• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
הכול מואר

הכול מואר

מאת ג'ונתן ספרן פויר

הביקורת של דריה

תמונה של דריה
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
הכול מואר

הכול מואר

מאת ג'ונתן ספרן פויר

הביקורת של דריה

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של דריה
הוצאה לאור:כנרת זמורה ביתן
שנת הוצאה:2003
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
רוני pery
דירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 16 שנים•1 דקות קריאה

הספר הזה הוא הפתעה.. אני מצדיעה לסופר. ההתחלה לא מרמזת אפילו בקצת על החוויה המצטברת בבסוף. זה לא ספר טיפוסי קורע לב על השואה, הוא שופך אור חדש ורגש חדש בנושא (והם קשים לא פחות אך מובנים הרבה יותר). התחלתי את הספר בעיקר עם צחוק על ה"מבטא" הרוסי והוקסמתי מאלכס שכתב בצורה שטותית, שטחית, בורה ומצחיקה לגמרי. לא תיארתי לעצמי שארגיש את מה שהרגשתי בסוף הספר... מומלץ בחום.. זה אולי לא הספר ה-כ-י טוב שקראתי (והוא מעולה) אבל בהחלט יחיד במינו.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
כ
כספיון
1קורא|גיל ממוצע60|0%נשים

על המבקרת

תמונה של דריה

דריה

חברה מזה 18 שנים
24 ביקורות•48 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות קלאסית•ספרות קלה - רומנים
תמונה של דריה
דריה
חברה באתר מזה 18 שנים
ביקורות24
לייקים שקיבלה48
דירוג ממוצע4.2 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת21ספרות קלאסית1ספרות קלה - רומנים1

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של דריה

המעגל העשירי

המעגל העשירי

ג'ודי פיקו

נהנתי מהספר הזה כמו שנהנתי מכל ספר שלה שקראתי עד כה. הכתיבה שלה מאוד זורמת וקולחת ותמיד יש ערך מוסף לספרים שלה. אנחנו תמיד זוכים להעיף מבט על צורת חיים אחרת של אנשים שהחיים הציבו אותם במצב שונה, בין אם זה עקב מחלות שרובנו אפילו לא שמענו עליהם ובין אם זה מוצאים אתניים שונים - בספר הזה האבא גדל באלסקה- היא עושה את המחקר שלה ועושה עבודה טובה בלתרגם אותו לסיפור ורגש.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•דריה
משחקו של המלאך

משחקו של המלאך

קרלוס רואיס סאפון

כן הספר קיטשי, כן דומה לצילה של הרוח המדהים, אבל קרלוס רואיס סאפון עושה את זה כל ככככככככככככך טוב!!! כל כך טוב שלמרות הקיטש הדמיון עובד שעות נוספות ואני אישית נסחפתי לגמרי לתוך העלילה. זה לא ספר שישנה לנו את החיים (וגם צילה של הרוח לא היה כזה) אבל הקריאה היא הנאה צרופה.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•דריה
1Q84

1Q84

הרוקי מורקמי

כקוראת נאמנה של מורקמי זה שנים רבות וספרים רבים, אני חייבת להגיד שהתרגום לעברית זוועתי מזעזע ועושה עוול. אבל מורקמי כל כך מוכשר שסיימתי את שני הספרים בעברית ( כשבראש אני מתרגמת לאנגלית ואז זה נשמע כמו מורקמי) ואז חזרתי וקראתי את שלושתם באנגלית. מה יש לומר, הרי אי אפשר להסביר את היופי שבכתיבה של מורקמי, איך הוא סוחף אותך למציאות שונה לגמרי ( ואני ממש לא חובבת מדע בדיוני), איך הוא בונה דמויות שאתה יכול כמעט להריח. זה לא הספר הכי טוב שלו לדעתי אבל יש בו לגמרי את הקסם שלו.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•דריה
קיצור תולדות האנושות

קיצור תולדות האנושות

יובל נח הררי

ספר מדהים, לפניו לא נגעתי בספרי "היסטוריה" אבל עכשיו אני רק מקווה למצוא עוד ספרים בסגנון. הספר מרתק ושנון, לגמרי פותח עיניים. אני לא מפסיקה לדבר עליו. איכשהו בכל שיחה עולה לי בראש עובדה מעניינת שקראתי בו. ממליצה בחום! מזמן לא קראתי חומר שפיתח לי את המחשבה כל כך ובנוסף תרם המון לידע הכללי שלי בצורה הכי לא משעממת שיש.
אין ספק שאם יובל נח הררי מוציא עוד ספר אני הראשונה שרצה לקנות.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•דריה
שבועת רחל

שבועת רחל

מיכל שלו

25 בנים ו254 בנות שקראו את הספר.. וואו..
כן זה רומן, כן הרעיון קיטש, האמת שמה שגרם לי לאהוב את הספר (חוץ מזה שאני אישה כן כן) זה הסיפור של הסבתא דווקא על רקע קום המדינה, תקופה מרתקת שאני אוהבת לקרוא עליה באופן כללי. בשורה התחתונה, אותי הוא ריגש כמו בטח את שאר 254 הנשים.

לפני 16 שנים•
★★★★★
•דריה
צלה של הרוח

צלה של הרוח

קרלוס רואיס סאפון

חווית קריאה מדהימה. כל מה שחולמים לגלות ולחוות בקריאת ספר, נמצא בספר הזה. עולם ומלואו שהשפה העשירה מאפשרת לקורא לראות לחוש ולשמוע בדמיונו ללא מאמץ. המתח אינסופי, החיבור לדמויות אמיתי כל כך. משאיר טעם מטורף לגלות עוד, לקרוא שוב ולא לעזוב את העולם של ג'וליאן.

לפני 17 שנים•
★★★★★
•דריה
קורות הציפור המכנית

קורות הציפור המכנית

הרוקי מורקמי

עוד ספר מדהים של מורקמי שגורם לי לחשוב "איך לעזעזל עכשיו אני עוברת לספר הבא, שלא לדבר על סופר אחר". קראתי אותו באנגלית. בגלל הלימודים ממש משכתי את הקריאה שלו ועדיין בכל קריאה שקעתי לעולם המכושף של מורקמי והפכתי חלק ממנו. ללא ספק מסע עמוק עברתי עם הספר הזה (ואני לא טיפוס שמדבר בקלישאות כאלה בדרך כלל). איך מורקמי עושה את זה כל פעם מחדש...

לפני 17 שנים•
★★★★★
•דריה
הקלות הבלתי נסבלת של הקיום

הקלות הבלתי נסבלת של הקיום

מילן קונדרה

הקלות הבלתי נסבלת של הקריאה. ספר בעל 240 עמודים מבותר לשבעה חלקים, שמבותרים לפרקדים קטנטנים של חצי עמוד- עמוד. בלאגן כרונולוגי אחד גדול. כל פרק כתוב מזוית של דמות אחרת. בפרקים הנדירים בספר שהם בעלי יותר מעמוד אחד, הצלחתי להיסחף בקריאה ולהנות ממנה מאוד, כל השאר הפרקים הקצרצרים נקראו בקלות ומהירות חסרי משמעות ורושם. אין ספק שהסופר מוכשר ואין ספק שיש לו הרבה מה להגיד, אך במקום לתת לקוראים להרגיש את זה דרך דמויותיו, הוא מצרף פרשנות ישירה שלו. היו רגעים בספר הזה שגרמו לי להרגיש והשאירו בי רושם, אך אני בטוחה שהם היו רבים יותר אם הסופר היה נותן לרגש הקוראים לשלוט ולא להגיון שלו, ואם העריכה לא היתה קוטעת בלי סוף את מה שהקורא רק התחיל להבין בכל פרק קצרצר.

לפני 17 שנים•
★★★★★
•דריה
הבשורה על פי ישו

הבשורה על פי ישו

ז'וזה סאראמאגו

ספר מדהים, ממש לא ספר דת אם מישהו חושש. אני כל כך שמחה שמצאתי ספר כזה, מומלץ!
מהספרים הנדירים שגורמים לך להבין ולהפנים אמיתות חיים. מדבר המון על סוגיות של אמונה ומוסר לא בצורה נדושה משעממת ומטיפה, אלא בצורה צינית, הומוריסטית, קלילה ועם זאת משמעותית. גם אם הכתוב לא תואם לדעה שלנו, איננו יכולים להימנע מלתהות ולחשוב, מה הן התשובות לשאלות המועלות בספר זה, שמעבר להיותו חכם ומלמד, הוא גם סוחף, מרתק אנושי ואמיתי מאוד. גרסא חדשנית לסיפור ישו, נקודת מבט אחרת על ה' ועל השטן.

לפני 17 שנים•
★★★★★
•דריה

ביקורות נוספות על "הכול מואר"

הכול מואר

הכול מואר

ג'ונתן ספרן פויר

חִשבו על התבשיל המסורתי, האלמותי, הטעים, זה שאין לו תחרות, שסבתא שלכם יודעת להכין מאז שאתם זוכרים את עצמכם, והוא נוגע ומרגש מאין כמותו ורק מעצם היותו הוא. עכשיו, חִשבו על להגיש את התבשיל הזה בתוך הכלי הכי מפונפן שתמצאו במטבח, הכי צבעוני, הכי מנקר עיניים, ותכניסו את הכלי הזה - עם התבשיל בתוכו - לתוך חדר האוכל כשברקע מתנגן פסקול חייכם.

מיותר, נכון? תבשיל טוב, טעים, אלמותי וחזק אפשר להגיש גם בקערת פלסטיק, כשברקע מוזיקת מעליות. סופר שמחזיק בראשו סיפור עוצמתי כל כך על נושא שממילא הוא עוצמתי מעצם טבעו - לא צריך להגיש אותו בשלושה חלקים מקבילים, בפונט מתגוון, בקפיצות בזמן או בפליק-פלאק לאחור - הוא פשוט מספר אותו. הוא מאמין ביכולתו של הסיפור לעשות את העבודה לבדו, בזכות מה שהוא. וכאן, לקחו את הסיפור הנוגע ללב הזה, הכואב והמזעזע הזה, ועטפו אותו בעוד אלמנטים מיותרים ומסרבלים שרק פגעו בחווית הקריאה.

מישור אחד מבין השלושה שתוארו, הוא החיפוש בהווה שמבצע הגיבור יחד עם בני לוויתו הנפלאים והמורכבים. לא בכדי, דווקא בגלל מה שכתבתי קודם, זהו המישור המוצדק והמרתק והמרגש ביותר בסיפוק. במישור אחר, שזורים פה ושם מכתבים שכתב לו אחד מבני לוויתו, לכאורה כדי להעשיר ולגוון את המתרחש במישור השני, ולכאורה כדי להוסיף עוד נופך לסיפור - אלא שבחוויה שלי זה בעיקר מציק וטרחני. במישור השלישי ישנה 'חזרה אחורנית' לעלילות המאות הקודמות באותה עיירה רלוונטית, שאמנם מרגשות וכואבות לפרקים, אבל בעיקר לא מובנות עד תום וכתובות באופן לא מספיק מהודק ומשכנע.

בשורה התחתונה, מסיימים את הספר בתחושה של "וואו, איזה סיפור מטורף, אבל למה, למה, למה לספר לי אותו כ-כ-ה?".

לפני 7 שנים•
★★★★★
•- -
הכול מואר

הכול מואר

ג'ונתן ספרן פויר

אני חייבת להודות שהספר היה די משמים, עד הפרק ׳התאהבות׳ (עמ׳ 88-100).

באופן די פרדוקסלי הפרק מדבר דווקא על חוסר היכולת של ברוד, גיבורת החלק ״ההסטורי״ של הסיפור (המתרחש במאה ה-18 וה-19) לאהוב ולהתאהב. הדבר הקרוב ביותר שיש לברוד לאהבה הוא אביה המאמץ יענקל, גבר שיכול להיות הסבא-רבא שלה, בחור בודד בן 84 שמתחיל לסבול מסימני האלצהיימר.
ברוד מגלה סוגים שונים של עצבות, ובעיקר ״עצבות האהבה ללא שחרור״ - יש בה כל כך הרבה אהבה לתת אבל שום דבר לא מספיק מרגש או מספיק יפה כדי לזכות באהבתה.

ולעומתה יענקל, האתאיסט הסנילי, חושב לראשונה בחייו בקטע מעלה דמעות: ״אני חייב להודות על כל מה שיש לי, ולהשלים עם כל מה שאיבדתי ולא איבדתי. ניסיתי מאוד להיות אדם טוב היום, לעשות דברים כמו שאלוהים היה רוצה, לו היה קיים. תודה על מתנת החיים ומתנת ברוד, הוא חשב, ותודה, ברוד, על שנתת לי סיבה לחיות. אני לא עצוב. הוא החליק תחת מצעי הצמר האדומים והביט היישר מעל לראשו. אתה יענקל. אתה אוהב את ברוד״.

מלים כל כך פשוטות שאומרות כל כך הרבה, ולקח ליענקל עשרות שנים כדי לשכנע את עצמו, סוף סוף, שהוא לא עצוב, שיש לו על מה להודות.

החלק העכשווי יותר של הסיפור מתרחש בשנות ה-90 של המאה ה-20, ובו מככבים ה״גיבור״ שהוא למעשה ג׳ונתן ספרן פוייר המגיע לאוקראינה כדי לחפש את כפר הולדתם של אבות אבותיו (ובהם ברוד, הסבתא של הסבתא של הסבתא של הסבתא של הסבתא שלו), ואת אוגוסטין, הנערה שהצילה את סבו מן הנאצים.

אך הסופר אינו ה״מספר״. המספר הוא אלכס, צעיר אוקראיני דובר ״אנגלית״, שהוא מעין גרסת בטא של אולגה, ה״תורגמנית״ הבולגריה מ״החיים על פי לובקה״. האנגלית העילגת שלו (בתרגום חביב של אסף גברון, שמצליח להעביר את רוב דקויות הטעויות של אלכס), היא בעצם הגיבורה העיקרית של החלק הזה של הסיפור.

חלק נוסף של הסיפור מתרחש בשנות ה-30 ועד 1941, ממש לפני ובשעת פלישת הנאצים לאוקראינה, ומספר את קורותיו של ספרן, סבו של ה"גיבור", מילדותו ועד לטרגדיה הבלתי נמנעת.

ואכן, אני לא מצאתי את מה שמתואר בגב הספר כמסע בנוסח "שלושה בסירה אחת", כמצחיק, אלא דווקא כטרגי. בכל שלושת חלקי הסיפור, המסופרים לסירוגין, משולבים אושר קטן עם צער גדול, כאשר החלק המתייחס למלחמת העולם השניה הוא כמובן המזעזע ביותר.

אף שקיימים בספר חלקים פחות מרתקים, רובו מרגש, חלקו עוצר נשימה, והסוף מחבר יחד את כל הקצוות, ושם קץ לכל...

לפני 14 שנים•
★★★★★
•מיכל
הכול מואר

הכול מואר

ג'ונתן ספרן פויר

מכל מה ששמעתי הציפיות היו גבוהות וממש לא התממשו.
העלילה מתרחשת לסירוגין בעיקר בשתי תקופות- סוף המאה ה-18 בה נולדה ברוד (וסיפור די משוגע ברקע)- הסבתא של הסבתא של הסבתא של הסבתא של הסבתא של הסבתא של מי שיצוץ בהווה – ג'ונתן ספרן המזוהה גם כ'הגיבור' בפי המספר אלכס. ה'גיבור' מגיע מארצות הברית לאוקראינה לחקור את שורשיו ולמצוא את אוגוסטין שלידיעתו הצילה את סבו מציפורני הנאצים. אלכס כמתורגמן מחורבן וסבו כבד הראייה על תקן נהג מלווים אותו.
סגנונו של אלכס הוא תערובת של מצחיק, מוגזם ומטורלל לחלוטין. בפי אמו הוא 'אלכסי-תפסיק למרר-אותי', עוד מפניניו-הופעתו הרביצה לי בתדהמה, לייצר נחירות (לישון), התבושש, להזיז מהתנומה, לא נקרתה (קרתה)- וזה ממש אפס קצהו. מכתביו לג'ונתן חתומים 'ללא מרמה' והכלבה שלו נקראת סמי דייויס ג'וניור, ג'וניור (לא טעות) ומוזכרת שוב ושוב עד לזרא.
גם "הסבתא של הסבתא של הסבתא..." חוזר יותר מדי.
סגנון זה והדמויות מהעבר ( כגון יענקל ד' המלווה בריבית- אביה של ברוד, בּיצְל בּיצְל סוחר הגפילטע פיש, שלוים ופרוידה י' סוחר הממתקים) גודשים את הסיפור. משעשע עד הנקודה בה מתחיל לייגע. האפקט הקומי מתחיל להתפוגג אחרי כך וכך פעמים.
"נסיעת הרכבת סיפקה אותך"?
"הו, אלוהים" הוא אמר. "עשרים ושש שעות, איזה ז** "
"הצלחת לחרררר"?
"מה"?
"ייצרת נחירות"?
"אני לא מבין".
"תנומה"?
"מה?"
"נמת"?
"אה, לא. לא נמתי בכלל".
הגעתי בערך לשליש הדרך והרגשתי שזהו, איבדתי עניין. דפדפתי קדימה ועיינתי פה ושם וברור לאן הרוח נושבת.
לאותו כיוון שלא התחברתי אליו כלל בסגנון הכתיבה שמבחינתי חשובה לא פחות ולעתים יותר מהסיפור. וכשאין חיבור, זה פשוט לא זה.
(המחבר כתב גם את 'קרוב להפליא ורועש להחריד' על פיו נעשה הסרט).

לפני 5 שנים•
★★★★★
•ראובן
הכול מואר

הכול מואר

ג'ונתן ספרן פויר

"הכל מואר" הוא כמו אגוז קשה לפיצוח. שווה לצלוח את ההתחלה המשמימה במקצת כדי להגיע להמשך המענג. ספרו הידוע ביותר של ג'ונתן ספרן פויר הוא "קרוב להפליא ורועש להחריד", אך ספרו הטוב ביותר הוא דווקא זה, ספר מרגש, עצוב, ספר שנוגע בכל אחד איתנו כיהודי, וקושר את הקורא לדמויות העמוקות שלו. הסיפור מתקדם באופן שונה לגמרי משמתואר על גב הספר, ואל תתנו למה שכתוב שם לבלבל אותכם - "הכל מואר" לא דומה בשום אופן ל"שלושה בסירה אחת". הוא כמעט ולא מצחיק, והוא לא סיפור מסע. הוא משהו שונה לגמרי. והוא מעולה.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•עידו
הכול מואר

הכול מואר

ג'ונתן ספרן פויר

דבר ראשון שתפס את תשומת לבי היה ההשוואה ל"שלושה בסירה אחת", חשבתי לעצמי מה יכול להיות רע בכמה ימים של שעשוע. למה שקרה אחר כך לא ציפיתי בכלל וזאת בעיקר התחושה של אגרוף בבטן.

כתיבה מדהימה, אם כבר להשוות לסופר אחר הייתי משווה לשלום עליכם, הצער שמשתלב עם ההומור היהודי משאירים חותם בלתי נשכח.

בקיצור צריך לצרוך לאט ובזהירות.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•לינה
הכול מואר

הכול מואר

ג'ונתן ספרן פויר

לפעמים אני נכנס למין מחסום ספרים.אני יכול לקרוא 3 ספרים בשבוע,אבל אף אחד מהם לא יגרום לי למשהו,אף אחד מהם לא יגרום לי להגיד "וואו,איפה הספר הזה היה עד עכשיו!".ואז קראתי את הספר הזה.

למרות הביקורות המהללות על הספר שבדרך כלל גורמות לי לאנטגוניזם לספרים כאלו,החלטתי בכל זאת לקרוא.
ג'ונתן ספרן פויר כותב על דמות בשם ג'ונתן (צירוף מקרים?) שבוחר לעשות מסע שורשים לאוקראינה כדי לגלות עוד על האישה שהצילה את סבא שלו מהנאצים.הספר בעצם מורכב משלוש דמויות מרכזיות-ג'ונתן,אלכס המתורגמן,וסבא של אלכס שמתפקד כנהג.וכמובן,יש גם כלב.הספר משלב מכתבים מאלכס לג'ונתן,קטעים שאלכס כותב על המסע מנקודת המבט שלו וקטעים על משפחתו של ג'ונתן בעבר הרחוק,ב"שטעאטל".כל השילובים האלו דווקא לא פוגמים בקריאה,אלא נותנים נקודות מבט שונות (ולא מבלבלות).
הדמויות משעשעות במיוחד,ומצאתי את עצמי ממש צוחק מספר (אמא שלי עברה במסדרון ושאלה אם הכול בסדר...).

ועכשיו ברצינות רגע,הסופר מצליח להתמודד פה עם נושא השואה בצורה קומית,שכאילו מרככת את הנושא והופכת אותו לקליל.נושאים כמו הפוגרומים שחוו היהודים או השתיקה של האוכלוסייה האוקראינית (ואפילו העזרה שלהם לנאצים),מגלים חזות קלילה כשהם נאמרים באותה נשימה יחד עם שיחות הטלפון שבור בין הסופר,אלכס והסבא.

הדבר היחיד שפוגם בקריאה זה התרגום,שלמרות העבודה הנפלאה שעשו (באמת כל הכבוד),עדיין לא היה אפשר לשוות לאנגלית של אלכס את הדיבור העילג של עולים חדשים.לכן אם כבר לקרוא את הספר,עדיף באנגלית.

בקיצור,כביכול ספר שנקרא קליל אבל בעצם עוסק בנושא משמעותי..

לפני 12 שנים•
★★★★★
•omers
הכול מואר

הכול מואר

ג'ונתן ספרן פויר

אתחיל בסוף דווקא: אל תעיזו לצפות בסרט שמבוסס על הספר הזה!

והספר הזה הוא חתיכת יצירת מופת.
הבחירה של ספרן-פויר לספר את כל הסיפור בשלושה אופנים שונים (הכתיבה של אלכס לקוראים, ההתכתבות בין אלכס לג'ונתן, והחלק על טרחימברוד) גאונית.
היא נותנת הצדקה לצורת הכתיבה של אלכס ולנוכחות של כל דמות בספר.
המסע עצמו שהדמויות עוברות הוא גם פיזי וגם אישי, ונדמה שאף-אחד מהם אינו זהה למי שהוא היה בתחילת הדרך.

יש בספר הזה משפטים שגורמים לך לצחוק בקול רם, משפטים שגורמים לך להנהן ולרשום אותם בצד ("כמה כסף ארוויח על זה? -"פחות ממה שאתה חושב שאתה צריך לקבל, ויותר ממה שאתה באמת צריך לקבל") ומשפטים שגורמים לך לעצור את הנשימה ולתפוס את הבטן מכאב.

יצירת מופת.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•עמיר
הכול מואר

הכול מואר

ג'ונתן ספרן פויר

אחרי תקופה די ארוכה של בחירות ספרים לא ממש מוצלחות, סוף, סוף ספר שכבש אותי בסערה...
אהבתי מאוד את סגנון הכתיבה הייחודי שמשלב כביכול שני סופרים, כל אחד בסגנונו הייחודי (מאוד!), את שלושת התקופות השונות שבהן מתרחש הסיפור שעל אף שהן מרוחקות בזמן הן שלובות זו בזו בצורה הדוקה לכל אורך הספר וכמובן את העלילה הנוגעת ללב והמרגשת, אם כי כאן אני מתכוונת בעיקר לעלילה שמתרחשת בהווה ובעבר הקרוב ואני מוכרחה להודות שעלילת הסיפור הקדומה בתרחימברוד לא תמיד היתה מובנת לי וקצת הלכתי שם לאיבוד.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•שמרית
הכול מואר

הכול מואר

ג'ונתן ספרן פויר

ספר מבריק שמומלץ לקרוא בשפת המקור(אנגלית). ההשפעה הגדולה ביותר של התרגום היא כמובן על אלכס מתרגמו של הגיבור בסיפור. הסיפור מורכב משלושה סיפורים ומעניק לקורא מעברים חדים בין הומור לעצב. לא להתייאש מהבלבול בהתחלה כי די מהר הכל מתחיל להתבהר ובסוף "הכל מואר".

לפני 15 שנים•
★★★★★
•aceventura
דירוג
דירוג
2.0
לפני 13 שנים

“נעזב מחוסר ענין”

25/43
ביקורות על הכול מואר
הבאה
בעז
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 16 שנים

“ספר מדהים, חם וחכם. שילוב מרתק של שלום עליכם עם מאה שנים של בדידות, מגוון, מצחיק, מרגש. אתה קורא ויו”