בס"ד
חושך. לילה. דממה. לאחר חודשים שלמים של מעקבים, תצפיות, שאלות וחששות- הרגע שלו אני והכלב שלי בנצי חיכינו יותר מכל, סוף כל סוף הגיע! רגע האמת שבו נחשוף את זהותו האמיתית של הספר הנ"ל ונדע, אחת ולתמיד, האם הוא, כמו שטוען מחברו אשר קרביץ, חף מפשע או שמא הוא עמוס בתכנים של רשע.
בנצי מגשש ומרחרח אחר הספר. הוא מלפנים ואני מאחוריו, במאסף. בינתיים אין רמז, ולו קלוש ביותר, להימצאות הספר במקום אך שנים של ניסיון בתחום הבילוש לימדו אותי שבשביל לקבל תוצאות טובות צריך לחכות. ולחכות. ועוד פעם, לחכות.
והנה, בנצי שלי כנראה זיהה דבר מה בקרבת מקום. אפשר לראות את זה, בכך שהוא מפסיק ללכת ונעצר פתאום, אוזניו זקורות למעלה, עיניו מצטמצמות בחשד והוא מתחיל לרחרח. לבסוף הוא כנראה הבין היכן נמצא מקור הריח ומתחיל לצעוד בצעדי ענק לעבר המקום, ואני אחריו- מנסה בכל כוחי לשמור על הקצב, אך כמעט ללא הועיל כי כשבנצי מגלה משהו, הוא נעשה נלהב וכשהוא נעשה נלהב, הוא מתחיל לרוץ כמו משוגע.
כך או כך, לבסוף הצלחתי להשיג אותו, בעודי מתנשף ממאמץ ואוחז בבטני הכואבת. הסתכלתי על בנצי ולעומתי, אצלו לא ניכרו סימני עייפות. נהפוך הוא, הוא היה נמרץ יותר מתמיד.
שמתי לב שהוא גוחן מעל חפץ כלשהו. הזזתי אותו בעדינות כדי שגם אני אוכל לראות והנה, לפני נגלה הספר 'קלמר קימרלינג חוקר פרטי בעזרת השם' מאת אשר קרביץ. יוהו הצלחנו!
ליטפתי את בנצי בשמחה ואמרתי לו: "כל הכבוד בנצי! אתה כלב טוב!" ונתתי לו נקנקיה. למרבה ההפתעה הוא בכלל לא שם לב אליה. במקום זה, הוא הרכין את ראשו לכיוון הספר והתחיל לרחרח.
'מעניין מה תהיה התגובה שלו' חשבתי במתח. התגובה לא איחרה לבוא. בנצי נרתע.
מהתנסותי הקצרה מ'הכלב היהודי' של אותו הסופר, למדתי לקח חשוב מאוד שאומר שלא משנה מה בנצי אומר, מילה שלו זו קודש קודשים ויש להסכים עם חוש הריח הפנטסתי שלו. לכן, סמכתי עליו בעיניים עצומות גם הפעם וידעתי שאם הוא חושד בספר, אז כנראה שיש אי שם צדק בדבריו.
ולמרות זאת. למרות זאת החלטתי לבדוק בעצמי אם זה נכון. רק ליתר ביטחון.
אז לאחר כמה דקות של קריאה, היה ברור לי שהצדק עם בנצי: חווית הקריאה של הספר הזה, עם שפע הביטויים התנכ"יים המשמימים והבלתי מובנים שלו, קצת מזכירה חוויה של מציאת טביעת אצבע של אדם מסוים בחפץ שהרבה אנשים אחרים ושונים נגעו בו גם. כמו כן, העלילה גם היא לא משהו וחסרת תפניות כמו לחקור מישהו במשך 24 שעות שלמות מבלי שהנחק ישנה את גרסתו ולו לפעם אחת אפילו. והדמויות, אין מה לדבר, כאילו נבראו במוחו של בלש צעצוע.
קיצר, זה ספר חבלע"ז (חבל על הזמן) ולאו דווקא במובן הטוב של המילה...
שלכם, הרבי זשל"בי (ולא לשכוח את בנצי!!!)


















