מגרש המשחקים של המעצמות הגדולות, זה מה שהיה אזור הבלקן במשך הרבה מאוד שנים. בתחילת המאה ה-20 ידע האזור מלחמות רבות: מלחמת הבלקן הראשונה (1912), מלחמת הבלקן השנייה (1913), מלחמת הבלקן השלישית אותה אנחנו מכירים בשמה הנפוץ יותר מלחמת העולם הראשונה, ולאחריה המלחמות בין טורקיה ויוון.

מלחמות אלו וסוף ימיה של האימפריה העותומנית, הן הרקע לספרו של לואי דה ברנייר. דה ברנייר מספר לנו על קהילה המורכבת מנוצרים ומוסלמים בדרום מערב אנטליה בכפר הנקרא אֶסקיבַּחצֶ'ה. החיים שם מתנהלים על מי מנוחות תוך כבוד הדדי בין הנוצרים למוסלמים ולהפך. הנוצרים כותבים טורקית באותיות יווניות, המוסלמים נקברים כשהם אוחזים בידם צלב כסף עטוף בדף מן הקוראן "משום שעדיף להמר על שני הגמלים במרוץ אחר הגאולה". נישואי תערובת מתקבלים שם בהבנה שבשתיקה כי הרי בסופו של דבר כולנו בני אדם והאהבה היא עיוורת ואינה מבחינה בין נוצרים ומוסלמים וגם לא בין לאום כזה או אחר.

דה ברנייר מספר לנו על החיים בכפר ודרך תיאוריו ניתן גם לראות את הצבעים השונים, לחוש את הריחות ולחיות את הווי הכפר.
אלא שאז פורצות המלחמות וכל המארג העדין הזה שבין נוצרים ומוסלמים, בין טורקים ליוונים, מתפרק. התשוקה לצדק ולנקמה משמשת להרבה אנשים הצדקה למעשי זוועות: "אנחנו לא עושים לכם שום דבר שאתם לא עשיתם לנו", כך טוען אחד מגיבורי הספר לפני שהוא נועץ את כידונו באחד מבני הכפרים אשר עוד מספיק למלמל "אני לא עשיתי לכם דבר".

לא ניתן להימלט מהמחשבה כי בימינו אלה, 100 שנה מאוחר יותר, האנושות נמצאת עדיין באותו מקום: מנהלים מלחמות על כלום ושום דבר (ואני מתכוון לאנושות בכלל ולאו דווקא למדינת ישראל). דה ברנייר אינו מציע פתרונות לסבל האנושי בימי המלחמה אך הוא מציג את הדברים בצורה המעוררת הרבה מאוד מחשבות.

העלילה מסתיימת בתחילת שנות ה-20 של המאה הקודמת, התקופה בה נערכו חילופי אוכלוסיות בין יוון לטורקיה, מהלך שגרם לטרגדיות רבות נוספות משני צידי המתרס. גם כאן לא יכולתי להימלט מהמחשבות על ימינו אנו ועל האנשים אשר צריכים לנטוש את בתיהם ולהתחיל חיים אחרים במקום אחר.

אבל זהו לא רק ספר על מלחמה אלא גם על אהבה: אהבתם של פילותיי הנוצרייה ואיברהים המוסלמי, שנועדו זה לזו עוד מילדותם, מה קרה לאהבה הזו ולאן הוליכה אותם המלחמה.

בין לבין הסופר מספר לנו גם את סיפורו של מוסטפא כאמל, מי שיהפוך בהמשך לאטא טורק, מייסדה של טורקיה המודרנית.

מומלץ ביותר. 5 כוכבים בסולם גורן.

עשר שנים לקח לדה ברנייר להוציא את הספר שבא לאחר ההצלחה הגדולה של "המנדולינה של קפטן קורלי". התוצאה היא ספר אפי במימדיו ושאפתני מאוד, מן גרסה של "מלחמה ושלום" בסביבה התורכית שבתחילת המאה ה- 20.
הספר ללא ספק מכוון גבוה. המאמץ ניכר, וזו אחת הסיבות שהוא מפספס, ולא היחידה.
במשפט אחד, הספר הוא על השפעת הסערות ההיסטוריות בתחילת המאה העשרים על תושבי כפר ציורי בדרום מערב תורכיה.
מבנה הספר מעניין. הוא מחולק להרבה פרקים, שרובם סובבים סביב הכפר ותושביו המגוונים במוצאם ובדתם, ותוך כדי, שזורים 22 פרקים שהם תיעוד היסטורי וביוגרפי של אטאטורק, אבי האומה התורכית – מידי כמה פרקים "רגילים" יש פרק היסטורי תיעודי. זה היה יכול להיות כלי חזק אם היתה הקבלה בין החיים בכפר לסיפור הביוגרפי אבל לא רק שאין כזו (או מטרה אחרת למבנה הזה), בשלב מסוים הפרקים האלה כל כך עמוסים בפרטים שקשה לעקוב אחריהם ורק מי שמאוד מתעניין בפאן ההיסטורי הזה ימצא סיפוק למאמץ הקריאה, לכל האחרים החוויה הופכת למסורבלת.
באמצע מסופר באריכות על חוויות המלחמה של אחד התושבים הצעירים. חוויותיו במערכת על גליפולי מתוארים בפירוט רב, כולל הרבה חלקים מזוויעים שכתובים בנימה כמעט אגבית, הייתי יכול לחיות גם עם מינון מצומצם יותר שלהם.
יש כמה סיפורים יפים בחלקים הכפריים של הספר, כמה פיסות חיים שמתוארות בצורה כמעט מענגת. הכתיבה בחלקים אחרים נעה בין הפואטי לדידקטי.
המטפורה בכותרת הספר, שהאדם הוא ציפור בלי כנפיים, והציפור היא אדם ללא צער, חוזרים בצורות שונות הרבה פעמים בספר. חלקים נוספים רפטטיביים מדי והופכים את הספר העמוס והעבה לעבה יותר...
התחושה הכללית שלי בתום קריאת הספר הזה, שלמרות חלקיו היפים, גם התמונה הגדולה וגם הסיפורים הקטנים נופלים קורבן ליריעה הרחבה מדי.
אספקט נוסף שהפריע לי הוא שהפירוט ההסיטורי התיעודי יוצר יומרה להיותו של הספר מדויק מבחינה היסטורית , מה לא תמיד עומדת בקנה אחד עם הדעה המקובלת. השואה הארמנית מוצגת שלא כמטרה מכוונת של הממשל התורכי אלא כתוצר לוואי של ישובם מחדש, ובכלל מי שעשה את זה היו הכורדים צמאי הדם, ובכל מקרה הארמנים הביאו את זה על עצמם בגלל חבירתם לרוסים כנגד התורכים.

ספר מצויין, מספר על כפר קטן בראשית המאה הקודמת ובתקופת מלחמת העולם הראשונה.
מספר על הנעשה בכפר ועל דמויות מהכפר בתקופת המלחמה.
מספר על האבסורד במלחמה בין הנוצרים והמוסלמים, בין היוונים והתורכים.
מרתק.

ננטש מחוסר עניין

ספר זה , בניגוד ל'מנדולינה של קפטן קורלי', הוא די מייגע ומדכא. הוא פשוט לא זורם והוא מכניס בך עצב ודכדוך. הרומן השזור בתוכו לא מצליח לרומם את העלילה, מה גם שהוא בפני עצמו מוסיף לאווירה העגומה שבספר.

רומן מפרי עטו של לואי דה-ברנייר מחברם של "המנדולינה של קפטן מורלי" ו"מלחמת האזורים התחתונים של דון עמנואל".

רומן נפלא המתאר את החיים בקהילה מעורבת נוצרית-יוונית ומוסלמית-תורכית בעיירה אסקביחצ'ה אשר בדרום מערב אנטוליה, ואת התהפוכות הטרגיות העוברות על העיירה ותושביה בעקבות המלחמות בבלקנים בראשית המאה ה-20.

העולם החיצוני פורץ לשלוות חייהם של תושבי העיירה השלווים, הדת והלאומנות הורסים את רקמת החיים שנבנו בעמל רב מאות בשנים.
במקביל וכסיפור משני, מתואר מסלול חייו של מוסטפא כמאל אתאתורכ, החל מילדותו ועד עלייתו לתפקיד נשיא הרפובליקה והצטלבות מסלול זה באירועים .המתוארים ברומן הרומן עוסק בסיפור אהבתם של איברהים רועה העיזים המוסלמי ופילותיי הנוצרית היפה בבנות העיירה, היחסים ההרמוניים בין האימאם המוסלמי עא חמיד חוג'ה לבין הכומר הנוצרי האב קריסטופורוס, סיפורו הנוגע ללב של בעל האדמות רסתם ביי אשתו טאמרה חאנם ופילגשו ליילה חאנם, שני החברים ניקו
,הנוצרי (מחמטצ'יק) ועבדול המוסלמי (קאראטווק) ומשרוקיות הציפורים שלהם ,סיפורה של דרוסולה המכוערת וגרסימוס הדייג, סיפורו המר של יוסוף הגבוה השפלתו של לבון הארמני, דמותו הנלעגת של המורה היווני ליאונידס המאמין בחזון של "יוון הגדולה", איסמעין הקדר ו-500 משרוקיות הציפורים שנותרו ללא קונה, החברות המופלאה של פוליחני הנוצריה ועיישה המוסלמית ועוד …..ועוד

דה ברנייר מפליא בתיאור העיירה, אנשיה וגורלם. תיאור זוועות מלחמת החפירות בחצי האי גליפולי כפי שמובא על ידו מפיו של קארטאווק, הוא אחד .התיאורים החיים הקשים של מלחמה כלשהיא מי שקרא את המנדולינה של קפטן קורלי" של דה ברנייר, ימצא גם בספר זה
אפיזודה קטנה ודומה בדמותו של ליטננט גרניטולה האיטלקי אשר לתקופה של מספר שנים יחד עם כוח כיבוש איטלקי קטן מקיים יחסי רעות נוגעים ללב בין
.כובש ונכבש איסמעין הקדר אומר: "…באותה תקופה נודע לנו על הרבה ארצות שקודם לכן לא
"מילאו שום תפקיד בחיים שלנו…יום אחד גילינו שיש מדינה שנקראת "יוון והיא רוצה להשתלט על המקום הזה…פתאום שמענו שיש "גרמנים", על מקום
שקוראים לו "בריטניה"…אבל אף פעם לא הסבירו לנו למה הם החליט לבוא לכאן ולהביא עלינו מצוקה ורעב, שפיכות דמים ואבל, למה הם שיחקו בנו והרסו
את השלווה שלנו…..אבל אני מאשים גם את המזל, הגורל מלטף את המעטים ועושק את הרבים, ובסופו של דבר כל כבשה תהיה תלויה ברגליה על הקרס של
הקצב, בדיוק כפי שכל גרגר חיטה מגיע לטחנת הקמח, ולא חשוב איפה הוא ."…צמח

ואומר קראטווק בדברי פרידתו ממחמטצ'יק חברו מילדות: "…אתה ואני דמיינו פעם שאנחנו ציפורים, והיינו מאושרים כשנופפנו בכנפיים שלנו ונפלנו
ונחבלנו, אבל האמת היא שהיינו ציפורים בלי כנפייים…תמיד כבולים לאדמה…. ומפני שאין לנו כנפיים אנחנו נגררים למאבקים ולמעשה תועבה שלא
"…רצינו

ספר קריא ביותר, תיאורים מרגשים של דמויות שנקשרים אליהם ולא רוצים להיפרד מהם, כמו גם שיעור מרתק בהיסטוריה של הסכסוך בבלקנים. מעל לכל זהו
סיפור על אנשים שחיו בשלום ובהרמוניה למרות הבדלי הדת, ועל הנסיבות .הטרגיות אשר גרמו להרס של חיים יפים אלו

.מומלץ ביותר

ספר טוב על התרופה של תנועת התורכים הצעירים

מעניין ומיוחד, בעיקר הרקע ההיסטורי (אלדה ע.)