כמה שאני אוהבת מסעות בזמן!
כלומר לקרוא עליהם.
כלומר, לא יודעת, אולי גם לערוך מסע כזה בעצמי, אי אפשר לדעת בלי לנסות.
אני מוכנה לסלוח על לא מעט לספר שעוסק במסע בזמן. זאת כזאת תוספת של כיף, שלא נורא אם הוא קצת פחות מוצלח בתחומים אחרים.
ולכן הסלידה שלי מהספר הזה… אומרת משהו.

***

הספר הקטן הוא ספר שנכתב מתוך אהבה לעיר וינה ולהיסטוריה שלה. בעצם, זאת היתה סיבה נוספת לכך שחשבתי שאהנה ממנו, כי אנ

דאג וטוני היו מושא אהבתי הראשונה בעשור הראשון לחיי. בחלומותיי הייתי שותפתם השלישית במסעות הזמן המלהיבים במנהרת הזמן, מדלגת בין מלחמות עולם, מסעות צלב ומאורעות גדולים. אכזבתי הגדולה ביותר הייתה לצפות בהשמדת המנהרה בפרק האחרון, ששמה קץ לחלומי הילדותי הכמוס למצוא אותה אי פעם ולהפוך לנוסעת קבועה בזמן (ו...להתחתן עם טוני...).
בשנות העשרה שלי התאהבתי במייקל ג'יי פוקס והדלוריאן המעופפת שלו. טרילוגיית הק

סיפורי מסעות בזמן הם האהובים עליי. מי מאיתנו לא חושב לפעמים מה היה קורה אם היינו מסוגלים לחזור אחורה בזמן, להכיר סלבריטאים שמתו מזמן או סתם לפגוש את אבות אבותינו? ואם נבצע פעולה בעבר, האם היא תשנה את ההווה או שליקום יש דרכים מסתוריות לתקן את עצמו? ואם השפענו על העתיד, אז מה בעצם קרה קודם, הפעולה שלנו או התוצאה שלה?

"הספר הקטן" עוסק בשאלות אלו ואחרות. העלילה עוקבת אחר מהלך חייו של ווילר ברדן, ב

אתחיל דווקא מהשורה התחתונה: ספר מקסים!
אף על פי שהוא לעתים עמוס מדי בפרטים, נמרח קצת ובאופן אישי הייתי מקצרת ממנו לא מעט עמודים, עדיין מדובר בספר מיוחד במינו בנוף הספרות העכשווית.
הרי לא בכל יום אתם יכולים להתגלגל לכם בנחת אל וינה של המאה ה-19 ולקרוא על דמויות מפתח הסטוריות כמו זימונד פרויד, מארק טווין, גוסטב מאהלר, הנרי ג'יימס ואפילו אדולף היטלר בצורה כה ספרותית המשלבת באופן כמעט מושלם את המציא