מוכר לכם הקטע שבו אתם פותחים את הספר , מתחילים לקרוא את הדף הראשון, אתם רועדים מפחד, מפחדים לעבור לדף השני, והפחד הזה
אוחז בליבכם, אתם ממשיכים לקרוא, הפחד הזה לא עוזב, להפך החשש גודל ועולה, אז אתם עושים קפיצה, ועוברים לסוף הספר. , לדף האחרון,
אתם קוראים אותו, אתם יודעים שכאן לא תיתקלו בסיפור הזוועות, אז אתם הולכים על הדף שלפניו, וככה אתם הולכים במעגלים, קונצרטינה של מילים
אתם חוששים מהדפים שמתקרבים לתוך המרכז, ואז שאתם מגיעים לעיקר, לזוועות, אתם אומרים לעצמכם, סטופ. מכאן אני לא זז.
ובכן זה קרה לי עם הספר הזה.
בפעם הראשונה לא מצאתי את האומץ לקרוא דברים מפורשים. תאור אמיתי של הדברים.
ואני פה אומר קבל עם ועדה, הספר הזה כמוהו כביקור באושוויץ.!
ואפילו יותר מכך, הוא ביקור באושוויץ כפול עשר, מאה, אלף...
זהו התיאור החי ביותר מעולם של המוות, מעולם שסיפר לנו עליו דנטה.
אף על פי שדנטה עצמו היה יכול ללמוד עוד הרבה על הגיהינום מביקור
קצר במחנה המוות של אושוויץ.
ספר קשה באופן מיוחד. לא לאנשים רגישים ובמיוחד לא לאנשים שסובלים
מקשיי הרדמות ומחלומות בעטה.
מצד שני למי שיכולים, תלכו על זה!
טוביה

ידידי היקר, המוכן אתה למסע ?
אולם תנאי אחד אציג בפניך, היפרד מרעייתך ומבנך כי לאחר שתחזינה עיניך את מראות האימים לא תרצה עוד לחיות בעולם, שייתכנו בו מעשי שטנים שכאלה.
היפרד מידידיך ומכריך, כי אחרי ראותך מעשי הזוועה הסאדיסטיים של עם השדים התרבותי כביכול, ודאי תרצה למחוק את שמך ממשפחת האדם.
או אז תתחרט כי ראית אור עולם.
אמור להם, לרעייתך ולבנך, כי אם לא תשוב מסיורך, אין זאת כי לבך התפלץ מעומס המראות של מעשי האכזריות שעשו חיות הטרף ושראו עיניך. לא אמור להם, לידידיך ולמכריך, כי אם לא תשוב עוד, אין זאת אלא שדמך קפא בעורקיך ולא זרם עוד, בראותך את הזוועות והימים של טבח ילדים תמימים, חסרי ישע, בני עמי המעונה. אמור להם כי אף אם לבך ייהפך לאבן, מוחך למנגנון חשיבה קר ועיניך לעדשות מצלמה יהיו, אף אז לא תשוב עוד אליהם. מוטב שיבקשוך ביערות-עד, כי תנוס מהעולם שבו חיים בני אדם, תבקש נחמה בין חיות-שדה אכזריות, תחת לחיות בין שטנים מתורבתים. שהרי גם החיה רוסנה ע"י תרבות. טלפיה הוקהו ואכזריותה פחתה בהרבה. לא כן האדם, בהופכו לחיה. ככל שמרובה התרבות כן אכזריות הרוצח, ככל שמרובה הציוויליזציה כן גדול הברבר;
ככל שההתפתחות גבוהה כן נוראים מעשיו.

[מתוך יומנו של זלמן גרדוסקי ז"ל שהוטמן בקרקע של אושווויץ ואותר בשנת 1962 ופורסם לראשונה בספר מגילת אושוויץ]

____________________________
גרדובסקי נולד בשנת 1910 בסובאלקי שבפולין, למד בישיבה המקומית ועבד כפקיד ממשלתי. הוא היה חבר תנועת בית"ר ושאף לעלות לארץ ישראל, אך המלחמה קטעה את תוכניותיו. ב- 8.12.1942 הגיע בטרנספורט לאושוויץ-בירקנאו, ולאחר יומיים נבחר לעבוד בזונדרקומנדו – פלוגת האסירים שתפקידה היה הכנסת האסירים לתאי הגזים ושריפת הגופות. גרדובסקי עבד שם כשנתיים.
במהלך העבודה בלב הגיהינום התארגנה מחתרת בפלוגתו, וב-7.10.1944 פרצה במרד מזוין ופוצצה את אחד הקרמטוריומים. גרדובסקי היה ממנהיגי המרד, וכרוב המורדים נהרג במהלכו.

לבד מהלחימה עסקה המחתרת בכתיבת רשימות חשאיות, וגרדובסקי היה אחד הכותבים. כתביו נכתבו ביידיש והוטמנו בכמה מקומות באזור הקרמטוריומים; שניים מהם נמצאו, אולם רק אחד פורסם.

ספר שהוא מסמך אותנטי שנמצא באדמת
אושוויץ. מצמרר עד העצם, מביא את השואה
לתודעה כפי שאף מסמך לא עושה. בלשון
של פניה חברית קרובה ונואשת מתאר המחבר
עד כמה כל הידוע על השואה מתגמד לעומת
מה שהיה באמת. ספר שמעלה מחשבות
של חמלה גדולה על הקרבנות, ורצון עז
לנקמה.

ספר חובה לידיעה. אין עוד ספר שמתאר באפן כה גלוי בוטה ואוטנטי את חיסולם של ששה המיליון מהעם היהודי ע"י החיה הנאצית בעת מימוש הפתרון הסופי שלהם. המחבר הינו אחד מיחידת הזונדרקומנדו שנבחרו ע"י הנאצים לקבל את גופות היהודים שנחנקו ע"י ציקלון ב' באולמות החנק ולשרפם בכבשנים. דהיינו המח השטני של הנחש הנאצי דאג גם לזה שיהודים ישרפו את עמם. מי יכול לעמוד בזה? אין לכך פיתרון. המחבר שידע כי סופו מות בטוח יחד עם חבריו האומללים תיעד בכתב ובחשאי מעין הקאפו והחיילים הנאצים את כתיבתו וקברם באיזור הקרמטוריון. המחבר השתתף במרד היחיד שהיה באושויץ ונהרג בו. הוא נהרג בשל השתתפותו במרד. המחבר מתאר בשפתו יידיש את אשר ראו עיניו ואת רחשי ליבו.אין בן תמותה שיכול להיות לפה במקומו ולכן חובה לקרוא את הספר אשר תורגם לעברית. אין אדם שישאר אדיש לתיאורים המובאים בשפה ברורה וחד משמעית מלב הגיהינום עלי אדמות. תרומת המחבר לידיעת השואה ולהכרת החיה הנאצית אין בילתה. מומלץ לכל מי שיש בכוחו לקרוא ספר זה לקרוא ולהעביר הלאה ולשמור כתיעוד זכרון נורא בבית.