איזה ספר, איזה סופר. לפרידמן יש את היכולת לקחת סיפור גדול ולפרק אותו לסיפורים קטנים יותר אך גדולים לא פחות. כתיבה עיונית, עיתונאית, עלילתית ואף מותחת - כולם דרים אצלו בכפיפה אחת. מעבר לכתיבה המשובחת, ההישג הספרותי כאן הוא כפול – גם תיעוד מרשים של ההיסטוריה והשתלשלות הכתר עד שנת 1948 וגם חיפוש התשובה בנוגע לחלקים החסרים שלו. המון מידע שחידש לי לא מעט, למרות שחשבתי שאני מכיר את סיפורו של הכתר באופן כללי. אחרי שכבר קראתי את "דלעת" (המשובח לא פחות) המסקנה שלי היא חד משמעית - אם הייתי יכול לבחור סופר ישראלי לשבת איתו על כוס בירה ולדבר על החיים, זה כנראה היה פרידמן :-)

לפני כ-30 שנה לערך קראתי את ספרו של אמנון שמוש :"מישל עזרא ובניו " על קורותיהם של קהילת יהודי חאלב בתקופת הכרזת המדינה ,בספר הזה התוודעתי לראשונה לקיומו של "כתר ארם צובא " ולשלל האגדות ,הסיפורים והשתיקות שהתהלכו סביבו.מאז כל פרסום אודות ה"כתר " נקרא בשקיקה על ידי . משהגיע שמו של הספר הזה :"תעלומת הכתר " חשבתי שאתקל בסקירה היסטורית קצת יותר מעמיקה אודות ה"כתר" מבלי יכולת לפצח את התעלומה מה עלה בגורלם של 259 הדפים החסרים מתוך ה-500.הפתעה גדולה חיכתה לי . ככל שקראתי בספר ,פי נפער מתדהמה ושערותי סמרו .ו-מדוע ?



האם ה"כתר "נשרף בחלקו ? ואם נשאר בשלמותו כיצד יש כיום רק 251 דפים מתוך ה-500? מה עלה בגורלם של 259 דפים החסרים ?!

רבע מתוך חמשת חומשי התורה חסרים לגמרי, והספר החמישי – ספר דברים – מתחיל רק בפרק כ"ח. גם חמשת הספרים האחרונים בקובץ – קהלת, איכה, אסתר, דניאל ועזרא – נעלמו ואינם.

האם הייתה גניבה ? וע"י מי ?

האם הידיים האנושיות שגנבו חלקים ממנו באו מקרב יהודי הקהילה עצמה ולכן רבני הקהילה של חאלב בארץ, ובחו"ל-שתקו ושותקים מחשש הבושה ?!
כי יהודי חאלב האמינו במשך 600 שנה כשה"כתר" היה תחת חסותם ,שביום שבו ייצא מרשותם יבואו עליהם חורבן ופורענות. מסורת זו הסתמכה על אזהרות המופיעות בדף הפתיחה של הספר: "קודש לה', לא יימכר ולא ייגאל לעולם ולעולמי עולמים. ברוך שומרו וארור גונבו וארור מְמַשְכְּנוֹ!".

או הידיים שגנבו את הדפים היו של מי שהיה האיש האחראי על ה"כתר" במכון "בן צבי" במשך שתים- עשרה שנים ,אשר מכרם תמורת כסף והרבה כסף לידיים פרטיות, ואח"כ הועברו לידי סוחרי בכתבי הקודש ויודאיקה ? והמכון והעומדים בראשו לאורך כל השנים -סוכרים את פיהם מים ?!.

כיצד נשיא המדינה השני -בן צבי ,באי כוחו של המכון ורשויות המדינה פעלו באופן נכלולי שקרי ובאמצעים אלימים בשנות החמישים כדי שהמכון יוכר כבעליהם החוקתיים של ה"כתר" ,ולא לאלה שהיה מיועד להגיע לידיהם של רבני קהילת חאלב בארץ ,עפי כוונת ודבריהם של רבני קהילת חאלב עצמה .

לא ידעתי שעל נושא הבעלות התקיים משפט שעליו היה חיסיון תקשורתי,בסוף עשור החמישים ,בין המדינה /המכון "בן -צבי" לבין האיש שהבריח את הכתר מסוריה ,לבין רבני קהילת חאלב בארץ ובסוריה .

מדוע וכיצד ה"כתר" נזנח במשך עשרות שנים בגנזך של המכון ולא טופל כראוי עד למצב של סכנה פיזית לקיומו ?!

מעבר לתהיות ,ההשערות , העובדות והשמועות סביב ה"כתר " הספר מגולל יצרים אנושיים שאינם ברי כיבוש ,אמונות טפלות ושלל דמויות שה"כתר" נקרא בדרכם ,מהם אנשים פשוטים וישרים שידם נשארה נקייה ומהם אנשים אינטלקטואלים,בעלי שררה ,כוח וכסף ששום עכבה מוסרית לא עמדה בדרכם בחפצם את ה"כתר " לטובת האינטרסים האישיים שלהם .

לא כל מה שכתוב בספר העיתונאי -המחבר יכול היה להביא עובדות להשערותיו,אולם חשיבותו של הספר הנו בידיעתו של הקורא כיום ,כי רשויות המדינה ובאי כוחם התנהגו ומתנהגים כגנבים בצהרי -יום ,וכי הגרסה הרשמית של המדינה -לוקה בלאקונות רבות ועמוקות בכל הקשור ל"כתר ארם צובא" .

אלמלא נושאו של הספר שנעוץ בעובדות היסטוריות ,אפשרי היה להתייחס אליו כאל ספר מתח שלא מבייש אף סופר שהיה ממציא זאת מדמיונו.ועד היום איני מבינה מדוע הוליווד עוד לא התפנתה לעשות סרט אודותיו.אלא כיוון ומדובר ב"כתר" מלכות אמתי שאפשר לממשו בידיים רועדות -סיימתי את הקריאה בספר בתחושות של תדהמה ,כעס,רוגז,שאת -נפש ודמעות-יאוש בעיניים, ששום דבר קדוש לא נשאר לכבד בתקופתנו הנאורה כביכול .

כשהייתי ילד הייתה בטלוויזיה סדרה בשם "מישל עזרא ספרא ובניו" שריתקה אותי.
קשה לשכוח את מכרם חורי (אבו ג'מיל מ"סאלם ותעלם" בהנחיית שייקה אופיר...) בתפקיד הראשי, עטוף בטלית בבית הכנסת.
כשפרצו הפרעות ביהודי חאלב לאחר כ"ט בנובמבר 47', נפגע קשות גם בית הכנסת הגדול של העיר, וספרא מציל ברגע האחרון את "כתר ארם צובא" - העותק המושלם ביותר של התנ"ך (על כך להלן) - מן הלהבות.

כתר ארם צובא האמיתי נמצא היום תחת אחריותם של מכון בן צבי - האוניברסיטה העברית - הספריה הלאומית, אך הוא לא שלם.
הנשיא בן צבי העריך ב-1958, שנת הגעת הכתר לידיו, כי חסרים ממנו כ-90 דפי קלף. הנשיא בן צבי טעה. חסרים ממנו מעט יותר מ-200 דפים. כמעט כל "התורה" חסרה, חלק גדול מ"הנביאים" חסר, וקצת מ"הכתובים". סה"כ חסר 40% מהספר המקורי.
לאן נעלמו דפי הכתר החסרים? מי לקח אותם? למה? מה עשה איתם? היכן הם היום? האם הם בכלל קיימים?
בזה עוסק הספר - המעניין באמת רק ברבע האחרון שלו - של העיתונאי החוקר מתי פרידמן.

ליקוי מרכזי בספר הוא היעדרו המפתיע והמוזר של הסבר של ממש על טיבו של כתר ארם צובא. מדוע הוא כל כך חשוב? במה הוא שונה מכתבי יד אחרים של התנ"ך או מעותקי התנ"ך המודפסים שיש לכולנו? פרידמן כותב הסבר מרפרף, ומזנק אל העלילה הבלשית-תחקירית.
ובכן, בקצרה ממש: הטקסט התנ"כי מכיל עשרות מיליוני סימנים: אותיות, ניקוד, טעמים (=סימני הנגינה והפיסוק של המילים).
"כתר ארם צובא" הוכן במשך שנים רבות ע"י אהרן בן אשר "גדול המדקדקים", במאה ה-9 בטבריה, ויצא לו שם בתור הטוב והמדויק שבעותקי התנ"ך אי פעם.
במאה ה-14 הגיע הכתר אל יהודי חאלב (=ארם צובא) ושם נשמר עד ימי המאורעות הנ"ל.

פרידמן פורס את תמונת האופציות המלאה לגורל הדפים החסרים, מתחקר עדים, אספנים וסוחרי כתבי-יד עתיקים, נובר בארכיונים ובסרטי תעודה ישנים, ומצמצם אט אט את האפשרויות.
מסתבר שהכתר לא נשרף במאורעות. בשנות ה-50' הוא עוד היה שלם או כמעט שלם. אבל יש פער זמנים קטן בין הגעתו ארצה ועד מסירתו לידי הנשיא בן-צבי...
...בסוף מצביע פרידמן על אדם אחד שהוא האשם הפוטנציאלי המסתבר ביותר.
המבוכה קשה. מדובר באדם שעשה קריירה אקדמית מכובדת ביותר בשורות ההיסטוריונים כותבי תולדותיה של הספרות הרבנית והקבלית. הלב ממאן להאמין, אבל ההיגיון החריף של פרידמן מוביל למסקנה עגומה, כמעט בלתי נמנעת...

מומלץ מאד למי שמתעניין בתחום הספר (הספר!) העברי לגלגוליו.

אל תיבנו פה על סיפור מתח.
ספר אינפורמטיבי בלבד, כתוב ע"י סופר(עיתונאי) בינוני ומטה לטעמי.
ספור כזה צריך להיות מסופר ע"י היסטוריון לפחות ולא ע"י עיתונאי חוקר חטטן.


לא מומלץ!!

לאן נעלם הכתר? מי לקח את הכתר ?

העטיפה של הספר מרשימה מאוד ומושכת את העין

ספר שאמור לספר את תעלומת העלמו של כתר ארם צובא ותולדות סיפורה של הקהילה היהודית בחלב- סוריה אך למעשה הסיפור הוא הפוך תולדות הקהילה היהודית בחלב ואח"כ ההתמקדות על העלמותו של הכתר.

בחלק גדול מן הסיפור הסופר מתמקד בתולדות הקהילה היהודית בסוריה - ותעלומת העלמותו של הכתר עוברת כחוט השני בסיפור, לאחר מכן הסיפור מתהפך והעלמותו של הכתר הופכת לסיפור הראשי.

הסיפור מבוסס על מחקר עיתונאי טהור והוא מוגש בתור עובדות יבשות.

הסופר מנסה ליצור יש מאין - בעצם אין תעלומה - הסופר בספר הזה חשף תעלומת שחיתות הן מצד המדינה והן מצד אנשים פרטיים, נגע נגיעה קטנה ברצח.

מי שאוהב ספר מבוסס עובדות בלבד - מומלץ לקרוא

אני מניח שכל מי שמכיר את סיפור הכתר או ששמע קצת על קהילת חלב ותולדותיה רכש מייד את הספר. אבל נכונה לו אכזבה. הספר לא מחדש דבר. הוא בעיקר בוחש בסחי וברפש - החשדות שעלו נגד כל מי שהיה שותף להבאת הספר לארץ. כולם חשודים כגנבים - אנשי הקהילה, שליחי הסוכנות, נשיא המדינה יצחק בן צבי, בנו של הרב הראשי לישראל הרב ניסים... כולם לא בסדר, רק שלא ניתן להוכיח שום דבר. ספר לא מרתק ולא מעניין, לא עונה על שום שאלה ורק מוסיף מדון וכעס.