כנראה שאין משהו שמתאים יותר לדיכאון החלפת קידומת מאשר ספר דיסטופי על קץ האנושות...
"על החוף" מאת נוויל שוט (1957) שייך לגל הדיסטופי של ספרים שנכתבו בעשור שאחרי מלחה"ע השנייה (כמו גם "1984" מאת ג'ורג' אורוול שנכתב ב-1948 ו"פרנהייט 451" מאת ריי ברדבורי שנכתב ב-1953).
כמה שנים אחרי שמתגלות זוועות מלחה"ע השנייה ותוצאות ההפצצה האטומית של הירושימה ונגסאקי, כששתי המעצמות הגדולות מונהגות ע"י מנהיגים המנהלים ביניהם מרוץ חימוש גרעיני (אייזנהאוור וחרושצ'וב) אין פלא שהחרדות מפני מלחמת עולם שלישית, הפעם מלחמה גרעינית, הביאו לגל ספרים וסרטים על קץ האנושות. נוויל שוט, סופר אנגלי שהיגר לאוסטרליה, כתב את הטוב שבהם – "על החוף", ספר מדכא ומזעזע שהציב בפני מנהיג המעצמות מראה והראה להם להיכן המרוץ המטורף שלהם מוליך.
העלילה מתרחשת ב-1963 בדרום אוסטרליה ומתארת את ששת החודשים האחרונים לקיום האנושות בקצה הדרומי של כדור הארץ. מלחמה גרעינית קצרה שנמשכה 37 יום ושבה היו מעורבות בריה"מ, ארה"ב, סין ובריטניה (וגם מצריים ואלבניה) כילתה את החיים על פני חצי הכדור הצפוני ויצרה ענני נשורת רדיואקטיבית המתקדמים דרומה בקצב מהיר. העלילה מתמקדת בארבע דמויות: פיטר (קפטן בצי האוסטרלי) ואשתו מרי, זוג צעיר עם תינוקת; מויירה, חברתה של מרי, שמנסה לחיות בכל העוצמה את ששת החודשים שנותרו והרביעי הוא דוויט, מפקד צוללת גרעינית אמריקאית המצרף אליו את פיטר כקצין קישור למשימות מחקר שרק צוללת מסוגלת לבצע בעולם רדיואקטיבי.
הקץ ומועד הקץ ידועים, כך שיש החוגגים ומכלים את הזמן בשתייה ושכרות, יש שמתעלמים לחלוטין מהמציאות ומתכננים את חייהם לעשר השנים הבאות, יש שמשתתפים בפעילויות מסוכנות כי לא משנה להם איך ימותו, יש שמוציאים את כספם על מה שתמיד חלמו לעשות ויש מי שמכירים במציאות אבל מתנהגים כאילו החיים ממשיכים כי זהו הדבר היחיד שמחזיק אותם ומאפשר להם לתפקד (למשל דוויט, הקונה מתנות יקרות לאשתו וילדיו למרות שהוא יודע שאינם בחיים).
כוחו של הספר בסגנונו הקר, האינפורמטיבי והכמו-תיעודי כשהסוף ידוע מראש. הסגנון הזה אמנם מדכא אבל האפקט שלו הרבה יותר חזק מאשר אם הספר היה גולש למלודרמטיות (מה שנעשה בסרט עפ"י הספר, סרט שאותו נוויל שוט שנא). למזלנו הספר נכתב ע"י סופר מהאסכולה הבריטית ולא האמריקאית.
החסרונות היחידים שמצאתי נוגעים למהדורה בעברית:
בספר מפורטים מקומות גיאוגרפיים באוסטרליה וסביבתה, כך לדוגמא מצויינת התקדמות הנשורת הרדיואקטיבית עפ"י הערים שנפגעו לכן בהוצאת פינגווין צירפו מפה של אוסטרליה וסביבתה כדי שהקורא יוכל לזהות את המקומות, בהוצאה העברית לא טרחו לעשות כך. כמו כן יש בספר פרוט מאורעות היסטוריים ופרטים השייכים לתרבות האוסטרלית ללא שום הערות שוליים או הבהרות מצד המתרגמת או העורכת וחבל שכך.
ספר מעורר מחשבה שמומלץ לקרוא, לפחות פעם אחת בחיים (או לפני שאיזה איראני יתחיל להשתגע).












![מוות על הנילוס [מהדורת 2019]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers99/993454.jpg)
![ולא נותר אף אחד [מהדורת 2018]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers99/991642.jpg)


