כשתיכננתי את הבת מצווה של הבת שלי, אנשים שאלו אותי איך אני מתכננת אירוע-חוץ באפריל, ומסתכנת שעדיין יהיה קר. אני נפנפתי אותם בתירוצים כאלה ואחרים. שבוע לפני המסיבה טרחתי לפנות לתחזיות מזג האוויר, וחשכו עיני, כי דובר על שקע ברומטרי שיחזיר אלינו את החורף. ועדיין לא ממש האמנתי לזה. ביום הזיכרון עוד היה חם, ואני צחקתי על התחזיות. את המסיבה עצמה חגגנו ברוח שהעיפה את המתנפחים, אבל לא הפריעה לחגיגה הכללית. ואז באמת חזר החורף. ואני שונאת חורף. קר לי, ורטוב לי, וחשוך לי ומדכא לי. אז ישבתי לי, ליד הרדיאטור, עטופה בשמיכת פוך, ועם ספל תה חם ביד, ולקחתי ספר שיחמם את ליבי.
רבות דובר על ג'ק ריצ'ר, האיש והאגדה. מה לא נאמר עליו כאן? שנורא נוח שגיבור פותר תעלומות נמצא משכמו ומעלה מרוב היריבים שלו, בגובה של כמעט 2 מטרים עם מאה ומשהו ק"ג של שרירים. דובר על סגנון החיים שבחר לעצמו, נווד חסר רכוש הנע ממקום למקום ובאורח פלא נקלע תמיד להרפתקאות ומציל את המצב. סגנון החיים שלו מעלה גם שאלות אמינות בסיפור, שכן האיש נמצא תמיד בכושר מעולה, אבל לא ברור מתי הוא בדיוק מתחזק אותו. בפרט אין שום חדרי כושר במהלך העלילות. וגם לא מקלחות, אם כבר מדברים. ודובר גם על יכולותיו המנטליות האדירות, לקרוא את מחשבות יריביו ולתכנן כמה מהלכים קדימה, לספור זמן טבעי בלי שעון, ועוד ועוד. על-גיבור, פשוטו כמשמעו.
והנה, הספר הזה מציג נקודת תורפה בדמותו של מיסטר סופר-על שלנו. האיש לא חסין נגד קור. הקור אפילו מציק לו מאוד. נכון שזה לא קור כמו הקור שמציק לי (שמתחיל להפריע כבר בעשר מעלות, ובלתי נסבל באפס הלא-מוחלט), אלא בקור של דקוטה הדרומית: מספרים דו ספרתיים מתחת לאפס. אבל עדיין, זו נקודת תורפה, וסיבה ראשונה לקרוא את הספר הזה. ברור שנווד בנשמתו, אדם ששונא עודפי רכוש ועודפי ביגוד לא יגיע מרצונו החופשי למקומות קרים כל כך, וזה כבר מספק את תחילת העלילה. הוא היה טרמפיסט, הריצ'ר. והאוטובוס בו נסע רק היה אמור לעבור שם בדרכו למקומות חמים יותר. אלא שהחלקה על הקרח השביתה את האוטובוס, וסערת שלגים חריפה תקעה אותו ואת שאר הנוסעים בעיירונת קטנה וקפואה. קפואה זו נקודה חשובה. כמה תיאורי קור. יו נסבו הסקנדינבי לא מתחיל להתחרות בתיאורי הקור בספר הזה. כנראה שמי שרגיל לטמפרטורות קפואות, כבר לא מדבר כל כך הרבה, אבל ריצ'ר לא רגיל.
חוץ מהקור, והשלג, והעוד קור, יש גם עלילה מורכבת וסוחפת. קראתי, וחשבתי שאני מאוד חכמה כשעליתי על זהות הרע עוד לפני הגיבור. ואז קראתי כאן סקירות והבנתי שאני לא ממש חכמה. כלומר לא הכי, כלומר יש עוד כמוני. מאכזב. אחר כך חשבתי עוד קצת ותהיתי לעצמי מה היה קורה לולא תאונת האוטובוס ההיא שהתחילה הכל. או אפילו אילו התאונה התקיימה, אבל ריצ'ר לא היה על האוטובוס. מה היה נגרם? כמה נזק היה קורה בעולם? התשובה המאכזבת היא שכנראה לא היה משתנה הרבה. הנבלים המרושעים היו מסתדרים יפה בלהרוס זה את זה ולקזז את עצמם מהעולם גם ללא נוכחותו של מיסטר סופר על. גם בשאר הדברים הוא לא ממש עזר. מצד שני, אני לא מצטערת שהוא היה שם. היו לי כמה שעות מהנות (בחברת הרדיאטור, הפוך והתה, כמובן). לאחר הסוף הסופי והמכריע לא ברור לי איך מכאן הולך צ'יילד להוציא עוד ספר בסדרת ריצ'ר, אבל אולי באמת נמאס לו ממנו, והוא הולך לבנות גיבור אחר. או לטפס על ההימלאיה.
