בת המטבח
כתבה: <mark>ג'אייל מקהנרי</mark>
מאנגלית: אורטל אריכה
כנרת, זמורה-ביתן – מוציאים לאור
302 עמודים

בבלוג של ידידה וירטואלית, מצאתי פרטים על תסמונת אספרגר, בה לוקה גיבורת הספר "בת המטבח".
קבלתי את רשותה של כותבת הבלוג לצטט את המידע שהיא הביאה על התסמונת.

יש הרבה דברים טובים בגידול ילדים. אחד הטובים שבהם הוא התירוץ הנפלא לקרוא כמה ספרי ילדים שאני רוצה. עם זאת, יש כמובן גם חסרונות. אחד החסרונות הגדולים הוא הצורך לשבת בימי הורים. איכשהו הישיבה על כסא נמוך (של התלמידים) בכיתה, מול המורה, מחזירה אותי לתחושת תלמידה קטנה מול מורים גדולים ויכולים הכל. וזה קורה גם כאשר המורה צעירה ממני, וגם אם אני יודעת שכשהיא היתה בתיכון האיש שלי היה המורה שלה. לא כיף. לי

כולנו קוראים את אותם המילים, כל אחד מאיתנו ייקח מהם דברים שונים, כל אחד מאיתנו יאסוף לעצמו את מה שנכון לו באותו הרגע, את מה שידבר אליו, את מה שייתן לו מענה לשאלות שמתנגנות אצלו. אותם הדברים שליקטנו, יכתיבו את הטעמים של הספר (ובמקרה זה, תרתי משמע), את מה שאנו חשים לספר. באותו רגע נתון.
כך גם עם הספר הזה "בת המטבח" שהיה מונח על דלפק ה"ספרים חדשים" שצד את עיני בזכות הפלפלים האדומים המקשטים את חזיתו

באחד הרגעים בעלילה, ג'יני - הדמות הראשית בספר, מנסה לברר את ההבדל בין האנשים החיים לבין האנשים המתים, ובמונולוג עצמי אומרת:
"תשכחי מכל העניין, מהעולם, מכל האנשים שחיים בתוכו, אני אומרת לעצמי, ויש בזה משהו. המתים טובים יותר, לא? המתים לא בוגדים או פוגעים. הם כבר עשו את מה שביכולתם לעשות. אני לא מצליחה להבין למה אנשים מתכוונים או מי הם או אם אפשר לבטוח בהם, אז תשכחי מהם. אפילו אל תנסי יותר. לפחו