כמה שאני אוהבת מסעות בזמן!
כלומר לקרוא עליהם.
כלומר, לא יודעת, אולי גם לערוך מסע כזה בעצמי, אי אפשר לדעת בלי לנסות.
אני מוכנה לסלוח על לא מעט לספר שעוסק במסע בזמן. זאת כזאת תוספת של כיף, שלא נורא אם הוא קצת פחות מוצלח בתחומים אחרים.
ולכן הסלידה שלי מהספר הזה… אומרת משהו.
***
הספר הקטן הוא ספר שנכתב מתוך אהבה לעיר וינה ולהיסטוריה שלה. בעצם, זאת היתה סיבה נוספת לכך שחשבתי שאהנה ממנו, כי אנחנו מתכננים טיול משפחתי לוינה מתישהו בשנה הקרובה.
טיול בעקבות סבא שלי, שגדל שם.
אבל כשהגעתי לסוף הספר הבנתי שבסך הכל… לא למדתי המון על וינה מהספר, למרות בקיאותו הגדולה של הסופר.
לא קיבלתי תמונה של העיר, תיאורים ציוריים שיגרמו לי לחפש בעיר לוקיישנים מסויימים, לחייך כשאזהה מקום מוכר.
האהבה של הסופר לעיר ניכרת בבחירה שלו למקם בה את רוב העלילה ובחלק מהזמן את הדמויות המרכזיות, אבל היא לא עוברת כמו שצריך לקורא. היא אינטלקטואלית מדי, מתעניינת מדי בפרטים קטנים, בחלקים ספציפיים של ההיסטוריה, מכדי לצייר תמונה שלמה.
או שאולי הסופר אוהב את הידענות שלו ואת הדמויות שיצר יותר מאשר את העיר, ועם זה בסופו של דבר הקורא נשאר.
ואם נראה לכם שזאת הסיבה שהתאכזבתי מהספר הזה אז חכו, רק התחלתי, יש סיבות הרבה יותר משמעותיות לסלידה שלי מהספר.
***
גיבור הספר, ווילר ברדן, בנו של גיבור המלחמה דילי ברדן, הוא ספורטאי מדהים, מוזיקאי מחונן וגם איש ספר והגות יוצא מן הכלל.
כל זריקת כדור שלו היתה אגדית, משחקים שהשתתף בהם נכנסו להיסטוריה, כל שיר שלו היה אבן דרך בתולדות המוזיקה, הספר שערך זכה להצלחה פנומנלית, היתה לו הצלחה אדירה עם נשים גם כשהיה בחור צעיר וחסר ניסיון.
אתם… מצליחים לחבב אותו?
בעיני, יש משהו בלתי נסבל בדמות שהסופר כל כך מאוהב בה ומעניק לה שפע של מעלות וכשרונות.
(מה שהזכיר לי בתחילת הקריאה את קוותה מ"שם הרוח", שלא סבלתי בדיוק מאותן סיבות).
ואם זה לא מספיק, ווילר הוא בן של גיבור מלחמה ידוע שגם הוא, הפלא ופלא, היה ספורטאי מחונן שזריקות הכדור שלו היו, כן כן, אגדיות, כאלו ששנים דובר בהן…
אוקיי, מישהו יכול בבקשה להנמיך קצת את הווליום של הפאתוס??
הוריו של ווילר ברדן נפגשו באנגליה בתקופת מלחמת העולם השניה. הוא היה חייל, היא היתה יפהפיה, יהודיה ופציפיסטית שניסתה כמיטב יכולתה לשכנע אותו לא לצאת למלחמה.
אז כן, גם ממנה סלדתי.
אני מניחה שאכן היו יהודים פציפיסטים ופריווילגים שהתנגדו למלחמה בזמן שאחיהם נרצחו בהמוניהם באירופה, זה לא אומר שאני נהנית לקרוא עליהם כעל סוג של גיבורים מעוררי השראה.
הלאה.
ווילר ודילי ברדן מוצאים את עצמם באופן מסתורי בוינה של המאה ה-19.
למה דווקא וינה?
זה קשור למורה שלימד את שניהם, שחי בוינה תקופה בצעירותו. היה מאוהב בעיר, ובהיותו מורה מוצלח במיוחד - הצליח להאהיב אותה גם על תלמידיו.
ההערות שכתב אותו מורה על וינה לאורך חייו יהפכו לספר שאותו יערוך ווילי, אותו ספר שיזכה להצלחה עצומה.
ווילר, בהיותו אותו גיבור מוצלח עד כדי בחילה ייכנס ישר לחוגם של חבורת אינטלקטואלים וינאים צעירים, ייצור קשר עם פרויד שיתפעל ממנו עמוקות ויערוך איתו סדרת מפגשים של דיונים וויכוחים, ישפיע באופן משמעותי על עבודתו של פילוסוף ידוע ויזכה לאהבתה של בחורה אמריקאית צעירה ויפהפיה שתבוא לידי ביטוי בהצהרות אהבה ישירות ומפורטות עד כדי גיחוך. שלה בעיקר.
על הדרך הוא גם יערוך לה סוג של טיפול פסיכולוגי, מה יש, עוד לא המציאו את האתיקה שמפרידה בין מערכת יחסים לטיפול, שיצליח להעלות לפני השטח את התקיפה המינית שעברה מיד עם הגיעה לוינה וגם את זאת שעברה בילדותה על ידי אבא שלה. אז היא נזכרת ובוכה כל הלילה אבל די מהר כנראה מתגברת על כל המשקעים וגם סולחת לאבא שלה כי "זה היה נורא בשביל אבא שלי. הוא לא סלח לעצמו אף פעם".
רחמנות.
אז אנחנו בווינה, והכל נורא פרוידיני, יהיו כמה מעשי רצח אב מטאפוריים, כצפוי. מחשבות על רצח היטלר הילד, כי איך אפשר שמסע בזמן ווינה של האמה ה-19 לא יגיעו לזה, יהיה לא בדיוק פרדוקס הסבא אבל הסבא בהחלט יגיע להופעת אורח, שלא לדבר על הסבתא.
אבל אולי מה שהכי הפריע לי בספר הוא שיש בו שלושה גברים מוצלחים: דילי, גיבור המלחמה והספורטאי האגדי שדורות של תלמידי בית הספר הפרטי בו למד ציטטו את הנאום שנשא בסיום הלימודים, אסטרהאזי, המורה הכה מוכשר שדורות של תלמידים העריצו אותו וספרו של ווילר המבוסס על כתביו זכה להצלחה ענקית, והגיבור המרכזי ווילר, שכבר סיפרתי לכם עד כמה מוצלח ומפורסם הוא.
ולעומתם יש שתי דמויות נשיות מרכזיות: פלורה, אשתו של דילי, אמו של ווילר. היא כתבה ספר אחד בחייה, שזכה גם הוא להצלחה… אבל שימו לב: הספר הזה היה מבוסס בעצם על תובנות של בנה בן העשר! בשיחות שערכה עמו. כן, מסתבר שמוכשרת ומוצלחת ככל שהיא היתה, היא לא השתוותה לבנה המבריק בהיותו בן 10 בלבד. הספר התפרסם בעילום שם, כך ששמה לא נודע ברבים.
הדמות הנשית השניה היא אלינור פוטנם, סבתו של ווילר, שגם היא פירסמה כמה מאמרים מוצלחים וספר, גם הם בעילום שם.
הספר, כך נרמז, אולי גם הוא מבוסס במידה מסויימת על תובנותיו של נכדה המבריק.
כלומר הדמויות הגבריות הן אלו שפועלות בעולם, שמצליחות ומתפרסמות. הדמויות הנשים הן יותר "האישה שלצדם", אלו שפועלות בשקט, בבית, מאחורי הקלעים, אלו שמהוות השראה לגברים בחייהם ובמידה רבה מוגדרות על ידם.
על רקע זה אולי לא יפתיע אתכם פרט הטריוויה הבא שמופיע לקראת סוף הסיפור:
"מעניין לציין שפרק אחד ב"ספרו של אסטרהאזי" זכה להתייחסות המבקרים שוב ושוב בעת שפורסם ב-1988 וגם בשנים שלאחר מכן. קורא חד עין יבחין כי בפרק הזה לקח לעצמו העורך חירות יצירתית רבה וביטא את הרעיונות כדיאלוג מעניין בין צופה תרבותי ומבריק בווינה בסוף המאה ובין תלמידו התימהוני והדברן ביותר. פרק זה מצליח יותר מכל האחרים לתמצת את התיאוריה המאחדת החמקנית של האזי [...] שמו של הפרק הזה היה: "עליית הנשיות"."
כן כן.
עליית הנשיות!
אבל עד גובה ממוצע ובינוני בלבד ט.ל.ח
נו טוב.
מעניין מה פרויד היה אומר על זה.
