אני אחלק ת הביקורת לכמה חלקים (וכן, אני לקחתי את הרעיון מביקורת)

החלק הטוב: הדמויות. הדמויות הן הד בר הכי טוב בסיפור; קל כול כך להתחבר לדמויות הטובות ולשנוא את הדמויות שרעות. בוא ניקח לדוגמה... את קלייר! לא, זה לא טוב. את ג'יימי!. לא, אני רוצה לקחת דווקא את אחד הדמיות השוליות- האח אנסלם!
כן, דווקא הוא. אבל הוא דווקא חשוב לקלייר. הוא מארח לה חברה כשג'יימי חלה ואף מילא את תפקידו, הוא עזר לקלייר להישאר אופטימית במצב הבין חיים ומוות שלו. אוקיי, בוא נשאיר את הדמויות השוליות בצד וניקח את גיבורת הסיפור! קלייר ביצ'ם-רנדל-פרייזר, העובדה שאחד משמום המשפחה שלה הוא רנדל מטרידה, כי במהלך הסיפור... השם הזה נהיה מרתיע מסיבה שלא אגלה :X. עכשיו בוא ניגש לאופי של קלייר ולדברים המאפיינים אותה: קלייר היא דמות, שכמו שאמרתי; קל להתחבר אליה! היא עדינה, אבל לפעמים יש לה התקפי היסטריה מוצדקים, היא חלשה נפשית (מה שתורם מאוד לסיבה לאהוב אותה) (למרות שהיא רופאה... אבל בואו תתעלמו מהמשפט הזה), מעורערת. אוקיי, אני חושבת שאת החלק הזה מיציתי.


החלק הפחות טוב: ס************** (וכן, בכוונה אני עשיתי הרבה כוכביות כדי שלא תגלו), או שלתאר במילה יפה יותר- אהבה קיטשית יתר על המידה. אני לא צריכה לפרט על זה נכון? יופי, כי לא רציתי ממש

החלק הלא טוב: הו, מתרגמי הספרים המעצבנים! (כולם חוץ מדודה שלי ~פני מלאך~). למרות שרוב הספר בסדר אני מצאתי שגיאות ארורות המחללות את העברית הקדושה!
בנוסף לכך, איך אני אמורה לדעת צרפתית? מישהו מוכן לומר לי מה זה מא צ'אר או מא דוניה?
מישהו מתנדב? אז שייפנה אליי.
אבל ארורים גם מתרגמי הספרים שלא סיימו לתרגם את הספר השני בסדרה! ארורים הם!.


אוקיי. בקיצור, אני ממליצה בכול ליבי על ספר זה, אבל ארורים המתרגמים שבגללם הורדתי כוכב לספר! ארורים!

הערות שוליים קטנות:
1. ראיתי חצי פרק מהסדרה (כן יש לזה סדרה, קוראים לה 'זרה')אבל אבא לא הרשה לי לראות, להלן החלק הפחות טוב בביקורת.
2. אממ... אני אוסיף מתי שהוא

אני מודה, לא קראתי אותו עד הסוף.
בהתחלה יש הרבה ערפול לקורא, כול הקטע של הפגישה וזה... אבל משם זה...
נכון, אנה היא ילדה מאוד חכמה שמשקיפה על החיים מנקודת מבט שונה לגמרי מאנשים כמוני. היא מגיעה למסקנות מפתיעות מכול דבר, אבל הבעיה בספר היא ש... אין הרבה עלילה כי זה יותר... אין לי מילה. אבל פשוט... קשה לחשוב שילדה כזאת תגיע לרמה של אוניברסיטה בגיל שבע- עשר. רק חבל שזה לא יתאפשר אחריי מותה (אני לא ספויילרית ואני לא כלום! הסופר עצמו כתב את זה בתחילת הספר אז שוש X:)
אז בקיצור, לא מומלץ לאלו שלא אוהבים ספרים לא עלילתיים

"מצחיק מאוד, מפחיד מאוד, מוזר מאוד"
ככה מתחיל התקציר של הספר, ואני לא מאמינה עד כמה שזה נכון. עם יד על הלב, כול מי שקרא את הספר מודה שזה נכון, כן?.
אני התאהבתי בניל O_0. הוא כתב יצירת אומנות מושלמת שכול נער, נערה, איש ואישה צריכים לקרוא.
איך שניל מתאר את ריצ'ארד כאיש נורמלי לחלוטין שברגע שמצא את- 'הנערה בעלת העיניים המוזרות' השתנו כול חייו, מ- א' ועד- ת'. בדרך הקלה הוא הכיר את מר קרופ ומר וונדאמר שטענו כי דלת, שמה של הנערה שמצא, היא אחותם הנעדרת מביתה. כשריצ'ארד מצליח לסלק אותם מביתו דלת מציגה בפניו את רוב סיפור חייה ש... לא אחשוף אותו בפניכם כי זה ייחשב ספויילר (למרות שאני ספויילרית בדם ובנשמה).
אז... ככה: בדרך הם נפגשים עם המרקיז דה קראבס (או איך שלא כותבים את השם שלו XD) שאבא של דלת הורה לה לבטוח בו. באחד מהשוקים (תדעו למה התכוונתי אם תקראו את הספר) הם פוגשים את האנטר, שתהפוך לשומרת הראש של דלת, אבל בסוף... אממ... היא... אני לא אגיד.
טוב, אממ... להגיד לכם מי האיש הרע בסיפור? או יותר נכון הרעים? מר קרופ, מר וונדמאר והמלאך איסלינגטון (תתפלאו, הוא מלאך אבל הוא רע ושוויצר).
טוב. אז איך לסכם? זה לא הספר הטוב ביותר לשנת 97', זה הספר הטוב ביותר אי פעם.
עשיתי לייק ענק לספר.

ספר מושלם ומתוק שלי -
אני כבר לא ממש זוכרת אותו. בכול אופן אני כבר בסדרת ההמשך. אבל רק שתדעו זה אחד הספרים האהבים עליי ביותר.
כול העלילה שם מופלאה. מלאת מסתורין ובלבול. זה מה שלפעמים יפה בספרים.
אז בקצרה: אני מאוד ממליצה על זה (:

פיטה! הייתי הורגת אותך אלמלא מה שקרה בסוף. ואני רצינית, אני לא הייתי מהססת להרוג אותו. וסנואו,, כנראה אתה דמות יחסית אהובה (ילד מהכיתה שלי אוהב אותו 0_O). וקטניס. קטניס... הו, איך אני אוהבת את השיר שלה 0~0

בלב האחו תחת עץ הערבה
מיטה של עשב, כרית של אהבה
הניחו ראשיכם, עצמו עיניים על הכר הרך
שמחר תפקחו אותן השמש שוב תזרח

כאן הכול בטוח כאן הכול חמים
כאן שומרות חינניות על מנוחת החולמים
כאן מתוקים חלומותיכם ומחר ייתגשמו כולם
כאן אתם יקרים לי יותר מכול דבר בעולם

אפילו הלחנתי אותו 0-0

ואני מאוד מצטערת על הביקורת הקודמת, נסחפתי

אני כותבת ביקורות גרועה, אני יודעת
הו, קטניס המסכנה, הקפיטול עשה לה טראומה לכול החיים
ופיטה, כן, פיטה ההוא לא ממש עוזר לה וגם לא גייל.
טוב, אני מתביישת מהביקורת הקודמת אז אני... טוב. פשוט אני אוהבת את הספר הזה

אוקי, מסתוריות. מסתוריות אופפת את הספר הזה.
מתח. הרבה מתח.
רצון.
תבונה.
התחושה שמגלים שמשהו לא היה כפי שסיפרו.
זה מה שהספר הזה מראה ואני אוהבת את זה

סוף סוף מצאתי את הספר הזה פה! רבקה המסכנה! למה? למה?! שונאת את מקס!

אולי חלקכם יחשבו שזה ספר שלא מתאים לגילי אבל אני פשוט מתה עליו! הייתי יושבת כאן וכותבת על כול הספר אבל אסור 0_O בכול אופן, אני מאוד מאוד אוהבת אותו וממתינה לספר ההמשך של ההמשך