• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
מקום אחר ועיר זרה

מקום אחר ועיר זרה

מאת מאיה ערד

הביקורת של גילת

תמונה של גילת
מקום אחר ועיר זרה

מקום אחר ועיר זרה

מאת מאיה ערד

הביקורת של גילת

תמונה של גילת
הוצאה לאור:חרגול
שנת הוצאה:2003
קטגוריה:שירה - מקור
הקודמת
מיכל חלמיש
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 12 שנים•1 דקות קריאה

הספר כתוב כולו בחריזה.
אין ספק שהכתיבה מראה על כשרון ועברית רהוטה, אבל לצערי לא הצלחתי למצוא עניין מעבר לזה, לא הצלחתי להבין את הפואנטה או להתחבר לכתוב ונאלצתי לנטוש אותו באמצע.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של חלבי
חלבי
1קורא|גיל ממוצע73|0%נשים

על המבקרת

תמונה של גילת

גילת

ותיקה
חברה מזה 14 שנים
88 ביקורות•1 נבחרות•313 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מקורית•ספרות מתורגמת•ספרות קלאסית
תמונה של גילת
גילת
ותיקה
חברה באתר מזה 14 שנים
ביקורות88
ביקורות נבחרות1
לייקים שקיבלה313
דירוג ממוצע3.6 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מקורית29ספרות מתורגמת21ספרות קלאסית3

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של גילת

אלגנטיות של קיפוד - עטיפת הסרט

אלגנטיות של קיפוד - עטיפת הסרט

מוריאל ברברי

מי לא שמע על הספר "אלגנטיות של קיפוד"? שם מעניין של ספר. הספר עצמו? הרבה פחות.
הספר שעמם אותי מתחילתו ועד סופו.
המשכתי לקרוא כי חשבתי שאולי אני מפספסת משהו, הרי יש עליו גם סרט (שלא הצלחתי להתרכז גם בו, אבל לשם הגילוי הנאות- השלכתי את הסיבה לכך בעובדה שהתרכזתי יותר בגבר שצפה איתי בסרט...) וגם ביקורות מהללות! ואני פשוט משתעממת ולא מבינה אם מדובר בכלל באותו ספר.
לא הבנתי מי נגד מי, נהיה לי סלט שלם עם שמות הדמויות (משהו שקורה לי יותר בספרות זרה), עומס של פרטים לא חשובים, פילוסופיות ובעיקר ילדה אחת שכל העלילה "רע לה ויודעת שהעולם מכוער, אבל אין לה חשק לראות את זה" וכל הספר היא בוחנת את האפשרות "לעזוב את העולם הזה, שבו כל מה שזז חושף כיעור". וכבר לא הצלחתי להבין אם זו היא או אמא שלה או דמות אחרת בכלל (כבר אמרתי שאיבדתי את זה?) שמלאות אותי בפילוסופיות ועובדות לא מעניינות לאורך כל הספר...

מצאתי דבר אחד מעניין שקראתי בספר ואצטט אותו: "כשמלכת הדבורים מגיעה לשלב המתאים, היא יוצאת למסע כלולות, ואחריה עף נחיל של זכרים. הזכר הראשון שמגיע אלי מזדווג איתה ומת על המקום, כי בתום הפעולה איבר המין שלו נשאר נעוץ במלכה. לכן האיבר נקטע והזכר מת. כשהזכר השני מגיע אל המלכה ורוצה להזדווג איתה, הוא צריך קודם לשלוף ברגליו את איבר המין של הזכר הקודם, ומובן שגם הוא עובר תהליך זהה, וכך הלאה, עשרה או חמישה-עשר זכרים, שממלאים את כיס הזרע של המלכה וכך הם מאפשרים לה להפיק מאתיים אלף ביצים בשנה במשך ארבע או חמש שנים." (עמ' 235)

אז למה דירגתי אותו כ"בזבוז זמן"? כי לקרוא את המידע המרתק על המיניות של מלכת הדבורים (תכלס מלכה...) שלקח לי בערך דקה (פלוס כמה דקות נוספות לתהות האם זה באמת אמיתי), לא באמת הצדיק את הזמן שבזבזתי בקריאת הספר, המייגעת יש לומר.

ויסלחו לי חובבי הספר, אבל הנה עוד ספר נכנס מבחינתי לרשימת ה"אוברייטד", והפעם בזכות ולא בחסד.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•גילת
הגשרים של מחוז מדיסון

הגשרים של מחוז מדיסון

רוברט ג'יימס וולר

הביקורת שלי על הספר תלויה בעיקר בשאלה האם הסיפור אמיתי או לא.
אני רוצה קודם להבהיר, שדימיון ספרותי הוא דבר מבורך וחשוב ליצירות, אין על כך מחלוקת, אבל אז מבחינתי הספר צריך להיות כתוב בצורה חזקה ומעוררת עניין. ופה משהו בצורת הכתיבה היה פשוט, אולי פשוט מדיי.
בתחילת הקריאה המשכתי למרות שהוא לא היה מרתק בכלל, כיוון שזה ספר מוכר וידוע, רציתי לבדוק האם יש סיבה מוצדקת לכך. וגם הסתקרנתי.
הרעיון וסיפור האהבה הלא ממומש יפים כשלעצמם ובעיקר עצובים. אני בטוחה שאצל לא מעט אנשים זה אפילו עלול לעורר איזה זכרון אישי שנחרט בלב (ככה זה היה אצלי כשקראתי אותו, ואפילו יכולתי להצביע על אדם שהזכיר לי את הדמות, מנקודת מבטי שלי).
כשסיימתי את הספר חזרתי לפתיחה וקראתי אותה שוב (כי בקריאה ראשונה היא לא הייתה מובנת לי), ואז היה נראה שמדובר בסיפור אמיתי וזה שינה את כל התמונה בעיניי.
אם זה היה סיפור אמיתי- אז אפילו שזה כתוב בצורה פשוטה מדיי, הסיפור עצמו הוא חזק. ואם זה לא אמיתי- אז הכתיבה קצת "פרווה" יחסית לפוטנציאל העלילה.
סה"כ הספר טוב.
ואם מישהו יוכל להאיר את עיניי, אשמח לדעת האם הסיפור מבוסס על סיפור אמיתי או לא...

ואסיים בציטוט מעניין ומתמצת, שמופיע בתחילת הספר:
"בעולם שנעשה יותר ויותר קשוח, כולנו חיים בתוך קונכייה פרטית של רגישויות שהגלידו. איני יודע היכן בדיוק מסתיימת התשוקה הגדולה ומתחילה רגשנות מתקתקה, אבל נטייתנו ללעוג לאפשרות קיומה של הראשונה ולהגדיר רגשות כנים ועמוקים כרגשנות מטופשת מקשה עלינו להיכנס אל מלכות העדנה, שבלעדיה אין להבין את סיפורם של פרנצ'סקה ג'ונסון ורוברט קינקייד...
אולי אפילו תגלו, כמו פרנצ'סקה ג'ונסון, אפשרות לשוב ולרקוד בחללים האדישים של לבכם."

לפני 7 שנים•
★★★★★
•גילת
מספר חסוי

מספר חסוי

ליעד שהם

אני אף פעם לא ממהרת לקרוא מותחנים, וזו הסיבה שהספר הזה חיכה לי כ"כ הרבה זמן על המדף.
מודה שטעיתי, כי זה אחד המותחנים הזורמים והמעניינים שקראתי ונהניתי מכל עמוד בספר.
מומלץ מאוד!

לפני 8 שנים•
★★★★★
•גילת
פיטר פן הספר המוער

פיטר פן הספר המוער

ג'יימס מת'יו בארי

מכירים את התחושה שאחרי ביקור ברכבת שדים או רכבת הרים בלונה פארק כאדם בוגר? אבל כזו שמתרחשת אחרי זכרון ילדות מאותו מתקן...
זוכרים משהו גדול ועוצמתי, ואז כבוגרים נכנסים והתחושה שונה לגמרי ופתאום הכל נראה הרבה יותר קטן והרבה פחות מרשים...והתחושה שמתלווה היא ספק חרטה ספק סגירת מעגל והבנה שההתבגרת.
ככה פחות או יותר הרגשתי כשקראתי את הספר המוער, אך באותה נשימה אציין שדירגתי את הספר ב-5 כוכבים מנצנצים באבק פיות.
את הסרט ראיתי בילדותי עד שהקלטת כבר קפצה במסך...(כן, כן, אני עוד מהדור שראה קלטות בוידאו) הערצתי את פיטר פן בכל מובן אפשרי.
אחרי קריאת הספר פתאום קלטתי כמה הגיבור הוא סוג של גיבור טראגי ואם חושבים על כמה מהתכונות שלו אז מבינים שיש לו גם כמה בעיות באופי, ואיך לומר, מושלם הוא בטח לא.
אני רוצה לצטט הערה שהייתה כתובה בספר, אך לפני כן חשוב לי להדגיש שלמרות התחושות שציינתי עדיין נהניתי לקרוא את הספר, פשוט הבנתי הכל מנקודת מבט אחרת ובוגרת, ואני עדיין שומרת בלבי אהבה לפיטר פן הילד הנצחי.
"חוסר היכולת של פיטר להשתנות ולהתפתח היא שעושה אותו דמות טראגית. כפי שצוין כבר, הוא לא רק הילד שלא רצה לגדול, אלא הילד שנידון לא לגדול לעולם. נגזר עליו להישאר ילד לנצח בעוד הילדים הסובבים אותו גדלים והופכים למבוגרים, השנואים עליו. לעולם לא יזכה לאהבה של אם, כי הפנה את גבו לאמהות; גם אהבה של בת זוג היא בשבילו דבר חולף, כי אינו בוגר דיו להכיל ולמצות אותה, ובנות הזוג מתבגרות ומשאירות אותו מאחור. הוא דמות טראגית כי למעשה אין לו שליטה ואין לו מוצא ממצבו." (עמ' 185, הערה 12)
ועוד ציטוט שאהבתי בספר:
"הסיבה שציפורים יכולות לעוף ואנחנו לא היא פשוט שלציפורים יש אמונה שלמה, כי אמונה שלמה שקולה לכנפיים" (עמ' 212)
קריאה מהנה!

לפני 8 שנים•
★★★★★
•גילת
פלא

פלא

ר"ג' פלאסיו

ספר מקסים.
כשקראתי את הספר הוא הזכיר לי את הספר הנפלא "המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה". כשסיימתי לקרוא, אכן ראיתי בביקורות שעל גבי הספר שעוד מישהו חשב כמוני (אני כמעט תמיד קוראת את התקציר או הביקורות רק אחרי שסיימתי בעצמי). אז מומלץ במיוחד למי שהתחבר לספר הנ"ל.
חיבבתי מאוד את אוגי, גיבור הספר, משהו ממנו נכנס לי ללב.
בכל ספר יכול להיות קטע חשוב או פחות, שיעשה לך משהו או יגרום לך לחשוב או להתעכב עליו קצת יותר מאחרים. לי זה קרה.
היה קטע קטן ודי שולי בספר, שגרם לי ממש לחייך בסוג של סיפוק, כשגיבור הספר מצא בהר של גרוטאות מזחלת ישנה שאחד מהחברה' זרק עם אמירה "חתיכת גרוטאה מחורבנת, אין דברים כאלה. ומישהו לקח אותה!", אחד אחר הוסיף "אולי איזה הומלס רצה לגלוש במזחלת!" וככה הריצו צחוקים בנימה מזלזלת משהו...
ואני, שאוהבת להציל רהיטים וחפצים מהשאול, הזדהיתי עם גיבור הספר "רציתי רק להתרחק מהם כמה שיותר. לא רציתי שידעו שזה אני, ה"הומלס" שלקח את המזחלת".
זה ממש לא עיקר הספר, זה השוליים שבשוליים שלו, אך זה אחד מתוך רצף אירועים חברתיים שקורים ממש ביומיום שלנו, כאלה המלווים בביקורת ולחץ חברתי. ותמיד כיף לראות את הניצחונות הקטנים ששמים בצד את דעת החברה.
אני לא בטוחה אם הספר מבוסס על סיפור אמיתי, אבל הוא מאוד מציאותי ויש בו הרבה מסרים קטנים ומסר ענק וחשוב של קבלת השונה.
אני אפילו חושבת שספר כזה צריך להיות חלק מקריאת חובה בבתי ספר יסודיים, חטיבות ביניים ותיכון. והלוואי שזה ישנה גישה אפילו אצל קומץ מדור העתיד.
בסוף הספר יש כל מיני ציטוטים יפים ,ואצטט כמה יפים שאהבתי:
"אל תהיה חבר של מי שאינם ראויים להיות חבריך" (קונפוציוס)
"אל תתאמצו להיות מגניבים, תמיד קולטים את זה, וזה מה-זה לא-קול" (אחת מדמויות הספר)
"כל אדם בעולם צריך לפחות פעם אחת בחייו לעמוד על במה ולקבל מחיאות כפיים סוערותף כי כולנו ניצחנו את העולם" (אוגי, גיבור הספר)

ממליצה בחום.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•גילת
נוילנד

נוילנד

אשכול נבו

אני די אוהבת את הכתיבה של אשכול נבו, והתאכזבתי מהספר הזה.
אהבתי את ארבעה בתים וגעגוע ואת משאלה אחת ימינה, ציפיתי לאותו קו, וקיבלתי ספר רווי שאנטיות, שהיה לי קשה להתחבר אליה.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•גילת
צלה של הרוח

צלה של הרוח

קרלוס רואיס סאפון

לא רוצה להשבית שמחות, אבל האם שוב יש פה ספר שהוא אוברייטד או שזה רק אני שפשוט לא מבינה על מה המהומה?


הספר שכב אצלי הרבה זמן, התחלתי לקרוא, הקריאה נמרחה יותר מדיי זמן, במקביל התחלתי עוד ספר (נערה עם קעקוע דרקון אם זה מעניין אתכם לדעת), שוב חזרתי אליו, שוב התעייפתי...עד שסיימתי סוף סוף.
אם אתאר את זה באופן יותר סכמתי, זה ייראה בערך כך: בסדר--> משעמם--> משעמם+יותר מדיי שמות מבלבלים בעלילה--> מתחיל להיות מעניין-->מעניין "וטוב שהמשכתי לקרוא"--> בסדר שלא השאיר אותי נפעמת או עם טעם של עוד.

משהו בעלילה הזו מצד אחד מקורי ומעניין, ומצד שני יש בו הרבה קטעים שהוא מתאמץ ויש אפילו משהו שעד עכשיו לא הצלחתי באמת להבין בכל העלילה, אבל לא אכניס ספויילרים.

מה אומר ומה אגיד? על טעם וריח אין להתווכח.
בסדר. לא יותר מזה.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•גילת
מה היה קורה אם היינו שוכחים את דוב

מה היה קורה אם היינו שוכחים את דוב

גדי טאוב

יש לי בעיה עם הספר הזה, אך כנראה שיש לי בעיה עם סיפורים קצרים באופן כללי, או שפשוט טרם נתקלתי בכאלה שאהבתי.
לא מצאתי שום פואנטה בסיפורים, ועד שמצאתי איזה עניין בחלקם- הם הסתיימו, כאמור, בלי פואנטה.
מאחר שזה ספר די קצר, לא דירגתי אותו כבזבוז זמן, אך ממליצה להשקיע את הזמן על ספרים אחרים יותר טובים.
עם המחבר הסליחה.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•גילת
בנות בראון

בנות בראון

עירית לינור

אהבתי מאוד את הספר!
מעניין, מצחיק, שנון, מרגש. צחקתי לא מעט בספר וגם התרגשתי והחנקתי דמעה...
הצלחתי ממש להיקשר לדמויות, ואפילו לא הייתי צריכה לדמיין אותן, כי בעבר ראיתי פה ושם פרקים מהסדרה "בנות בראון". ומה שאפילו עוד יותר נחמד זה שלא זכרתי את הסוף או את כל הפרטים, אז היה לי מתח כמו שצריך.
ממש קיוויתי שהספר היה ארוך יותר, מרוב שאהבתי כל רגע בקריאה.
עירית לינור בהחלט נכנסה לרשימת הסופרות האהובות עליי.
מומלץ בחום.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•גילת

ביקורות נוספות על "מקום אחר ועיר זרה"

מקום אחר ועיר זרה

מקום אחר ועיר זרה

מאיה ערד

אם יש משהו שבחיים, אבל בחיים לא עשיתי, זה לקרוא ספר כלשהו, ואז, עוד לפני שאני מסיים אותו (ואני מתכנן, וגם רוצה, לסיים אותו), אני מתחיל לקרוא ספר חדש.
לא יודע למה זה כל כך מפריע לי. אני חושב שהסיבה העיקרית לכך היא שאני אוהב להתרכז בעלילה אחת, להינות ממנה מההתחלה עד הסוף, ולא לקפוץ בין כל מני עלילות וספרים שונים.

אבל הפעם כן עשיתי את זה. ותבינו, לא הייתה לי הרבה ברירה.
כשאני נמצא בעמוד 437 מתוך 653 עמודים, בספר 'הנני' של ג'ונתן ספרן פויר, בעודי נהנה מאוד מקריאתו (והנה עוד משהו שאני לא אוהב לעשות - לחשוף פרטים על ספרים שאני עומד לכתוב עליהם ביקורת, עוד לפני שפירסמתי עליהם ביקורת רישמית), אחותי נכנסה אליי לחדר, ואמרה לי משהו כזה: "הי, הבאתי לך ספר מעניין. זה בעצם סיפור עלילתי, אבל שכתוב כמו שיר ועם חרוזים".
"הי, נשמע מעניין. תודה" אמרתי (ברגע הזה עדיין לא חשבתי על האפשרות לעצור באמצע של 'הנני').
"אבל אם אתה רוצה לקרוא אותו, אתה תצטרך לסיים אותו עד מחר בערב, כי מישהו אחר הזמין אותו ואני חייבת דחוף להחזיר אותו לסיפרייה" (אוף, איזו דילמה. מה לעשות? לדחות את ההצעה ולהשיג אותו בזמן אחר ולא ידוע ולהינות מהרצף העלילתי של 'הינני', או שמא אולי להפסיק עם הרצף העלילתי של 'הנני' ולהינות מ-2 ספרים במכה אחת?
בסופו של דבר, כמו שעיניכם רואות, בחרתי באפשרות השנייה.

הסיפור הוא על חיילת שהוטלה עליה משימה, לשמש כמין "חונכת" של חייל בודד, עולה חדש מקנדה, להכיר לו קצת את ההווי הישראלי, לנסות לגרום לו להשתלב יותר בחברה הישראלית. הסיפור בעצם מתאר את מערכת היחסים ביניהם.
והאמת היא שמצאתי איזשהו קשר בין הסיפור שלי עם הספר, לבין הסיפור עצמו שנמצא בתוך הספר: גם אני, וגם ג'יין החייל הבודד, מהגרים. ג'יין החייל הבודד - משום שהיגר מקנדה לישראל. ואני - משום שהיגרתי מהספר 'הנני' של ג'ונתן ספרן פויר, לספר 'מקום אחר ועיר זרה' של מאיה ערד...

אהבתי מאוד את הרעיון (ואת הביצוע) של לכתוב ספר עלילתי שלם בחרוזים. אבל חרוזים משעשעים, ולא רדודים ושיטחיים כמו חרוז-תפוז, כמו בלון-מלון-חלון-וילון-סלון, אלא ממש חריזה בשפה יפה ואיכותית, ועוד כזו שנמשכת לאורך 190 עמודים - שאפו!
סיגנון החריזה של מאיה ערד מאוד מאפיין את סיגנון הכתיבה של השירים ששר הזמר שלומי שבן, וכשקראתי את הספר יכולתי ממש לשמוע את קולו של שבן מקריא (או יותר נכון, שר) לי את הספר בקולו הדרמטי, החצי מדבר-חצי שר, עם מילותיו המוזרות והמעלות גיחוך וצחוק. הספר גם הזכיר לי קצת את סרט הקולנוע/המחזמר "לה לה לנד", שהוא סרט עלילתי המשלב שירה וריקוד, הקצב שלו מהיר כמו שיר בחרוזים, וגם בו יש מערכת יחסים בין 2 אנשים.

אז למה 4 כוכבים ולא 5? אז ככה - את החריזה מאוד אהבתי, אבל מבחינה עלילתית חסר בו קצת בשר: בגלל שהספר כתוב בחריזה, הסופרת צריכה להתאים את המילים כדי שייצאו לה חרוזים, וכך נוצרת ההרגשה שיש השקעה יותר מדי גדולה בכל מה שמסביב, ופחות השקעה בסיפור עצמו, והסיפור קצת הולך לאיבוד עם כל החרוזים. מה שנקרא: "מרוב חריזה לא רואים את הסיפור".
לולא הייתי צריך להחזיר אותו במהירות לאחותי, הייתי קורא אותו פעם נוספת, כי את הספר הזה צריך לקרוא פעמיים - פעם ראשונה כדי להיות מהופנט מהחרוזים, ופעם שנייה כדי להיות מהופנט מהסיפור. כי יצא שהתרכזתי יותר מדי בחרוזים, ופחות בסיפור.
בכל זאת ממליץ על הספר. בעיקר בטיסה, או תחת עץ ביער במזג אוויר נוח - לקרוא ולהינות מהחריזה הנפלאה שמתגלגלת על הלשון בכזו חינניות.

אגב: צירוף מיקרים או לא , אבל מסתבר ש'הנני' של ג'ונתן ספרן פויר, ו"מקום אחר ועיר זרה" של מאיה ערד, הם לא עולמות שונים כל כך זה מזה: גם פויר וגם ערד חיים בארצות הברית (היא - בקליפורניה, הוא - בניו יורק), לשניהם יש קשר כלשהו ליהדות או לישראל (היא - ישראלית לשעבר, הוא - יהודי אמריקני) ובשני הספרים המילה 'ישראל' ועוד כל מני מושגים שלקוחים מאורח החיים והווי הישראלי והיהודי, מוזכרים הרבה יותר פעמים מכל ספר אחר שנכתב על ידי מישהו שלא חי בארץ, ואפילו אולי יותר מכל ספר שנכתב על ידי מישהו שכן חי בארץ.

לסיום, הכנתי שיר קצר בשבילכם. לא ספר שלם. רק שני בתים. הנה:

הספר 'הנני' של ג'ונתן ספרן פויר פתוח,
ראשו של זה שאין לנקוב בשמו עמוק בתוכו,
כשאחותו לחדר נכנסת ומציעה לו הצעה שעושה אותו מתוח,
האם להפסיק לקרוא,
ולהתחיל לקרוא ספר אחר במקומו?

אוי לי, אוי ווי זמיר, איזו בעיה מסובכת ומקוללת!
דבר כזה (אם אעשה) הוא מבחינתי פעם ראשונה,
הספר: 'מקום אחר ועיר זרה' של מאיה ערד הסופרת המהוללת,
טוב, הגעתי להחלטה.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•זה שאין לנקוב בשמו
מקום אחר ועיר זרה

מקום אחר ועיר זרה

מאיה ערד

אל הספר הזה הגעתי מזמן, כשיצא, ואני מודה שהדחף לקרוא אותו היה בגלל הגימיק: הוא כתוב בחרוזים מנוקדים, ואת ההשראה לכתיבתו סיפק (כך כתוב על השער האחורי) ייבגני אונייגין של פושקין.

הסיפור: לאורית - חיילת בחיל חינוך בסוף שירות צבאי לא מתיש מדי, יש משימה. עליה לכתוב חוברת הדרכה צה"לית בנושא "זהות ישראלית" ולעזור בקליטתו של חיל בודד, עולה מקנדה שעלה ממניעים ציוניים ומשרת באותה יחידה. השירות הצבאי ביחידה העורפית (בתל-אביב) אמנם אינו מאד תובעני, אך מלא בדיונים ומחשבות על ערכים, אהבת הארץ, ובשאיפות נעלות לחנך. בו זמנית מתפתח סוג של סיפור אהבה (קטן מאד...) בין אורית לג'יי.

הספר רענן וחביב בצורה שרק ספרי ביכורים (כנראה) יכולים להיות. יש בו הרבה אירוניה עצמית, והתייחסות לגיבורתו הצעירה והתמימה (בת דמותה של הסופרת, אולי?) בהומור ובחביבות. השאלות הערכיות והרות הגורל אותן מעלה הגיבורה מתפוגגות להן לאיטן ככל שמתקדמת העלילה וגוברים כאבי הלב. הסופרת מאפיינת היטב את דמויותיה - גם את גיבורי המשנה.

אני מחבבת את הספר הזה למרות שבקטעים מסויימים היתה לי הרגשה שהסופרת אימצה את צורת הכתיבה כדי לספר סיפור שבכתיבה רגילה לא היה בו מספיק עניין. (אתי היא הצליחה...) אבל היא עושה זאת בחן רב.
והנה דוגמה של פרק לקראת סוף הסיפור:

בְּאֶרֶץ זְעִירָה גָּדַלְתִּי
צָרָה, מֻקֶּפֶת בָּאוֹיְבִים,
וּכְמוֹ רַבִּים נַפְשִׁי שָׁאַלְתִּי
לִפְרֹץ לֶעָבָר מְרְחָבִים.
אַךְ הַמֶּרְחָב – כְּלִמָּה וְצַעַר:
יוֹבֵל – נָהָר. חֻרְשָׁה הִיא יַעַר.
הַלֵּב שׁוֹאֵל לָלֶכֶת עוֹד!
עוֹד הַלֵּאֶה לְהַפְלִיג, לִנְדֹּד...
אַךְ הַמָּקוֹם לַחוּץ וְצַר הוּא.
הַלֵּב רוֹצֶה לִנְהָרוֹת,
אֶל הֶהָרִים, לְיעָרוֹת,
לִמְרְחָבִים... לְחוּץ לָאָרֶץ!
לְשָׁוְא, חָנוּק, דָּחוּק, נְכַלֵּם,
בִּקֵּשׁ לִבִּי אֶת הָעוֹלָם.

אכן הסופרת נאה מקיימת: היא חיה בארה"ב חוקרת ומרצה (לא על "זהות ישראלית"...) באוניברסיטאות נחשבות.

*

לפני 15 שנים•
★★★★★
•yaelhar
מקום אחר ועיר זרה

מקום אחר ועיר זרה

מאיה ערד

סיפור משעשע על אהבה ומפח נפש והתבגרות. אפשר לומר, סיפור קצת סתמי — עד שנזכרים איך תפקד המוח שלנו בגיל הטיפש עשרה.

אילו היה זה רומן, אז היה אולי טעם להתווכח על סוגיות כמו אמינות הדמויות והתפתחותן, עקיבות העלילה וכדומה. אלא שזה לא רומן אלא שיר. שיר אֶפִּי בעצם: 180 עמודים של חרוזים. ובכן, במקום להתעצבן על חורים לוגיים (ומי שמכיר אותי אולי יגיד שאני יותר מדי מקובע על זה), נסחפתי לתענוג הקריאה, לשנינויות הלשון, להומור (הרבה!), למקצב החריזה.

מאחר ומדובר בשירה, לא תתפלאו שהשפה היא טיפה נמלצת. נמלצת, אבל לא כמו אצל המשוררים הקלסים שאיתם (אולי) עוניתם בבית ספר תיכון. השירה של מאיה ערד היא יחסית קלילה, אף פעם לא מתייחסת אל עצמה ברצינות מופרזת.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•strnbrg59
מקום אחר ועיר זרה

מקום אחר ועיר זרה

מאיה ערד

בעולם שהולך ונעשה דיגיטלי, סמס-י וקצרצר,
עולם בו מחדש השפה העברית הוא מלצר עילג שמתחבק עם כבשי-דמה
כיף להיתקל (כמעט לגמרי במקרה) בספר שנותן כבוד לשפה העברית בלי להניח בצד את העלילה, הדמויות והרגשות.
זהו רומן קליל כביכול הכתוב כולו בחרוזים מדוייקים ובמשקל מדוד, שגורם לנו, הקוראים, לחלוק לו כבוד ולקרוא אותו באיטיות, לגלגל כל מילה על הלשון ולהתענג על הסגנון והצורה.
מאיה ערד היא בלשנית, ואהבתה לשפה, למצלול, לחריזה, לבניינים ולפעלים באה לידיד ביטוי בכל שורה והיא שניה רק לאהבתה לתל אביב, לקיבוצים, לנופי הארץ ולתמימות שהיתה מנת חלקנו כשהיינו צעירים.
מומלץ בחום לכל מי שאוהב את תל אביב, את נופי הארץ, את השפה העברית ואת נפתולי האהבה.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•חן
מקום אחר ועיר זרה

מקום אחר ועיר זרה

מאיה ערד

הנאה אמיתית, חלקים מהספר קראתי בקול לעצמי, התענגתי על הצלילים והמילים.
פשוט כיף, לא רציתי שיגמר.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•מיכל חלמיש
מקום אחר ועיר זרה

מקום אחר ועיר זרה

מאיה ערד

"נים לא נים טיר לא טיר""- פרס למגלה פירוש המילה!

לפני 14 שנים•עושים רוח
מקום אחר ועיר זרה

מקום אחר ועיר זרה

מאיה ערד

לא דיבר אלי בכלל.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•רוני pery
דירוג
5.0
לפני 15 שנים

“הנאה אמיתית, חלקים מהספר קראתי בקול לעצמי, התענגתי על הצלילים והמילים. פשוט כיף, לא רציתי שיגמר.”

7/8
ביקורות על מקום אחר ועיר זרה
הבאה
עושים רוח
לפני 14 שנים

“"נים לא נים טיר לא טיר""- פרס למגלה פירוש המילה!”