• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
מחול העקרבים

מחול העקרבים

מאת שפרה הורן

הביקורת של אבי

תמונה של אבי
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
מחול העקרבים

מחול העקרבים

מאת שפרה הורן

הביקורת של אבי

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
תמונה של אבי
הוצאה לאור:כנרת זמורה ביתן
שנת הוצאה:2007
קטגוריה:ספרות מקורית
הקודמת
ברבר
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 13 שנים•1 דקות קריאה

ספר טוב אבל לא יותר מזה לדעתי.

המספר, אדם בן 40+, יליד 67 שנולד לאחר מלחמת ששת הימים ויתום מאב שנפל במלחמה לפני הולדתו. הוא מספר את סיפור חייו בראייה לאחור, כשכל הזמן נמצאת השואה ברקע, ה"דודה" ניצולת השואה שטיפלה בו וגידלה אותו ולה יש לו קשר מיוחד כל חייו. גם העימות הערבי ישראלי והמלחמות נמצאות ברקע של המספר והספר למרות שלא מוזכרות באופן מפורש רוב הזמן.
אפשר לומר שזהו סיפור ישראלי במובן מסויים

לא ממש התחברתי לסיפור.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של tuvia
tuvia
ל
לילי
תמונה של כרובי
כרובי
3קוראים|גיל ממוצע49|67%נשים

על המבקר

תמונה של אבי

אבי

ותיקעורך
חבר מזה 15 שנים
725 ביקורות•8 נבחרות•2,236 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•מתח ריגול והרפתקאות•ספרות מקורית
תמונה של אבי
אבי
ותיקעורך
חבר באתר מזה 15 שנים
ביקורות725
ביקורות נבחרות8
לייקים שקיבל2,236
דירוג ממוצע3.7 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת198מתח ריגול והרפתקאות144ספרות מקורית96

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של אבי

כמיהה וגעגוע

כמיהה וגעגוע

שפרה מישלוב

ספר מעולה
חזק ומטלטל. סיפור נוראות השואה מעיניה של צעירה חרדית שהייתה בת 10 בפרוץ המלחמה ועברה את תלאותיה הרבות והבלתי אפשריות. 4 שנים בגטו לודז'. חודשים ארוכים במחנה עבודת פרך בגרמניה. ועד לתבוסת הנאצים יימח שמם

לפני שנתיים•
★★★★★
•אבי
הספרנית מאושוויץ

הספרנית מאושוויץ

אנטוניו איטוּרבֶּה

ספר מדהים על תקופה איומה.
רוצו לקרוא.
מבוסס סיפור אמיתי, מציג עוד פן מיוחד ומרגש של חיי היהודים במקום האיום ההוא שאנחנו אולי מבינים רק את שמו "אושוויץ" , אבל מי שלא היה שם לא יכול להבין או לתפוס. סיפור על אנשים רגילים, במצבים הכי קשים, ועל גיבורים אמיתיים שמנסים ככל יכולתם לשמור על שפיות נורמליות וחיים במקום שכולו ההפך המוחלט מכל אלה.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•אבי
החיים היפים האלה

החיים היפים האלה

קייטי מארש

ספר מקסים ומלא רגש. כדאי לרוץ לקרוא

לפני 4 שנים•
★★★★★
•אבי
תפילה לנרצח

תפילה לנרצח

פיי קלרמן

סגן פיטר דקר חוקר מקרה רצח של רופא מנתח לב וממציא תרופה חדשנית. מתברר כי רינה אשתו הכירה את בנו הכומר של הנרצח, בראם. אברהם היה ידידו הטוב של בעלה הראשון של רינה וטיפל ביצחק עד למותו. כששתי גופות נוספות מתגלות החקירה מתקרבת לסיומה.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•אבי
לבנות את הגשר הזה

לבנות את הגשר הזה

ד"ר עליזה בלוך

ספר מעולה. סיפור על עשייה חינוכית, בנייה וציונות. ספר שכדאי לקרוא, מותר להעריץ, אפשר ללמוד ממנו, ורצוי ליישם ולעשות כדוגמתו.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•אבי
זמן לעזוב

זמן לעזוב

ג'ודי פיקו

סיפור מהנה יפה ומקסים, על אהבה ועל פילים.
אחר, מפתיע, מומלץ.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•אבי
הפקיד ההודי

הפקיד ההודי

דיוויד לוויט

שנת 1936, באולם הרצאות בהרווארד, גודפרי הארולד הארדי, מתמטיקאי בריטי בן כמעט 60, מתבקש להרצות על ידידו רמנוג'ן, מתמטיקאי גאון הודי, שהתגלה ע"י הארדי בשנת 1913, בעקבות מכתב ששלח אליו. רמנוג'ן היה צעיר הודי חסר השכלה פורמלית וגאון במתימטיקה ובחישובים מהירים. בזכות הארדי, מגיע רמנוג'ן בשנת 1914 לטריניטי קולג' בקיימברידג' ומתחיל לעסוק במתימטיקה יחד עם הארדי, הוא מפרסם מס' מאמרים, משלים בי.איי. ומתקבל כחבר באגודה המלכותית הבריטית. הארדי סבור שהוא המתמטיקאי הגדול ביותר שחי כיום ואולי אפילו במאות השנים האחרונות. במקביל לסיפר חייו של רמנוג'ן ולמלחמת העולם הראשונה רמנוג'ן נופל למשכב והחולי מפריע לעבודתו המתימטית, בשנת 1919 הוא נוסע לביקור בביתו בהודו, גם מתוך תקווה שמזג האוויר החם והמוכר לו מהודו ייטיב עמוץ אך המחלה מכריעה אותו בהודו והוא נפטר בשנת 1920, בגיל 33.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•אבי
הנער על ארגז העץ

הנער על ארגז העץ

ליאון לייזון

ספר חזק טוב ומרגש. סיפורו של צעיר הניצולים ברשימת שינדלר. לייב לייזון היה בן 10 כשפרצה המלחמה בספטמבר 1939. חייו התהפכו ורק בזכות נס אחר נס הוא שרד את נוראות המלחמה כדי לספר, לאחר עשרות שנים, את סיפור שלי על משפחתו, ילדותו, המלחמה הגטו והעבודה, ובמיוחד על האיש המיוחד והמדהים שהציל את חייו - אוסקר שינדלר, תעשיין רודף תענוגות, נאצי, אבל מעל לכל בן אדם.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•אבי
אהבה כואבת - דני

אהבה כואבת - דני

רם אורן

רדוד!
רם אורן ממשיך לטפח את הקטגוריה הייחודית שפיתח בשנים האחרונות - זה לא ספר טיסה זה כבר ספר בורקס (על משקל סרטי הבורקס משנות השישים-שבעים-שמונים של המאה ה- 20 בקולנוע הישראלי). עלילה לא משהו, אמינות הסיפור לא חזקה, דיוקים אין. טעויות דווקא יש פה ושם, וחוץ מזה סיפור קליל ושוטף שנקרא בשעות ספורות ולא משאיר שום חותם אמיתי על הקורא. ספר בסדר מינוס.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•אבי

ביקורות נוספות על "מחול העקרבים"

מחול העקרבים

מחול העקרבים

שפרה הורן

אחרי "מחול העקרבים" של שפרה הורן, החלטתי שאני לוקחת פסק זמן מכתיבת סקירות. למה ? כי אני מאוד רוצה לחוות קריאה משוחררת, לא ביקורתית, כזו שהיא מן הסוג של זרם התודעה, מבלי ליעד מראש את החוויה לכדי מציאת איזה שהוא פאנץ'-ליין, או לחפש את ה"יש", וה"אין", ולמצוא הדגשים ראויים לכל אחד מהגיבורים, ככה לקרוא באופן לגמרי חופשי, לחוות ולהניח בלי סיכומים. כי כשאנחנו מסכמים או פורשים את הכתיבה היא מיד דורשת הגדרות, שייכות, משמעות, ואני רוצה בתקופה הקרובה לחוות קריאה כ-פשוטה! וזו כנראה תהיה חוויה אחרת. אז הנה הצהרתי בפניכם שאני לוקחות חופשה ללא תשלום ויוצאת לדרך, אפילו בלי ילקוט ובלי מקל...

ובכל זאת תשאלו: אז מה היה שם ב"מחול העקרבים"? עקרבים לא היו אבל הייתה יופי של כתיבה רגשית, ותיאורית כפי ששפרה הורן יודעת, והיו גם כל המרכיבים והדמויות שמייצגות את החברה הישראלית שלנו והרי כולנו יודעים כמה מטעמים אפשר לרקוח ב"מטבח הישראלי", ואיזו אקלקטיות מרהיבה יש כאן. גם כשהיא מתנגשת בטעמים... ויש ביצירה הזו גם סיפור אהבה, אבל בעיקר תופסת את כל הנפח אישה אחת גדולה מהחיים, שנשארת הרבה מאוד זמן גם אחרי שהספר חוזר לנוח על המדף.

"מחול העקרבים" אינו רק אקט רומנטי-ארוטי-או אומנותי"- הוא בעיקר מאבק קיומי – מחול של ישראלים, פלסטינים וגרמנים" כך אומרת הסופרת וכותבת את הרומן שלה בלשונו של גבר ועל זה ווירג'יניה וולף פעם אמרה " הכתיבה נמצאת במוח האנדרוגני שאינו נכנע לסטראוטיפ מגדרי" ואצל הורן אפשר לשמוע לא רק את פעימות הלב האנושי אלא גם את רחשי העלים, את מאבקי הדוממים, את מחשבות בעלי החיים, ולהתענג על כל מילה שמייצרת אף היא קצב-דופק משל עצמה.

זו חגיגה, והנאה עצומה. זה מה שיש לי לומר .

וכך כתבה רבקה קרן במוסף "הארץ": "זה שיר הלל לאדם הניצב בעוז מול גורלו. זה אורגניזם חי ונושם" וסכמה את החוויה שלה.

אז שרק נהיה בריאים, ושנמשיך ליהנות מכל כותר שנופל לידנו .

שבת שלום לכולם .

לפני 4 שנים•אירית פריד
מחול העקרבים

מחול העקרבים

שפרה הורן

חומרי הגלם של הספר מבטיחים רבות - אהבה, מוות, התחשבנות עם העבר עיוורון כלפי ההווה ועתיד פתוח. יחסי יהודים-גרמנים מהווים כר פורה לסיפורים, מסרים ולקחים. על כריכת הספר כתוב כי שפרה הורן בוראת מעין אנדרטה לשתי ישישות פליטות שואה שגרו במוסך ברחוב בירושלים וסבלו מהתנכלויות ילדי השכונה. הסיפור שבראה הורן מצליח לעניין, במיוחד בחלקו השני של הספר, כאשר לקורא מתחוור כי העלילה הרדודה ומרובת הקלישאות אכן תתקדם לקראת סוף כלשהו. אני מודה שהסתקרנתי לקרוא מה עוד תעולל המחברת לברואיה, בעלילה שאינה מצליחה לגרות יותר מדי את המחשבה.
יש גם יוצאים מן הכלל כמובן כגון החלטתו של הגיבור אוריון , מספר הסיפור, ליסד ספריה ניידת שתאגור את הספרים שנשרפו ע''י הנאצים ב-10 במאי 1933 כדי להנציח את זכרה של "סבתו" יוהאנה ומיד לאחר מכן נזכר המספר בגילוי ספרים בעלית הגג, ספרים כתובים בערבית. אימו מסבירה לו שהם הושארו שם ע'י בעליהם הקודמים. אוריון בן ה-7 מראה את הספרים לאביו של חברו הטוב גולן והלה מבאר לו: "בבתים האלה גרו אנשים מלומדים שקראו הרבה ספרים ובחורף הראשון שלנו בבתים האלה, עוד הרבה לפני שנולדת, הבערנו אותם במדורות כדי שנוכל להתחמם ולבשל. כי כלום לא היה לנו אחרי המלחמה. כלום. אפילו לא עצים למדורה". האם הסופרת מרמזת למשהו?
אבל הסיפור ממשיך כבדילוגי העקרב קדימה ואחורה. אין כמעט דיאלוגים בין הדמויות. חסרונם של אלה דן, בעיני, את הספר לבינוניות משמימה. כך גם השאלה מה יעלה בגורלו של רומן בלתי אפשרי לכאורה בין המספר, שגדל על איבה לגרמניה, לבין גרמניה צעירה הבאה לכפר על חטאי העבר. גם כאן מעבר לתיאורי אהבה ומין, הסוגיה הכללית אינה זוכה להתייחסות מעמיקה.
השורה התחתונה: הספר בסדר. אפשר שירושלמים ימצאו בו עניין רב יותר. סך הכל – בינוני.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•דן סתיו
מחול העקרבים

מחול העקרבים

שפרה הורן

איזה תענוג.
כל-כך חיכיתי לספר חדש של שפרה הורן - והיה שווה לחכות.
אהבתי כל-כך את בחירתה של הורן לספר את הסיפור מפיו של גבר דווקא, המדבר אל אהובתו.
בחירה זו איננה נפוצה בספרות הנשים בדר"כ - ונתנה לספר "טוויסט" מרתק.
אהבתי את אחד המוטיבים המרכזיים בספר - האהבה לספרים והצורך לשמרם, ואת הרעיון הגאוני של סיפרייה ניידת, במה שהיה פעם אוטו גלידה.
גם אני אינני יכולה לשאת את הרעיון של ספרים שרופים, וכן, סליחה על הקלישאה - היכן ששורפים ספרים ישרפו גם אנשים.
"הספרים השרופים" פותחים לקורא צוהר לנושא השואה בו בחרה הורן לטפל מזווית אחרת - הצד של הגרמנים.
נושא מורכב ורגיש זה נדון בספר בעדינות שרק הורן יכולה לייצר.
התרגשתי כל-כך מדמותה של יוהנא, סבתו של הגיבור, והתענגתי על העברית הרצוצה, במבטא גרמני כבד, שהורן שמה בפיה.
למרות שהשואה נמצאת בכל פינה בספר, זהו אינו ספר שואה כלל וכלל.
אם כבר זהו ספר על הישראליות שמנצחת את השואה, מבלי להכנס לדמגוגיה לססמאות.
אבל מעל הכל - זהו ספר על אנשים, על כאבם, על שמחותיהם, על אסונם ועל אהבתם.
כל מי שהיה פעם בן להורים, לא כל שכן הורה בעצמו (כולנו בעצם...) לא יכול היה להשאר אדיש למערכת היחסים המורכת שפורשת הורן בין הגיבור לבין אימו והשאלה הניצחת - האם להורה מותר מתישהו לשים את טובתו לפני טובת ילדו?
גם בנושא השכול נוגעת הורן בעדינות רבה - ומדברת אל כל ישראלי באשר הוא.
כמו בכל ספריה של הורן, גם כאן היא שוזרת מוטיבים מחייה: עלילת הספר מתרחשת בשכונת הקטמונים בירושלים - השכונה בה גדלה, אותה היא מפליאה להעביר על גווניה וריחותיה.
הורן גורמת לך ממש להתאהב בבית מגוריו של הגיבור - לו היא יוצקת תכונות אנושיות ממש.
יחסי השינאה-אהבה שהוא מקיים עם צמח הוויסטריה שפורח על קירות ביתו, מהווים משל ליחסים בין הדמויות בספר ובין הגיבור לבין עצמו.
לסיכום: הנאה צרופה, לא רציתי שייגמר לעולם.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•מתוקה
מחול העקרבים

מחול העקרבים

שפרה הורן

"את ישנה לצדי, מתנשמת ברכות, ואני מאזין לחלומותייך, מתבונן בגלגלי העיניים הרוחשים תחת עפעפיים שקופים. שדייך הולמים את אימומי כפות ידי, ירכך חובקת את בטני. אני למד אותך. אצבע אצבע, שערה שערה, פלח פלח. נקבוביות העור, גומת אבעבועת רוח המתחפרת ברקה השמאלית, פלומת האפרסק הזהובה על הירכיים, אגל הזיעה על השפה העליונה, הפה הפעור, נים רוק דקיק. עורך רוטט תחת מבטי ואת פוקחת עיניים, מפרידה בין אצבעותיי, נושקת לכל אחת מהן בנפרד, מאחה ברוקך פצעים, מורחת צרי ותופרת, בחוטי משי סמויים מן העין, את צלקות נפשי."

חיכיתי המון לספר חדש של שפרה הורן. אכשהו לא משנה מה, המילים שלה חודרות דרכי ויש בהן מן ליטוף רך כזה. שפה מופלאה ורכה.

הספר פתח בפניי דברים שאיכשהו אף פעם לא העמקתי בהם עד הסוף. מה חוו אותם אלו שהגיעו משם, מהמקום האיום הזה שנקרא "שואה" פה, בארץ שלנו? ולאן הם הגיעו? כל הזמן היתה לי תחושה שהם הגיעו למקום מבטחים, אבל כנראה שזה לא רק הפיזיות שלנו, מה קורה בנפש, בבפנים הזה שלנו שסופג וסופג ואוגר את הקולות, הריחות, הפחדים. כמה באמת בטוחים הם הרגישו בין אלו שלא הבינו מה קרה שם? מה באמת הם עברו.

למרות ההיבט הזה זה לא ספר של שואה אלא ספר ישראלי כל כך, ירושלמי עדין שמפגיש אהבה ופחדים ובעיקר מפגיש אותי עם חיים אחרים כל כך רחוקים מחיי אבל ממש לא זרים לי אלא מופלאים במידה מסוימת, הצבעים, הריחות התחושות, הכול עובר ונספג בתוכך. העצב קיים בספר אבל הוא מרחף בעדינות בין הדפים ולא מעיק.

אני ממליצה ואפילו מאוד. הנאה עצומה שמתהווה מההתחלה ועד סיומה של הקריאה. שוווה!!!

לפני 14 שנים•
★★★★★
•רונית
מחול העקרבים

מחול העקרבים

שפרה הורן

כגודל הציפיה כך גודל האכזבה.
שפרה הורן היא סופרת טובה בעיני, אבל מסיפרה האחרון ממש
לא הצלחתי להתרשם.
יש בו כמה רעיונות יפים, אבל חוץ מזה הוא יותר מידי:
יותר מידי רגשני, יותר מידי דרמתי, יותר מידי תיאורי.
הרגיש לי דביק ומוגזם, ומשלב מסויים מצאתי את עצמי קוראת אותו בדילוגים רק כדי להגיע לסופו - לא מפני שהתעניינתי מה קורה, אלא מהסיבה (הטיפשית אולי) שמדובר בשפרה הורן, ועל כן אי אפשר לזנוח אותו באמצע.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•ציפי
מחול העקרבים

מחול העקרבים

שפרה הורן

לגבי הספר הזה, אני חצויה לגמרי. המילים הצליחו לגרום לי צמרמורת, דמעות של געגוע ועצב, קרקור של צחוק (כמו שרה התוכי) כמיהה ורחמים, כעס על האם הלא משולמת (האם יש כזו?) וחיוך מאופק (כמו יוהאנה הסבתא המופלאה שמתוארת בסיפור).

"חדרי הצטנע בין המטבח לשירותים, ואמא שלי לנה בחדר ההסבה שחבר למרפסת. תאנה, שהיתה לדבריה עתיקה יותר מהבית ואפילו מהשכונה "בת מאה לפחות" הצלה על המרפסת וגימדה בגודלה את כל העצים שסביבה, ובהם הרימון, שבלילות סוף הקיץ הייתי שומע את פירותיו חורקים ומתבקעים ובבקרים היו הפירות מחייכים אליי באלף שיניים בוהקות"...

אז כשמילים מצליחות לגרום לתחושה כזו אין לי אלא להודות לסופרת ולהעריץ אותה על היכולת הנדירה הזו. למעשה שפרה הורן היא לדעתי הסופרת הכי טובה בארץ, אם לא בכלל. השפה העיברית לצערי מתבזה בפיהם של רבים מאיתנו והיא מצליחה לקחת ולחיות אותה בכשרון ורגישות. בכתיבתה, השפה שלנו מצליחה להזכיר לי מה שהחיים בארץ משכיחים ממני - למה טוב לחיות כאן בארץ ולמה הזכרונות והעבר שלי שייכים לכאן והם חלק בלתי נפרד ממני. הורן מצליחה באמצעות השפה העברית, להעביר את כל התחושות והרגשות האמיתיים ששוכנים לי בלב ולהחזיר אותי לנופי ילדותי.

ועם זאת, למרות ההנאה הרבה ששאבתי מהספר, הקריאה התנהלה בעצלתיים (לא רצתי לקרוא בכל זמן פנוי ואף שקלתי לחלוק את זמני עם ספר נוסף המקביל) ומצאתי את עצמי לעיתים מדלגת על פני פסקאות שלמות. למה זה קרה?? כי לפעמים קצת השתעממתי, לעיתים יש הכברה במילים.

כך שמצד אחד הכתיבה והמילים בספר הן מהמעולות שקראתי ומצד שני לפעמים יש הליכה לאיבוד... מעט תיאורי יתר והתמקדות בעבר של הגיבור, עבר שמצאתי אותו מעט בנאלי (כמו יחסיו עם חברי ילדותו ותיאורי המלחמות).חבל שנוצר הניגוד הזה כי בחלקים הטובים של הספר המילים והתיאורים פשוט מושלמים.

ואסכם: ספר מעולה ועצוב שיכל להתקצץ במעט על מנת להיות מושלם.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•ליאת
מחול העקרבים

מחול העקרבים

שפרה הורן

ספר מקסים מפרי עטה של סופרת אהובה עלי.
ספר מעט שונה מספריה הקודמים אך ירושלים ונופי ילדותה אינם משתנים, ותמיד כייף לחזור אליהם ובעיקר כשהוא כתוב בידי אומנית המלים שיודעת לפרוט על מיתרי הלב והרגש.
הספר הזה הינו מיוחד מכמה טעמים -
לראשונה כותבת בגוף ראשון זכר שזה מיוחד ונכנסת לעורו של אוריון ילד יתום מאב שנפל במלחמת ששת הימים ואם שנישאת באיזשהו שלב ועוזבת את הארץ לאוסטרליה ומשאירה אותו עם סבתו-אם אביו. אשה מיוחדת במינה, חריגה בנוף הירושלמי ומגדלת אותו באהבה ובחמלה.
אוריון הגיבור אוהב ספרים, וכדי לנצור את זכרת סבתו שהיתה עדה לשריפת הספרים ע"י הנאצים מקים ספריה ניידת שאוגרת בתוכה את הספרים שנשרפו.
ספר מאד ישראלי שיש בו נופי ילדות, מלחמות, שכול, שואה, אהבה, טבע, שמחה ועצב.
ספר שמשאיר אותך עם שאלות ותהיות לגבי הדמויות.
נהניתי והחכמתי.
ממליצה

לפני 9 שנים•יפה
מחול העקרבים

מחול העקרבים

שפרה הורן

ספר קסום, אחד כזה שנעים לגעת בו ולקרוא בו, כתוב ביד אמן אמתית. כל מה שיאמר לא יהיה בו די בכדי להסביר את היקף ועומק הספר. סיפורו של ילד הגדל כיתום מאב שנפל מלחמת ששת הימים. הדמות המרכזית בחייו הינו אם אביו- סבתו, המגדלת אותו לדרכי העולם על פי השקפתה שמעולם לא הועברה בצורה סדורה, והיא כולה רמזים הנלמדים לעומקם עד העמוד האחרון של הספר. על רקע נופי השכונות הוותיקות של ירושליים, מתוך דפי הספר ניתן להריח את שרף העצים ולחוש את רוח החורף בטרם השלג הראשון.

מומלץ מאד, אפילו חובה..

לפני 14 שנים•
★★★★★
•ש. בן-אריה
מחול העקרבים

מחול העקרבים

שפרה הורן

ספר מרגש, חוויתי ומעורר מחשבה.
אני מתלבט אם לספר את העלילה כי עצם הקריאה והגילוי המשותף ( שלי ושל גיבור הסיפור), הוא המרכיב החזק והמרגש וחבל לקלקל.
עם זה הסיפור מעורר מחשבה , מיהו הרע? האם תמיד הוא רע? האם וכיצד לסלוח לאדם שהיה חלק מהמנגנון הנאצי? גם אם הוא חזר בתשובה בלב מלאה?
ובכלל ,מהי חזרה מלאה מול אם שנוטשת את בנה ואינה מהשואה?
האם מותר לשפוט אותה?
כל השאלות האלו ואחרות מוגשות בסיפור מלא , כתוב יפה וממגנט.בעצם הוא סיפור הישראליות,זכרונותינו הקולקטיבים והשואה.
איני מתעלם מאספקטים ישראלים אחרים ואוכלוסיות ישראליות אחרות, אולם הבמה בספר זה היא הישראלי בארץ וניצולי השואה.
הניצולים ואחרים אינם מסכנים. הם חיים את חייהם ומנסים להמשיך בדרכם.
הספר גם אינו בכייני או מנסה לגרות את בלוטת הדמעות ( למרות שעצב היה נסוך בו ובי).
בקיצור ספר מומלץ מאוד.
שמרו זמן לקריאתו ברצף ובזה תעצימו את חווית הקריאה בו.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•אורי רעננה
3.0
3.0
דירוג
5.0
לפני 12 שנים

“ספר יוצא דופן באיכותו. סיפורו של אוריון הרמן. שפרה הורן התעלתה על עצמה וכתבה בלשון גבר ספר נוגע ללב”

14/20
ביקורות על מחול העקרבים
הבאה
jewel
לפני 12 שנים

“כל כך ציפיתי לקרוא את הספר אבל די התאכזבתי . ספר מוזר בכתיבה שלו.”