לספר "כנס העתידנים" הגעתי בעיקבות מאמר על סטניסלב לם.
עודני תוהה אם המאמר הוסיף או גרע מהנאת הקריאה בו.
הספר מתאר תקופה נוראה שבה ארועי טרור, הפיכות עקובות מדם, רציחות ומעשי אלימות הנם מעשים שבכל יום.
בניגוד לכל המאמרים והכתבות המבכים את תקופתינו, ומשום מה קיימים לאורך כל ההיסטוריה של העיתונות מקדמת דנא,
אינני מבכה את תקופתי. האלימות והטרור קיימים בכל זמן. ובספר, כיאה לסיפור בדוי המצב מוקצן ומזעזע את הקורא.
ואכן, התאורים בו נוראים וככל שהספר מתקרב לקיצו התאורים הולכים ונעשים נוראים יותר.
הסיפור מסופר עי איון טיכי, הנוסע לכנס העתידנים ונקלע להפיכה המדוכאת בידי הממשלה באמצאות סמי הזייה
ובדיוק כמו ההקצנה בתאורי הזוועה כך גם ההקצנה בסמי ההזיה.
איון טיכי נפגע בהפיכה "מוקפא" ומתעורר לחיים בשנת 2039. ואני מזכירה פרט זה לא בגלל חיבתי (הידועה) למדב אלא בגלל חיבתי (הידועה אף היא)
ללשון. אחד התאורים המעניינים ביותר בספר הוא שינוי במילים שגורות מילים שנעלמו או הפכו למילים שונות..
הרעיון של שינויים בלשון מעניין במיוחד, למרות שאינו מובא היטב. אם בגלל הקושי לתרגם את הביטויים או שהיה כך במקור זאת אינני יודעת.
הערה אחרונה בקשר למחבר, סטניסלב לם, שהתיחס לכתיבתו כאלגוריה, דרך לבקר את המישטר הקומניסטי ללא התיחסות ישירה למצב במדינתו.
שלושה ספרי מדב עלו בדעתי בזמן הקריאה. שניים נכתבו לפניו. "עולם חדש אמיץ" של אלדוס האקסלי. ו"1984" של ג'ורג' אורוול.
והשלישי, שנכתב אחריו והשפעתו ניכרת בו הוא "סורק אפלה" של פיליפ ק. דיק.
הספר מיועד לקוראי מד'ב כבדים.. ראו הוזהרתם!


















