• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
רשימותיו האחרונות של תומס פ' למען הכלל

רשימותיו האחרונות של תומס פ' למען הכלל

מאת של אסקילדסן

הביקורת של פנקדורה

תמונה של פנקדורה
דירוג
הוצאה לאור:סמטאות
שנת הוצאה:2011
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
מור
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 13 שנים•1 דקות קריאה

מיזנטרופיה בשיא חינניותה.
נותר רק להצטער על כך שתומס פ' לא השאיר עוד רשימות למען הכלל.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של ספרדע
ספרדע
P
paprika
R
rachis
3קוראים|גיל ממוצע63|67%נשים

על המבקרת

תמונה של פנקדורה

פנקדורה

חברה מזה 14 שנים
7 ביקורות•68 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית
תמונה של פנקדורה
פנקדורה
חברה באתר מזה 14 שנים
ביקורות7
לייקים שקיבלה68
דירוג ממוצע4.2 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת5ספרות מקורית2

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של פנקדורה

הנכדה של מר לין

הנכדה של מר לין

פיליפ קלודל

פיליפ קלודל ניחן ברגישות אנושית נדירה. הוא מנסה לחקור מה מניע אנשים להחזיק מעמד ולחיות את חייהם גם אחרי טראומות שעברו. זהו מוטיב שחוזר בספריו ומניע אותם.
כאן אני עוקבים אחרי מר לין. פליט מארץ שסועה ולמודת מלחמות. כל משפחתו של מר לין נהרגה במחי פגז הפתעה יחיד והוא נותר עם נכדתו בלבד. הוא מחליט, למענה, לעזוב את המולדת ולחפש לה חיים טובים יותר במדינה אחרת, אחת מאותן אלה הבוחשות בקלחת העגומה במולדתו. הוא אינו מכיר את התרבות ואת השפה של מדינת המקלט נטולת הריחות. אבל במהירה הוא מוצא לו ידיד מקומי: מסתבר שיש קרקע יציבה מאד לידידות המושתתת על חמלה ועל אובדן - כזו המגשרת על פערי שפה ותרבות.
הסיפור עצמו קצר אך אין זה מוריד מאומה מן הרגשות וצביטת הלב האיומה שהוא מצליח לחולל. התרגום אף הוא מדויק וקולח.
מה שגרע מעט לטעמי מן הספר הוא היותו, במידה מסויימת סיפור פואנטה - ומכיוון שהיא התבהרה לי פחות או יותר מתחילת הסיפור זה קצת גרע מההנאה בקריאתו: היא הסבירה הרבה מההתיחסות החיצונית אל מר לין, אך באותה מידה העמידה שאלות לגבי הלעג האוטומטי שעלול לעורר זר המתנהג בצורה הנראית, על פני השטח, משונה.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•פנקדורה
חזקים וחלשים

חזקים וחלשים

אלתר קציזנה

קשה להלכד בקסמיו של הספר הזה. תחילתו באקספוזיציה ארוכה עד אין קץ. ואפילו, יש לומר, מתישה. אבל אחרי שצולחים את החלק הראשון של הרומן כבר אי אפשר לעזוב. המארג האנושי אליו אנו נחשפים כבר בתחילה הוא מורכב וסבוך, וכולל ערב רב של אנשים: החל בפשוטי העם בקומונה של פייגה-פסיה, ציירים, כותבים, פרולטרים, סוחרים וכלה בבעלי בית החרושת וקרוב המשפחה שלהם בעל האחוזות עם השאיפות המהפכניות. לא קל בהתחלה לדעת, בשל כל העושר הזה, אחרי מי לתת ללב לנהות: באילו גיבורים נפגוש שוב בהמשך ואילו הוזכרו רק כאנקדוטה קישוטית, מי ישרוד את התלאות הרבות ומי יעלם וישכח.
'חזקים וחלשים' פורש בפנינו את חיי הקהילה היהודית-חילונית בוורשה של טרום מלחמת העולם הראשונה, במהלכה ובמהלך הפיכת אוקטובר. התמורות הרבות שחלקם עוברים, והאספקטים של החוזק והחולשה של כל אחת מן הדמויות: אלה שהמלחמה מורידה אותם לשאול תחתיות (במובן הפיזי או המטאפורי) ואלה שיודעים להפיק ממנה רווחים. הרבה מאבקים על אידיאלים נשגבים: חלקם כמהים למצוא את מקומם של כלל היהודים עלי אדמות ומפנטזים על ארץ ישראל וחלקם מנסים לשנות את המקום בו הם חיים. ופוליטיקה של מהפכות מצד אחד, אבל גם המון מקום לצרכים הפיזיים של האדם – אנשי ערכים ואנשים ארציים. חלקם של היהודים במהפכת אוקטובר וחילוקי הדעות באשר לאופיה של המהפכה. רק לעיתים מתערבת הפנטזיה בריאליה.
בגלל המבנה של הרומן לוקח זמן להקשר לדמויות. קציזנה קופץ מסצינה לסצינה, מאנקדוטה אחת לאחרת ולוקח זמן עד שמחברים הכל לכדי תמונה אחת גדולה וקוהורנטית. כמה מן הדמויות המרכזיות מעניינות במיוחד: הדוד ברל – הפריץ בעל האחוזות האידאליסט שיודע להנהיג את אנשיו להקמת משק מלבלב; אידה הפרגמטית ששיברון לב אחד מוביל אותה לגבר אחר אותו תנווט בכשרון לעלות ארצה, דורה – המורה הקטנה שבסופו של דבר נקרעת בין שתי אהבות, שייקה שלוחם בגבורה ובעוז ועושה הכל בהומור וברוח טובה וביסטריצקי שיודע להערים על כולם ולחזור מן המתים בגלגול אחר.
ולסיום, קשה שלא להתפעל מאיכותו של המוצר המוגמר ומעבודתה יוצאת הדופן של המתרגמת בלהה רובינשטיין (וכנראה גם של העורכים), בהקשר של ספר כה רחב יריעה וגם באופן כללי. הלוואי וכל ספר היה זוכה לתערובת כזו של אכפתיות ודיוק מצד המתרגמים ועורכיהם

לפני 13 שנים•
★★★★★
•פנקדורה
מכאן ולא מכאן

מכאן ולא מכאן

עוזי זק

דוד שמחה אומר שארי הוא "א יונגער מענטש מיט אן אלטן קאפ", איש צעיר עם ראש זקן ואין הגדרה קולעת מזו. לאורך כל קריאת הספר, ובעיקר בעשרות עמודיו הראשונים הוא חשב, דיבר והרגיש פחות כמו הנער בן הכמעט 17 כפי שהוא מציג את עצמו, אלא יותר כמו אשמאי זקן ומאוס שאינו פוסח על אף התחכמות לעוסה וצפויה. הקול הזה כל כך עצבן אותי בהתחלה עד שכמעט שעשיתי את הטעות וזנחתי את הספר. אני מאד שמחה שהתאפקתי. כי לעוזי זק יש מה להגיד, וכשהוא כבר מתעשת ומוצא את הקול שלו, הוא עושה זאת בצורה נפלאה. זהו ספר אמיץ ובועט, שאינו בוחל בשחיטה של אף פרה קדושה ומעלה לדיון לא מעט נושאים מושתקים.
ארי הוא בן לניצולי שואה. אביו מתכחש לעברו באירופה, מתחזה לאקס-פלמ"חניק ובאופן כללי די מתעלם מנוכחותו של ארי. אמו התאבדה יום אחד. אחיו לאון, זה שנספה בשואה ושארי לא זכה להכיר, צץ לפתע כקול ב' בין רקותיו. לאון אינו מתבייש להתווכח עם ארי, להעמיד מוסכמות בסימן שאלה ולהאיר זוויות ראיה שונות מהמקובל. לאט ובבטחה לאון גורר את ארי להבין את הסיפור הטרגי שלו עצמו בתוך הקלחת הארצישראלית.
על אף העובדה שהכתיבה עצמה בוסרית זהו ספר חשוב וייחודי בנוף ספרי המקור ומומלץ בחום רב.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•פנקדורה
לילה אחד, מרקוביץ'

לילה אחד, מרקוביץ'

איילת גונדר-גושן

השורה התחתונה: הנאה צרופה.
טרם מלחמת העולם השניה, עם נעילתם של נתיבי הבריחה האפשריים ליהודים, ניסו אנשי הישוב בארץ לסייע בדרכם הצנועה לנשארים באירופה: שלחו משלחת של עשרים גברברים צעירים לשאת בנישואין פיקטיביים עשרים נערות צעירות וכך תקבלנה אישור כניסה ליישוב המתהווה.
זהו סיפורם של יעקב מרקוביץ', שאכן מקבל על עצמו למלא את צדה האחד של העסקה ולשאת את בלה זייגרמן היפה לאשה, אך מסרב למלא את החלק השני ולהתגרש ממנה. זהו גם סיפורם של זאב פיינברג, ענק משופם מלא שמחת חיים ואהובתו הנצחית (ואחת הדמויות הנשיות שובות הלב שפגשתי לאחרונה בספרות), סוניה. וגם של סגן ראש הארגון: איש שכולם מעריצים אבל בעצם בקושי מכירים. וגם של מושבה אחת, קטנה שבה כולם מכירים את הסודות של כולם. וגם של מדינה מתהווה שמנסה לגבש לעצמה זהות ועצמאות דרך הגדרות האחר.
איילת גונדר-גושן הפיחה חיים בדמויות שלה עד כדי כך שכשסיימתי לקרוא כבר התחלתי להתגעגע. לכולן.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•פנקדורה
הנפשות האפורות

הנפשות האפורות

פיליפ קלודל

זה בודאי לא הוגן לשפוט יצירה בהשוואה לאחותה המאוחרת יותר, אבל במקרה הזה קשה לי להמנע מכך: קראתי את 'הנפשות האפורות' אחרי ש'הדוח של ברודק' הותיר אותי בתחושה שזו יצירה חד פעמית, אמנם אפילה וקלאוסטרופובית, אבל כזו שמצליחה להבין את הטבע האנושי בצורה יוצאת דופן. גם כאן פיליפ קלודל מיטיב לצלול לתוך מוחם ותחושותיהם של אנשים, גם כאן הציר המניע את העלילה הוא רצח, גם כאן הכל קורה בצל מלחמה נוראית אבל הספר הזה הוא רק צל חיוור ביחס לספר המאוחר יותר.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•פנקדורה
תחושה של סוף

תחושה של סוף

ג'וליאן בארנס

הדבר הראשון שעשיתי, לאחר שסיימתי לקרוא את 'תחושה של סוף', ולאחר שלקחתי נשימה עמוקה, ולאחר שניסיתי להבין איפה טעיתי ואיך בארנס הצליח לעבוד עלי ולגרום לי להרדם בשמירה, היה לחפש עוד משלו. כי הסופר החכם והכשרוני הזה הוא גילוי מסעיר מבחינתי.

אז מה בעצם הופך את 'תחושה של סוף' לספר מבריק?

קודם כל, הידיעה, בדיעבד, שאין בו ולו מילה מיותרת. הכל מחושב ומונח במקומו ובכל זאת הרגש אינו נעדר. זהו רומן קצר יריעה שבמרכזו טוני וובסטר, פנסיונר בהווה, שמגולל בחלקו הראשון של הספר את זכרונותיו מימי צעירותו העליזים. הוא מספר על חבורת הנערים שלוותה את ימיו בתיכון, שטופי רעב לאינטלקט ולידע ורוויי הורמונים. אל החבורה מצטרף אדריאן פין, שמצליח להרשים את הבנים בחוכמתו ובתפיסת העולם המגובשת שלו. בתקופת הקולג' התוודע טוני לורוניקה, חברתו הרצינית הראשונה ובילה בחיק משפחתה סוף שבוע שהותיר אצל טוני משקעים לא נעימים במיוחד. כעבור זמן מה, הזוג נפרד וטוני מקבל מאדריאן מכתב ובו הוא מבקש את רשותו לצאת עם ורוניקה. טוני הנסער כותב מכתב תגובה ומחליט לנתק מגע עם השניים.

הדבר השני שהופך את הספר ליוצא דופן הוא תחבולה, שמעטים הסופרים שיכולים להרשות לעצמם להשתמש בה, מבלי לחשוש לאבד את קוראיהם. כי החלק הראשון של הסיפור, זה שתיארתי למעלה, נקרא כמו בנאליה. אמנם כתובה במיומנות ובכשרון גדול, אך בכל זאת, בנאליה. סיפור העלילה בו אינו יוצא דופן והוא דן הרבה במשמעות של ההיסטוריה (כללית ופרטית) ועוד יותר בזכרון האנושי: עד כמה אנחנו יכולים לשלוף מהזכרון את הארועים המשמעותיים מתחילת חיינו, אלה שבעצם עיצבו את מי שאנחנו היום, ועד כמה אנחנו, בתורנו, מעצבים את הזכרון כרצוננו. החלק הזה מעניין כשלעצמו וגדוש בתובנות ובמשפטים חכמים כמו:

"אנחנו חיים בתוך הזמן – הוא מכיל ומכייר אותנו – אבל אף פעם לא הרגשתי שאני מבין אותו באמת. אני לא מדבר על תיאוריות של זמן מתפתל ומתקפל, או גרסאות מקבילות של זמן במקום אחר. לא, אני מדבר על הזמן הרגיל, היומיומי, הזמן ששעוני קיר ויד מבטיחים לנו כי הוא חולף בקצב אחיד: תיק-תק, תיק-תק. היש דבר מתקבל על הדעת יותר ממחוג השניות? ואף על פי כן, כל עונג או כאב קל שבקלים די בהם ללמד אותנו על גמישותו של הזמן. יש רגשות המאיצים אותו, אחרים מאיטים אותו; מדי פעם בפעם נדמה שהוא נעלם – עד שלבסוף מגיע רגע שהוא נעלם באמת, ללא שוב."

בעקבות זאת, החלק השני של הספר תפס אותי בהפתעה גמורה. בחלק זה מגולל טוני את סיפורו כיום, ארבעים שנה לאחר הארועים המתוארים בחלק הראשון ונפתח בהודעה על ירושה מפתיעה שטוני קיבל. כאן, העלילה מקבלת תפנית משמעותית והסיפור הופך למעין סיפור בלשי. פתאום הבנתי שמטרתו העקרית של החלק הראשון היה לגרום לי להרדם בשמירה: הוא זורע רמזים לבאות – חלקם מדוייקים, אבל חלקם מטעים עד מאוד ולרגע גרם לי לשכוח עד כמה הזכרון האנושי הוא חיה סוביקטיבית ולא מהימנה.

תחושה של סוף – ג'וליאן בארנס; מאנגלית – מיכל אלפון; הוצאת מודן, סדרה לספרות יפה (2012);

169 עמודים

The Sense of an Ending – Julian Barnes

*(נקרא באנגלית)

לפני 13 שנים•
★★★★★
•פנקדורה

ביקורות נוספות על "רשימותיו האחרונות של תומס פ' למען הכלל"

רשימותיו האחרונות של תומס פ' למען הכלל

רשימותיו האחרונות של תומס פ' למען הכלל

של אסקילדסן

למרות שם הספר הארוך מדובר בספרון קטן מסוג הספרונים של ההוצאות הקמות והנופלות, המבטיחות להביא סיפורים משובחים. אז מבטיחות.
הספרון הזה מכיל שלושה סיפורים משל של אסקילדסן. הראשון כשל שם הספר המכיל את מחשבותיו של אחד זקן, תומס, בשנות השמונים שלו, שאת ימיו ממלאים דברים קטנים ואת דעותיו המדויקות עליהם, לעיתים דעות משעשעות.
הסיפור השני, קרל לנגה, הוא על אותו קרל, ששוטרים דופקים ערב אחד על דלת ביתו ומאשימים אותו באונס אחת צעירה. הם מבקשים ממנו את בגדיו לבדיקה ומרגע זה מתחילה מעין התנצחות בינו לבין השוטר החוקר אוסמונדסן. אנחנו לא יודעים אם לנגה אשם. אם לא, מדוע הוא עצבני כל כך ומרבה להתנצח עם השוטר. בשיחה האחרונה ביניהם מתבררת האמת.
הסיפור השלישי עוסק שוב באדם מבוגר הגר במרתף, בקצה רחוב. כדי למלא את יומו הריק, הוא יוצא לפעמים מביתו להחליף אווירה. יום אחד הוא מתיישב על ספסל בפארק ולידו מתיישב אדם מבוגר, צעיר ממנו. הוא נפגשים שוב ושוב, אבל רק אחרי כמה פגישות הם מתחילים לדבר ומתבררת ההיכרות המפתיעה ביניהם.
זו שוב הזדמנות לומר משהו על הספרונים הקטנים האלה במקרה זה של סמטאות, או תשע נשמות ודומותיהן. הספרונים האלה אמורים להעניק ספרות אולי אחרת, אולי בהוצאות שכאלה ולא בגדולות וכדומה. במציאות אנו מקבלים לעיתים רחוקות ספרות גדולה באמת, מפעימה ובלתי נשכחת. גם הספרון הזה לא יותיר אחריו הדים למרות שהוא נחמד בסה"כ.
נורווגי, אמרתי? המדינה האוהבת לשנוא אותנו עד מוות.

לפני 6 חודשים•
★★★★★
•מורי
רשימותיו האחרונות של תומס פ' למען הכלל

רשימותיו האחרונות של תומס פ' למען הכלל

של אסקילדסן

מה שמקסים בקריאת ספרים הוא הגישה המגוונת לכתיבה. יש סופרים שיספרו לך סיפור עטוף היטב במלים, יסבירו לך מה הם חושבים ולמה. אחרים יתארו לך את מה שהם כותבים, כדי שתראה תמונה נגד עיניך כשאתה קורא את הסיפור. אסקילדסן הולך בדרך אחרת. הוא שוקל את מילותיו בקפידה רבה, קמצן בלשחרר אותן, וממש לא נראה שאיכפת לו מה הקורא הבין מדבריו, או אם הקורא אומר לו "בחייך! עוד שתיים-שלוש מלים לא ירוששו אותך. ספר לי עוד".

הספרון הזה שנכתב בשנת 1983 (כשאסקילדסן היה בן 54, לא מתקרב אפילו להיות ישיש כגיבורו) מתאר מחשבות החולפות בראשו של תומס שהוא "בן הרבה יותר משמונים" כדבריו. ומה שיפה ושונה הוא שאסקילדסן אינו משרת את הדימוי הציבורי של הזקן: תומס שלו אינו נוסטלגי, אינו מתגעגע לחייו הקודמים ולא לילדיו אותם אינו פוגש בדרך כלל. הוא אינו חסר אונים, אינו משווע לחברת בני אדם ואינו זקוק לעזרתם. תומס חושב מחשבות מפוכחות, מייצג מיזנתרופיה במיטבה: למרות שהוא אינו אוהב ומתגעגע לחברת בני אדם, הוא אינו שואף לנצל אותם. לא תמצאו אותו מתלונן על כך שילדיו ונכדיו לא באים לבקרו. לא הוא שיאמץ מכר מזדמן כהגנה נגד הבדידות. הבדידות, לפי תומס, אינה מפחידה. מה שמפחיד אותו הוא הזדקקות לאחרים. ושיכניסו אותו ל"בית זקנים" אם, חלילה יפול או יחלה. והמלים של אסקילדסן יפות ומתארות במיעוטן עולם שלם. למשל "זה היה יום שחור להגיון" אומר תומס על משהו בו צפה מבעד לחלונו. וגם "העולם משתנה והדממה מתפשטת. הגיע הזמן למות."

איך אפשר לתאר את הספר הזה? הוא חתרני. מבטא גישה שחברתנו הקהילתית, המעריכה עזרה הדדית תתקשה לקבלה. כשתומס היה נשוי הוא חשב שכשאשתו תמות יהיה לו יותר מקום בארונות. כשהיא מתה הוא זרק את כל חפציה ובאמת היה לו יותר מקום אבל לא היה לו במה למלא את כל המקום שהתפנה, אז הוא זרק גם ארונות...כשתומס יוצא באופן נדיר מהבית הוא פוגש (במקרה!) את בתו הצעירה, שהיתה החביבה עליו מילדיו. השיחה הקצרה בינהם היא מופת לדו שיח של חרשים. רק רווחה הוא חש כשהיא פונה לדרכה.

אהבתי את הספר ובמיוחד את המיומנות המדהימה של הסופר לתאר במעט מאד מלים שקולות תאור שאחרים כותבים עליו כרכים. אהבתי את האירוניה הכתובה, את היובש וחוסר הצורך בתאורים וביאורים. ובעיקר אהבתי את דמות הזקן כאיש אמיץ - אמנם איטי, רגליו חלשות, בקרוב ימות אבל לא מתכופף. לא מתנצל. ובעיקר לא פוחד.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•yaelhar
רשימותיו האחרונות של תומס פ' למען הכלל

רשימותיו האחרונות של תומס פ' למען הכלל

של אסקילדסן

לשבת ליד החלון, לקרוא ספר, לחכות למוות.
לשתות תה, לאכול ביסקוייט, לחכות למוות.
לצאת לטיול רגלי, לשבת על הספסל, לחכות למוות.
לחזור הביתה, לקחת כדורים, לחכות למוות.
להירדם, לחלום, להתעורר לעוד יום של ציפיה למוות.
לרדת לבית קפה הומה, לשבת לבד, לחכות למוות.
להרים כובע כששכן עובר לידך, להאחז צער כשהוא עובר על פניך במהרה, לחכות למוות.
ליפול ולקבל מכה בברך, לנסות לקום כשמצלצלים בדלת, להגיע לשם אחרי רבע שעה, לחכות למוות.

נשמע קצת משעמם, נכון?
אם אתם חסרי כל חיבה או רגישות לאנשים מבוגרים, זה וודאי לא הספר בשבילכם.

בעיני, כמה שהספר הזה קצר, כך הוא נותן הבנה מעמיקה על תפיסת עולמו וחוויותיו של אדם מבוגר. במיוחד על הנושאים הכבדים והקשים של הבדידות שבערוב הימים, השקפת העולם הפסימית, הרגשת האפסות הגופנית והציפייה האינסופית למוות.
ספר מיוחד במינו שגרם לי להיזכר ולהבין את סבא שלי והתנהגותו בחודשים שלפני מותו.
מעט מאוד מילים, הרבה מאוד חוכמה. יפה ופשוט באופן שובה לב.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•ניר
רשימותיו האחרונות של תומס פ' למען הכלל

רשימותיו האחרונות של תומס פ' למען הכלל

של אסקילדסן

לא קל לכתוב על הספרון הבינוני הזה שנולד בתרועת חצוצרה מטעמה של הוצאת "סמטאות".
זו ההוצאה שהתחילה את האופנה הכובשת העכשווית להוציא ספרים קטני ממדים בעיצוב חיצוני שובה עין ולב.
אחרי ש"סמטאות" התפרקה נולדה "זיקית", וגם זו התפרקה ונולדה מחדש בתור "תשע נשמות" ואחותה התאומה החורגת "לוקוס".

ובכן, לאחר פטפוטי תולדות המו"לות בישראל ניגש לספר עצמו.

יש בו שלושה סיפורים.
הראשון העניק לספר את שמו.
תומס פ' הוא קשיש בודד ובלתי סימפטי. הוא ממעט להביע רגשות, וכשהוא עושה זאת הם שליליים בדרך כלל. ממש ההגדרה המילונית ל"זקן נרגן".
סיפורו של תומס מסופר קטעים קטעים. מכלל הקטעים עולה דמות של טיפוס חסר סבלנות, רציונלי מדי וביקורתי מדי. בדידותו מובנת וחוששני שגם מוצדקת.
מהקטעים האלה אנו לומדים שהוא לא אוהב את שכניו, גם לא את אחיו המבוגר והמצליח ממנו, לא את בנו המרוחק, וגם לא את בתו שהוא פוגש במפתיע ברחוב לאחר שלוש שנות נתק. מזל שהם זיהו זה את זו.
בהחלט אב השנה.

הסיפור השני, "קרל לנגה", טוב ממנו בהרבה.
יום אחד מפתיעה המשטרה את מר לנגה ומתברר לו שהוא חשוד באונס קטינה. כך סתם, כרעם ביום בהיר.
הסיפור מגולל מהלך קפקאי של תהליך ההידרדרות וההתערערות הנפשית של לנגה בעקבות הרבב המכוער הלא ייאמן שדבק בו.
ההלם, העלבון, החרון הגואה וחוסר האונים לנוכח השוטר החשדן שכמעט נהנה לראות אותו סובל - כל אלה מתוארים היטב.
בעיניי רק הסיפור הזה ראוי באמת לקריאה.

הסיפור השלישי הוא דיאלוג חלוש, תלוש וקלוש בין שופט לשפוט שלו מלפני כמה שנים.
עזבו שטויות.

בקיצור, ככה ככה.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•עמיחי
רשימותיו האחרונות של תומס פ' למען הכלל

רשימותיו האחרונות של תומס פ' למען הכלל

של אסקילדסן

כבר בעמודים הראשונים של הספר, ציקצקתי בלשוני. ציקצקתי בלשוני, משום שהפער בין מה שאני קורא לבין מה שנכתב עליו בכריכה האחורית, הקידמית, הצדדית, הפנימית וההחיצונית (ואולי יש עוד כמה צדדים בסיפרון הקטנטון הזה שנכתב עליו משהו) היה גדול מאוד.
קודם כל, השם שלו: "רשימותיו האחרונות של תומס פ' למען הכלל" - מי הם בדיוק, "הכלל", שמתייחסים אליהם בשם הספר? האם גם אני נחשב ל'כלל' הזה? כי אם כן, נראה לי שהייתי מסתדר טוב מאוד גם אם לא הייתי קורא את הרשימות האלה. זה אמנם סיפרון קטן וחביב שכתוב יפה והכל, אבל לא נראה לי שלקרוא אותו הוא משהו עד כדי כך חשוב שהוא יהיה "למען הכלל".
אחר כך, משהו שנכתב עליו בכריכה הצדדית: "קולו המינימליסטי והפשוט לכאורה טומן בחובו מידה נדיבה של אירוניה והבנה בסיסית ועמוקה בנפש האדם. תפיסתו הישירה של החיים כפי שהם הופכת תחת קולמוסו לחגיגה סיפרותית" - נו באמת, איזו הגזמה פיראית, מי ישמע. כולה מיספר סיפורים קצרצרים על איש זקן נורווגי שמספר על כמה נקודות מחיי היום יום הפשוטים שלו, מהצורה שהוא רואה אותם. לא צריך להיסחף. עדיף כבר לישמור שבחים מסוג זה לספרים גדולים יותר, כבירים יותר, עוצמתיים יותר.

אבל אז, לקראת הסוף (או במילים אחרות: כעבור כ-20 עמודים...), הספר החל לקבל צורה. וגם אווירה. מן אווירה מנומנמת כזו, אפורה מעט, נורבגית וקרה כזו (למרות שהספר ברובו מתרחש בכלל בקיץ), המסופרת מנקודת מבט של זקן שעייף מהחיים, שאיבד את היכולת להסתכל על דברים בצורה צינית והפוכה, ומסתכל על הדברים בצורה ישירה, כמו שהיא, כזו שלפעמים יכולה להיות קצת לא נעימה לכמה אנשים, ומוסר אותה לנו, הקוראים. אבל בעיקר זקן בודד, שמסתכל על החברה, שלפעמים נראה לו שהיא ההיפך הגמור ממנו, בביקורתיות, אך לפעמים אולי גם בגעגוע, למה שהיה פעם ואיננו עוד. אווירה מנומנמת כזו, אבל שיש בה משהו מקסים כזה, וגם מרתק, ואולי אפילו משהו גדול שמבעבע בו ועומד להתפרץ החוצה, ואני לא יכול לשים את האצבע על הנקודה הנכונה, אבל האמת היא שזה אחלה ספר.

סיפרון קטן, אבל כזה שיש בו הרבה. וכל אחד יכול לקרוא אותו ולפרש אותו בזוויות ובצורות שונות - כמו שהבנתי, כאשר קראתי ביקורות של אחרים על הספר.



נ.ב - מישהו יכול להגיד לי בבקשה מה יש לסופרים הסקנדינבים האלה מאנשים זקנים, בודדים וממורמרים?

לפני 9 שנים•זה שאין לנקוב בשמו
רשימותיו האחרונות של תומס פ' למען הכלל

רשימותיו האחרונות של תומס פ' למען הכלל

של אסקילדסן

מינימליסטיות מאופקת מארצות הקור שבסקנדינביה. תומס, קשיש נורווגי בן 83 מספר על שעובר עליו בהווה. הספר מורכב ממספר קטעים, כל קטע קשור לאדם אחר בחייו של תומס. הוא מספר בצורה מהוקצעת, בסיסית, ישירה ובשפה נטולת כל יומרה או מורכבות את מחשבותיו על אותם אנשים בחייו. הרקע לסיפורים עוסק בהתמודדות של תומס כאלמן עם החיים. הקושי בחיים לבד והתסכול שנובע מחוסר האונים של גילו, הקבלה וההכלה של מצבו.
החלק השני של הספר מתרכז בדמות אחרת בשם קרל לנגה המספר בגוף ראשון את סיפורו. קרל מואשם על לא עוול בכפו באונס קטינה. הסיפור מתמקד בחקירה שקרל עובר על ידי שוטר המנסה להאשימו בכל מחיר בפשע שלא ביצע.
יש קשר בין גיבורי שני הסיפורים והוא מתגלה לקראת סוף הסיפור.
לספרים סקנדינביים יש נטיה לייצר אווירה מיוחדת לארצות הקור על ידי תאורי נופים ומזג אוויר רבים. ספר זה נטול אווירה שכזו ומתמקד בעיקר בנפש האדם ובהתמודדותו עם חייו וסביבתו.
נהנתי מאוד מהדרך בה המחבר מספר את הסיפור, מצד אחד פשטות מהודקת מועטה במילים ומצד שני הרבה עומק ומחשבה. החיבור והקשר בין שתי דמויות שלכאורה לא קשורות האחת לשניה מוסיף מימד נוסף לבסיס הסיפור.
החיסרון היחידי הוא שהספר קצר מידי.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•משה
רשימותיו האחרונות של תומס פ' למען הכלל

רשימותיו האחרונות של תומס פ' למען הכלל

של אסקילדסן

קצת משונה, שמו של הספר, כיוון שבמבט ראשון נראה שהכלל הוא הדבר האחרון שמעניין את תומס פ'. הרושם הוא שגם רוב הפרטים לא מעניינים אותו ושבגילו המופלג, 80, הוא כבר מזמן סיים את התהליך שמתחיל איפשהו בגיל ההתבגרות ובו עם הזמן פחות ופחות אכפת לך מה חושבים עליך שאר האנשים. אבל זה כנראה אף פעם לא מסתיים באמת.

הספר הזה, שהגעתי אליו בעקבות הביקורת המבריקה של yaelhar, מכיל שלושה סיפורים. שלושתם סיפורים על אנשים בודדים, שלושתם מורכבים מאוסף של אפיזודות, רובן פגישות של הגיבור עם אנשים שונים, שלושתם כתובים באופן מינימליסטי, אבל מינימליזם שעומד בניגוד גמור לעומק התחושות שהוא מצליח לבטא ולמידת ההומור שיש בו. מאד פשוט, מאד נוגע, לפעמים מצחיק.

הסיפורים, אחד מהם הוא סיפור כמו קפקאי, על אדם שנאשם באונס קטינה שלא ביצע. עוד אחד הוא סיפור על פגישה אקראית בין שני פנסיונרים בודדים, שווי כוחות, בניגוד לעבר שם לכל אחד מהם היה תפקיד ברור שנבע ממלאכתו ויחסי הכוחות שנבעו מכך היו מוטים. וישנו הסיפור שהעניק לספר את שמו, סיפור על איש זקן שחי בגפו והוא בודד וכבר די קשה לו ללכת ויחד עם זה אין בו רבע גרם של מסכנות.

אותי הסיפור הזה לקח כל הזמן אל סבא אחד שהיה לי, איש שהיה הולך הרבה ברגל או רוכב על אופניים בין ירקונה לרמתיים לכפר מלל, איש שאהב לשחק שח ואהב את השדות וכשבגיל שמונים כאבו לו הרגליים והרופאים אמרו לו שזה נמק וצריך יהיה לכרות אחת מהן הוא ידע שאין לו שום כוונה לחיות ככה. והוא המשיך ללכת כל זמן שאפשר היה וכשהבין שזהו הוא קנה לו כמה ארגזים של בירה ונכנס למיטה אחרי שביקש שלא יקחו אותו לשום מקום אחר ושתה רק אלכוהול וחיכה.

נדמה לי שמה שהחזיר אותי לסיפור הזה זו תחושת השליטה. הצורך, והיכולת הכל כך מכובדת ולא מובנת מאליה, לשלוט בחייך גם כשגופך לא משתף פעולה, לשים גבולות ולרצות לעמוד בהם. בי זה מעורר כבוד.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•סוריקטה
רשימותיו האחרונות של תומס פ' למען הכלל

רשימותיו האחרונות של תומס פ' למען הכלל

של אסקילדסן

כותב טוב מינימליסטי ומעניין

לפני שנתיים•
★★★★★
•רוני pery
רשימותיו האחרונות של תומס פ' למען הכלל

רשימותיו האחרונות של תומס פ' למען הכלל

של אסקילדסן

מפני שיבה תקום? אתם יודעים למה? כי מי שהגיע לגיל שהוא מכונה בו קשיש הרויח את זה.
למה?
כי אלוהים אדירים כמה שהוא בודד.
כי פשוט אין לו כמעט עם מי לדבר אז הוא שכח איך נשמע קולו.

כי הוא לא יצא מהבית בגלל מעקה שבור שאף אחד לא טורח לתקן.

כי אין לו מושג מיהם הנינים שלו ואת הילדים הוא רואה במקרה ברחוב.

כי הוא מצטייר כאדם מקסים ושובה לב שרק חושש שנכניס אותו לבית אבות אם הוא יפול ויקרא לנו לעזרה.

אני אוכלת לעצמי את הלב על כל הפעמים ש"לא ראיתי" את סבתי עליה השלום כשהיא ישבה בסלון ביתי כל יום שישי בערב.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•נעמה 38
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
רשימותיו האחרונות של תומס פ' למען הכלל

רשימותיו האחרונות של תומס פ' למען הכלל

מאת של אסקילדסן

הביקורת של פנקדורה

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של פנקדורה
דירוג
5.0
לפני 14 שנים

“בדידות מעולם לא נכתבה מדויק יותר”

10/12
ביקורות על רשימותיו האחרונות של תומס פ' למען הכלל
הבאה
מוסטש
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 10 שנים

“יוצא מן הכלל”