• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
רופא כפרי [מהדורת 2000]

רופא כפרי [מהדורת 2000]

מאת פרנץ קפקא

הביקורת של Schuster

תמונה של Schuster
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
רופא כפרי [מהדורת 2000]

רופא כפרי [מהדורת 2000]

מאת פרנץ קפקא

הביקורת של Schuster

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של Schuster
הוצאה לאור:עם עובד
שנת הוצאה:2000
סדרה:ספריה לעם #463
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
Voomer
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 11 שנים

“ציפורן אחר לולאה, ציפורן אחר לולאה, שורה גוררת פסקה, ליל הציפורניים הארוכות פוער לועו. מראה ברק לא נ”

2/11
ביקורות על רופא כפרי [מהדורת 2000]
הבאה
IMeyer
לפני 12 שנים

“פרנץ קפקא, כפי שהיטיב לתארו הד"ר הנרי אונגר באחת מהרצאותיו בעניינו, הוא "האדריכל הגדול של הרס המושג”

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 11 שנים•1 דקות קריאה

קפקא הוא הסופר שכתביו הם אולי הקרובים ביותר אל ליבי.
ההיתקלות הראשונה שלי עם קפקא, כנער, הייתה התגלות אמיתית עבורי. היו גוגול ודוסטוייבסקי ובולגאקוב ונאבוקוב ופלטונוב וקאמי ופרוסט ובקט, ועוד ענקיים אשר נערצים עליי מאוד,
אך החדירה אל נפשי, התחושה שאני פוגש כאן בדבר שיש לו משמעות גדולה עבור אישיותי, הייתה חזקה מכולם אצל קפקא.
הספר מאגד בתוכו קטעים קצרים, סיפורים ונובלות שיצאו לאור בימי חייו, ותורגמו מצוין בידי אילנה המרמן.
קטעי הפרוזה בתחילתו של הספר, שחלקם הגדול אינו עולה על עמוד וחלקם הקטן גם לא על מספר שורות בודדות,
מרהיבים בחלקם, וראויים ומצריכים התעכבות חוזרת בזמן הקריאה.
בין שאר הסיפורים החשובים של קפקא המופיעים כאן בקובץ, מופיע 'הגלגול', שהוא אחד הסיפורים הגדולים בהם נתקלתי
ואחד הסיפורים הקרובים ביותר לליבי.
היה עונג גדול להיפגש עם האוסף החשוב הזה, שכולל בתוכו חווית קריאה מיוחדת, שהיא איננה מצחיקה או קלילה או אוורירית, וגם לא בהכרח תמיד נעימה. והרי קפקא מעולם לא כתב בקלילות או אווריריות וכתביו מעולם לא העלו צחוק בקוראיהם, אך עשו הרבה הרבה יותר מזה. על כל פנים עבורי.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של תאיר בן יוסף
תאיר בן יוסף
תמונה של סוריקטה
סוריקטה
תמונה של רץ
רץ
ח
חובב ספרות
תמונה של צילה
צילה
תמונה של שירה36
שירה36
תמונה של yaelhar
yaelhar
תמונה של זה שאין לנקוב בשמו
זה שאין לנקוב בשמו
11קוראים|גיל ממוצע58|55%נשים

על המבקר

תמונה של Schuster

Schuster

חבר מזה 12 שנים
28 ביקורות•266 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות קלאסית•ספרות מקורית
תמונה של Schuster
Schuster
חבר באתר מזה 12 שנים
ביקורות28
לייקים שקיבל266
דירוג ממוצע4.6 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת15ספרות קלאסית3ספרות מקורית3

דיון על הביקורת

3 תגובות
IMeyer
IMeyer•לפני 11 שנים

כתבת יפה מאוד.

נצחיה
נצחיה•לפני 11 שנים

קפקא הוא סופר דגול.

כשהלכתי לקרוא את הטירה ואת המשפט, עשיתי את זה מתוך תחושת חובה, והופתעתי מההנאה הרבה שהיתה כרוכה בקריאה.
שין שין
שין שין•לפני 11 שנים

אני מזדהה מאוד עם מה שכתבת.

3 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של Schuster

הסיפור העצוב שלא ייאמן על ארנדירה התמה וסבתה האכזרית

הסיפור העצוב שלא ייאמן על ארנדירה התמה וסבתה האכזרית

גבריאל גרסיה מארקס

הגרוטסקה הפאנטסטית של גרסיה מארקס היא פלא.

כמה נדיר הוא למצוא מזיגה כה אינטליגנטית בין הסוריאליסטי, כזה הגדוש עדינות ויופי ושמחה וחוכמה, כזה המפיץ רוגע המדמה לעיתים תחושת רחף, ויחד עם זאת ובאותה העת, דרים בה באותה מזיגה, ואף באותה החלקה, הקדרות והעצב והקושי והבדידות והדכדוך והמכאוב והצער וחוסר האונים, מנת חלקה של המציאותי. פלא אמיתי הוא לפגוש ביצירת אמנות המשכילה לשלב בוירטואוזיות את הסוריאליסטי עם הריאליסטי. את הגרוטסקי עם המציאותי. את הפלא עם שאינו פלא. את הקסום עם שאינו קסום. מארקס עשה את זה בצורה מרהיבה, אולי המרהיבה ביותר במאה האחרונה.

זהו אינו הספר הכי טוב של מארקס, בטח לא, אך הוא מצוין ונמצאים בו אלמנטים רבים ממארקס הגדול, מארקס של מקונדו, והוא ראוי ליחס בעיני אוהבי ומוקירי הסופר ואוהבי ומוקירי הגאונות.
בקובץ הזה יש לי אהבה לכל הסיפורים, ובמיוחד אל אחד הקצרים ביותר, הוא האיש העלוב והמוזנח, הזקן עם הכנפיים העצומות. הסיפור הסתום לחלוטין (סתום במובן חוסר הפשר הברור לעין שבו) סיפור הנפתח באותו רגע עלום חסר פשר והקשר ומגיע אל קצו באותו רגע עלום חסר פשר והקשר, בהופעתו של הזקן הגרוטסקי הנלעג, אשר הופעתו החריגה וייחודיותה, המוזנחת והנלעגת למראה, מביאה עליו את רוע אנשי הכפר, את רוע האנושיות הרובץ באנושות. זה הטבוע בכל האדם. רוע וסבל שהיה מנת חלקו עד שהוליד עצמו מחדש וצבר כוחותיו לגאול עצמו מאיתנו.

ישנם, כאמור, בספר הזה ובסיפוריו, מספר אלמנטים המרכיבים את הייחוד הגדול של מארקס ומשופעים בחוכמתו ובכישרונו של אחד הגדולים ביותר שהיו לנו, ויצירותיו הן אלו שעודנן מחיות את רוחו, ובעוצמה שלא פגה ולא תפוג עוד הרבה שנים. בספר זה נושבת רוחו של מארקס בכל מילה, בזה לא מוטל ספק.

אם כן, כדאי וראוי לכל אוהב ואוהבת ספר, ובוודאי לכל אוהב ואוהבת מארקס, לא לפסוח על ספר זה.

לפני 11 שנים•Schuster
בדמי ימיה

בדמי ימיה

ש"י עגנון

חוות דעת זו מתייחסת בעיקרה לנובלה בדמי ימיה.

היום הוא יום פטירתו של ש"י עגנון, שמואל יוסף, מי שעשוי להיזכר עוד שנים ארוכות כסופר הגדול ביותר שכתב בעברית, הסופר שהוא הוא הדבר האמיתי שיש לספרות שלנו להציע. עברו ארבעים וחמש שנים מיום פטירתו, נדמה לי אם כך שזהו זמן לא רע לומר כמה מילים על יצירתו, ובייחוד להתמקד באחת היצירות החשובות שלו, אחת היצירות הגדולות העמוקות, העצובות המדכדכות והנפלאות ביותר שיצר בכישרונו הרב, ואחת מיצירותיו האהובות עליי ביותר באופן אישי.

השפה הייחודית של עגנון משמשת עבור מספר רב של קוראים, נלהבים יותר ופחות, כסמן מזהה לאיש ולדרך סיפורו. כתיבתו משלבת באופן כמעט ייחודי, נגיעה עדינה בעלת נופך של אגדיות, ארכאיות תנ"כית עמוקה, אילוזיות רבות מן המשנה והגמרא ועולם הספר היהודי, ומכוסה בעברית עשירה בעלת ניחוח גליצאי משכר וקול דק של מספר יודע סתרים ולב.

השילוב הזה מופגן בהצלחה רבה ומרתקת בנובלה 'בדמי ימיה'.
'בדמי ימיה מתה אמי, כבת שלושים שנה ושנה הייתה אמי במותה, מעט ורעים היו ימי שני חייה'. יומנה של תרצה שסיפורה של אמה ואהובה שהופרדו בשנים שקדמו ללידתה הופך למסך שחור חונק שרובץ על לבה של תרצה, מונח מול דרכה וחוסם את עתידה, חוסם את פיתוח אישיותה וחשיבות עצמאיותה. תרצה, שהופכת שפחה של עברה הקשה של אמה, ומשתעבדת, מחוסרת כל סיכוי לעולם משלה, לניסיונות לתקן ולרצות את זיכרונה המדוכא והחנוק של אמה.

חייה של תרצה מתוארים ביד אמן נדירה.
הנובלה כתובה בגוף ראשון בידי נערה-אישה. עגנון מצליח לחיות ולהחיות דמות נשית בעלת מחסומים וקשיים נפשיים בהצלחה מאד מרשימה, סיפור שמעורבים בו חיי הגולה המורכבים ודילמות יהודיות מורכבות ומעל לכל אלה, דילמות אנושיות מורכבות ומדכדכות. הנובלה הזו מעידה, אולי מעבר לשאר יצירותיו, שמדובר באדם בעל הבנה גבוהה במיוחד בנפש האדם. הבנה שמזכירה נפילים מפוארים מתקופות אחרות בעולם הספרות.

חוות הדעת הזו היא בבחינת ניסיון לשיר הלל לסופר מיוחד באיכויותיו ובעומקיו, שלשמחתי כתב בשפת אמי, ויש לי הגישה לשפת כתיבתו המקורית.

לפני 11 שנים•Schuster
לוליטה

לוליטה

ולדימיר נַבּוֹקוֹב

לו-לי-טה.

איזו פסקת פתיחה. איזה מעדן ספרותי מושלם.
ולדימיר נאבוקוב טען בכל מקום שיכול היה, כשנשאל וכשלא, שאין ספר צריך לספק אלא חוויה אסתטית. הזרם המחשמל שנע דרך חוליות עמוד השדרה במעלה הגב הוא המשאלה מספר טוב, הוא מבהיר בביוגרפיה המרהיבה שכתב על גוגול. אין שום סיבה לחפש אחר מסר או רעיון כשמדובר ביצירה ספרותית. החתירה של הקורא אמורה לנוע אל עבר העונג האסתטי, הצורני, המביא עמו את הזרם המיוחל, המחשמל המצמרר והמענג, שביכולתנו להשיג מתוקף היותנו בעלי חוליות. משהו מעין אוננות אינטלקטואלית.

נדמה לי שביצירה הזו נבוקוב השיג את שרצה בצורה מושלמת. לוליטה הוא מן הרומנים המחושבים בכל הזמנים, אם לא המחושב שבין כולם. גדושות בו כל שורה ופסקה רמזים ודימויים מתעתעים ומדוקדקים, עוד דימוי בצד ימין ועוד מחשבה שבאה בהקיץ בצד שמאל, וכל אלה מתאגדים יחדיו לכלל סיפור אחד מבריק. סיפורו של הומברט הומברט ותשוקותיו, המבעירות ומכלות כל העומד והעומדת בדרכה של התשוקה שמבעבעת בו, עד חורבן, כשבמוקד סיפורה של לוליטה, שאל כיבושה הוא דוהר.

את הרומן הזה, כידוע, כתב נבוקוב באנגלית, שפה שאינה שפת אמו, בה הוא הצליח להביא את מה שמכונה 'פעלולי שפה ולשון' לשיא.

כל קורא של לוליטה מדגיש ונפעם חזור ושוב מן המיומונות הגדולה - שבספר הזה מגיעה לשיא - בה משיט בסערה מכל כיוון נבוקוב את הקורא בין חיבור מסוים אל הדובר, ובין התפכחות שמדי פרק מבזיקה בנו כשאנו מבינים את מעשיו. כל זה נכון, ואני שותף לתובנות האלו, אך במיוחד זהו ספר שזועקת ממנו בכל שורה אמנות הכתיבה, אמנות הסגנון, תחכום. הכתיבה של נבוקוב מלאה בסטייל, הפסקאות שלו, חלקן, הן מהמדהימות שאני מכיר. לנבוקוב היה סטייל. היה לו גם הומור נהדר. ובכלל, נדמה לי שלא אחטוא לאמת אם אומר שנבוקוב הצליח לכתוב כמו שהוא דרש שצריך רומן טוב להיכתב. וכשהתוצאה כל כך טובה כמו במקרה הזה, נותר רק להעריץ חרש. ולהתענג.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•Schuster
מכתבים לידיד גרמני

מכתבים לידיד גרמני

אלבר קאמי

ברגעים מערערים של תהיות וחיפושים אחר שביל ברור בדרך הצדק, אין פנס מחשבתי ומוסרי טוב יותר מאלבר קאמי.

לאחרונה, דבר שבין השאר התבטא בכמה חוות דעת שכתבתי כאן, אני פותח בכתבי קאמי, חלקם בפעם השנייה והשלישית וחלקם המועט גם בפעם הראשונה. בכל קריאה של קאמי אני חווה חוויה משולבת, חוויה שהיא ספרות במיטבה, כתיבה ברמה גבוהה מאד ומענגת במיוחד, וחוויה שהיא הבחנות ותובנות, הן אשר בכל מפגש מוסיפות רובד מסוים לאישיותי ולצורת חשיבתי.

כל התוודעות כזו לקאמי - בין אם ספרותית, במקרה של יצירות מופת כמו הזר, הדבר והנפילה ובין אם רעיונית פילוסופית במקרה של יצירות עמוקות ועשירות מאין כמותן בצדן התבוני כמו המיתוס של סיזיפוס, האדם המורד ואחרים - זו התוודעות מיוחדת. גדולתו של קאמי מורגשת בכל מגע עם כתביו למן הרגע הראשון. יש שם גדולה, יש שם תבונה מרהיבה שמשתלבת במיזוג נדיר עם אנושיות גדולה המחוברת לאנשים, לאדם. קאמי הדגיש בהרחבה רבה, ובכמה הזדמנויות, את הקשר שצריך ומחויב להיות לאמן עם החברה בה הוא חי. נדמה לי שכתיבתו על סוגותיה השונות מוכיחה כי עמד במה שדרש, ובצורה מעוררת הערצה.

לגבי הספר לשמו התכנסנו, המכתבים הללו לידיד הגרמני - אשר נטען בכמה מקומות כי מדובר באקזיסטנציאליסט (שהתנגד להגדרתו ככזה) החשוב והנודע , הפאשיסט-נאצי, מרטין היידגר - שנכתבו במחתרת הצרפתית בזמן המלחמה בכובש הנאצי, מיועדים, על פי דברי קאמי עצמו, "לשפוך מעט אור על המאבק העיוור שהיינו שרויים בו, ועל ידי כך לעשותו יעיל יותר", קאמי מבהיר שה"הם" במכתבים אלו הנאצים, לא האומה הגרמנית בכללותה, וה"אנחנו" אלו "האירופאיים החופשיים, לא רק הצרפתים". ובכן, זהו המאבק בין שתי גישות שלחמו בימי הרצח באירופה של אמצע המאה ה-20, הוא מדגיש, לא בין שתי אומות.
מכתבים אלו נושאים בתוכם את תפיסתו של קאמי, את דעותיו ואת ניתוחיו לאותם הימים הנוראיים והמדממים באירופה של אמצע המאה ה-20, מהם גם ניתן להשכיל על תפישתו את תהליכי החברה ואת חיבוטי היחיד בדבר הנושאים הללו.

וכך כתב קאמי בהקדמה לפרסום המהדורה האיטלקית של ספר ארבעת המכתבים,
"איני מתעב אלא את הרוצחים. כל מי שיחפוץ לקרוא את ה"מכתבים לידיד גרמני" מתוך היבט זה, היינו כמסמך של המאבק נגד האלימות, יסכים עמי, כי יכול אני לומר כעת שאינני מכחיש מן הנאמר בו ולו גם מילה אחת".

המכתבים האלו הם גם כן, וזו היא כבר תוספת תוצרת ראייתי האישית, הזדמנות טובה מאוד לחזות בגדול רוח אמיתי בימים של זוועות נוראות ומאיימות, ימים של התפרצות הר געש שכולו שנאה ולאומנות וגזענות ואלימות. ימים בהם התבונה נעלמה והבערות התפשטה והיכתה בכל העומד בדרכה. כמו הדבר.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•Schuster
נאומים בשוודיה

נאומים בשוודיה

אלבר קאמי

הספר, הספרון הזה, שלא מגיע ל-100 עמודים, אינו עומד בפני עצמו כספר הגות פילוסופי או כספר אידאות של קאמי, אך משמש ביעילות לא מבוטלת כפרט נוסף ודי משמעותי בבניית דמותו של קאמי. בזאת אני מתכוון לשני צדדים בו שניתנים להתמקדות פרטנית, זה האישי-האישיותי וזה הספרותי-פילוסופי-רעיוני.

מיד לאחר פתח-הדבר שכתב דוד אוחנה, מופיע מתומלל בעברית הנאום של אלבר קאמי. הנאום שנשא באולם הקונצרטים השבדי בשטוקהולם בטקס פרס הנובל.
הנאום הזה - שאפשרי, דרך אגב, להאזנה ביוטיוב - מכיל בתוכו כמה נקודות מרתקות ועשירות בנוגע לקאמי. ישנו הפן האישי שניתן על ידי התייחסותו ונתינתו את זווית ראייתו הפרטית בנוגע לבחירתו כזוכה הפרס, שבו קשה שלא לשים לב לצניעותו הפשוטה והכנה, וממשיך עם התייחסותו לעמו הסובל ולמולדתו אלג'יריה, שהייתה אז נתונה במאבק מדמם וקשה על חירותה.
לאחריה נכנס מהר מאוד קאמי לתחום ראייתו את האמנות,יחסיו של קאמי עצמו עם האמנות ויחסו של דמות האמן עם האמנות. - נושא זה הוא מרחיב ארבעה ימים מאוחר יותר בנאומו באוניברסיטה - בתחום הזה נחשף הפן השני של קאמי בספר הזה, הצד הרעיוני והאמנותי שלו. ראייתו את האמנות, את חובות האמן, את מעמדו של האמן מול האמנות ויחס המרחק והקרבה בין החברה שבה חי האמן לבינו, היא מרתקת ומעוררת מחשבה.

בין שני הנאומים שנשא - זה בפרס הנובל, וזה ארבעה ימים מאוחר יותר באוניברסיטת אופסלה - הגיע לפגוש קבוצת סטודנטים לשיחה שהפכה לגילול טענותיו הזועמות של סטודנט אלג'יראי כלפיו, שחלק מהטיעונים שנאמרו שם ילדו את האמירה של קאמי 'בין הצדק לבין אמי אני בוחר באמי', אמירה מעניינת מאד שבגרסתה זו שנודעה בציבור, עוותה לגמרי מהקשרה המקורי, המובא בספר.

הנאום השני הוא ההרחבה המרתקת מאד לתחום שהתחיל לפתוח אותו קאמי בנאום הנובל, והוא האמן והאמנות, האמן וחברתו והאמן ותקופתו. אמירותיו של קאמי ורעיונותיו מרתקים כתמיד, מעוררי מחחשבה ועניין והערכה לאיש המיוחד הזה.

פרק מרתק ומעשיר הוא פרק הזכרונות של העיתונאי השבדי גוסטב ביורסטרום, המתארים מנקודת מבטו את קאמי בשהייתו זו בשבדיה.


הספר הזה מומלץ לכל אוהבי קאמי האיש, הוגה הדעות והאמן.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•Schuster
המיתוס של סיזיפוס [מהדורת 1978]

המיתוס של סיזיפוס [מהדורת 1978]

אלבר קאמי

על אלבר קאמי אין צורך גדול להרחיב, גדולתו ידועה בכל ולכל, תובנותיו העמוקות עומדות בגאון ועודנן משפיעות ומעוררות תגובות ופרשנויות, אבל עבורי יותר מהכל הוא נפש קרובה. לעיתים די נדירות פוגש אדם בטקסטים מכוננים לחייו, כאלו שהבעירו את נשמתו, שהיו עבורו כמגע צורב של ברזל רותח, ומאידך, וזהו צידו השני של אותו המטבע, וגם הוא קורה לעיתים די נדירות, פוגש אדם בטקסטים וברעיונות שנוגעים בנפשו ומשמשים לה כמרגוע, כמזור שמשקיט ומנמיך את הבערה הגועשת ומשמש כממלא החסר. עבורי, או על כל פנים אז, בקריאתי הראשונה, המיתוס של סיזיפוס שימש כצד השני של המטבע, הוא הצד המרגיע בעומקו, המכסה תהומות פעורים בנפשי. 'המיתוס' הציע לי דרך שונה, מופלאה בחכמתה, לראיית חיי. הספר הזה מונח תדיר על יד מיטתי - יחד עם עוד כמה כתבים אשר קרובים לליבי - ובהם, מדי פעם בפעם, ברגעים נמוכים וגבוהים כאחד, ברגעים חשוכים ושחורים כשנדמה לי שאני נמצא בתחתית, וברגעים גבוהים בהם אני חש יציבות על הקרקע, ברגעים אלו כאחד, אני פותח את הספר הזה ומניח את ליבי בין דפיו.

אהבתי והערצתי הגדולה לאלבר קאמי וליצירותיו הספרותיות וההגותיות המופלאות, קיימת ועומדת גם במישור ההגותי-הפילוסופי, וגם במישור הספרותי, שבשניהם הוא מהגדולים שהתהלכו בינינו, בהומניות העשירה והמיוחדת ובהתבוננותו מלאת החכמה והרגישות, אותם ידע בתבונה להעביר על הדף, בימי זוועות מחרידות ובימי זוועות פחותות בהם חי.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•Schuster
תהלה / השנים הטובות

תהלה / השנים הטובות

ש"י עגנון

לאחרונה נתקלתי, באופן די מקרי ולא מתוכנן - עת צללתי לעומק צדו הפנימי של מדף הספרים התחתון והעבה שלי - בכריכה הבלויה והדקה למדי המאכלסת בתוכה את תהילה של עגנון. מאחר וימים רבים ודי ארוכים עברו מאז הפעם האחרונה שלקחתי את הכריכה הבלויה הזו אל ידיי ונפתחתי אליה, החלטתי מתוך להט מסוים למתוח אצבעי ולגעת בשפה המשויפת, המקופלת, והעדינה כל כך של עגנון.
נשארתי יושב בפינת החדר כשגבי צמוד אל הקיר בקוראי את השורה הראשונה ונותרתי בעמדה זו עת הפכתי את הדף האחרון.
מבין כל הסיפורים של עגנון, תהילה, כך נדמה לי, הוא הסיפור בעל הטון הקסום מכולם. בכך אני מתכוון לנופך האגדי שנישא כבר מתחילתו. האווירה הפאנטסטית עוברת ונשמרת בו מתחילתו עד סופו, קסמו של הסיפור הזה - המאיר את ירושלים באור היפה ביותר שהייתי עד אליו בחיי כקורא ספר - רב, הוא נעים. הייתי אולי מעז לדמות את התחושה שנובעת מן הספר הזה לתקרת עננים לבנה ועדינה שנחה על קודקוד הראש בשלווה ומציפה רוגע פלאי. עגנון הוא סופר גדול באמת. שפתו עשירה ומיוחדת וירידתו אל נפש דמויותיו היא מרשימה בעומקה בצורה יוצאת דופן. עולמו הפנימי נשפך ונודף בכל מילה ובכל שורה בספריו. ניכר שעולם היהדות היה עולמו ועולם המושגים שלו היה מורכב בחלקו הגדול מענינים שביהדות. ויש בזה יופי לא מבוטל.

לפני 11 שנים•Schuster
מיכאל שלי

מיכאל שלי

עמוס עוז

אני אינני חובב גדול של ספריו של עמוס עוז. ככלל אינני חובב גדול של ספרות מן הסוג שעיקר תוכנה ועיקר כוחה ועיקר ייחודה הוא ביפי המילים והמטפורות שבה. כזו שמשופעת וגדושה גיוון עשיר של מילים ומילים נרדפות, משחקי מילים ושיוף משפטים. אוצר מילים ועושר דימויים הם כמובן, ביסודם, אינם דבר רע, אך נוצרת אצלי בעיה כאשר זהו עיקרה של היצירה, כאשר היצירה מסתכמת ברובה במאמץ העילאי והרב-מדי בחיפוש אחר המילה הנכונה והצמדתה והלחמתה למשפט מדוקדק, כשהעושר המילולי הופך לכוח של הספר.
אני במידה כלשהי רואה את כתיבתו של עמוס עוז כנגועה במאפיינים האלו. האהבה הכבדה שלו למילה ולמשפט. אני לא מוצא עושר רגשי ביצירותיו, סערות ומלחמות הנפש של הדמויות ביצירותיו אינם מספקים אותי. האהבות ביצירותיו לא מרשימות אותי במיוחד.
אך אולי יוצא דופן מן הבחינה הזו הוא הרומן הזה, מיכאל שלי.
אני לא חושב שניתן לומר שזו יצירה אהובה עליי, או קרובה לליבי, או יקרה לי במידה זו או אחרת, אבל זו בהחלט יצירה שאני רואה אותה כטובה. סיפור אהבתם המורכב, הסוער והבעייתי של חנה ומיכאל על הרקע הירושלמי, המשתקף בצורה יפה להפליא בספר, ריתק אותי והוציא אותי מן האפאתיות הדי קבועה שלי בכל הקשור ליצירותיו של עמוס עוז. מן ההיבט הזה, זהו ספר יוצא דופן ברזומה הספרותי שלו, לכל הפחות בעיניי.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•Schuster
רציתי לשאול אותך, פרופ´ ליבוביץ... - הוצאה מחודשת

רציתי לשאול אותך, פרופ´ ליבוביץ... - הוצאה מחודשת

ישעיהו ליבוביץ

אוסף משובח ויעיל של מגוון רחב ועשיר של מכתבים שנשלחו, ממגוון גילאים ואוכלוסיות, לפרופ' ליבוביץ' וממנו במרוצת השנים.

קשה שלא להתפעל ולהשתאות אל מול נגישותו המופלאה של ליבוביץ' - שהוא בעיניי, לפחות מן בחינת העושר האינטלקטואלי, הדמות הגדולה ביותר בתולדות המדינה הזו - נשלחו אליו מאות ואלפים של צרורות מכתבים בידי ילדים וילדות, נערים ונערות, מבוגרים ומבוגרות, צעירים המתקרבים אל הדת, צעירים היוצאים מן הדת, חיילים וחיילות, הורים שכולים, אנשים עם דילמות מוסריות, אנשים במצוקה, אנשים ברווחה.
מכל הפינות והחרכים הפזורים ברחבי הארץ. ואל כולם, ללא יוצא מן הכלל, ענה באריכות ובהרחבה. לא היה מכתב, לא היה דף, לא הייתה שאלה שנשלחה אליו ולא זכתה להתייחסות ראויה. בין אם מדובר בבחור שקיבל צו גיוס מילואים לשטחים וחוכך ומתייסר בשאלת הסירוב, ובין אם מדובר בשאלת תם של ילדה מכיתה ז' בעניין יחס תורה ומדע. זהו, אולי, המרכיב המרכזי בסוד קסמו של האיש המיוחד הזה. הנגישות הפנומנלית לכל, היא המעידה על צניעות פנימית רבה שראויה להערכה גדולה.
יחד עם זאת, מגוון מכתבים באוסף הזה חוזרים על עצמם מספר פעמים, זאת משום שנשלחו אליו כמות גדולה של שאלות זהות שוב ושוב (דבר המבהיר שוב עד כמה סבלנותו הייתה מופלאה).
הספר מסודר בתוכן העניינים על פי נושאים, לא על פי זמן כתיבת המכתב, מכאן שניתן לדלג ולנוע בין הנושאים. נקודה מעניינת נוספת שאני ממליץ לשים אליה לב בשעת הקריאה, היא התייחסות לתנודות בין אופן תשובותיו ודעותיו לאורך השנים. כדאי לשים לב להבדלים ביחסו ובפתיחות דעתו לנושאים מסוימים במכתבים משנת 50, כשהיה צעיר יותר, ובין מכתבים משנת 85, כשהיה מבוגר יותר. זהו מחזה מעניין ויפה בשוני המחשבתי שעבר אדם לאורך שנים.
בימיי כנער, הספר הזה היווה מקור מועיל עבורי למענה על שאלות מסוימות שנקרו במוחי ללא מענה, ובמכתביו של ליבוביץ' מצאתי את שחיפשה דעתי.

לפני 11 שנים•Schuster

ביקורות נוספות על "רופא כפרי [מהדורת 2000]"

רופא כפרי [מהדורת 2000]

רופא כפרי [מהדורת 2000]

פרנץ קפקא

כמעט ואין נפילות. לצד הגלגול, סיפורים כמו אמן הרעב, פסק דין וכיו"ב.
חובת קריאה

לפני שנה•
★★★★★
•שנירשאמי
רופא כפרי [מהדורת 2000]

רופא כפרי [מהדורת 2000]

פרנץ קפקא

כאשר יגורתי בא לי. שנים חשבתי שקפקא הוא סופר דכאוני ולכן נמנעתי מלקרוא אותו. אבל בזמן האחרון החלטתי שלא יתכן שעם כל הספרים שאני קוראת לא יימנה הסופר הקלאסי הזה.

קפקא כמו סופר טוב בוחש בנפש האדם גם כיצור חברתי וגם במיפגשים עם הממסד והמערכת הביורוקרטית. ובכן בדרך כלל האדם יוצא וידו על התחתונה.

אז מה הבעיה? הענין הוא שסופרים כמו דיקנס וגוגול וגם חנוך לוין וקישון מצאו את הגיחוך והחיוך שבמיפגש של האדם הקטן עם הרשות וההיררכיה ואילו קפקא לוקח את זה בכבדות וביאוש.

רופא כפרי הוא סיפור אחד מיני רבים בספר הזה, והסיפור שהכי נגע בי היה "הגלגול" שהוא גם סוג של שיא אפסותו של האדם כולל במשפחתו שלו (טוב, הוא הופך פה לאיזה שרץ, בררר....), כמה שניסיתי להימנע מלקרוא אותו כך בסופו של דבר חמלתי עליו.

רוב סיפוריו מראים את אוזלת היד וחוסר האונים בסיטואציות שונות בחיים, העניין הוא שהחיים של כולנו מורכבים ויש בהם רגעי אושר ושמחה ואפילו נצחונות קטנים או גדולים לצד רגעי פאשלות וכעסים. קפקא מתרכז רק באבוד.

אני מעדיפה למצוא בסיפורים גם רגעי חסד.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•אלזה
רופא כפרי [מהדורת 2000]

רופא כפרי [מהדורת 2000]

פרנץ קפקא

ציפורן אחר לולאה, ציפורן אחר לולאה, שורה גוררת פסקה, ליל הציפורניים הארוכות פוער לועו. מראה ברק לא נראה וקול רעם לא נשמע, מיצג מזהיר של כבלי מתכת מוצקים ובטוחים מתוחים מן מהשמיים לרגבי האדמה. טאק וטאק, ברק לא נראה, רעם לא נשמע, מופע היפרמות הכבלים החל בדממה, אחד אחרי זה שלפניו, ראשו של זה על עקבו של זה, הם קורסים, בטור, מופע השקיעה מתבצע על בהונות. הרי ביטחון מבוצרים ומפוארים מתגלים כמשקעי בוץ, כאן בטון הוא אפילו לא חימר, נותרה רק דלת. הסיכה החדה פגשה את בובת הגומי.

משונה היא ההחלטה לדון בקפקא, לכאורה ברורה מאליה ועם זאת ממולכדת היטב. ישיבה מתוחה ומפוסקת מול מסך המחשב, תנועתו של הראש סביב צירו מתבצעת בזריזות קבועה, פניה של המקלדת השחורה מתחלפים באורו הלבן של המסך השחור, דילוגם הקפוץ של הידיים המסיירות, נעות בחשיכה בין מיצג ספלי קפה עירומים ובין המאמץ שבריכוז הדעת בדמותו ובתוכנו של מי שראוי להיצרב בתודעה כאדריכל ההרס הגדול, פקידו של השאול, מתיר חבלי היציבות ומחסלה של תחושת הוודאות, מערטל הלוחמים משריונם והנרטבים ממטריותיהם, פושט פשוטי העם ממעיליהם ובעלי השררה מעניבותיהם.


יש כאן, בגרסה המחודשת ובתרגום המחודש והמצוין לאוסף הקטעים והסיפורים העצום בחשיבותו ובערכו הזה, מכל וכל. לפנינו מופע תעתועים אפלולי תוצרת מכחולו הדק של צייר המבוכות האנושיות הצ'כי,
קטעים קצרים, סיפורים קצרים, סיפורים קצרים פחות, משלים ונובלות, כולם מן החשובים והמרכזיים במטען האמנות של קפקא. ההוצאה המחודשת נוחה למפגש, מעין כרטיס עלייה לרכבת מהירה יותר, הנעה במסילות יציבות יותר ומאובזרות יותר על אותה דרך עפר ראשית המובילה אל עבר עולם המבוכים הייחודי של השליט הבלתי מעורער של עולם זה.

מדובר בקובץ יצירות המאוגדות יחד לכדי אחד המורכבים והמפוארים מבין מטעי הפירות הספרותיים שמציעה המאה העשרים. למעשה, מן המיטב שמציע עולם האמנות המודרני כולו.
יחד עם זאת, כנראה מיותר הוא לציין הערות האומדות את מופלאותו של 'הגלגול', את פיתוליהם המחוכמים של קטעים כמו 'לפני החוק' ו'החולפים על פנינו', פרנץ קפקא בוודאי לא זקוק למליצי יושר.
מכאן שמאחר וברור לכל בעל תבונה שגדולתו האמנותית והפילוסופית של קפקא אינה מושפעת מחוות דעת זו או אחרת על במות האינטרנט, הטקסט הזה הוא מה שיש בידי להציע בכל הנוגע לתיאור תחושות וחוויות מכתביו של האיש והאמן.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•Voomer
רופא כפרי [מהדורת 2000]

רופא כפרי [מהדורת 2000]

פרנץ קפקא

פרנץ קפקא, כפי שהיטיב לתארו הד"ר הנרי אונגר באחת מהרצאותיו בעניינו, הוא "האדריכל הגדול של הרס המושג משמעות".
כתיבתו הכל כך בהירה, הכל כך חודרנית ושקופה שפוגעת ונוגעת, דוקרת בנפשו של האדם הנבוך, באי וודאותו ובחוסר אוניו של האדם אל מול קיומו האבסורדי והסתום, היא מקור ייחודו הגאוני של קפקא.
הקובץ פותח במספר פניני פרוזה פרי עטו, רובם קצרים מעמוד בודד, עליהם רצוי וראוי להתעכב פעמיים בזמן הקריאה.
בין קטעי הפרוזה והסיפורים הקצרים מונחת לה כמובן, בתרגום נהדר כשאר הקטעים והסיפורים, הנובלה המופתית הידועה 'הגלגול'. הקובץ מאגד כאמור אוסף סיפורים וקטעי פרוזה שראו אור עוד בחייו הקצרים של קפקא.
זהו באמת קובץ מבריק וחשוב של אחד מגדולי הספרות העולמית, במאה החולפת ובכלל, שקריאה בכתביו היא התגלות אמיתית.

לפני 12 שנים•IMeyer
רופא כפרי [מהדורת 2000]

רופא כפרי [מהדורת 2000]

פרנץ קפקא

קפקא לתרבות המערבית הוא כספארטה לאתונה. או שאולי קפקא לאתונה הוא כספארטה לתרבות המערבית. אני אבדוק ואחזור אליכם עם תשובה.
כך או כך, קפקא בסיפוריו הפנטסטיים (בשני המובנים) מעניק לקורא בר המזל את האפשרות לחויה חוץ גופית. סיפוריו הם מעין ניסויים בהנדסה גנטית על בני אדם בדיוניים, ולמרות שהם מייצגים כל כך את הזרמים המרכזיים באמנות ובבידור של המאה העשרים והלאה, הדמויות המוצגות בהן שונות מאוד מאלו הנוירוטיות אך חביבות או פסיכוטיות אך כריזמטיות שנפוצו בעקבותיו. אני מניח שהשוני העיקרי נובע מהשטחיות המכוונת הצפונה בהן, הנובעת מכך שלפסיכואנליזה אין מקום בעיצוב הדמויות שלו, להבדיל ממה שמתרחש ממנו והלאה. קפקא פשוט מתאר התנהגויות לא נורמליות של יצורים לא נורמליים בעולם שחוקיו (פיזיקליים או חברתיים) לרוב שונים מהמוכרים לנו, בלי לנסות לנתח את צפונות נפשן, שאמנם מתגלות מבעד למעשיהן המשונים, אך עדיין מותירות כר נרחב לפרשנות ולהשלכה של הקורא דפוק הנפש כשלעצמו (כמו כולם, סה"כ) את מכאוביו ומאוויו על הטקסט.
לא יודע מה רציתי לומר בזה, אבל לא נראה לי שאמרתי.

לפני 17 שנים•
★★★★★
•זהריקו
רופא כפרי [מהדורת 2000]

רופא כפרי [מהדורת 2000]

פרנץ קפקא

אחד הסיפורים החרוטים ביותר בזיכרוני תרתי משמע מקובץ סיפוריו של קפקא הוא ״במושבת העונשין״. מספר הרבדים העולה כבר במחשבה ראשונה מסיפור זה הוא כמעט אינסופי – כמו דימוי גורר משמעות שגוררת דימוי וכן הלאה. המכונה הדימיונית החורטת את חטאיו של הנגזר לדין היא דימוי של הכתיבה עצמה והכאב הכרוך בה יחד עם משמעות העונש כמצב קיומי של האדם וכסבל המתמשך עד מוות. ומיד עולים עוד רבדים – על האוטומציה של הסבל ויחד איתו תוצרו – האסתטיקה, האומנות עצמה – קליגרפיית הדמים שרבים אף מחכים אותה בכתובות קעקע על גופם (אם כי איני בטוח לגבי הבנתם עד תום את משמעות העניין). המכניזם היוצר את האסתטי הוא מופלא ואיום בו זמנית, כמו המחזה אדיפוס של סופוקלס – מופת של עלילה ומשמעות, מבנה כמעט מושלם אשר משמעויותיו לגבי האדם הן טרגיות. יצירתו של קפקא הינה ארס פואטית – היא עוסקת לא רק באדם אלא במשמעותה של האומנות וככזו הינה אחד הביטויים העמוקים ביותר לקשר שבין משמעות חייו של האדם והאמנות, שהקדשת חייו אליה הינה סבל מזוקק – וכתכלית הינה מייצרת אסתטיקה שבמרכזה סופו של האדם.

לפני 10 שנים•קיקלופ מכונת ספרים
רופא כפרי [מהדורת 2000]

רופא כפרי [מהדורת 2000]

פרנץ קפקא

האמת שאני שונא את קפקא. אני שונא את חוסר התקווה, את הפאסימיות המשתקת שלו. אבל הוא סופר מוכשר עד טירוף. כאן נמצאים כמה סיפורים קצרים וכמה קטעים קצרים מפורסמים שלו. חלק מהם אלגוריים, חלק מהם פסיכולוגים, אבל כמעט תמיד התיאורים של קפקא והדייקנות הפסיכולוגית שלו מדהימים.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•Salvatore_P
רופא כפרי [מהדורת 2000]

רופא כפרי [מהדורת 2000]

פרנץ קפקא

הספר כולל את כל הכתבים שקפקא פירסם בימי חייו, מה שאומר שהוא אינו כולל את הרומנים שלו שכולם פורסמו לאחר מותו.

קשה לכתוב ביקורת על קלאסיקה שכזו. חלק מהסיפורים עדיין רעננים כאילו נכתבו היום. הסיפורים הקצרים "הגלגול" ו"במושבת העונשין" הם חובה וכך גם כמה משאר הכתבים הקצרים כגון "דין וחשבון לאקדמיה" ורוב הסיפורים בקובץ "רופא כפרי" שהם נוקבים וחזקים. קטעים אחרים הרבה יותר קשים לעקיבה וכמה פשוט משעממים. בסך הכל, אני חושב שהדבר היחיד שאני יכול להגיד הוא שהספר שווה קריאה ולו רק בגלל ההשפעה העצומה שיש לו על התרבות שלנו. שווה לעבור גם את הקטעים הפחות טובים בשביל לצאת עם המטען הזה הלאה.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•Muhandes
רופא כפרי [מהדורת 2000]

רופא כפרי [מהדורת 2000]

פרנץ קפקא

המילים קצרות מדי כדי לכתוב ביקורת על קפקא. לא לכל הסיפורים התחברתי, אבל עדיין יש בכרך הזה אוסף עצום של יצירות מופת. לא פחות (וביניהן "הגלגול", "גזר הדין", "במושבת העונשין", ואולי הגדול מכולם, לדעתי, "לפני החוק") . וחוץ מיצירות המופת, כל מיני קטעים קצרצרים כמו "העצים", "הטיול הפתאומי", "החלטות" ו-"החלון הפונה אל הרחוב" למשל, ממש חדרו לי לתוך הנפש: תובנות שהכו בי תוך כדי קריאה.

לפני 19 שנים•סף