מכירים את הספרים האלה שנראים שטחיים מבחוץ, ורדרדים ומתקתקים כאלה, ובקריאה אתם מגלים שיש בהם הרבה יותר ממה שחשבתם? כאלה שיש להם שם דבילי ועטיפה סטייל ברבי, ולמרות זאת הם ספרים ממש טובים?
טוב, גם אני לא!

אזהרת עודף סימני קריאה וסרקזם- התכוננו לכמות בלתי נסבלת
אז כן, הספר הזה הוא ספר על נערה בשם ברוקלין שיש לה כישרון מולד בהחלטות גרועות [וזה מוזכר רק איזה 5000 פעמים! בפרק אחד!] וכל הזמן ההורים שלה משווים אותה לאחותה הגדולה והמושלמת והיא כה אומללה! אחרי שהיא נעצרה במשטרה [בגלל הדבר הכי מטומטם שקיים], נאלצה לעבוד בשעות שירות לקהילה והכי גרוע- מלכת התיכון נידתה אותה ממועדון הכלבלבות השפוטות שלה, היא חייבת שמישהו אחר יחליט בשבילה החלטות או שחייה יהרסווו!!!!!! עוד יותר, כאילו!!!!! כדי שהיא לא תשב לבדה בקפיטריה ולאיש לא יהיה אכפת מה היא לובשת והאם רגליה מגולחות או לא, חוץ מהחנונים מהתזמורת או מועדון הדקדוק או משהו חנוני שכזההה!!!!! אוי, זה כבר קרה!!!!!! שיואו היא כל כך מסכנה!
בהמשך, הנה ספוילרים, זה רק מידרדר!!!! כי קוראי הבלוג ממליצים לה לעשות רק דברים חנוניים ביותר!!!!! הם כל כך חסרי חיים עד שהם לא מבינים כמה חשוב זה שהיא תלך למועדון של החתיך מה-שמו, במקום לשבת ולעשות שיעורי בית כמו איזו מנודה חסרת חיים!!!!! אני פשוט לא מאמינה איזה חיים נוראים ואיומים יש לה, מאמי חיים שלי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אז כמו שהבנתם, אלא אם כן חוש ההומור שלכם הוא כמו זה של אפונה, אני ממש לא חושבת שהספר הזה הוא חובה [או ליתר דיוק: נא לא לפרוץ בצרחות "הוא מושלםםםםם אעאעאעאעאעאא!!!"]. הוא טיפשי, וקליל, וכיף לקרוא אותו פעם אחת כדי להעביר את הזמן אבל לא יותר מזה. בשלב מסוים הספר התחיל להזכיר לי סרטי טלוויזיה אמריקאיים כמו "היי סקול מיוזיקל" שלכולם יש אותו מסר- המקובלים הם מיליונרים מרושעים שיבואו על עונשם, וה"חנונים" הם המגניבים האמיתיים, העמוקים והנאמנים ביותר! רק הם יישארו חברייך תמיד ויצעדו איתך אל השקיעה, אז היי מי שאת! זכור מי אתה, בני, אתה המלך האמיתי! אביך חי בתוכך! אה, זה כבר ממלך האריות, זה לא קשור...
לא שאני מבינה למה אנשים ממועדון הדיבייט שנותנים באמת או חובה דברים כמו "עליכם להתמזמז במשך 90 שניות רצופות", נחשבים יותר עמוקים, אבל מי אני שאחליט? הרי כמו שאנשים מסוימים יסכימו איתי [אהמאהמאנג'ל]- אמריקאים הם כה חכמים! וצודקים! הבה נסגוד להם ולספריהם העלובים יחדיו!

הסופרת מנסה להכניס באמצע כל מיני דברים דרמטיים כדי לגרום לספר להישמע עמוק, אבל זה ניסיון נואש ולא מוצלח. הדבר היחיד שהסופרת כן הצליחה בו, היא לגרום לדמות הראשית להישמע מציאותית. כי היא פשוט כמו כל הבנות השטחיות שאני מכירה, חוץ מזה שברוקלין היא בעצם עמוקה כי יש לה חבר חנון והיא פותחת בלוג וזה כה עמוק [כמו הכנרת]. אבל כבר חפרתי על זה מספיק.

ולסיכום, אני ממליצה על הספר מאוד, חובה לחיים- אם קוראים לך מורטל חלומי ואת רק נראית פרחה מבחוץ, אבל מבפנים את מאוהבת בחנון שיושב מאחורייך בשיעור מתמטיקה ועושה בשבילך שיעורי בית, ותמיד רצית לנקום במלכת הכיתה אבל לא היה לך מספיק איי-קיו בשביל זה.

הכל התחיל כשהסתובבתי לי להנאתי עם אריאל ורואן בשבוע הספר, ופתאום מאחד הדוכנים אני מסתכלת על הספר 'הבלוג של החיים שלי'.
אני: בוהה בספר
רואן: אויי... קראתי אותו... עדיף שתקחי משהו אחר.
אריאל: אעאעאעאעאעאעאאעכחעחג! בואו נלך לקניון
אני: מסובבת את הספר כדיי לקרוא את התקציר
אריאל: אעאעאעאעאעאעאע! בואו לקניון.
אני: סתמי.
אריאל: עדיף שנלך לקניון, יש שם צומת ספרים!
לוקחות איתנו את רואן והולכות לקניון

בסוף יצאתי מצומת ספרים עם ספר אחר -_-

אבל ממש ממש הסתקרנתי מהספר 'הבלוג של החיים שלי'
אז כמובן- ניסיתי להשיג אותו גם אחריי שבוע הספר, ומסתבר שצריך להזמין אותו בשביל שיגיע!
ונחשו מתיי ההזמנה הגיעה?? בערב, יום לפניי שנסעתי לארץ המתים/אילת.
אז רצתי מהר מהר מהר מהר (ברצינות, כמעט מתתי בדרך!) לפניי שיסגרו את סטימצקי! (ורק לידע הכללי שלכם- אני הגעתי בסוף שעתיים לפניי הסגירה -_-)
וככה בעצם השגתי את הספר.


עכשיו, כמובן, גיבורת הספר שלנו- ברוקלין פירס! בת ה-15, שבעצם מקבלת החלטות גרועות, אז היא מחליטה לפתוח בלוג שבו היא תפרסם כל החלטה קטנה שלה (אפילו איזה ספר היא תקרא לשיעור ספרות!) ותתן לקוראים להחליט בשבילה מה לעשות.
ובדיוק באותו זמן, החברה הכי טובה שלה -שיין- נוטשת אותה.
שיין היא הדמות הכי פקאצתית שקיימת בעולם הספרים, תנו לי לצטט לכם משהו מהספר:

'כשאת חיה בעולם של שיין, יש בעצם שניי סוגים של שיעורי בית. כאלה שמכינים בשביל בית הספר וכאלה שמכינים בשבילה. או יותר נכון, כדי שתמשיך להכיר בך. כי לא רק שאת צריכה להראות מעולה כל הזמן. את צריכה גם להיות מעודכנת בכל תוכנית ראליטי, כל בלוג של סלבריטאים, כל מגזין אופנה, כל אלבום שיוצא, כל טקס פרסים וכל דבר ששיין אומרת'

שיין- אני לא הייתי רוצה שתהיי חלק מהעולם שלי O_O


אזזזזזזז... נחזור לעלילת הספר- ברוקלין פירס ממשיכה להסתבך, והיא לא מרוצה ממה שקוראי הבלוג שלה החליטו בשבילה, היא ביטלה דייט לבחור החתיך מכתה י"ב, (האנטר ואלאס המילטון השלישי!) רק בגלל שזה מה שהם בחרו.
היא הצטרפה לנבחרת הראגבי רק בגלל שזה מה שהם בחרו!
והיא גם הלכה לנבחרת הדיבייט רק בגלל שזה מה שבחרו!

ובעצם , מסופר על חייה של ברוקלין, על הצרות, על ההחלטות הגרועות, ועל ההחלטות של קוראי הבלוג שלה.
הספר מעולה, הוא מותח והוא משאיר טעם של עוד.
מומלץ!

אני לא יודעת לאיזה קהילת קוראים הסופרת רצתה לפנות כאן...
מצד אחד, נירא שהיא פונה לילדות בנות 14+ ומצד שני היא פונה לילדות בגיל 8.

הספר הזה לא זורם, הוא לא מוביל לשום מקום.
והוא אפילו לא מקורי.
לכולנו יש החלטות שגויות בחיים, וכולנו יודעים טוב מאוד שאם אנחנו לא מקבלים את ההחלטה הנכונה, אנחנו לא צריכים להתבכיין ממנה (כמו בייבי ברוקלין- השם הולם אותה מאוד)אלא אנחנו צריכים להפיק ממנה את המירב, ובדרך כלל יש גם אפשרות חזרה.

למה לכתוב ספר על ילדה שמתבכיינת לבלוג שלה על החלטות שגויות? עצוב לראות שהדמות הראשית בספר פשוט שטוחה, רדודה, חסרת אופי משל עצמה וכמו שהיימליך אמר "בובה על חוטים."

והמונולוגים שהסופרת דוחפת באמצע שום מקום בספר פשוט הורסים את האווירה שהיא ניסתה להכניס לספר מלחתחילה. אז שתחליט, או שהספר הוא קליל, או שהוא עוסק במונולוגים ארוכים ומסובכים.
פשוט, שתחליט...

הסוף אומנם Happy ending אבל עם דמות כזאת לא החלטית איך אפשר לדעת...

למה בכול זאת השני כוכבים? טוב, כי זה ספר קליל, אפשר לקורא אותו בכול מקום בכול מצב ובכול פעם שעצוב.
אני למשל קראתי את הספר הזה במקומות הכי לא מתאימים לקורא בהם ספר, וזה עזר להפיג את השיעמום.

מומלץ לקוראים שהחיים שלהם "בזבל" ורוצים לקורא קצת זבל של אנשים אחרים, זאת אומרת זבל של ברוקלין...

ברגעים בהם סיימתי וסגרתי את דפי הספר, אני יכולה לסכם.
האם הספר באמת נועד לתיכוניסטים, או ילדים בני שמונה- תשע.
אז אותה אחת שלא יכולה להחליט, פשוט מדרדרת את הספר.
היא כה אומללה, אחותה כה מושלמת, והיא חסרת ישע ללא חברתה.
ואגב חברתה, אני מדברת על זאת שזרקה אותה, פרחה במלואה.
קטינה שמתעדכנת בהכול כולל הכול, ועוד אוטו שהיא אכן נוהגת בו.
ואגב, ההחלטות האומללות שלה מוזכרות לפחות אלפיים פעם.
דבר לא משכנע את העומק שם, גם לא התיאורים המרגשים לכאורה.
וההחלטה בין 'המקובל' לבין 'החנון', פשוט מגוחכת וקיטשית ברמות.
זה היה כ"כ צפוי. באמת שסוף פחות נדוש מזה, אני לא מכירה.
ומי יחליט על חייה, אם לא אנשים שהיא לא מכירה באינטרנט?
אז מזל שלא קניתי את הספר הזה, אחרת הייתי מתחרטת קשות.

ברוקלין מסתבכת כל חייה בצרות, ומחליטה לשים לזה סוף. לאחר ששרפה בית מיצג שאימה הייתה אחראית עליו, ברוקלין מחליטה לשים סוף לשרשרת התאונות שהיא עושה עקב הבחירות המטופשות שלה ופותחת בלוג, "הבלוג של החיים שלי", בו היא מבקשת מהקוראים שיחליטו בשבילה מה לעשות בעזרת סקרים שהיא מעלה אליו. במקביל היא מגלה שחברתה הטובה והמקובלת כבר לא כל כך חברה שלה, היא מתאהבת לראשונה ומתיידדת עם בחור שלא חשבה שתדבר איתו אי פעם. גם עם הבלוג ברוקלין ממשיכה לעשות טעויות, ואלה עוזרות לה לעצב את אופייה מבלי שהיא מודעת לזה.
אך האם הבלוג באמת מונע את הצרות והטעויות שברוקלין נקלעת אליהם ? והאם לתת לאנשים זרים לבחור בשבילך מה לעשות זה הדבר הנכון?

הספר מאוד נחמד, הוא יכול להעביר את הזמן בכיף ונהניתי לקרוא את הספר.

קראתי את הספר הזה פעם ראשונה בכיתה ח'.
ולמרות התקופה העמוסה של כיתה י', קראתי אותו שוב, לפני כחודשיים.
פשוט וואו. כל פעם מחדש הספר הזה מצליח לרתק אותי.
פשוט תקראו.

יתכנו ספוילרים
אחד מהספרים האהובים עליי, טוב, אולי זה בגלל שאני מזדהה עם ברוקולין...
להחליט זה אחד הדברים השנואים עליי, האמת זה הדבר הכי שנוא עליי. אני פשוט לא מצליחה להחליט :-) (זה סיוט ללכת איתי לקניות..)
אז סוף סוף הומצא הספר שמבין אותי ואני אותו ואף פעם לא ימאס לי לקרוא אותו.
אבל חוץ הקטע של קבלת ההחלטות, היה חלק מהספר שלדעתי השפיע על ברוקולין וגם על כל אחד מאיתנו (טוב חוץ ממני, הסבר בהמשך).
אחותה הגדולה, ״המושלמת״, כמו התיאור, בחיים לא עשתה טעויות. היא אופנתית, היא יפה וכמובן שחכמה ביותר, ההורים והמורים כל הזמן משווים אותן.
אבל זה טוב? אולי זה השפיע על ברוקולין, על הכישרון המפוקפק שלה לקבל החלטות, כי הרי כל החיים היא ידעה שהיא צריכה לעשות את מה שאחותה עשתה, אז מה היא כבר החליטה?
אולי היא כבר ידעה שהיא האחות הקטנה, שכול הזמן נמדדת ולא היה לה כוח להשקיע?
וכשאני חושבת על זה, סליחה אחים קטנים. עכשיו הבנתי מה אתם מרגישים. אולי לא הייתי צריכה להצליח, ככה שאתם יותר?
(בקשר לכושר החלטת החלטות הנהדר שלי, נראה לי הבעיה היא במקום אחר, בסך הכול אני הבכורה...)
בקיצור מומלץ ביותר.

הספר סבבה, לקחתי אותו בגלל שנכנעתי לחברה שהחלה להשתגע מהבחירה שלי (שכמעט כולה של דמיוני)
ואז בשביל להראות לה שאני קצת מצאותית לקחתי את הספר הזה.
הספר חמוד, תכוניסטי, צפוי ממש!
אממ ברוקלין חייבת דחוף קצת לתת עוד צ'אנס לבחירות שלה. (ולפחות נתנה קצת)
האנטר(אם ככה קוראים לו)- סבבה, כמו כל האלה שבסרטים של התכונים, סוג של 'מבוקש'
בריאן- חמוד מהחלה.
קיצר, ספר מומלץ!!!!

כל מי שאומר שזה ספר גרוע טועה ובגדול!!!לדעתי...
שנה שעברה הייתי צריכה לבחור ספר ולכתוב תקציר אחר ובחרתי בספר הזה וקראתי אותו אחרי עוד לפחות 5 פעמים אז ממש כדאי לכם לקרוא זה ספר מעניין שאין דברים כאלה!!!
ורק שתדעו הכי טוב שבני נוער ייקראו את זה שיילמדו מטעויות כי על טעויות משלמים ופה מראים את התשלום הקטן יחסית...
אז אני אגיד עוד פעם כדאי לכם לקרוא אותו ספר מאד מעניין מאד!