#
כל הבוגרים עברו את תקופת ההתבגרות. זו תקופה סוערת,מבלבלת, מלאה סתירות ומחייבת המון החלטות, תובנות, מרידות, כעסים שכתוצאה מהם יגיח (לכאורה) אדם בוגר, שחייו האמיתיים יתחילו אז. העובדה שכולם (חוץ מאלה הנמצאים בעיצומה) עברו את תקופת ההתבגרות ויודעים איך זה מרגיש – אינה אומרת שהיא מעניינת כל אחד, חוץ מאת זה החווה אותה. ארנסט, גיבור הסיפור הלא-ארוך הזה (189 עמ' בפונט גדול, פרקים קצרים ובזבוז נייר משווע), שיעמם אותי למוות.

על פניו זה סיפור מעניין: ההורים של ארנסט ומקס הם גרמנים שהחליטו למחוק את גרמניותם. הם נישאו, היגרו לצרפת, מדברים ביניהם צרפתית ולאם אין מבטא זר... הישג עצום מבין כל אחד שמכיר קצת את השפה. שני בניהם נולדו וגדלו בפאריז. אין להם שום קרובי משפחה גרמנים שהם מכירים ולולא שמם הפרטי והילדים בבית הספר, הקוראים להם בשמות גנאי (לצרפתים יש חשבון בן מאות שנים עם הגרמנים) הם לא היו מודעים בכלל לעובדה שהם "גרמנים". בא ארנסט ובכתה ו', כשבוחרים ללמוד שפה שנייה, בחר גרמנית ועורר כל מיני רגשות. הוא נוסע למשפחה גרמנית ומארח את בנם אצלו, הוא מתחיל להתבגר ולחשוב על זהותו המינית, ההורים שלו נפרדים והוא עובר לגור עם אמו ואחיו אצל בן הזוג החדש של אמו. סיפור מבטיח הרבה ולא מקיים, מבחינתי, דבר.

הכתיבה דומה לכתיבה של סופרים צרפתים מאמצע-סוף המאה העשרים שקראתי. מין "הווה מתמשך", סוג של טיול בתוך מוחו של המספר בגוף ראשון (הוא ארנסט) כאשר מפעם לפעם יש פרק המתאר את השתלשלות העניינים מזווית של אחת הדמויות האחרות, בגוף שלישי. חולפים ביעף על פני שנים (אולי ארנסט שיעמם גם את בוראו שרצה לראות אותו מתבגר סופסוף) מורגש מאמץ של הסופר לְעָנְיֵין – אבל מצטערת. הניסיונות המיניים ההומוסקסואליים, תיאורי החלומות, פרידת ההורים, בעיות ראייה או המאכלים החביבים על הגרמנים – שום דבר מאלה לא עניין אותי במיוחד. פרשתי ממנו בערך באמצע. טכנית קראתי עד הסוף אבל לבי לא היה איתו ודעתי עליו לא השתנתה. משעמם. נראה לי שהוא רצה להצהיר הצהרה רבת משמעות, אבל זו מיצתה את עצמה בשמו של הספר ולסיפור לא נשאר.

0

בכיתה ו' בוחר ארנסט במסגרת לימודיו בשפה הגרמנית כלימוד שפה שנייה. ארנסט ואחיו הגדול ממנו מקס, נולדו בצרפת, התחנכו כצרפתים לכל דבר. הוריהם היגרו לצרפת מגרמניה, השתקעו בה, והולידו ילדים שנתנו להם את השמות מקס וארנסט. כמחווה לאמן הגרמני מקס ארנסט.


נדמה כי ההורים קברו את עברם וזהותם הגרמנית כליל. כמו עור שהשילו מעליהם, וצימחו במקומו עור חדש ללא סימן וזכר לזה הקודם. לא שפה, לא בני משפחה, לא כלום.


אבל העבר, אותו אי אפשר לקבור. הוא חוליה מקשרת הרי.


בתחילת לימודיו בתיכון, כשארנסט עומד בין שני העולמות, זה של הילדות, וזה הנפרש לפניו, ההתבגרות, נוסע ארנסט לגרמניה במסגרת חילופי תלמידים. מטרת הנסיעה היא לשפר את השפה. ארנסט מתקבל אצל המשפחה המארחת אותו בחום רב, ומיד נוצר קשר חברי בינו לבן רולף שהוא בן גילו.
הנסיעה הזו פותחת דלת לדברים רבים שהיו נעלמים מארנסט ויהפכו את עולמו.


גילויים על משפחתו על הורי הוריו, שמגיע עד לתקופת השואה. על עברם שחשבו שהשאירו מאחור. גילויים על המיניות שלו, גילויים על עצמו, ואולי גילוי של עולם שלם, עולם חדש ואחר מזה שהכיר.


זה לא ספר שואה, אף שהשואה כן נוכחת שם. יש בספר שני נושאים עיקריים כבדי משקל אבל הסופר לא חופר בקרבם. הוא רק מרפרף עליהם במגע עדין.
אומנם הסופר הוא צרפתי, אבל משהו בכתיבה המצומצמת והלקונית מאפיינת דווקא את השפה הגרמנית, על החיתוך החד והפסקני שבה.



אין בספר החסכני הזה מילה אחת שלא אמורה להיות שם. הפרקים הקצרים והפסקאות המרווחות, יחד עם צמצום התיאורים, גורמות למילים לחלחל בדיוק לאן שהן אמורות להגיע. אף מילה לא הולכת לאיבוד.


זה ספר קטן שגורם לתהודה גדולה.

|הדגש|189 עמודים בהוצאת זמורה ביתן|סדגש|

אדם בעקבות גורלו? מה אם ארנסט לא היה בוחר ללמוד גרמנית כשפה זרה –בפריז בהיותו בחטיבת הביניים?

ארנסט הוא בנם של קתרינה והורסט וומל. הוא מברלין והיא מהמבורג. שניהם נפגשו כשקתרינה בת 20 והיא המדריכה של הורסט בן ה-15. הם התאהבו ובחרו להתרחק מההיסטוריה של הוריהם. הם פנו לפריז, פתחו דף חדש, ילדו את מקס ואת ארנסט והם צרפתים לכל דבר.

ארנסט בחר ללמוד גרמנית משום שהוריו מגרמניה. אבל תיבת פנדורה נפתחת כשתוכנית חילופי תלמידים מביאה את ארנסט לגרמניה, למשפחתו של רולף באואר. בתחילה אין שום דבר מיוחד פרט למשפחה חמה המארחת תלמיד בן 15 בביתה. יש ארוחות, יש משחקי קופסה וגם מעט שעשועי מיטה ותאורים פורנוגרפיים גלויים לגמרי. אבל יום אחד מבקרים אצל הסב, אביו של ראש המשפחה, שם לומד ארנסט, לגמרי במקרה, על אודות אותו סב חביב, איש וורמאכט בעברו ולאחר מכן איש דכאו.

מכאן מתחיל סחרור שלא נגמר לרגע. ארנסט מבקש לדעת הכל, הכל לא מתנדב להתגלות, לא מפי הסב, לא מהורי רולף חברו, לא מהוריו שלו.

דניס לאשו חיבר לנו כאן חיבור שהמתח נשמר בו ברמה קבועה, המתח הנובע מפצעון קטן שהתפוצץ, ממש חצ'קון זעיר, אבל כל הפנים התעוותו לבלי הכר. נער בוחר ללמוד שפה זרה ושום דבר כבר לא היה כמו שהיה קודם לכן.

קשה להניח את הספר מהיד. הפרקים קצרים, הקצביות והמתח נשמרים, הנושא טעון עד בלי די, רלוונטי מתמיד לכל אירופאי כמעט ובטח לאלה שחיו תמיד משני צידי קו הלחימה המשותף, זה שנשפך בו דם רב וכבוד לאומי רב (בעיקר מהצד הצרפתי).

שעתיים דיין לספר קטן ומסעיר זה. כמה קטן וכמה מטריד.

ספר של רגשות אשם (לא מורכבים במיוחד) של מישהו גרמני במוצאו על מעשי הוריו , סביו וכו...
מעבר לכך לא מצאתי שום ערך מוסף לספר .
הספר לא ארוך - ולכן הנזק לא גדול .
בשליש\רבע האחרון של הספר יש מעין איסוף עדות מכל אחת מהדמויות בספר.
כתוב בכריכה האחורית שהספר זכה לשבחים , אני לא הבנתי למה.

לא מומלץ.

ספר קטן. במובן הטוב של המילה. עלילה פשוטה ולא מסובכת. הספר מעורר המון מחשבות על שיקום (תרבותי), על מיניות, על שאלות של זהות לאומית. ועם כל זאת, אף שמדובר בכמה סוגיות ענקיות כל כך, הוא "קטן". הוא חודר ללב ב"קוטן" הזה שלו. מתוק-מריר.

ספר חכם, וכתוב נהדר. תמציתי ומעודן, מרגש ללא טיפת סנטימנטליות. מתורגם יפה ונקרא תוך שעות.

- נגמר מהר מאוד. אגב, השם הוא גם אמירה סמלית (אלדה ע.)