"לא לצעירים!" כתבה הספרנית בעמוד הראשון של הספר.
"למרות הכריכה זה לא ספר נוער" כתבה יעל בתחילת הביקורת שלה על הספר.
קראתי כבר את שני הספרים הנוספים של גארת' ניקס שתורגמו לעברית: סבריאל ומוכרי הספרים השמאליים של לונדון. את שניהם חיבבתי (את סבריאל יותר), ושניהם היו בעיני ספרי נוער לכל דבר ועניין.
אבל משחק הנסיכים, הנחתי לאור הביקורות, הוא משהו אחר לגמרי.

***

בעולם עתידני, האימפריה הבין גלקטית נשלטת על ידי הקיסר והנסיכים.
הנסיכים הם בני אדם שנלקחו ממשפחותיהם כתינוקות ועברו תהליכים שונים שהפכו אותם במובנים רבים לעל-אנושיים. הכוחות שלהם והחינוך שלהם גורמים להם לגדול כאנשים שרואים בנסיכים המקבילים להם יריבים או בעלי ברית זמניים לצורך השגת עוד כוח, ובכל מי שאינו משתייך למעמדם - כלי להשגת מאווייהם ושאיפותיהם ותו לא.
אהבה היא רגש אנושי שזר להם לחלוטין ואינו חלק ממערך השיקולים שלהם.
הנסיך קמרי, גיבור הספר, מסיים את תהליך חינוכו ויוצא אל העולם כדי לגלות שחיי נסיך הם חיי סכנה, חיים של בדידות ודריכות תמידית. ששירות האימפריה הוא אולי רעיון נעלה, אבל נסיך משרת קודם כל ולפני הכל את האינטרסים שלו עצמו.
ציפיתי לספר אכזרי, נוקב, מדמם. סוג של משחקי הכס עתידני, אינטרגלקטי.
אלא שלהפתעתי, זה לא בדיוק הכיוון שבו הספר הלך.
הספר בנה עולם מד"בי מושקע מאוד. פיתוחים טכנולוגיים, פוליטיקה, גזעים חייזריים, למען האמת היה לי קשה לעקוב והיה לי קשה להאמין שכל העולם המאוד מפותח הזה - נכתב לצורך ספר אחד ולא לצורך סדרה שלמה.
וככל שהתקדמתי בספר, הבנתי שלא רק שהעולם הזה נבנה לצורך ספר אחד - הוא גם נבנה לצורך סיפור שהוא בסופו של דבר לא הסיפור המדמם, האכזרי והציני שחשבתי שמצפה לי.

***

לא רוצה לספיילר אבל אין לי כל כך ברירה בנקודה הזאת, אז אם אתם מתכננים לקרוא אותו - מוזמנים לעצור כאן.
בסופו של דבר הסיפור של הספר הזה הוא הסיפור המוכר על המחיר של ההתקדמות הטכנולוגית, על אובדן האנושיות שהוא המחיר של השגת כוח גדול ועל הבחירה באנושיות למרות הכל.
מה שאומר שהוא סיפור עם מסרים חיוביים ומעט בנליים, שהדבר הכי מפתיע בו הוא הפער בין המעטפת המורכבת של העולם לעלילה שהיא בסופו של דבר די שגרתית, ואפילו… כן, מתאימה לנוער.

#
למרות הכריכה זה לא ספר נוער. זה מדע בדיוני עם קורט פנטסיה. הסופר בונה פה עולם חדש עם אלמנטים מקוריים, לא סיפור של עבר מפואר הלבוש בבגדים עתידניים. הסיפור נבנה באופן רצוף – בלי קפיצות חסרות פשר הנועדות למטרת סגירת חורים ופתרונות סיפוריים – בקיצור מציאה כשרה, מונחת על ספסל וחיכתה רק לי.

אימפרייה ענקית החולשת על מליוני עולמות, חלקם מיושבים על ידי בני אנוש, חלקם על ידי חייזרים. כמו כל אימפרייה גם לה יש אוייבים. מי ששולט על כל העסק הוא קיסר/ית שאף אחד לא ראה ואיש אינו יודע מיהו. הקיסר מושל באמצעות "מוח קיסרי" המתווך את רצונותיו לבעלי העניין. בכל 20 שנה הקיסר מוחלף, להקלתו, כנראה.
האוכלוסייה, המונה מיליארדי אזרחים, שבתוכם כמיליון ומשהו "נסיכים". לא אריסטוקרטים מלידה – הם נלקחו מהוריהם כתינוקות ומגודלים להיות נסיכים (משהו שמזכיר קצת את המסורת הטיבטית). יש להם המון יתרונות – שיפורים עצומים ומלאכותיים ביכולותיהם הגופניות, אפשרות "לחזור לחיים" אם מתו, חינוך שהופך אותם למורמים מעם ויהירים עד בלי נשוא. התנשאות מובנית המטופחת על ידי החינוך כלפי בני האנוש, חיים המבוססים על לקיחת מה שנראה להם, התמכרות לתענוגות, קצת דו-קרבות חסרי-ערך כדי להזרים את הדם בעורקים, ללא שום קשר רגשי או חברי לאחר.

הסיפור מעניין – דרך מסע הרפתקאות הופך הנסיך הטירון, היהיר, שאינו מטיל ספק במה שחינכו אותו להאמין, לאדם בוגר השוקל את בחירותיו. הוא שואל שאלות שאינן טריוויאליות בסוג הזה של ספרות. כמו – עד כמה יש לאדם רצון חופשי לבחור מחוץ לדרך בה גודל? האם אפשר לחיות חיים מספקים בלי יכולת להאמין ולסמוך על אדם אחר? ועד כמה הויתור על קריירה שהוכשרת אליה כל חייך הוא אפשרי. הסופר משתמש פה בטריק נחמד - "נסיך" הוא שם תואר שאינו משנה מין. כך שיש משפטים כמו "הנסיך x ראתה" שבלבלו חלק מהקוראים לפי הביקורות הקודמות לספר, שקראתי.
התמיהה הגדולה שלי היתה הפרק האחרון, שלעניות דעתי היה צריך להיות הפרק לפני-האחרון. אבל אם להתעלם מקטנות - חיבבתי והוא העביר לי כמה שעות בנחת.



0

ספר מעולה, כזה שלא נמתח ונמרח - קשה למצוא.
משחק הנסיכים הוא הספר המושלם מהביחנה הזו- הוא מהיר, קולח וקולע, בלי בלבולי שכל מסביב, ככה שאם אתם מחפשים ספר שתקראו בלי מעצורים- זה הספר המושלם!
הדמויות בנויות מעולה, במיוחד הדמות הראשית, שמתפתחת ומתבגרת לאורך כל הספר, ואף פעם לא מפסיקה להפתיע, ואף פעם לא מאכזבת!
בתור אחת שקוראת הרבה, הרבה ספרים נראים לי צפויים ולרב אני יכולה להעלות שתי השערות לגבי מה שיקרה בעתיד העלילה, ולרב אני צודקת, אבל לא פה! כאן לא היה לי אפילו ניחוש אחד!!!! לא היה מקום לחשיבה, הספר היה מהיר, מפתיע ומסקרן כל כך, לא עזבתי אותו לשנייה!
החיסרון היחיד (והוא כל כך פעוט), הוא עומס הפרטים. מפני שהסופר בנה עולם שלם (שלא לומר גאלקסיה), הוא היה צריך להסביר את התנהלות העיניינים, אבל אפשר לומר שצלח בכך.

ולסיכום, אם אתם מתלבטים אם כדאי לקרוא את הספר או לא... תקראו!!!! תפסיקו להתמהמה ורוצו לקרוא, קדימה!!!

ספר נחמד, ההתחלה הזכירה לי מאוד את "המשחק של אנדר". גארת' ניקס יצר עולם מגוון עם עומק, מלא בכנולוגיה חיזרית ושלטון קיסרי עם חוקים מוזרים. הדמויות מעניינות וקל להתחבר אליהן. הדמות הראשית עוברת התפתחות ומתבגרת. מרוב הפרטים לגבי העולם שגארת' ניקס יצר, קל ללכת לאיבוד ולא להבין את הטרמינולוגיה מההתחלה. לפי דעתי, היה אפשר בקלות ליצור מהספר סידרה שלמה. דבר אחד שלא הבנתי, בספר מבלבלים בין נקבה וזכר לדוגמא: "הנסיך טירתו אמרה". יכול להיות שזה בכוונה, מסקרן אותי לבדוק אם זו בעיה של התרגום, או שזו אותה הסיטואציה גם באנגלית. כך או כך, זה קצת צרם לי בעין.
מומלץ לכל מי שאוהב מדע בדיוני ואהב את "המשחק של אנדר" ונהנה מסדרות כמו "דוקטור הו" וסרטים כמו "סטאר ווארז".

הספר מקורי מאוד, העולם שבנה הסופר מגניב, הדמויות טובות, העלילה זורמת, מה רע?
מה רע? אני אגיד לכם מה רע! חוץ מהסוף המעצבן (שאני לא אגיד אותו פה כדי לא להרוס) ישנו התרגום הגרוע! אבל ממש! על זכר ונקבה המתרגם לא שמע בחיו "הנסיך הלכה", "המוח הקשיבה" אלו רק שתי דוגמאות מהספר וזה רק לעניין הזכר ונקבה יש בספר בעיות תחביר רבות חוץ מזו. הקריאה לא זרמה בגלל המשפטים הצורמים והלא מסתדרים מבחינה הגיונית שגרמו לי לכאב ראש.
אם היה מתרגם אחר הספר היה יכול להיות הצלחה.
נוסף על התרגום הגרוע יש עוד חלק קטן שהפריע לי, ישנם שלושה מרכיבים שכל הזמן מוזכרים בספר - הטקים (פייסטק, בייטק, מקטק) - שאין ממש הסבר מה הם, לקח לי חצי ספר להבין שפייסטק זה היכולת שלהם במוח (אם אפשר להגדיר את זה ככה) ובייטק ומקטק זה חומרים. עכשיו מה רע בטקים האלה, לא התעצבנתי שאין הסבר מה זה, יכול להיות שהייתי קצת איטית הפעם, התעצבנתי על כך שכל מילה חמישית בערך זה בייטק או פייסטק זה פשוט היה חופר!

תודה רבה שקראתם את הביקורת שלי (: מקווה שעזרה לכם איכשהו או עוררה מחשבות בנוגע לספר :)