• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
בת המטבח

בת המטבח

מאת ג'אייל מקהנרי

הביקורת של אבי

תמונה של אבי
דירוגדירוג
הוצאה לאור:כנרת זמורה ביתן
שנת הוצאה:2013
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
שלומיתמי
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 12 שנים•1 דקות קריאה

ספר מקסים ונחמד -
ג'יני, בחורה צעירה ביישנית וחסרת כישורים חברתיים, היא מומחית של ממש בהכנת אוכל ובעבודות המטבח. ג'יני גרה עם הוריה שמגוננים עליה מפני החברה, ומוצאת נחמה רבה בבישול. כשהוריה מתים בתאונה במהלך טיול היא נשארת לבד בביתם. אחותה, הצעירה ממנה במעט, מגיעה עם שתי בנותיה הקטנות, לסייע לה בארגון חייה ובאריזת חפצים בבית. המוות הפתאומי מביא את האחיות לאי הסכמות ואת ג'יני לגלות דברים חדשים על עצמה, על הוריה ועל אחותה ואחיניותיה. כשהיא מרגישה שאינה יכולה עוד היא מוצאת נחמה במטבח ולהפתעתה מגלה שבמצבים מסויימים הכנת מתכון של אדם אחר מביאה את "רוחו" לזמן קצר למטבח ומאפשרת לה לשוחח עמו. בזמן קצר יחסית היא לומדת הרבה עליה ועל משפחתה הקרובה ומגיעה לתובנות חדשות לגבי המשך חייה מכאן ולהבא.
ספר קליל, נחמד, קסום ונוגע בעולם הדמיון בחן רב.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של ג'יהאן
ג'יהאן
תמונה של גלית
גלית
2קוראים|גיל ממוצע57|100%נשים

על המבקר

תמונה של אבי

אבי

ותיקעורך
חבר מזה 15 שנים
725 ביקורות•8 נבחרות•2,237 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•מתח ריגול והרפתקאות•ספרות מקורית
תמונה של אבי
אבי
ותיקעורך
חבר באתר מזה 15 שנים
ביקורות725
ביקורות נבחרות8
לייקים שקיבל2,237
דירוג ממוצע3.7 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת199מתח ריגול והרפתקאות145ספרות מקורית96

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של אבי

כמיהה וגעגוע

כמיהה וגעגוע

שפרה מישלוב

ספר מעולה
חזק ומטלטל. סיפור נוראות השואה מעיניה של צעירה חרדית שהייתה בת 10 בפרוץ המלחמה ועברה את תלאותיה הרבות והבלתי אפשריות. 4 שנים בגטו לודז'. חודשים ארוכים במחנה עבודת פרך בגרמניה. ועד לתבוסת הנאצים יימח שמם

לפני 3 שנים•
★★★★★
•אבי
הספרנית מאושוויץ

הספרנית מאושוויץ

אנטוניו איטוּרבֶּה

ספר מדהים על תקופה איומה.
רוצו לקרוא.
מבוסס סיפור אמיתי, מציג עוד פן מיוחד ומרגש של חיי היהודים במקום האיום ההוא שאנחנו אולי מבינים רק את שמו "אושוויץ" , אבל מי שלא היה שם לא יכול להבין או לתפוס. סיפור על אנשים רגילים, במצבים הכי קשים, ועל גיבורים אמיתיים שמנסים ככל יכולתם לשמור על שפיות נורמליות וחיים במקום שכולו ההפך המוחלט מכל אלה.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•אבי
החיים היפים האלה

החיים היפים האלה

קייטי מארש

ספר מקסים ומלא רגש. כדאי לרוץ לקרוא

לפני 4 שנים•
★★★★★
•אבי
תפילה לנרצח

תפילה לנרצח

פיי קלרמן

סגן פיטר דקר חוקר מקרה רצח של רופא מנתח לב וממציא תרופה חדשנית. מתברר כי רינה אשתו הכירה את בנו הכומר של הנרצח, בראם. אברהם היה ידידו הטוב של בעלה הראשון של רינה וטיפל ביצחק עד למותו. כששתי גופות נוספות מתגלות החקירה מתקרבת לסיומה.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•אבי
לבנות את הגשר הזה

לבנות את הגשר הזה

ד"ר עליזה בלוך

ספר מעולה. סיפור על עשייה חינוכית, בנייה וציונות. ספר שכדאי לקרוא, מותר להעריץ, אפשר ללמוד ממנו, ורצוי ליישם ולעשות כדוגמתו.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•אבי
זמן לעזוב

זמן לעזוב

ג'ודי פיקו

סיפור מהנה יפה ומקסים, על אהבה ועל פילים.
אחר, מפתיע, מומלץ.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•אבי
הפקיד ההודי

הפקיד ההודי

דיוויד לוויט

שנת 1936, באולם הרצאות בהרווארד, גודפרי הארולד הארדי, מתמטיקאי בריטי בן כמעט 60, מתבקש להרצות על ידידו רמנוג'ן, מתמטיקאי גאון הודי, שהתגלה ע"י הארדי בשנת 1913, בעקבות מכתב ששלח אליו. רמנוג'ן היה צעיר הודי חסר השכלה פורמלית וגאון במתימטיקה ובחישובים מהירים. בזכות הארדי, מגיע רמנוג'ן בשנת 1914 לטריניטי קולג' בקיימברידג' ומתחיל לעסוק במתימטיקה יחד עם הארדי, הוא מפרסם מס' מאמרים, משלים בי.איי. ומתקבל כחבר באגודה המלכותית הבריטית. הארדי סבור שהוא המתמטיקאי הגדול ביותר שחי כיום ואולי אפילו במאות השנים האחרונות. במקביל לסיפר חייו של רמנוג'ן ולמלחמת העולם הראשונה רמנוג'ן נופל למשכב והחולי מפריע לעבודתו המתימטית, בשנת 1919 הוא נוסע לביקור בביתו בהודו, גם מתוך תקווה שמזג האוויר החם והמוכר לו מהודו ייטיב עמוץ אך המחלה מכריעה אותו בהודו והוא נפטר בשנת 1920, בגיל 33.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•אבי
הנער על ארגז העץ

הנער על ארגז העץ

ליאון לייזון

ספר חזק טוב ומרגש. סיפורו של צעיר הניצולים ברשימת שינדלר. לייב לייזון היה בן 10 כשפרצה המלחמה בספטמבר 1939. חייו התהפכו ורק בזכות נס אחר נס הוא שרד את נוראות המלחמה כדי לספר, לאחר עשרות שנים, את סיפור שלי על משפחתו, ילדותו, המלחמה הגטו והעבודה, ובמיוחד על האיש המיוחד והמדהים שהציל את חייו - אוסקר שינדלר, תעשיין רודף תענוגות, נאצי, אבל מעל לכל בן אדם.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•אבי
אהבה כואבת - דני

אהבה כואבת - דני

רם אורן

רדוד!
רם אורן ממשיך לטפח את הקטגוריה הייחודית שפיתח בשנים האחרונות - זה לא ספר טיסה זה כבר ספר בורקס (על משקל סרטי הבורקס משנות השישים-שבעים-שמונים של המאה ה- 20 בקולנוע הישראלי). עלילה לא משהו, אמינות הסיפור לא חזקה, דיוקים אין. טעויות דווקא יש פה ושם, וחוץ מזה סיפור קליל ושוטף שנקרא בשעות ספורות ולא משאיר שום חותם אמיתי על הקורא. ספר בסדר מינוס.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•אבי

ביקורות נוספות על "בת המטבח"

בת המטבח

בת המטבח

ג'אייל מקהנרי

יש הרבה דברים טובים בגידול ילדים. אחד הטובים שבהם הוא התירוץ הנפלא לקרוא כמה ספרי ילדים שאני רוצה. עם זאת, יש כמובן גם חסרונות. אחד החסרונות הגדולים הוא הצורך לשבת בימי הורים. איכשהו הישיבה על כסא נמוך (של התלמידים) בכיתה, מול המורה, מחזירה אותי לתחושת תלמידה קטנה מול מורים גדולים ויכולים הכל. וזה קורה גם כאשר המורה צעירה ממני, וגם אם אני יודעת שכשהיא היתה בתיכון האיש שלי היה המורה שלה. לא כיף. ליום ההורים הנוכחי הגעתי בשעה היעודה, מצויידת היטב בספר קריאה טרי מן הספריה. ידעתי מה הולך לקרות. מי שישב בפנים, בשיחה עם המחנכת, היו ההורים שהוזמנו חצי שעה לפניי. כמו במרפאות קופות חולים, גם כאן התהיה דומה: אם אתם יודעים שזמן השיחה עם הורה ממוצע הוא עשרים דקות, למה קובעים פגישות במרווחים של עשר?

אז ישבתי עם "בת המטבח" וקראתי על ג'יני. הוריה של ג'יני יצאו לנופש חלומי בן כמה שבועות, ומתו. ככה סתם, בשנתם, מהרעלת גז. ג'יני שחיה עד אז חיים מוגנים, אולי מוגנים מדי, נאלצת להתמודד עם עובדת מותם, עם החסר, עם אחות נרגנת שרוצה למכור את הבית, ועם החיים בכללותם. היא עושה את זה בעזרת בישול. עכשיו יש כאן שני תסריטי המשך: המשך ראשון מדבר על בחורה בעלת לקות כלשהי, ועל חדוות הבישול המסייעת לה לעשות את צעדיה הראשונים בעולם. בהמשך השני יש בחורה שקועה בעצב, אך ללא בעיות אחרות, ועל בישול המעלה לה באוב מסתורי דמויות שמתו, והן מדריכות אותה בנבכי החיים. כל אחד מהתסריטים יביא ספר שונה, אבל שני הרעיונות יפים ובעלי יכולת לתפוס ספר שלם. אלא שג'אייל מקנהרי, כמיטב מסורת הבישול, עירבבה את שני הספרים הפוטנציאליים יחד. בכך היא הדגימה יפה את הרעיון שלפעמים פחות הוא יותר. או, במקרה שלה, לפעמים יותר הוא פחות.

בקיץ שעבר שהיתי במרכז הכנסים בשפיים עם כמה עמיתים לעבודה. בעת ארוחת הצהרים, בעודנו יושבים ליד שולחן אחד בחדר האוכל המשותף, התיישב לידי אדם זר, ופתח בשיחה. הוא לא ממש הציג את עצמו, לא התנצל על ההפרעה. ודיבר. הרבה דיבר על עצמו, עם מעט מאוד התייחסות אלי, או אל הסיטואציה בכלל. המילים אחרות - הוא בכלל לא הרגיש שהוא תקוע. לאחר כעשר דקות מביכות כאלה הוא אמר "את שמעת על תסמונת אספרגר? אז אני מאובחן". וזה היה בדיוק בול. ההסבר לכלל הסיטואציה.

מה אני יודעת על תסמונת אספרגר, ובכלל על הספקטרום האוטיסטי? לא הרבה. חלק קראתי באינטרנט, כשחיפשתי מענה לקשייו של הבן שלי, קשיים שלא ידעתי להגדיר. על פי אתרי אינטרנט שונים, הוא בהחלט ענה למאפיינים של הלקות. אחר כך הלכתי לאבחון מקצועי, ואז למדתי שני דברים: א. לא מכירים תופעה מקריאה באינטרנט. ב. הבן שלי לא נמצא בספקטרום. ובכל זאת המשכתי להתעניין, קראתי ספרים בנושא, ספרי עיון וסיפורת. כך שיש לי קצת מידע, אם כי הוא אינו מקצועי, ואני מניחה שהוא לוקה בחסר.

עם המידע החסר שיש לי, צרמה לי הגדרת גיבורת "בת המטבח" כלוקה בתסמונת אספרגר. הספר נכתב בגוף ראשון, כביכול מנקודת מבטה, ובמובן הזה הוא היה רגיל מדי. היא מתארת תופעות והתנהגויות, אבל הדיבור שלא לא משדר אמינות שכזו. היא מתארת רגשות, משתמשת בדימויים (ורק לפעמים נזכרת להגיד שהיא קולטת דימויים בצורה מילולית). לא היתה אותה תחושה של זרות שהרגשתי בזמן שדיברתי באותו חדר אוכל עם אותה "אספי", וגם לא אותה תחושה שאני מרגישה בקריאת הודעות אינטרנטיות של בעלי התסמונת בפורומים שונים. ערכתי הפסקה בקריאה (ההמתנה ליד חדר המורה היתה ארוכה מאוד), ושוחחתי על זה עם אחת האימהות, שהידע שלה מקצועי משלי. ממנה למדתי על תופעה של אבחון יתר של אנשים תחת הכותרת "תסמונת אספרגר". ואז החלטתי להתעלם מהשם המדוייק של התסמונת, ולהתייחס אל ג'יני, הגיבורה, כלוקה בלקות תקשורתית כלשהי. זה דבר שנעשה למשל בספר "המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה" - מתארים התנהגויות אופייניות, בלי לנקוב בשם כולל לתופעה.

מה חוץ מזה? תיאורי בישול. הם טובים מאוד. מורגש שהכותבת אוהבת לבשל וחשה את הבישול היטב. מעבר לזה אהבתי את הרעיון של "ספר הנורמליות". ג'יני שומעת החל מילדותה שהיא לא נורמלית, אבל אין לה מושג מה זה נורמלי בכלל. את התשובות היא מוצאת במדורי הייעוץ בעיתונים. בכל פעם שכתובה עצה בנוסח "זה מאוד נורמלי ש..." או "כל אדם נורמלי היה עושה...", היא גוזרת את המשפט ומדביקה במחברת מיוחדת. הספר הזה מנחם אותה מאוד. הקולאז' של קטעי ה"נורמלי" מובא בחלקו בספר, ומשעשע מאוד.

ובשורה התחתונה. כולם רוצים שורה תחתונה בסופו של דבר, למרות שכלל אצבע בסקירות שלי הוא שאם הסקירה ארוכה, כנראה לא אהבתי את הספר. אז גם כאן. ספר בסדר, לא יותר מזה. אפשר לקרוא אם רוצים, כי הוא גם לא מזיק, ומסייע להעביר שעות משמימות בימי הורים.

לפני 13 שנים•נצחיה
בת המטבח

בת המטבח

ג'אייל מקהנרי

כולנו קוראים את אותם המילים, כל אחד מאיתנו ייקח מהם דברים שונים, כל אחד מאיתנו יאסוף לעצמו את מה שנכון לו באותו הרגע, את מה שידבר אליו, את מה שייתן לו מענה לשאלות שמתנגנות אצלו. אותם הדברים שליקטנו, יכתיבו את הטעמים של הספר (ובמקרה זה, תרתי משמע), את מה שאנו חשים לספר. באותו רגע נתון.
כך גם עם הספר הזה "בת המטבח" שהיה מונח על דלפק ה"ספרים חדשים" שצד את עיני בזכות הפלפלים האדומים המקשטים את חזיתו ועמו ההבטחה שזה לא ספר מתח, הפוגה קלה מספרי המתח שהצטברו לי ליד המיטה. מעבר לעובדה שיש לי חולשה לספרים המתלפפים עם אוכל (באמצעות מילים, לא פשוטו כמשמעו...פיכס) הספר נוגע גם בתסמונת האספרגר – דבר שקרוב אלי מספיק על מנת להתעניין אולם לא מספיק על מנת להיות מעורבת רגשית. אולי הוא יפתח לי צוהר נוסף, הכרות נוספת.
אז... להבדיל מבחיים , בספר הצלחתי להזדהות ולגלות אמפתיה לגיבורה.
כמוה, וללא השובל שנשרך אחריה של תסמונות כאלה ואחרות, גם אני התמודדתי (ומתמודדת) עם המושג "נורמליות", עם פחדים כאלה ואחרים (ומי בעצם קובע מהו פחד לגיטימי?) עם מצבים מטלטלי חיים שמשנים את כללי המשחק, עם רגעים קטנים, נקודות, זהרורים שמאירים את הכל אחרת, שנותנים משמעות, שמזככים.
אין לי מושג עד כמה הסופרת נאמנה למקור, אם יש בכלל מקור, של התיאור דרך עיניה ג'יני – אותה צעירה "מתויגת" ועדיין, האם זה משנה בכלל?
הספר אינו מהודק, יש בו יותר מדי דברים להתמודד אתם, יש בו בוסריות (שאולי דווקא בה טמון יופיו...), עם זאת, הוא לא מעיק, הוא רענן, הוא קריא מאד, הוא מצליח לדייק ברגעים ובתחושות ברמה שלא נתקלתי בה לאחרונה (אם בכלל) ותיאורי האוכל ושלבי הכנתו הם בונוס ענק. עבורי לפחות.
אז אם בא לכם לטעום מהספר - דאגו שתהיה לכם מפית בהישג יד, שלא תריירו על הבגדים :)

...

לפני 12 שנים•
★★★★★
•סופרקליפרג`ליסטיק
בת המטבח

בת המטבח

ג'אייל מקהנרי

באחד הרגעים בעלילה, ג'יני - הדמות הראשית בספר, מנסה לברר את ההבדל בין האנשים החיים לבין האנשים המתים, ובמונולוג עצמי אומרת:
"תשכחי מכל העניין, מהעולם, מכל האנשים שחיים בתוכו, אני אומרת לעצמי, ויש בזה משהו. המתים טובים יותר, לא? המתים לא בוגדים או פוגעים. הם כבר עשו את מה שביכולתם לעשות. אני לא מצליחה להבין למה אנשים מתכוונים או מי הם או אם אפשר לבטוח בהם, אז תשכחי מהם. אפילו אל תנסי יותר. לפחות לעת עתה תשכחי את החיים."
לאחר שג'יני איבדה את הוריה, היא נותרת לבדה בבית של הוריה, כאשר אחותה מנסה לתפוס את מקום ההורים, ובמקום לגונן ולשמור, היא מנסה לאפיין את ג'יני בקווים מערביים, כלומר: לאבחן אותה. ג'יני מתקשה ביצירת קשרים חברתיים, ובהתמודדות עם בעיות היא מסתגרת בתוך ארון – בחורה צעירה עם תסמונת אספרגר כפי שנכתב בתקציר של הספר (נראה לי שהמונח הזה לא מוזכר בגוף הספר עצמו). אחרי מות הוריה, ג'יני מגלה כי יש ביכולותיה לזמן את רוחות המתים, כשהיא מבשלת את המתכונים שלהם. כאשר זה קורה, תרפיית הבישול, יחד עם ההתכווננות לאדם שהמתכון הוא שלו, מאפשרת את העלאת רוחו של המת.
זה ספר עדין ויפה, המנסה לצאת מההגדרות של העולם המערבי ומנסה לראות את האדם שלמולך, ללא תיוג דרך אבחנה מסוימת, לעיתים מסוכנת, שיכולה ללוות את האדם לאורך חייו ולהגביל אותו במעשיו, מחשבותיו, דרכיו.
הקשר עם ההורים הינו קשר סבוך ונראה שאמא של ג'יני גוננה עליה, לא איפשרה לה לצאת באמת אל העולם, הכריחה את ג'יני ללכת לבית ספר ולא נתנה לה להישאר לבד בחדרה. ההגנה הזו, התנפצה לג'יני בפניה, עת מותם של הוריה ולג'יני אין ברירה אלא להתמודד עם המציאות האמיתית. מציאות זו לעיתים מרה, לעיתים קשה ואת הנחמה היא מוצאת בבישולים – תיאורים מקסימים שעושים חשק לבשל בעצמך, וב 'כוח' שקיבלה, לתקשר איתם גם אחרי מותם. כפי שג'יני אומרת: "אותי החביאו ועכשיו קשה לי יותר לפרוץ החוצה".
הספר נמצא בתנועה בין החיים למוות, בין זימון הרוחות לחיים עצמם. למעשה בין הפחד להתמודד עם החיים עצמם. המוות מספק בריחה מסוימת, אפלוליות, גמישות ולא פחד וחרדה מהחיים עצמם.
יש משהו אירוני בדברים האלה, כיוון שכמו שאומרים 'נפער חלל כאשר אדם קרוב מת'. ואבא של ג'יני גם מותיר חלל זה, האם הוא אהב את אמא של ג'יני באמת? תעלומה המתחילה כאשר ג'יני מגלה תמונה משונה בבית ומנסה להבין את פשרה.
הספר גם מדבר על קשר בין אחיות, קשר דם, היכול להיות מעניין, פורה, מסייע ולפרקים חונק ושתלטני. שתי האחיות מנסות למצוא את הדרך להגיע אחת אל השנייה, אך ג'יני מתקשה בכך, כשאמנדה אחותה מנסה לקבוע לה מה לעשות, ואומרת בגלוי כי יש לג'יני בעיה, אמירה/ אבחנה כואבת מצידה של ג'יני כיוון שאחותה לא רואה אותה אלא את האבחנה, הבעיה שלה כביכול. הדילמה הזו, האם האדם יכול להחליט על חייו מבלי שיאבחנו אותו. האם האדם יכול בעצמו לנהל את חייו ולא לתת לרופאים מסוימים להחליט לגביו. האם הדבר אפשרי? לעניות דעתי הספר מנסה להראות שכן. שאפשר לנסות. מעבר לאבחנה, לקטלוג, יש את האדם, האישיות שלו, רצונותיו, משאלותיו, מחשבותיו, שאיפותיו.
הספר כתוב בשפה ברורה, מצחיקה ואירונית לפעמים אבל בעיקר אנושית. אנושיות שזועקת מתוך גיבורת הספר, ג'יני, המנסה לחיות ולהתמודד עם המצב הלא פשוט שהיא נקלעה אליו.

לפני 10 שנים•תומר
בת המטבח

בת המטבח

ג'אייל מקהנרי

בת המטבח
כתבה: ג'אייל מקהנרי
מאנגלית: אורטל אריכה
כנרת, זמורה-ביתן – מוציאים לאור
302 עמודים

בבלוג של ידידה וירטואלית, מצאתי פרטים על תסמונת אספרגר, בה לוקה גיבורת הספר "בת המטבח".
קבלתי את רשותה של כותבת הבלוג לצטט את המידע שהיא הביאה על התסמונת.
וכך היא כותבת:
איזה ספר מקסים! זהו ספר מיוחד העוסק בתסמונת אספרגר מנקודת מבט מקורית ומרעננת. ייחודו של הספר בכך שהוא פותח לנו צוהר לעולמם של הסובלים בתסמונת. תסמונת אספרגר היא "אחת מהלקויות ההתפתחותיות המכונות תסמונות הקשת האוטיסטית." עיקר הלקות הוא בתקשורת לא מילולית כגון, הבנת סיטואציות חברתיות, חוסר יכולת לקרוא רגשות, קשיים ביצירת קשר עין, חוסר אמפטיה, תגובות לא הולמות במצבים חברתיים, זיכרון צילומי והתמקדות בנושאים ספציפיים. סימפטומים אלה משתנים מאדם לאדם, בהתאם לטווח הספקטרום של התופעה.

המעוניין לקרוא את התרשמותה, הנה הכתובת של הבלוג שלה:
http://www.tapuz.co.il/blog/net/UserBlog.aspx?foldername=gali123&skip=1

גיבורת הספר מאופיינת כלוקה בתסמונת אספרגר, הסבר עליה בקטע שהבאתי למעלה, איפיון נוסף הוא האהבת הבישול. כמצוטט בקטע המופיע כאן:
בת המטבח
ג'אייל מקהנרי מקהנרי כותבת בתשוקה ובחמדה על אוכל. הסיפור הנפלא והמרענן הזה הוא רב-רבדים כמו בצק עלים חמאתי משובח." אוֹפְּרה מגזין מה פירושו של דבר להיות נורמלי? אחרי מותם הבלתי צפוי של הוריה, ג'יני סֶלוַוג'יוֹ הביישנית והמסוגרת - בחורה צעירה עם תסמונת אספרגר - מוצאת נחמה במטבח. הקיצוץ, החיתוך והבחישה השיטתיים מרגיעים אותה, והארומה העשירה של מרק הריבוליטה - מה שהיא משחזרת בקפדנות ממתכון הכתוב בכתב ידה של סבתה האיטלקיה....(מגב הספר)
לכותבת הספר, הכולל מרשמים, טור תרבות-פופ בירחונים אמריקנייים וכן בלוג בישול פופולרי.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•שלומיתמי
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
בת המטבח

בת המטבח

מאת ג'אייל מקהנרי

הביקורת של אבי

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של אבי
דירוג
4.0
לפני 13 שנים

“בת המטבח כתבה: ג'אייל מקהנרי”

5/5
ביקורות על בת המטבח
הבאה
אין ביקורת הבאה