כנראה שהתגעגעתי קצת לידישקייט כי כשראיתי את הספר בספריה מצאתי אותו תוך שניה בידיים שלי. אני צריכה לאמר שבתחילת הקריאה הרגשתי דחיה מהעולם היהודי, האביון והמרופט. ניגוד של תחושות, דחיה ומשיכה.
במהלך הקריאה מגלים עם הביקורת של מנדלי כלפי יהודי העיירה הקרתנים ולפעמים גם בורים את החמלה הגדולה שלו גם כלפיהם, גם כלפי בעלי החיים שכולם ברואים של אלוהים. מנדלי אהב את הטבע ונמשך אליו ועם זאת היה חלק מהעיר על שווקיה, אנשיה וחמוריה.
חשבתי לזנוח ביקורת על הספר הזה, אבל לא, מגיעות למנדלי מוכר ספרים ולעולם הנעלם ההוא כמה מילים, בסופו של דבר קשר דם זה קשר דם.










![אני קלודיוס [מסדה]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers20/205673.jpg)





