אם צריך רק משפט אחד כדי לתאר את הספר הזה, אז לדעתי הוא צריך להיות 'ספר עבור אוהבי ספרים'. אבל, לשם שינוי כשנושא עולה על הפרק, הוא לא מוביל למאבק בין חובבי ספרי הנייר לבין חובבי הספרים האלקטרוניים. לידי דידו של המחבר, רובין סלואן, זה לא משנה איך קוראים את הספר, העיקר לקרוא, העיקר להיכנס לעולם שבוראים עבורנו, חובבי הקריאה, אותם סופרים עתירי דמיון ויכולת כתיבה, ואם אפשר גם בדרך לפתור תעלומה בת כמה מאות שנים, אז מה טוב.
עם זאת, אי אפשר להתעלם מכך שסלואן, כנראה, הגיע לכתיבה דרך התמודדות עצמית עם השאלה האם ספר מיועד להדפסה או שאפשר לקרוא אותו באופן אלקטרוני, ומה בכלל החשיבות של הדפסת ספרים כיום, טכנולוגיה שנמצאת כ-500 שנה בלבד. לאורך כל הספר הוא מצעיד את הקוראים על הקו הזה, בין עולם קריאה ישן ולבין העולם המודרני בו גוגל סורקת ספרי נייר במטרה להפכם לדיגטליים, בו קוראים את החדשות במהירות בדפי אינטרנט שמתחלפים במהירות עוד יותר גדולה, שבאמצע נמצאת חנות הספרים ללא הפסקה של מר פנומברה שהיא מעין מקום אפל עם ספרים עתיקים ומשונים שקוראיהם הם בעיקר אנשים מבוגרים, אבל גם כמה צעירים עוד נמשכים לספרים שנמצאים בקדמתה כדי להצדיק את שמה כחנות ספרים.
ובסופו של דבר זה גם מעין ספר שטומן בקרבו חידה שמקורה בימי תחילת הדפוס, חידה שלא בטוח שאפילו האמצעים המודרניים של ימינו מסוגלים להתמודד עמה, חידה שמראה שבסופו של דבר יש גבול גם לכוח מחשוב, גם לעולם שגוגל מנסה ומצליחה לעצב עבורנו. אחד המשפטים שמופיע לקראת סוף הספר אולי מתאר אותו יותר טוב מכל: "להקים יחידת מבצעים מיוחדים שתעבוד עם חברות הפועלות בצומת שבין ספרים לטכנולוגיה ותנסה לפתור את התעלומות שנאספות בצללי המדפים הדיגיטליים".
אני לא רוצה לחשוף פרטים לגבי העלילה עצמה ולגבי החידה שנחשפת בספר, אבל אני כן יכול להבטיח לכם חוויית קריאה נהדרת. בלי להיכנס ליותר סיבוכים ובלי להשתמש במילים גבוהות, אלא בשפה יום יומית קלילה, מצליח סלואן להוביל את הקורא עד הסוף המפתיע משהו, תוך שהוא גם נוגע במערכות יחסים שנוצרות, נבנות ומתפרקות, בעבר ובהווה, כדי להזכיר לנו, שלא נשכח, גם חשובים החברים והאנשים שמלווים אותנו בדרך.
ספר מומלץ שתתקשו להניח מהיד, במיוחד אם אתם באמת מגדירים את עצמכם כאוהבי ספרים.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
