שטחי עד מביך, במיוחד על רקע הנושא הרגיש שרם אורן בוחר לעסוק בו. הדמויות נבובות כמו בלון של דורה בקניון פתח תקווה. נדמה כי מיכאל בורשטיין הועתק מסרטי שנות התשעים בכיכובו של צ'אק נוריס, ואילו אלזה היא שיבוט של קרואלה דוויל. לאורך כל הספר לא יכולתי להימנע מלשמוע בתוך ראשי את מנגינת הנושא מסדרת הסרטים האגדית "רוקי". רם אורן כמלצר שנדרש להחליף את שף המסעדה, ממגוון חומרי הגלם האיכותיים שברשותו המוסד, השואה, הטרור העולמי, הקמת מדינת ישראל, הוא רוקח בלילה חסרת טעם וריח. עלילת הספר מתקדמת במהירות מסחררת עד כדי בחילה. הסופר אף מטיב לפלפל את הסיפור בתיאורים קולינריים המעידים ביתר שאת על משכורתו השמנה במערכת ידיעות אחרונות מאשר על כשרון הכתיבה שלו. ולסיכום, נושא השואה, היהדות וערכי המדינה הם נושאים רגישים שלא כדאי לגעת בהם ביד עיתונאית דביקה.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
