ספר מרתק.
קשה להאמין כי ספר אקדמי יכול לרתק, הן בסיפור שלו והן במבנה שלו.
רואים בספר כיצד יפן והיפנים מיצגים תרבות , ומנטליות שונים.
זהו עם חרוץ, שמרגע והמערב נוגע בו ומאלץ אותו לפתוח את שעריו, הוא מבין שעליו להשתנות. וכמו שיפנים יודעים לעשות זאת, הוא משתנה. הוא עושה זאת בכישרון ובחריצות.
היפנים חוקרים את המערב לפרטיו על ידי משלחות המתמחות בנושאים שונים כמו טכנולוגיה , מינהל חוקים ועוד ועוד.
אין הם מאמצים את הכל , אלא, מתרגמים אותם ל"יפנית" . היתרון שלהם כמדינה ריכוזית, מנוצל לשינויים,לא כולם בכוח, אלא, במין הבנה של השילטון את הצרכים והמצוקות של היחיד מחד ודרגת הניצול או הסמכות שניתן להפעיל.
הקטעים הקשים הם כמובן הנטיות האימפריאליסטיות במלחמות העולם ותוצאותיהן.
ואחרי זה ההתאוששות המופלאה במיוחד לאחר מלחמת העולם השניה.
הספר משלים תמונה לשני ספרים המדברים על אמצע המאה ה 19 : "שוגון", ו"הארץ הטהורה " של אלן ספנס. למי שלא קרא את הספרים ,אני ממליץ על הסדר הבא: "שוגון", "יפן המודרנית" ו"הארץ הטהורה".
מול ההיסטוריה המרתקת שמתוארת בספר, ישנו המצב כיום ביפן.
מענין מה יהיה תהליך ההתאוששות.מה שוודאי כי הוא יבוא .


















