בהקדמתו של קונרד ל'כושי מן הנרסיסס', רומן שקדם ל'לב החשכה', קונרד תיאר את תפקידו כך: "להשתמש בכוחה של המילה הכתובה כדי לגרום לך שתשמע, לגרום לך שתרגיש... ובראש ובראשונה לגרום לך ל ר א ו ת. דבר זה - ולא יותר ממנו, והכל בו." (על פי אחרית הדבר מאת הלל מ. דלסקי)
מעבר לפוליטיקה, לביקורת הסמויה (ואולי אף הגלויה) כלפי הקולוניאליזם והיחס לשחורים (שדיינו בכך שאם הובילה למשהו טוב - הרי זה לסילוק המנדט הבריטי מארצנו הקדושה, בעקיפין-עקיפין), הספר הזה לטעמי הוא בראש ובראשונה תענוג קריאה נדיר. עושר התיאורים של סבך הג'ונגל ההולך ומחשיך סביב מרלו, כמו גם תיאורי השינוי הנפשי שהוא חווה, סיפקו אותי יותר מכל סרט שאי פעם ראיתי, שבספק אם יגיע לקרסוליים של היכולת של קונרד להפוך את הקורא לשותף פעיל בהחלט במסע. ועדיין, לכל אורך המסע ובסופו היה רב הנסתר על המגולה, ואף שזו הפעם השנייה שאני קורא את הספר (בפעם הראשונה כחלק מקורס בפתוחה, עם כל הניתוחים והפרשנויות), ואולי כי כך בעצם רצה קונרד, בהשתמשו בטכניקת "פענוח מושהה" - תיאור הנראה לעין לפני תיאור התפיסה השכלית של הדברים, שגם היא לא מספיקה כדי לפתור את התעלומה. הראייה הזאת במה שהתרחש מותירה ספקות שאין בכוח השכל לפתור. וייתכן שאף נרע את מצבנו ככל שנתאמץ להבין לפשר הדברים - כי כך נישאב אל תוך החשכה עמוק יותר ויותר, עד שלא נוכל עוד להימלט ממנה...
הספר רצוף אלמנטים של ספר אימה, כך שלא פלא שקינג בחר ב'לב החשכה' ובקורץ האיום כבסיס לדמות הראשית בספרו 'לוכד החלומות' המעולה.









![דוקטור ז'יוואגו [כרך ב']](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers45/455136.jpg)





