העולם נכנס לכאוס, כנופיות של עברייני נוער הטילו אימה על אזרחים שומרי חוק שחששו מביתם וזאת למה? כי עובדים סוציאליים שהיו מופקדים על חינוך טענו שהפעלת כוח כלפי ילד סורר היא ביסודה טעות וצריך ללטף ולא להעניש, כי מערכת החינוך כשלה בלתת גיבוי למחנכים, כי השלטונות העדיפו לשמור שיהיה סדר מאשר לאכוף את החוקים, כי המדענים הבטיחו אוטופיה והיא התפוצצה לאזרחים בפנים. המצב החמיר לאחר מלחמת העולמות, נפילתם של רבים מהלוחמים בקרבות או בשבי וההסכמים שנלוו להם. חיילים משוחררים, זועמים על הסכמי תום הקרבות חזרו לביתם ושם פגשו את כאוס האלימות והם החליטו ליטול את החוק לידיים ולהקים משמרות מתנדבים.. הם ידעו להילחם וברגע שהם תלו חיילים לשעבר שסירבו להצטרף אליהם הוקם הבסיס לפדרציה העולמית, אתם מבינים? 'כשמתעורר הצורך, גבר - גבר אמתי - יורה בכלב שלו בעצמו: הוא לא שוכר בא כוח שאולי יעשה את זה לא כמו שצריך'... כדאי לשמור על הפדרציה של טרה (כדור הארץ) ושאר המושבות שלה בחלל, הוקם צבא הפדרציה ובתוך הצבא, החיר"ן (חיל רגליים נייד) הוא הכלי העיקרי לשמור על הסדר, לשמור על עקרונות הפדרציה, לשמור על הגבולות ולהנחיל את היסודות שכל עוד אני הילד הכי חזק בגן אז כל הצעצועים הם שלי ואם אתם לא אתי אז אתם נגדי..
לכאורה זה נקרא אימפריאליסטי ויהיו קוראים, כפי שהיו בעבר, שיטענו שמדובר באמירה פשיסטית, אבל לי זכור במיוחד ג'ק ניקולסון המגלם מפקד יחידת נחתים בגואנטימו קובה, בסרט 'בחורים טובים' עומד מול טום קרוז ששיחק בתור עורך דין ונבח עליו שאת רשת הביטחון הדמוקרטית שמגינה עליו הוא וחייליו מספקים בעודם עומדים על החומה וע"כ שלא יטיף לו מוסר בדבר קיום פקודה בלתי חוקית 'שמיכה אדומה' כי חיילי המרינס תלויים אחד בשני ועל מנת שלא יהיו תלויים אחד ליד השני יש צורך לחשל אותם בקדרים בלתי פוסקים וחייל מרינס חלש יעבור שטיפת מוח מחודשת על מנת שברגע האמת לא יכשיל את חבריו...
בעוד שאצל חיילי הנחתים נלחמים בכוח על כל חייל ומקיזים את דמו עד תום, אצל היילין לא מחייבים אף אחד להישאר, אתה רוצה לפרוש מהחיר"ן? תפדל, תפרוש אבל תאבד את זכותך לבחור לנצח ואז תהייה אזרח פשוט חסר דאגות אבל גם חסר יכולת לבחור ולהיבחר לשירות הפדרלי של הפדרציה...אבל אם החלטת להישאר אז אתה תסבול ותסבול הרבה כי חייל החיר"ן שלצדך הוא הדבר הכי קרוב למשפחה שיש לך ואתה תמות בשבילו אז לפחות תמות בכבוד ולא לשווא, תהרוג הרבה ג'וקים עמך.
חואן ריקו, גיבור הספר, מחליט להתגייס לחיר"ן ובמקביל למסלול ההכשרה שהוא עובר (על אף שהספר נכתב בשנת 1959 דומה שצה"ל שאני הכרתי בתחילת שנות התשעים עדיין לא השתחרר מהשפעתו), אנחנו נחשפים לתיאוריית ההיסטוריה והפילוסופיה המוסרית; מוקסם קראתי את התיאוריה הדמיונית שהיינלין שטח בפני כקורא - בל נשכח שהספר נכתב בשיא ימיה של המלחמה הקרה בין ארה"ב לברה"מ והיינלין אמריקאי מובהק יישם בספר את משנתו בעד ארה"ב, מיוצגת בספר ע"י הפדרציה, חזקה שצריכה להתעלם מנאורות ולהשתמש בכוח צודק על מנת להשליט צדק וסדר בחלקי העולם הנידחים למול ניסיונות ברה"מ, בספר האויב הם חרקים ענקים 'גוקים' שפועלים בדוקטרינה קומוניסטית מופעלים ופועלים כאחד בצורה מתוזמנת על מנת לכבוש ולהשמיד בלי זכר או ידיעה לגבי מצב שבויים של הפדרציה, אותם הם שבו, וכ"כ לצד שכבת החרקים הלוחמים ישנה שכבת החרקים הפועלים אשר מתקיימים לצד הלוחמים ומהווים קבוצה אחת, לכבוש את אותם השטחים.
לצורך כתיבת הספר המציא היינלין טכנולוגיית חלל ונשק מודרניים שעד היום המעצמות מנסות לפתח בחוסר הצלחה, בהשפעה ישירה מהספר. טקטיקות של לוחמת חי"ר ושיוט בחלל מקבלות במה רחבה והרבה פילוסופיה על מעמד הלוחם, מחויבותו של הלוחם לשמור על אחיו לנשק כי מלבדם אין לו דבר בעולם. האם שבויים שלא שוחררו במלחמה הם סיבה מספיק טובה לפרוץ במלחמה חדשה או להמשיך מלחמה קיימת? מה הגבול שאתה שם? ומדוע רק חיילים הם בעלי זכות בחירה? התשובה לפי היינלין היא שרק חיילים הם אנשים שהוכיחו שעל ידי התנדבותם לשירות קשה ,הם העמידו את טובת הכלל לפני תועלתם האישית...
אני מאד נהניתי מקריאת הספר, לא קל היה לי בקריאה ראשונה ועל כן קראתיו קריאה שנייה.

לא נעים להגיד אבל הסרט של פול ורהובן [ שודר אתמול ]
יותר טוב מהספר עצמו ואני פריק של היינליין , לפחות הייתי עד שהתבגרתי לתחומים אחרים .
היינליין הוא בכלל חידה , הוא ניהל אורח חיים מאוד נדבני שכלל מערכת יחסים אמיצה עם הסופר פיליפ ק' דיק שלא שפר עליו גורלו והוא חי תקופות מסוימות בעוני מחפיר לבין יחסי מין חופשיים בין אישתו לבין גברים אחרים , לא שהוא יצא מקופח מכל העניין . [ אני מפרגן ]
הוא היה מעורב בפוליטיקה האמיתית , איש צבא בעברו .
והמון המון חופש ופתיחות , לפחות בגר בארץ נוכריה .
אבל בספר הזה הוא לקח את כל הפטריוטיות שלו והפך אותה למשהו על גבול הפשיזם . הצבא הוא הכל והכל הוא המדינה .
יש מערכת אחת ולמערכת נשבע אמונים , נשמיד עד יסוד את הג'וקים למען המולדת , למען הישרדות המין האנושי .
הספר היה בנוי בצורה כזו של פילוסופיה עובדתית שאין עליה מחלוקת מפי איש הצבא שעשה הסבה לחינוך לבין ג'וני ריקו - אדם שהפילוסופיה המדינית מניעה אותו להיות חייל מורעל , לוחם אמיתי ולא להפך .
והטירונות שבספר היא לא מתקרבת למה שאנחנו מכירים , זו מעין סדרת שלבים שלוקחים אותך מטרום חייל ומביאים אותך בסופו של דבר להיות לוחם גרילה אמיתי .
השירות הצבאי יהפוך רבים מהם למה שנקרא חוליית חיסול על 2 .
ג'וני ריקו נולד להיות חייל וכחייל הוא משרת את הפילוסופיה המדינית שזכות הבחירה והזכות להיות אזרח הן לא דבר של מה בכך - יש להוכיח את הזכות הזו והחובה לא נמדדת רק בשמירת ערכיה אלא בהתנדבות מלאה ומתוך שליחות להגן על מוסד המדינה .

הספר מטלטל , לפעמים אפילו מחמיר וקשה . קשה אפילו לתפיסה .
אין פה הסתייגויות , לכל שאלה יש מענה . התשובות של היינליין נוקבות . מחמירות , תופסות אותך בגרון ואומרות - חבר אנחנו במצב של מלחמה . התאם את עצמך .
נדרשת פה השאלה ?
עד כמה קיצונית תהיה החברה כאשר ידחקו אותנו לפינה ?
לדעתי מאוד קיצונית .

הספר הזה למעשה מספק את התזה הזו .

כבר תקופה לא קצרה שאני מתכנן להתוודע לספריו של רוברט היינליין, ניגשתי ושלפתי את הספר הראשון שמצאה ידי. השם והאיור שעל עטיפתו, יותר מרמזו, שמדובר בעוד ספר ילדים בעל מסר פשוט, מלא גיבורים ורשעים ארכיטיפים שנלחמים זה בזה עד להבסתו הצפויה של כוח הרשע...
אלמלא רותי- מפלצת ספרים אימתנית, שבמקרה גם הייתה מורתי לספרות לפני שני עשורים וקצת.

למרבה המזל, היא שהתה בספריה בדיוק כשבאתי להחזיר את אותו אל עולם שכולו מדף ספרים מאובק, והחלה לדבר בשבחו באופן שוצף, גועש ומלא התלהבות, שלא השאיר לי ברירה אלא לתת לו נסיון.
מעבר לרעיונות הפילוסופיים המובאים בו, ספר מד"ב לעולם יבחן גם ע"פ תפאורת הדמויות, הטכנולוגיה והרלוונטיות שלהן לימינו, יישום אותם אמצעים שהגה הסופר במהלך הסיפור, תורמים במידה רבה ליכולתו של הספר לחבר את הקורא ולהעביר את אותם הרעיונות, בצורה בהירה ומרתקת או לחלופין, באופן מרדים, המצריך מלאי גדול של שכנוע עצמי כדי להמשיך ולקרוא.

למן הרגע הראשון, היה ברור שמדובר באופציה הראשונה. תיאור האמצעים השונים- כמוסות הצניחה, חליפת הלחימה על כל שכלוליה והפונקציות שהיא ממלאת, החלליות ומגוון כלי הנשק כאילו נכתבו אתמול. ביחד עם תיאור המנגנון הצבאי, והשפעותיו על החיילים כל כך רלוונטיים וזהים אחד לאחד עם המציאות בשטח- אותן ההתמודדויות, הדילמות, הקשיים הגופניים והמנטליים שאותם חווה חייל מול מערכת צבאית, מתוארים בצורה כל כך חיה ובועטת שהטיסה אותי חזרה לתקופה מעצבת החיים של שירותי הצבאי אי שם לקראת אמצע שנות התשעים.
יותר מכך נדהמתי לגלות את היכולת של היינליין לחזות באופן מדויק את שיח הזכויות המזויף והשימוש הלא פוסק בלשון פוליטיקלי קורקט הצבועה שמשתוללים במחוזותינו כבר זמן רב מדי ואת השפעותיהן ההרסניות על חברה אנושית חפצת חיים, שסממניה ניכרים היום בכל פינה בגלובוס.
התגובה הפבלובית של מושאי הביקורת שלו כנגדו- הגדרתו כפשיסט והוקעתו היא הדוגמא המוצלחת ביותר להמחשת כיבוש המחשבה ע"י שיח אלים וארור שמבוצע ע"י אותו ציבור תחת כסותו כ"נאור" ו"ליברלי".
ספר מעולה, מעורר מחשבה וכתוב נהדר!
תודה רותי, סולח לך על הציון הנמוך במתכונת...

ציטוטים שאהבתי מהספר:

'האלימות, כוח הזרוע, הכריעה יותר שאלות בהסטוריה מכל גורם אחר ... גזעים ששכחו את האמת הבסיסית הזאת שילמו על כך תמיד, בחייהם ובחרותם'

'"לא הבאתם שקי שינה? מה אתה אומר!" הוא העמיד פנים כאילו הוא שוקל את זה. "מממם... ראית פעם כבשים מצטופפות בסערת שלג?" .... כל הכיתה עשתה את זה ביחד. לא הייתי ממליץ על זה בתור שיטה לישון. או שאתה נמצא בשכבה החיצוני, קפוא מצד אחד ומנסה להזדחל פנימה, או שאתה בפנים, ודי נעים לך, אבל כל אחד אחר מנסה לתקוע בך מרפקים, רגליים והבל-פה מסריח. אתה נודד במשך כל הלילה ממצב למצב, במין תנועה בראונית, לא ער לגמרי אבל לא ישן ממש. בתנאים כאלה הלילה נמשך מאה שנים בערך.'

https://wp.me/p4kTCp-6xZ

"תמיד אני מקבל צמרמורת לפני צניחה" (עמוד 7).

הספר "לוחמי החלל" מאת רוברט היינליין (הוצאת כתר, 1994), הוא ספר מדע בדיוני שבו תיאר המחבר, מלחמה בין כוכבית בה לוחם המין האנושי בחייזרים דמויי חרקים בשנת 3,000 לערך. אף שהספר נחשב למיליטנטי ופאשיסטי, זהו אחד מספרי המדע בדיוני הבודדים שהוכנס כחומר קריאה באקדמיות הצבאיות של צבא ארה"ב דוגמת ווסט פוינט ומכללת הפיקוד והמטה של המארינס (ספר אחר הוא "המשחק של אנדר" מאת אורסון סקוט קארד).

היינליין עצמו הודה שאת ההשראה ליצירת החיר"ן הוא קיבל מיחידות הצנחנים האמריקניות. הספר הינו בגדר קריאה מומלצת כיום בקרב צבא ארצות הברית והנחתים בשל שימת הדגש על לכידותה של היחידה הקטנה, האחווה שבשירות והתמקדותו בשירות ביחידות־החוד של הצבא.

בעתיד, תיאר לנו היינליין, יתאחד המין האנושי לחברה אחת, פדרציית טרה, שלה צבא שכירים מקצועי. מנגד, רק מי ששירת בצבא זכאי להצביע ונחשב לאזרח. הצבא שתיאר בספרו דומה מאוד לצי האמריקני, ואין בכך בכדי להפתיע שכן היינליין, אשר השלים את לימודיו באקדמיה של הצי האמריקני באנאפוליס בשנת 1929, שירת כקצין צי במשך חמש שנים. 

הצבא מבוסס על צי חלליות, ובכלל זה ספינות חלל נושאות גייסות וספינות קרב, המקבילים לחילות האוויר והים המודרניים, וחיל הרגלים הנייד (החיר"ן), בדומה לחיל הנחתים ולכוחות המוטסים (צנחנים).

לוחמי החיר"ן צונחים מספינות החלל המרחפות מעל לכוכב הלכת, אל פני הכוכב דרך האטמוספרה. הצניחה עצמה מתבצעת באמצעות חליפה מיוחדת המכונה "כמוסה". איש החיר"ן נמצא בתוך הכמוסה שנמצאת בתוך אחד מכמה צינורות פליטה שבחללית. הוא נפלט לאוויר הפתוח או לפני הכוכב מגבהים שונים, החל מהחלל החיצון ועד לצניחות בגובה נמוך.

לב ליבו של הסיפור הוא המסלול שעובר הגיבור, ג'וני ריקו שמו, מהגיוס והטירונות דרך הכשרתו כלוחם חיר"ן, דרך המפגש שלו עם הקרבות והלחימה בחרקים. בהכשרה למד ריקו כי למעשה, כמאמר הסמל שלו בטירונות, "אין דבר כזה, כלי נשק מסוכנים; יש רק אנשים מסוכנים. אנחנו מנסים ללמד אותך להיות מסוכן – לאויב" (עמוד 66).

אמנם, כתב, ישנן נסיבות שבהן, "להוריד פצצת מימן על עיר האויב זה דבר טיפשי בדיוק כמו להרביץ לתינוק בגרזן. מלחמה היא לא אלימות והרג ותו לא; מלחמה היא אלימות מבוקרת, תכליתית. תכלית המלחמה היא לממש את החלטות ממשלתך בכוח הזרוע. המטרה היא לא להרוג את האויב רק בשביל להרוג אותו… אלא לאלץ אותו לעשות את מה שאתה רוצה" (עמוד 67). לכן, למשל, ישנה מערכה שמוטב לנהל באש מנגד בלבד, וישנה מערכה שמחייבת תמרון קרקעי מהיר ואגרסיבי. הכל בהקשר למטרה.

בספר שזר המחבר דיונים רבים בנושאי מוסר, אלימות, מלחמה והסיבות לה, ועוסק רבות במהות השימוש בכוח צבאי. דיונים אלו הופיעו בעיקר בשיעורים שעבר הגיבור בתיכון, ובהמשך בקורס קצינים. כך למשל, בשיעור היסטוריה ופילוסופיה מוסרית הבהיר המורה, ז'אן דובויס, מדוע הגישה הפציפיסטית על־פיה "אלימות מעולם לא יישבה שום דבר" (עמוד 31), היא ילדותית ולא ניתנת ליישום במציאות. שכן, "האלימות, כוח הזרוע, הכריעה יותר שאלות בהיסטוריה מכל גורם אחר" (עמוד 32).

דובויס, סא"ל בדימוס ובעצמו בוגר החיר"ן (שאיבד את ידו בקרב), כתב לריקו מכתבים על השירות הצבאי ולימד אותו על המדינה, הצבא, האזרח ויחסי הגומלין ביניהם. כשקראתי את הספר במהלך השירות הסדיר בצנחנים השאיר עלי אחד ממכתביו של דובויס רושם רב:

"אתה עובר עכשיו את החלק הקשה ביותר של שירותך – לא הקשה ביותר מבחינה גופנית (אם כי שום קושי גופני לא ישוב להטריד אותך בעתיד; אתה יודע עכשיו איך להתמודד עמו), אלא מבחינה רוחנית... כל אותן תמורות והסתגלויות עמוקות ההופכות את הנפש על פיה, שיש בהן צורך כדי להפוך אזרח־בכוח לאזרח־בפועל. או אולי מוטב שאומר כך: את החלק הקשה ביותר כבר עברת, למרות כל התלאות הצפויות לך עדיין ולמרות כל המכשולים, שכל אחד מהם גבוה מקודמו, שעוד תצטרך לעבור. אבל ה'דבשת' היא החשובה מכול – ומכיוון שאני מכיר אותך, בחורי היקר, אני יודע שחיכיתי זמן רב די הצורך כדי להיות בטוח שעברת את ה'דבשת' שלך – אלמלא כן, כבר היית שוב בבית" (עמוד 94).

החי"ר הנייד, הסביר ריקו, הם "הבחורים שיוצאים למקום מסוים, בשעת הש', משתלטים על שטח מוגדר, נערכים בו, מוציאים את האויב מהחורים ומאלצים אותו להיכנע או למות. אנחנו הלוחמים הרגליים אוכלי העפר, מלוכלכי הידיים, שבאים למקום שנמצא בו האויב ומטפלים בו אישית. זה מה שעשינו, בשינוי כלי הנשק אבל לא שום דבר אחר, מאז אותם ימים שהחיילים הרגלים של סרגון הגדול אילצו את השומרים להרים ידיים" (עמוד 103). בין שמדובר בנחתים בעיראק או בכוחות הצנחנים, גולני וגבעתי ברצועת עזה במבצע "עופרת יצוקה", התיאור הזה, נשאר נכון. 

הקרב הראשון שבו נטל ריקו חלק היה מבצע "בית־הג’וקים" בכוכב הבית של החייזרים, קלנדת׳ו. תחילה, סיפר, "המזל שיחק לדץ׳ ולי די הרבה זמן, ואנחנו הסתובבנו לנו בשטח של כשני קמ"ר, סותמים בורות בפצצות, הורגים כל מה שמצאנו מעל פני הקרקע וחוסכים בסימונים עד כמה שאפשר למצבי חירום. הרעיון היה להשתלט על כל איזור המטרה כדי לאפשר נחיתת תגבורות וציוד כבד בלי התנגדות רצינית; זו לא היתה פשיטה, זה היה קרב לביסוס ראש חוף, לעמוד עליו, להחזיק בו ולאפשר לכוחות רעננים ולנשק כבד להשתלט על שאר כוכב הלכת" (עמוד 140). המבצע היה כישלון חרוץ.

לאחר הקרב, שבו נמחקה כמעט כל המחלקה שבה שירת, עבר ריקו לספינת החלל רוג’ר יאנג ושירת במחלקת "הרשעים של רשצ׳ק", עליה פיקד סגן רשצ'ק. המחלקה לקחה חלק במספר צניחות, כל אחת שונה מהשאר. "הצניחות היו חייבות להיות שונות, כדי שהם לא יוכלו למצוא איזו תבנית. אבל חסל סדר קרבות מלאים; פעלנו לבדנו, סיורים, הטרדות ופשיטות" (עמוד 145).

מפקד המחלקה, סיפר ריקו, היה אלוהים. "המ"מ היה אבינו ואהב אותנו ופינק אותנו ובכל זאת נשאר מרוחק מאיתנו בספינה – ואפילו על הקרקע... מלבד כשהגענו לקרקע בצניחה. אבל בצניחה – טוב, לא הייתם חושבים שקצין מסוגל לדאוג לכל אדם במחלקה המפוזרת בשטח של מאתיים חמישים קמ"ר. רק שהוא מסוגל. הוא מסוגל לדאוג עד מוות בגלל כל אחד מהם" (עמוד 143). מותו, הניע את ריקו לצאת בעצמו לקורס הקצינים במטרה להפוך בעצמו לקצין ולמפקד מחלקה.

מה שהפך את היינליין לסופר גדול באמת היא העובדה שאף שמעולם לא שירת ביחידה שכזו, הוא הצליח לתאר היטב את המהות של הקרב והמלחמה ואת האחווה וחוויות השירות ביחידת חי"ר מעולה ונבחרת. כאמור, אף שהספר נכתב על מלחמה עתידית, בדיונית, הרי שתובנותיו על המלחמה, שדה הקרב ותפקידי ואתגרי כוחות היבשה בכלל וכוחות החי"ר בפרט, נשענות על מיטב לקחי ההיסטוריה הצבאית ורלוונטיות גם כיום.

מה שמעניין בספר הזה זה הסיפור שבתוך הסיפור , כלומר לא הקרבות למיניהם אלא הסדר החברתי שמתואר , סדר חברתי שבגללו הסופר זכה לדימוי הלא צודק של פשיסט.

הסדר החברתי די פשוט ( והלוואי עלינו ) , האוכלוסיה מחולקת לשתי קבוצות :
אזרחים - שיכולים לבחור ולהבחר ולהנות מכל ההטבות שמציעה המדינה , כגון , דיור , ביטוח רפואי , פנסיה , ביטוח אבלטלה וכדומה.
תושבים - אינם יכולים לבחור ולהבחר ואינם זכאים לכל הטבה מהמדינה למרות שהם משלמים מיסים וכל ביטוח צריך להיות ממומן מכיסם.

מה מבדיל ביניהם ??? כה פשוט ומתאים מאוד לישראל . שירות צבאי או שירות אחר למדינה .

השירות הצבאי והשירות למדינה הינו רצוני , אין חובה למלאו .
מי שמתגייס חותם על שירות של מספר שנים , ובכל זמן שהוא לא נמצא בקרב או במצבי חירום הוא רשאי להתפטר מהשירות ולחזור למעמד של תושב ולאבד את כל זכויותיו.

עריקה בקרב ואו במצבי חירום , שכאמור לא מאפשרים התפטרות , גוררת בעקבותיה משפט שהעונש הצפוי הינו הוצאה להורג.

כאמור , כה מתאים לישראל וחבל שהסדר החברתי הזה לא מיושם כאן

אחד הספרים המפורסמים של היינלין, שמציג חברה שאימצה אידאולוגיה בעלת מאפיינים פאשיסטיים בצורה קלילה (למרות שמדובר בסך הכל בפילוסופיה, שלרוב אינו תחום כה קליל ומבדח).

אני חייב להגיד שהתחברתי אל הספר. בתור אחד שעשה צבא (חלק מהמציאות הישראלית) הצלחתי להזדהות אל המון חלקים בספר. המציאות המוצגת בספר מוכרת לנו בחלקה (בחיינו במדינה רוויית עימותים) ובאופן אישי זה גם תאם לחלק מרעיונותיי (וגם אלו שלא - לפחות הצלחתי להתעמת איתם באמצעות ספר זה).

ספר המדע בדיוני הראשון שקראתי. ספר נפלא שנכתב בשנות ה-50 על רקע המלחמה הקרה. הספר נודף פאשיזם אך לא בצורה המעוררת הסתייגות. מומלץ בחום.

היינלין אחד מהאהובים עלי
ולוחמי החלל כל כך טוב שלוקח זמן להבין שזה מדע בדיוני..מומלץ ביותר