זו תזכורת אותנטית למלחמה קשה ואכזרית. שנכנסנו אליה בגלל בעיקר בגלל גבהות לב. נעשו טעויות רבות שנבעו מזילזול בכוחו של האוייב. הספר יצא זמן קצר מאד לאחר אותה מלחמה לכן הוא המיסמך המצמרר, הישיר, המתאר את הסיוט הזה.
משום מה נהוג להציג את המלחמה הזו כניצחון. לא היה שום נצחון. ניצלנו בזכות לוחמים שהבינו שזה על הבית. שמגינים על אמא ואבא. על האחים, על הנשים והילדים.
במשך השנים משום מה הפכו את המחדל הזה לנצחון.
לא כך היה, את התוצאות של ה"נצחון" הזה אנו ממשיכים ומשלמים עד היום. איבדנו יקרים, אבדנו מכוח ההרתעה שלנו.
החלטות מוטעות שהתקבלו על ידי הדרג המדיני בעיקר הביאו עלינו אסון וכמעט שואה.
כך היו פני הדברים וכל ניסין להציג זאת אחרת. ישנם הטוענים שההצלחה -הנצחון הוא בכך שלמרות שהופתענו הצלחנו להדוף אותם. זה לא היה נצחון. זה היה מחדל נורא שיש ללמוד ולהפיק את לקחיו, להנחיל את מורשת הגבורה של הלוחמים בהחלט כן.
אבל לזכור שזה מחדל, מחדל נורא. כך לראות זאת כך ללמד זאת.












