"שינוי זה דבר מוזר.
אנחנו לעולם לא לגמרי בטוחים למה אנחנו הופכים, או אפילו מדוע.
ואז יום אחד אנחנו מסתכלים על עצמנו ותוהים מי אנחנו ואיך נעשינו כאלה.
רק דבר אחד בנוגע לשינוי נשאר קבוע...
הוא תמיד מכאיב."
(מתוך הקומיקס בספר, עמ' 64)
מהרגע שקראתי את 'שומרת אחותי' נעשיתי חובבת ספרים של ג'ודי פיקו. שומרת אחותי היה נהדר.
אחריו ההסכם- גם טוב, אבל קצת חוזר על עצמו.
אחריו תשע עשרה דקות- חוזר במדויק על המבנה על ההסכם. בסדר+ :)
אז אחרי בערך חודשיים שלא החזרתי את הספרים לספריה ולקחתי הארכת זמן (לא היה לי זמן! זאת לא עצלנות!!) סוף סוף החזרתי את הספרים: 'אנה פרנק' 'ארטמיס פאול' 'העצמות המקסימות' ואת- 'שלושה בסירה אחת' (שבכלל גיליתי שיש לי בבית) שאף אחד מהם לא גמרתי, ואת ארטמיס פאול בקושי התחלתי ! (את שלושה בסיר אחת בכלל לא התחלתי, כי העדפתי להחזיר לסיפריה כי יש לי בבית!)
הספר הזה היה בהחלט רענון.
נתחיל מהשם. 'המעגל העשירי'. איזה שם לא שיגרתי, מעניין, לא? המעגל העשירי במה? באיזה סבב? למה? של מה?
מסתבר ששל הגיהנום.
(לספר עצמו אריאל, את סוטה מהנושא!
אוקי, אוקי, לא צריך לצעוק!)
הספר.
יש לי כל כך הרבה ביקורת עליו.
כמו העובדה שהוא מלא באלף ואחת סטראוטיפים (ואולי אלף ושתיים:)), המון קלישאות ותובנות לחיים שברגע שקוראים אותן כבר מבינים (בדרך כלל!) שזה קשקוש אחד גדול, המווווווווווווווווון דימויים, הכתיבה עצמה לא יותר מבסדר, אף על פי שהיא מאוד זורמת (שעל זה, מההיכרות שלי עם ספרי ג'ודי פיקו אפשר כבר להגיד "כרגיל") המכתבים לעיתון הזויים לגמרי, והעלילה עצמה מתאימה יותר לסרט מאשר לספר מכיוון שהיא נהיית מטורפת יותר מרגע לרגע.
האם נהניתי ממנו?
כן.
הספר הפתיע אותי בכל כך הרבה כיוונים, והיו בו המון הפתעות שלא ציפיתי להן (לאו דווקא הסוף - שאותו דווקא ניחשתי, אבל חלקית הוא הצליח להפתיע אותי, כי ניחשתי עוד מלא סופים שונים!)
היה לי קשה להתנתק ממנו, ואין ספק שמדובר בספר מעניין. יכולתי גם להזדהות, בדימיון רצו וויכוחים ביני לבין דמויות. דמיינתי את עצמי במקום דמויות- רציתי גם אבא כמו דניאל! (הוא פשוט האבא המושלם~~ אבל אבא שלי גם מספיק:))
נקודה נוספת, הקומיקס בספר היה ממש מרענן ורעיון מצוין. היה נחמד לדעת איזה משפט היא החביאה שם, אבל לא היה לי כוח לחפש- (גם לא ידעתי אם זה אמור להיות בעברית ובאנגלית, אבל ניגשתי למשימה בנחישות!) ולא מצאתי באתר שלה (הוא באנגלית! כבר ציינתי שהאנגלית שלי עילגת!) אז מי שמצא- שיאמר לי, מעניין אותי לדעת.
אחרי שאתם גומרים את הספר ומוצאים את עצמכם כותבים ביקורת עליו (כמו עכשיו!) נדמה לכם שכל הספר הוא קצת אשליה. בכל ספר ג'ודי פשוט לוקחת את הנושאים הכי... איך להגדיר? צהובים? אומרים צהובים? הכי... הכי טריים והכי מעניינים (תשע עשרה דקות הוא אחד מהספרים הכי מעניינים שקראתי שמבוסס על מקרה אמיתי) שנלקחים מהמציאות ומפצלת אותם לכיוונים שונים שחלקם אפילו לא הגיוניים בעליל!
את זה כל סופר יכול לעשות. גם בצורה יותר טובה משל ג'ודי. ולכן ג'ודי היא לא מי יודע מה.. איך נאמר? מקורית.
אז זה או אני, שחושבת שהכל כאן קצת מסובך מידי בשביל מציאות, או שהמציאות האמריקאית היא אחת מהמסובכות ביותר שיצא לי להכיר!
נראה לי שסיבכתי אתכם לגמרי. אפילו תקציר על הספר לא נתתי לכם! אבל זה בגלל שאני לא משהו בכתיבת תקצירים. עדיף לקרוא מה שיש על גב הספר. גם זה אפילו לא מתמצת.
ושוב אני מתפזרת.
האם אני ממליצה על הספר? בגדול, כן. מומלץ יותר לאוכלי קלישאות (כמוני!!) או אנשים שכל הקלישאות יראו להם כמו קישקוש אחד גדול אבל לא יפריעו להם יותר מידי (כמוני!!).
גם מי שלא אוכל קלישאות יכול לקחת אותו ביום שישי אחד, לקום בבוקר ולהתחיל לקרוא, לסיים, ולהגיד שזה אחלה ספר.
אני חושבת שכמעט לכל אחד תהיה ביקורת מסויימת כלפיו- אבל במידות שונות.
אחרי הכל, מה שבאמת חשוב זה שנהנים מספר, לא?
(1..
2...
3...
4...
5..
6...
7....
9....
13....
15! 15 סוגריים! (נראה לי!)
אני חייבת להתחיל להיפטר מההרגל המגונה הזה של הסוגריים! חייבת!)
