנואידי.
הדמויות הן חד-מימדיות ודי שבלוניות.