מצאתי את הספר ברחוב והשם דסמונד מוריס היה מוכר לי. בהתרגשות קלה התחלתי לקרוא את הספר לא נהניתי בכלל- הרגשתי שמוריס ממש לא מדייק מהמון בחינות, לא מציג את התמונה המלאה ואף מסלף, כך שאני אישית לא יכולתי להתייחס אליו ברצינות.
הפסקתי את הקריאה אחרי מספר עמודים.

אני אוהבת את הכתיבה של הרמן הסה ומאוד אהבתי ספר אחר שהוא כתב בשם סידהרתא אך ספציפית לספר הזה לא התחברתי. הדיאלוגים עייפו אותי וגם עולמו הפנימי של גולדמונד, ובכללי הספר עייף אותי ולמרות זאת קראתי עד הסוף כי הסה כותב יפה.

הספר מנסה להיות מצחיק ואכן מידי פעם מעלה גיחוך על הפנים.
העלילה מגוללת את סיפורו של בחור אשר מאושפז במוסד לתשושי נפש ומוטלת עליו משימה משוטר מפוקפק לחקור פרשיה תמוהה אשר קשורה להעלמות ילדה.
לתפישתי הספר אינו מותח מספיק ואינו מצחיק מספיק
בקיצור חביב אך בעיני אפשר לוותר

ספר שעשה לי טוב על הלב. הכתיבה זורמת ואהבה זורמת בעורקיי הכותבת ומדביקה את כל מי שבא במגע עמה :)
קראתי את כל הספר באותו יום.

אהבתי. הספר לא מתחכם לא כתוב בצורה אומנותית. פשוט.
כמו שהייתי מדמיינת ספר על עוני, פשוט ומרתק.
הספר פורש את קורותיו של אורוול כאדם עני אשר מפלס את דרכו ליום המחרת.
מה שהפריע לי לכל אורך הספר היו הערות גזעניות על יהודים בתחילה חשבתי שאולי הוא ציני אך משלא תיקן את עצמו או שינה את דבריו התחוורה לי המציאות האנטישמית בה הוא חי או לחלופין תפישותיו האישיות.

כשקראתי את התקציר במבט ראשון הספר נראה לי משמים... עוד אופרת סבון על חייו של מישהו, כשהצצתי בדפי הספר עוד יותר נעשה לי רע... הכל מכתבים....
ואז
נתתי צ'אנס
התחלתי לקרוא וכמעט מהרגע הראשון הספר שבה אותי. הסיפור מרתק, העלילה קולחת הרגש אינו משתפך ומוגזם והכל כל כך מדויק. אינני מכירה את אדון ינאי אבל לפי כתיבתו בספר נראה לי שניתן לקבל דיוקן מעניין עליו מלבד סיפור חייו.

אמאדו הוא סופר צבעוני ומקסים העניין בז'ורז' אמאדו זה הדמויות הצבעוניות שלו, אין אצלו טובים ורעים המנוול הוא גם המלאך והכל בערבוביה צבעונית. הספר מלווה בתרבות האלילית החזקה ובאזכור השזור בכל חלקי הספר של האלילים של המקומיים. הספר קצת התיש אותיועם זאת מרגיש לי כי החשיפה לדמויות כפי שאמאדו מציג אותן היא הכרחית לנו כבני אדם לראות את המציאות ואנשים ככלל כצבעוניים וכדמויות עגולות.

ספר מעולה
אחד הספרים היותר פרקטים שנתקלתי בהם. בספרה של ג'ודית סילס היא שוטחת בפני הקורא תיאוריה פסיכולוגית שפיתחה. התיאוריה לטעמי נהדרת ואפשר להרחיבה למעבר מהטיפוסים שהיא מציגה בספר כל עוד עובדים עם העיקרון הפשוט שאותו הי מציגה.
הספר כתוב מאוד לעניין, סילס מעבירה את הרעיון בשפה בהירה וקולחת ולא נוסקת אל על במונחי ניו אייג' מתייפייפים.
יתרה מזאת הספר מאפשר עבודה עצמית בעזרת משימות מדויקות ויעילות.
שאפו

חמוד אך לא יותר מזה....